(אין אדם נוקף אצבע מלמטה אם לא הכריזו עליו מלמעלה (מסכת חולין
בהנחה שרק אצל יהודי הכל בהשגחה פרטית, על מה בדיוק ההשגחה הפרטית פועלת. ואם אצל לא יהודי אין השגחה פרטית, אז מה מאופשר אצלנו שלא מאופשר אצלם ואם ההבדל הוא האיפשור הזה, למה לא כל אחד לא חוטף זאת זה בשתי ידיים? לקבל כלים בקנה מידה אינסופי לפיתוח מטריית בטחון רוחנית, עוד לא ראיתי חברה ישראלית שעשתה מזה סטארט-אפ, למעט חב״ד.
חשוב להבהיר כי כל בני האדם נולדו עם טבע אנושי הדומה יותר לבהמה מאשר לאדם. כי טבע הבהמה הוא רק לקבל וטבע האדם הוא להוות צינור השפעה. אז במה ואיך בדיוק מותר האדם שבי מן הבהמה שבי? לדוגמא: תגובה אמוציונאלית, היא תגובה של בהמה. היא לא תגובה של אדם. תגובה אימפולסיבית, היא תגובה של בהמה ולא של אדם. תגובה רציונאלית היא תגובה היותר מתקרבת לתגובה של אדם. תגובה אינטואיטיבית היא תגובה שתלויה מהיכן החלה. מהראש או מהבטן, אבל תכונה מאד רצויה.
השבוע שלח לי חבר סרטון, איך מאלפים קוף לזכור רצף סדרתי ארוך של מספרים על מסך בזמן שהקוף ראה את כל המספרים במשך שניה אחת בדיוק. ואתה רואה שקוף זוכר את המיקום של המספרים המפוזרים על המסך ברצף רנדומלי לחלוטין. אני לא ראיתי כזאת תכונה בבני אדם למעט בעלי תופעת אסברגר.
אם הבהמה אוכלת, שותה, עוסקת בפריה ורביה, עושה צרכיה וגם בני האדם, אז איפה בדיוק מתבטא הערך המוסף שלנו? בהחלט שנאמר ונכון יהיה לומר, ביצירה ועשיה. אז לידיעה, תהליך ההתפתחות של שלמות העולם לא הושלם עד היום. כל תהליך ששת ימי הבריאה, תשימו לב טוב טוב בין התכנון לבין הביצוע. תמיד תגלו שיש פער. זאת אומרת שיש מה להשלים ומי שנבחר לצורך משימה זו, הוא האדם. לא שאלו אותך. זאת עובדה.
האדם מצידו כדי שיוכל לנסות לתקן באמצעות יצירה ועשייה, חייב לפתח תכונות וכישורים כדי להתחקות אחר המתכנן. אז אם עצם הבורא הוא עצם התודעה האינסופית והביטוי שנבחר לבטא את העצם הוא באמצעות תודעה אינסופית, הרי שהתודעה הזו קיבלה שם. קוראים לזה אור.
ולכל המתקשים בעובדה האם הכל בהשגחה פרטית, המדע ב״ה, נתן לזה תשובה במאה האחרונה באמצעות תורת הקוונטים, שאם אומר במשפט אחד, אור הנע בתווך, בתום התנועה ייצא מהאור גל או חלקיק. (רוח או חומר) במה תלוי הדבר? במחשבה שעלתה למי ששיגר האור בתווך. כלומר הכל תלוי בתודעה או במחשבה שקדמה לתהליך. משמע יש מתכנן מאחורי כל תכנון ואין מציאות ללא יוצר המציאות.
אם הבנו זאת, כעת ניתן להבין שההבדל התיאורטי בין היהודי ללא יהודי הוא, במידת קיום או איפשור התודעה האינסופית מחד ומימוש התודעה האינסופית באמצעות כלים ייחודיים לנו שהם תורה ומצוות. כדי להגיע למצב האם בכלל מצב שכזה קיים, האדם צריך להגיע לנקודה שהוא שואל שאלות מהותיות על עצמו ועל העולם. והראשון ששאל את השאלה הכי חשובה, היה אברהם אבינו. הוא ניסה להבין את סוד צמצום/התפתחות התודעה האינסופית.
כלומר, איך לוקחים אדם בעל תודעה אנושית עם ספקטרום רוחני מוגבל (ראייה בכוכבים וכו), ולשנות אותה, אם בכלל, לספקטרום בלתי מוגבל. מה שתסכל את אברהם אבינו היה העובדה שהוא בתוך מעגל שבו כמות האפשרויות ליצירה ועשיה, היה מאד מוגבל וזה נורא תסכל אותו.
ככל שהקושי גדול יותר העתיד ברור יותר
הקושי של אברהם אבינו שהוא אבי כל הדתות בעולם היה, העדר עתיד. אין לו ילדים. אז איך עושים יש מאין אם אין גישה לאין? הרי אין לו כלי גישה, בהנחה שיש כזאת תודעה בלתי מוגבלת ששולטת בכל מציאות. הוא קיבל רמז ראשון, לך לך. הרמז השני שקיבל היה, תשנה את השם. אם שם מהווה ייצוג של מהות אשר מהווה ייצוג של המשמעות שמניעה את האנושות/האדם, אזי השם שלי, זה אוסף הכוחות התודעתיים הפוטנציאלי הקיים בי. כשמך, כן אתה. וואו…
אברהם מקבל עוד רמז במסע החיים ומתבקש למול את עצמו. ברית המילה גרמה לו להבין שזה למעשה הכלי הראשון בקבלת כלים להכלת פנימיות התודעה האינסופית בגוף האדם. זה הנפש נולד בו משהו חדש שלא התגלה קודם לכן ונוצר בו השינוי. לראייה, יצחק נולד בגיל מופלג כנגד כל סיכוי. שנים רבות לאחר מכן, הוא מקבל ניסיון שנשמע הזוי בכל קנה מידה. לעקוד את בנו. איך אפשר? רק שאנחנו לא מבינים את המסר הסמוי שעומד מאחורי המילים.
חשוב שנבין שתהליך העקידה היה למטרה אחת בלבד והיא לאפשר לתודעה האינסופית כלים למנגנון התפשטות לתוך המציאות החומרית מתוך תודעה אינסופית מאד נעלית (כיום אנחנו עושים זאת באמצעות מצוות תפלין) כי הוא הבין את הקונץ שכולנו כאן מתקשים לעכל וזה, שיש פנימיות לתודעה האינסופית (נפש אלוקית) הקיים באדם שמטרתה להתממש ומי שמפתח את החיצוניות של התודעה האינסופית הם ההודים, ממלכת קדם ומי ששולט בה וממשיך רק את הטוב שבה, את הפנימיות, זה עם ישראל. מתוך עם ישראל הטוב האמיתי, הנצחי, מופץ לעבר העולם כולו.
למעשה חברים, מאז אברהם אבינו החל מסע הבירורים של העולם בכך שאברהם גילה את מושג הפנימיות והחיצונית של כל עולם והחל להבין בעצם שחייבים ליצור כלים למשמעות הזאת להתממש. איך זה קורה בדיוק? ישנו התאור של נבואת יחזקאל שראה את פני אריה, פני שור, פני נשר, פני אדם. והחיות נושאות את הכסא עליו יושב האדם. מה כל זה קשור אלינו.
האינסוף רוצה להתממש. פנימיות היכולת האינסופית הוא למעשה עם ישראל שנוצר מיעקב. חיצוניות האינסוף מתממש ע״י ממלכת קדם זוהי הודו. בירת הרוחניות של המזרח. לאחר מכן באים ישמעאל ויצחק. ישמעאל הוא למעשה חיצוניות היכולת הרגשית (עולם המידות). פנימיות המידות, זה יצחק. לאחר מכן מגיע היכולת השכלית. חיצוניות היכולת השכלית באה מעשו. ופנימיות היכולת השכלית באה מיעקב.
למעשה חברים אם אנחנו מחלקים את התפקידים בעולם תשימו לב מה קורה.
- חיצוניות התודעה האינסופית – נשלטת ע״י הודו, ממלכת קדם. מה הכלים שלהם להתחבר? מדיטציה. תנועה מלמטה למעלה ללא שום דבר נוסף.
- פנימיות התודעה האינסופית – נשלטת ע״י עם ישראל. מהם הכלים שלהם להתחבר? תורה, מצוות ותפילה.
- חיצוניות היכולת הרגשית- טבע המידות (הטבע האנושי) – נשלט ע״י ישמעאל. כל האיסלאם.
- פנימיות היכולת הרגשית- (הטבע האנושי) – נשלט עי״י יצחק.
- חיצוניות היכולת השכלית – נשלט ע״י עשו. זאת ממלכת אדום. כל הנצרות.
- פנימיות היכולת השכלית- נשלט ע״י יעקב שמשם למעשה נוצר עם ישראל.
- ויש את אברי הגוף שבהם התחלקו שאר אומות העולם. לא בכי סין, רוסיה, יפן וכו, כל אחת מהן משרתות את העולם ומסמלות איבר בגוף העולם/האדם.
ההשגחה הפרטית על היהודי היא מרמת התודעה, השכל, הרגש ועד לרמת המימוש. כלומר, ההשגחה מצד עצמות הבורא חלה על היהודי מהראש ועד לעקב. מהחכמה ועד למלכות. להבדיל משאר אומות העולם שההשגחה היא ברובד החיצוני בלבד. והתפקיד שלנו בעולם כיישות פנימית הנשלטת באופן מלא ע״י עצמות הבורא ממש, הוא, לשלוט הכל הכאוס הזה ע״י הפצת טוב ללא אינטרס. ולכן כל אלה המחפשים כיוונים אחרים, פשוט לא מבינים שאין שום אפשרות לצאת מהמעגל שנקבע לנו.
זאת אקסיומה. וכל נסיון לצאת ממנה יוביל רק לתסכול, בזיונות, צער ומכאוב. זה לא קורה מחר בבוקר. זה תהליך כי נותנים לך את כל האשראי הנדרש כדי לגרום לך להשתנות.
ואכן, אנחנו נתבקשנו להיות הנציג הבלעדי של המשכת הטוב האמיתי הנצחי, ע״י כך שאנחנו מטיבים עם האנושות ע״י שעושים צדקה וחסד עם אומות העולם, שלא על מנת לקבל פרס. כלומר, ללא שום אינטרס, להבדיל לגמרי מהגוים, שחסד לאומים חטאת היא. עכשיו אולי תוכל להבין, עם איזה רמות של קליפות (חיצוניות) אנחנו מתעסקים ולמה העולם כל כך בצער, כי אין טוב אמיתי. זה הכל טוב אינטרסנטי.
ואם היהודי שזה הסמל האחרון לקיום אפשרות של הפצת טוב אמיתי לעולם בסכנת הכחדה, אתם יכולים להבין מה בעצם עלול לקרות. ואנחנו במקום לעשוק בתכלית, מנסים להתחנף לשכנינו הערבים, מנסים להתחנף לאומות העולם בזמן שהם מצידם משוועים לטעימה של טוב אמיתי. לאמת נצחית. לראות מה זה טבע רוחני של האדם. ומה קורה בפועל? את האמת כולנו יודעים כשמביטים במראה. המראה לא משקרת. היא שמה אותנו בפרופורציה הנכונה.
אז אם כל תכלית המתכנן הוא להפיץ טוב בכך שהעם הנבחר יפתח כלי התחברות מוזרים, לא הגיוניים, בכדי להיות כלים ראויים לקדושה= להתחבר לטבע הרוחני של האדם ולהפיץ זאת ברחבי העולם, אז מה פתאום אנחנו עוסקים בעצמנו? מה פתאום אנחנו מרשים לעצמנו להתעסק בדברים שלא לשמם נבראנו. למה כל החיצוניות הזאת?
אנו באנו ארצה להבנות בה. הערבים לבנות.
שבעה עשורים מאז הקמת המדינה, בכלים הכי פסולים לכאורה, מתוך רעיון פסול של אישיות דיכאונית, חולה נפש שרצה להשמיד את כל רעיון היהדות ואמר זאת במכתביו וכנגד כל סיכוי, מתוך חושך ועלטה, החל העם להתקבץ בציון ולהבנות. בשביל מה? תשאלו את עצמכם טוב טוב בשביל מה…
ואז באים מרגלים, הנשיאים של 12 השבטים ועשרה מתוכם חטאו בחטא כל כך מוזר, שרש״י נשמע כל כך כועס, ״רשעים הללו שראו ולא לקחו מוסר״. אתם מבינים חברים? האנשים הכי בכירים בעם ישראל. מתוך כל שבט, דור של בעלי דעה אינסופית הכי נעלית, ופתאום הם מתחילים להפעיל את השכל. במקום לבוא עם אסטרטגיה איך כובשים את הארץ הם באים ומספרים סיפורים למה לא אפשר.
מכירים את העובדים המעצבנים האלה בארגונים שתמיד ידברו למה זה בלתי אפשרי לביצוע, למה הכל קשה, למה החיים קשים ולמה זה לא כזה מציאה גדולה וכו וכו..אנשים כאלה הורסים כל חלקת אדמה טובה. ואז שאתה מספר לו שהשכן שלו כבר משתמש בזה, הוא מתמלא באגו והופך את התקליט 180״ כדי ליצור מוטיבציה רגשית למה כן לעשות את המהלך. סתם הציק לך, לא ממש ניסה לרדת לסוף דעתו של המנכ״ל, אבל היה חייב לומר משהו, אחרת יחשבו שהוא אידיוט.
תגיד, אני שאלתי אותך למה זה לא אפשרי? מה שאלתי אותך ומה ענית לי? מכירים? חברים, השונא הכי גדול של הפוטנציאל האינסופי מלהתממש, הוא השכל. כי השכל דמוקרטי ומכיל. הוא אומר, או שזה יילך לטוב ולעניינים של קדושה, או שזה יילך לעניינים חיצוניים של הפך הקדושה. המרגלים אכלו אותה. כולם וכל הדור מתו במדבר. הסיפור שלהם נגמר לא טוב, למעט 2 מתוך 12 שבטים. כי דיבורי דיבה של בעלי תודעה אינסופית הוא כלי מאד מאד מסוכן. כל מילה זה מימוש מציאות. מילים הורגות ומחיות. ואנחנו כולנו חוטאים בזה.
כשאני חושב על זה יותר לעומק, איזה מזל שרמת התודעה האינסופית של העם היא בגובה נעל, אחרת אם מילים יוצרים משמעות, הסיפור שלנו היה נראה הרבה יותר רע מכפי שהוא כעת. אז אולי זה הרע שבמיעוטו. אבל כבר הבנו שיש למתכנן רצון ויש לו תכלית ואנחנו חייבים לצאת מעצמנו כדי להבין זאת.
חבריי, סיפור המרגלים- הנשיאים, זה סיפור חיינו. יש כאן אנשים שאתם, כן אתם, בחרתם להנהיג אתכם. הם לא טיפשים זה אתם הטפשים. כי כשאתה לא מבין מה אתה עושה כאן, איך תדע את מי למנות כדי להנהיג נכון את העם התועה הזה. עד מתי חברים נשאר טפשים? עד מתי נוכה, נושפל, נשתעבד לידי גורמים חיצוניים? מי אמר לך שדמוקרטיה תעניק לך חופש מלא משעבוד גשמי? הרי היינו שם. למדנו על בשרנו. ואם חלילה מש מזכרוננו, ישמעאל ועשו דואגים בצורה פלאית להזכיר לנו זאת. אנחנו כל פעם רואים זאת ואם אנחנו לא לוקחים מוסר השכל ושוקלים מילים, אנחנו בסכנת חיים רח״ל.
אז הבנו למעשה שבזכות אברהם קיבלנו את החכמה האלוקית. בזכות יצחק את הבינה ובזכות יעקב את הדעת. אז אם יש בך את הכוחות שהשרישו אבותינו באמצעות:
- החכמה- לשלוט בפנימיות התודעה של האדם
- הבינה – לשלוט בפנימיות טבע המידות של האדם
- הדעת – לשלוט ביכולת לחבר בין מערכות הפוכות הנקראים תודעה ורגשות.
אם יש לנו את הכלים הנ״ל, אנחנו יכולים להחליט איך להגיב לכל מצב החל עלינו. כל המסע שעברנו במשך כל תקופות עד עצם היום הזה, היה רק כדי לגרום לנו לפתח את הכישורים הנדרשים להתמודד מול כל הבא עלינו. ועד היום ראינו באופן בלתי מתפשר כי ״הקב״ה בכבודו ובעצמו, מצילנו מידם״.
יש כאן חבורת רשע מנוולת שמטפטפת לנו באופן בלתי פוסק שאין לנו באמת את היכולת לחסל את האויב מהבית. והם ביצירתיות מטורפת כל פעם מפגעים בעם ישראל. ואת מי זה מעניין בממשלה? אם הייתם פעם אחת יודעים את האמת, אני חושב שהייתם שורפים כל מבנה שהוקם כאן ע״י אנשים שאין להם שום רצון ושום עניין שיהיו כאן יהודים שומרי תורה ומצוות. אני אפילו אקצין, אם היה אפשר לחסל אותם לפני הערבים, הם היו עושים זאת. זאת האמת הכואבת ובתוך עם שכזה אנכי יושב. מי שחושב שאני מדומין, מוזמן להראות לי שאני לא מבין כלום.
אגב, אם מישהו חושב שהשנאה הזאת אין בה מן האמת, טועה ומטעה. נוצר כאן ציבור של אנשים שקוראים לעצמם חרדים, שבשם התורה או בשם אינני יודע מי, הם לא צריכים לשרת את הכלל. הם אנשים כביכול קדושים כי הם לומדים כל היום תורה. וזה העלבון הכי גדול שרק יכול להיות. ושונאים אותם בצד השני ואני ממש מבין זאת. מרוב הלכות, אנשים שכחו בשביל מה יש כל כך הרבה הלכות? כי איבדנו את המשמעות. כי אנחנו לא יודעים לאהוב. כי המידות שלנו דומות יותר לאבן מאדם לאדם. אז אנחנו עוד מתפלאים למה זה קורה?
חברים, אין מושג כזה אצל יהודי אמיתי לומר זה לא אפשרי. בשביל זה אני לא צריך אותך היהודי המזויף. בשביל זה יש מספיק גוים שיודעים לתרץ למה לא אפשר. יהודי שאומר לעצמו אין שום סיכוי, הוא לא יהודי אמיתי. הוא איבד את מעמדו.
אז אולי תקום מחר ותראה איך כן אפשר. ואם אתה לא יודע ואתה מרגיש נבוך כי אחרי הכל החיים הם לא בדיוק כפי שהם צריכים להראות, בוא נראה איך אפשר אחרת. אל תהפוך את העולם בבקשה. רק את החיים שלך. זה מספיק טוב.
וכדי שהאדם יוכל להשלים (לתקן) את הפער. אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה. יש כאן מתכנן, יש כאן תפקידים, יש חשיבה עד לפרטי פרטים וכל אחד וכל מעגל חברתי (יהדות, נצרות, איסלם, אחר) נוצר כדי לשמש חלק מסיפור השלם.
אז אם יש כאן מערכת תודעתית ששולטת באופן פנומנאלי במציאות, מה בדיוק יש כאן לעשות? ואיך עקרון ההשגחה הפרטית פועל. ככלל, כל בעלי השליטה בשנת התשפ״א פועלים ביצירתיות בלתי פוסקת כיצד לשלוט על התודעה שלך. כי אם הם ישלטו על התודעה, הם כבר ישלטו על מה שאתה אוכל, שותה, חי, מתלבש, מתרבה, וכו וכו..
וכל זה קורה מתוך התודעה האנושית, מוגבלת, הניזונה מהעולם החיצון המשפיע עלינו באמצעות חמשת החושים שלנו. מאידך, יש לאדם עוד סוג של תודעה, על אנושית, בלתי מוגבלת (זאת אשר נקראת בחסידות הנפש האלוקית)
אם אתה מבין את מה שכתוב לעיל, משמע אתה בובה שתלויה על חוט שמישהו מנתב אותה עפ״י נוסחה מסוימת. אתה בכלל לא מי שאתה חושב שאתה. לשאלה מי אתה, זה עניין של תבנית מחשבתית שהאינסוף הלביש עליך כחוויה וכחלק ממסע שאתה צריך לעבור כאן בין עולם של יצירה ועשייה. לשאלה מה אתה, זה עניין שלבני האדם היום, קשה מאד לקבל. מה אתה, זה עצם התודעה האינסופית ממש. ועל זה נאמר, ״נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן״. מי אתה, זה תמיד יכול להשתנות, תלוי בכלים הרוחניים שתפתח, במחשבה בדיבור ומעשה. מה אתה, לא ממש תלוי בך.
אם כך, האם יש מצב שבו האדם עושה מעשה לפני שיש תגובה מעולמות עליונים? או שמא אתה ממש מנותב בכל רמ״ח אבריך ושס״ה גידיך ואין כאן מקום להתערבות. ואם נכון הדבר, איפה הבחירה החופשית שהיא אבן יסוד בטבע העולם. תשימו לב איך בני האדם מגיבים לתגובות חיצוניות. אם מישהו מפעיל עליך כרגע סיפור שבו אתה מגורה חושית, באמצעות ראייה, טעם, ריח, מישוש, שמיעה, אתה מגיב והתגובה של האדם תלויה בעצמת הגירוי החושי המופעל עליך.
ואם הדבר נכון, אז גם כלפי הבורא, כלפי האינסוף, ניתן ליצור גירוי שכזה כדי לעורר תגובה. והשאלה היא לשם מה, או מתוך מה אתה עושה את אותו מעשה שיעורר תגובת נגד מצד האינסוף ברוך הוא. ואחרי הכל, אם צדקת, מה תתן לו?
ההחלטה הכי טובה שאדם יכול לקחת היא, לתת. למה?
כי לתת זאת ממש לא תכונה אנושית. זאת תכונה אצילית. רק אדם אציל נפש נותן ונותן ונותן בלי הרף. יש שנותנים כי ככה הוא הורגל. זה הטבע שלו. הוא לא ממש יודע למה ולא שואל הרבה שאלות. זה מה שהוא ראה בבית וככה הוא עושה. יש שעושים את אותו מעשה ומחדירים לתוך המעשה את המשמעות. אז בטח תשאלו, מה ההבדל? ההבדל הוא אחד בלבד. כשאתה עושה מתוך משמעות, אתה מפעיל את כל העולמות שלך בסינסטזיה מאלפת מתוך התודעה האינסופית, כדי שהנתינה תהיה מדויקת לאדם העומד מולך. כדי שהנתינה תגרום לו להתרגש ממך. כדי שהנתינה לגרום לו להבין שמה שאתה נותן לו אין יותר עדין, זך, מותאם, ומלא רוך כדי שזה ממש יתלבש לו בלב. הוא לא רק קיבל ממך. הוא הרגיש אותך. נתינה כזאת לא יכולה להשאיר את הצד שמנגד אדיש. הוא ממש חש אותך.
ומי שעשה מכל הלב איזה מעשה שלא יהיה, יודע בדיוק שזאת ההרגשה. אין שום כסף שבעולם שימלא אותך כמו רגע מכונן שכזה. כמו רגע של חיבור שכזה. ואם תשאלו בשביל מה ניתנה תורה, בשביל שכל מעשה שתעשה כלפי כל מאן דבעי, יהיה כך. בלב שלם. הן כלפי האדם והן כלפי האינסוף ברוך הוא.
אז נכון הדבר שאתה לא מסוגל להכיל כזאת רמה רגשית בכל רגע, אז אתה עושה זאת פעם בחודש, פעם ברבעון, אולי פעם בשבוע, וייתכן אף פעם ביום. אך דע לך, כי אתה צריך להוביל את עצמך לכזו דרגה שבכל רגע ורגע כך בדיוק יהיו חייך. לא פחות ולא יותר. כי כך צוונו ״בכל דרכיך דעהו״ ו״שויתי הויה לנגדי תמיד״.
אם במקרה תשאל איך בכלל נכנסים למסלול שכזה, הרי שהשלב הראשון הוא לצאת למסע ההקשבה. לא לומר מילה, אלא לדעת ללמוד להקשיב. לרדת לסוף דעתו של חברך. נגד רצונך, תשתוק. עליך ללמוד להקשיב לעצמך. עליך ללמוד להקשיב לאשתך, עליך ללמוד להקשיב לכל מה שעובר מסביבך, מהדומם, צומח, חי ומדבר. הכל!! אתה חייב ללמוד לפתח כלים להקשיב לכל מה שקורה לך. רק להקשיב זה מסע שייקח לך שנים על גבי שנים. עם אינספור תרגול. אולי יום אחד תהיה ראוי.
ההקשבה תוליד התבוננות. השאלה היא רק מתוך מה אתה מתבונן. מתוך שטויות והבלים שעולים לך מחוויות שחוית היום, אתמול או מהסטורית החיים החומרית, או שמא אתה מתבונן מתוך עולם שבו כל אות ואות מלשון הקודש, כל מילה ומילה בלשון הקודש, מחברים אותך ממש ישירות אל האינסוף ברוך הוא.
ההתבוננות תוליד להפנמה – מתוך תהיה ובהיה בכל מה שקורה מסביבך באופן מתמיד, גורמת יום אחד להתעוררות פנימית מאד חזקה. אם ההתעוררות הזאת היתה לצורך הפנמה של חוקי החיים, זאת התעוררות כל כך חזקה, שהיא תוליד בך עולם חדש של יכולות וכישורים שההתמדה בזה תפתח לך עולם חדש של כלים להתממש מחדש בעולמך. אתה פשוט תיוולד מחדש. קוראים לזה ידידיי: תחיית המתים.
במשך 6 שנים למדתי בכל יום מאמרים ושיחות מתוך תורת החסידות, חכמת הקבלה ולצערי הרב לא הבנתי כלום. זאת שפה שפשוט לא נכנסה לי במח. הייתי קורא מתוך ספר הזהר כל יום, ספר התניא, מאמרי חסידות ולא נכנס כלום. הייתי בוכה בכי תמרורים, איך זה שכל החסידים האלה עם הזקן יודעים את פנימיות התורה ואני כל כך לומד, כל כך משתדל, כל כך מקפיד, לוקח החלטות קשות, לומד ולומד ולומד והאסימון פשוט לא נופל. וזה לא יום ולא יומיים, זה שנים רבות של למידה יום יומית.
הם כולם צועקים ״ פנימיות ״ , להיות פנימי, אבל מה זה ? אני רוצה להרגיש.
לילה אחד אני חולם חלום ובא אליי בחלום זצ״ל זי״ע ועל כל ישראל, חכם רפאל, ראש יהדות גיאורגיה אשר נפטר לפני 16 שנים. ובחלום אני עומד ליד חכם רפאל ואני רואה כי הוא מקדש על היין. בתום הברכה הוא לוקח את כל היין שהיה לו בכוס ומוזג אותו בכוס שלי ואומר לי ״ קח. מגיע לך, זה הכל בשבילך״.
את מה שקרה ביום שלמחרת יהיה קשה לאדם מן השורה לקבל, אבל נפתחו לי הסתימות. לאט לאט התחלתי להבין. פגשתי אנשים באמצע הדרך שמעולם לא הכרתי, שפשוט ישבו ולימדו אותי יסודות בסודות בתורה. בעיניכם יישמע הדבר כהזוי, אבל שאני אגיע לדרגה שאני כותב מאמרים? שאני אכתוב באופן שהפכו לאנשים את החיים? לכל מי שהכיר אותי בעברי, אני מודיע כאן ועכשיו, הייתי הכל חוץ מלכתוב. ואת המתנה הזאת של הכתיבה קיבלתי כמה חודשים לאחר מכן, ביום אחר שהוא יח׳ באלול לפני 7 שנים לערך , יום ההולדת של הבעש״ט ויום ההולדת של אדמו״ר הזקן מייסד תנועת חב״ד.
אז יש שמאמינים שאין אדם נוקף אצבע מלמטה אלא אם כן הכריזו מלמעלה. אני לא מאמין. אני יודע. אני חוויתי זאת. בדידי הווי עובדא. אני לא צריך סיפורי צדיקים. אני הסיפור במקרה דינן. בזכות הברכה של הצדיק מעולמות עליונים, זכיתי לטעום מעט מן החכמה האלוקית. ואינני מספר זאת כדי להתרברב, ח״ו. אני רוצה לומר שצדיקים, הם חיים ממש.. הם פועלים ומשפיעים בצורה יוצאת מגדר הרגיל…וכל דכפין ייתי.
החכם רפאל היה מנהיג. תורה הוא לא דיבר. הוא שר. כי אם כבר יודעים תורה, עדיף לשיר את זה כי זה נוגע יותר בנשמת האדם. יה״ר שנזכה כולנו להתחבר כל אחד ואחת מאיתנו אל נשמתו של הצדיק כדי שנזכה שהקב״ה יאיר עלינו מחכמתו ובינתו לעיני כל העמים.
אני יכול לומר שמי שלא טעם את התחושה הזאת של הגישה אל ההכרה האלוקית, לא יכול באמת לומר שאכן חיים פעם אחת, כי זה שקר. או, כל מיני מחשבות זרות היוצרות אגוצנטריות כי אנחנו לא באמת חיים פעם אחת. אנשים בעלי מודעות והכרה אלוקית, יש להם חיים נצחיים. כי הם יצרו חיים שכאלה.
שאמרו חז״ל ״דע מה למעלה ממך…״ הם התכוונו שנתחיל להתעורר כי כל מה שלמעלה ממך זה מה שיצרת. ואם לא יצרת כלום אז אין כלום, כי לא היה כלום. אם לא תיצור את העולם הפנימי שלך מתוך אותיות ומילות התורה בצורה שזאת תהיה שפתך, לא תרגיש את מה שלכבודו באת לכאן. ואין החמצה יותר גדולה מזו. אני אצעק זאת ״אין החמצה יותר גדולה מזו״.
חברים, כל יום שישי אני יושב ופשוט שופך את כל מה שהיה יורד במחשבה ושולח לכם. ככה זה התחיל. ואם מישהו רוצה לדעת כמה דם שפכתי כדי להלחם בכל המחשבות הבלתי פוסקות של הבלי העולם, לא יודע מה זה צער. מי שלא חווה זה עונג רוחני ומה זה סבל רוחני, הוא פשוט לא מבין מה זה ענג ומה זה מכאוב.
שום כאב גשמי ושום הנאה גשמית לא מתקרבת כהוא זה מהנאה/כאב רוחני. ואם לא חווית זאת באופן הכי פנימי, אתה פשוט לא מבין מה יש לעולם להציע לך והגרוע מכל, אתה לא מבין מה קיים בתוכך. עד מתי תשמע סיפורים על סיפורי צדיקים. לא בא לך אתה להיות סיפור מהלך? עד מתי תשתעבד לכל מיני רבנים, או מנהיגי איוולת שחוץ מלשעבד אותך, אין בהם ממש. מתי תקום ותתעורר מהתרדמת שהעולם החיצון המיט עליך ידידי היהודי. מתי תרגיש שטוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. וזה לא עוד פסוק מתהלים אלא דרך חיים. אז דוד המלך ידע את זה. ואתה מה?
אם תבדקו את הדור של בני ה-45 ומעלה, תגלו משהו מאד מעניין. כשבאו ארצה והיה קושי ודוחק, היה הרבה יותר שמחה ואמונה ואחדות. תבדקו אותי. עכשיו כשיש הכל, הכל!!! יש עצבות נוראית, חושך מצרים רוחני ואגוצנטריות היוצרת שנאה עצמית.
חברים, אין כזה מצב שבישראל מתים מאי אכילה. בעולם, כן. אין מציאות כזאת שאם תכנס לחנות ותבקש שוקו ולחמניה בזמן שבאת לא אכלת כלום יומיים והמוכר יזרוק אותך מהחנות. אין מציאות כזאת. אז מה קרה לנו? פשוט… כבר לא אכפת לנו. שיהיה לך הכל רק תעזוב אותי. רק תניח לי לנפשי. אתה בשלך ואני בשלי. ואם זה לא כך, אני מוכן לקחת את כל מילותיי בחזרה ולבקש מחילה וסליחה על הכל.
יש לי חבר שעושה בביה״כ אזכרה לעילוי נשמת הנפטרים (אבא, סבא, סבתא וכו) באופן יוצא מגדר הרגיל. באמת. הוא פותח שולחן כיד המלך, הכל בכל מכל, אוכלים שותים, אומרים דברי תורה. יופי… יום אחד פשוט לא יכולתי יותר להבליג ושאלתי אותו ״תגיד, מה אתה עושה לעילוי נשמת כל הנפטרים, אני רואה. אבל מה לכל הרוחות אתה עושה לעילוי נשמתך??״ זה הרי מצב הזוי. איפה הסימטריה?
חברים 3333 שנה מאז מתן תורה ולא למדנו כלום? האם זה יכול להיות? כמה פעמים מתנו ונולדנו מחדש? כמה פעמים חווינו חוויות מעצימות, כמה עוד צריכים למות כדי שנבין שבארץ הקודש לא משחקים באש זרה. בארץ הקודש או שאתה מתקדש או שאתה מתנדף. ממש לא בכי אנשים פתאום קמים והולכים לגור בחו״ל. לא נעים להודות אבל מדי פעם הארץ מקיאה אותנו. אני עוד לא ראיתי ערבי אחד שקם והולך. הוא יאכל פיתה ושמנת אבל מכאן הוא לא ייצא. מה הוא יודע שאתה ואני לא יודעים?
זה נורא ואף איום לשמוע יהודים מדברים בשם אינני יודע מי, ומביעים שנאה שאין לה אח ורע נגד יהודים וסולידריות מול ערבים. מה שכואב לי זאת העובדה שערבי יודע שביום של חולשה, הוא לא יהסס להוציא סכין ולחסל חשבון עם מי שצריך. ואחרי הכל, אמרו זאת כל גדולי ישראל, הבעיה היא לא הערבים. הבעיה היא היהודים. הבעיה היא איך מחסלים את האני ויוצרים את האנחנו האמיתי מתוך רצון אמיתי לעשות רצון בוראנו.
אף אחד לא שאל אותך ולא את דעתך. יש תכנית מאד מאלפת עם רמת השגחה פרטית שתלויה אך ורק בך. ככל שאתה מחובר יותר לצדיק, לומד מתורתו, מתוועד עם אנ״ש ככה יש לצדיק כוחות להשפיע עליך את כל מה שאתה צריך מצד הבורא יתברך.
המרגלים הם לא סיפור שקרה לפני 3333 שנה ונגמר. המרגלים זה סיפור מתמשך לצערי שעוד לא למדנו כמה צריך לשמור על הפה. כמה צריך לדעת להבליג ובאיזה יצירתיות פלאית עלינו לפעול כדי לממש את רצון ה׳ יתברך בכלים שיעניקו לנו חיים מלאים, חיים של משמעות, חיים של נצחיות.
אנחנו לא יכולים להצליח בכלים של הסיני ולא בכלים של ההודי ולא בכלים של הערבי. כי אנחנו שייכים למעגל חברתי שאין לנו שליטה עליו ואין לנו שום יכולת לשנות אותו. אין. אין אין. כל מי שמספר לכם סיפורים, פשוט שקרן ושרלטן. אנחנו המעט שבאנו ארצה להבנות בה, מתוך היסודות והערכים של תורה ומצוות כדי לפעול בארץ ולהעשיר את הארץ ואת העולם כולו כדי להיות עולם אחד, אחראי, דואג ולא מתוך לשבת כל היום בישיבה כדי להחכים מבלי מעש.
חברים, אנחנו שראינו מה עשו לנו ולאבותינו במאה השנים האחרונות ובשבועות האחרונים ובכלל, איך יכול להיות שנשב בשקט על הבזיונות שעושים לנו, שהמנהיגים כביכול עושים כאן ולא נלקח מזה מוסר. הארץ שלנו היא הכי טובה לנו. כי היא באמת טובה. אין לנו ארץ טובה יותר. כל מה שצריך לעשות הוא לבחור במשקפיים הנכונים.
שבת שלום
דויד בותרסון
David Boterson