״ צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה…״
אם יש טרנד שהולך היום יותר מאי פעם, זה העובדה שקוראים לכל אדם שני שנראה כחוזר בתשובה, ״ צדיק״. האם המושג צדיק מעיד על דרגה רוחנית בה קיים האדם, או על תכונה אנושית?
האם בסולם השאיפות של האדם, צדיק זו הדרגה המירבית, בה כל אדם צריך להגיע, או שיש דברים בנוסף להיות האדם צדיק. מה זה נותן להיות צדיק? ומה הערך המוסף בלהיות אדם שכזה?
ובכלל, למה צדיק כתמר יפרח ולא כבננה? ואיך נכנסים בכלל למסלול של צדיק. אמרו חז״ל ״הבורא ברא את האדם ישר והמה חישבו מחשבות….״ נשמע לכם מוכר? 😊 אחד הדברים המהותיים המניעים כל בן-אדם בלרצות להיות צדיק, הוא ידיעת האמת.
מהי ידיעת האמת? ככלל, במונחים של ידיעה, יש מושג שנקרא דעת תחתון ( ידיעת המציאות בעיניים/במשקפיים של אדם) ודעת עליון ( ידיעת המציאות מראות מבט של הבורא). לצורך המחשה פשוטה, ראיית המציאות של אבא תהיה תמיד רחבה ומקיפה יותר משל הבן. בטח ולפחות עד שהבן הגיע לגיל של תובנות. החולי הכי גרוע של האדם הוא העובדה שאיננו מודע לחוליו.
בידיעת האמת נכללים כל עולם היכולות והכוחות. יש שהולכים לכיוון של טוב וקדושה, ויש שהולכים לרע וטומאה. האדם הראשון בספר בראשית היה האישיות התודעתית הראשונה אשר שיא היכולות התממשו באופן הנעלה ביותר. הוא זה שקרא לכל נברא בשמו, וכל נברא בעולם קיבל את הזהות הרוחנית והגשמית שלו בעולם. היו לו את כל היכולות ושליטה בכוחות הקיימים בעולם. כן הוא יכל לתקן את העולם.
הוא היה בעל עצמה כה גדולה, כי הוא ידע את את בוראו באופן מושלם. מא׳ ועד ת׳. ברגע שידע את בוראו הוא גם ידע שהכוחות הקיימים בו הם לא ממנו ( מתוך פנימיותו) אלא ניתנו לו בחסד. כשידע זאת, נוצרה אצלו אפשרות בחירה; האם זה יבוא בזכות או ימשיך להיות בחסד.
חטא אדם הראשון היה נוצר בכך שהוא בחר שידיעת הבורא/המציאות תהיה בזכות ולא בחסד. זה כל הסיפור. ההחלטה הזו גרמה להבראות מציאות שלמה בה כל תובנה בידיעת מציאות הבריאה תבוא רק ע״י יגיעה רוחנית. נגמרו המתנות חינם, ובזיעת אפך תאכל לחם. רוצה לקבל פרספקטיבה על החיים האמיתיים, תתיגע.
בכלל, כל הדור שבא אחריו ( דור המבול), היה דור בעל יכולות על אשר הביא איתו המון החלטות שגויות שהביאו עמן הרס וחורבן על העולם, ירידה מוסרית מאד גבוהה ( אנשים הפכו לקופים, זה קרה בדור הפלגה, ומשם קמו קבוצת עמי ארצות שקראו לעצמם מדענים וטענו שמוצא האדם מן הקוף) והכל מתוך ידיעה מוחלטת שהם כביכול בעלי השליטה על העולם. ( נשמע לכם מוכר? כן גם היום יש כמה כאלה) הם ממש היו בטוחים שביכולתם להיות בדרגת הבורא, והכוחות בהם השתמשו, נוצל שלא לטובה וגרם למצב של אל-חזור ואשר יצר מצב של חישוב מסלול מחדש בדור המבול.
הדבר גרם לבורא להתערב וליצור מצב שלא יהיה אדם אשר יבחר ללכת בדרך הרע, ולאפשר לו להגיע לדרגה הגבוהה ביותר באדם, הלא היא הנבואה מצד כוחות הרשע ( הטומאה). את הרוע הזה, הדבר לא אופשר מאז דור המבול, וכל הרוע ( אגו-רצון עצמי) ניזון מאי המצאות מציאות של טוב .
אם נסביר בצורה קלה יותר, לכל עץ מאכל יש פרי. אתה יכול לחיות עד 120 רק ע״י אכילת הקליפה של הפרי ( להיות אדם חיצוני), או שאתה יכול להיות ניזון רק מהפרי עצמו ( להיות אדם פנימי ולעסוק במהות). כדי להבין את הדברים לעומקם של דברים, המושג של קדושה מגיע תמיד בשלשות ( קדוש- עולם, קדוש- זמן, קדוש- נפש) לעומת צד הטומאה המגיע גם בשלשות ( שפיכות דמים, עבודה זרה, וגילוי עריות).
הפרשיות האחרונות מרמזות על כך בצורה מאלפת,
1. ק רח
2. ח ק ת
3. בל ק
וכל פרשה מייצגת את האתגר ( הצד האחר שבה) שלה:
1. קרח- האתגר היה שפיכות דמים
2. חקת- עבודה זרה
3. בלק- גילוי עריות
זה כל כך קשה להתמודד עם הרע, כל כך קשה, עד כי בצורה כזו או אחרת הרוב המכריע נופל בפח ובענק. ישנה שכבה אחת של רוע המהווה כדלת כניסה, ללא קיומו של מנעול, וזה – גילוי עריות. מצד אחד ישנו ציווי מפורש בתורה- ״ פרו ורבו ומילאו את הארץ״. מצד שני, אם משתמשים בכלי הזה ללא חוברת הדרכה ברורה, הדבר מוכח כסכנת המוות הגדולה ביותר המהווה את האיום הגדול על עצם קיומו של עם ישראל ושל האנושות.
זה נורא מעניין להבין שתהליך ההזרעה של הגבר נוצר מנקודה מאד פנימית במוחו, המשתלשלת דרך עמוד השדרה, עד לאיבר מינו.
״ דע מאין באת- מטיפה סרוחה״ ( מ. אבות)
נשיא ארה״ב אמר משפט שמאד אהבתי; ״בגהינום כל הגבולות פתוחים, וכל דכפין ייתי…בגן-עדן יש מס׳ שערים מאד מוגדר עם מערך ביקורת מטורף על מי שנכנס״
קשה להבין שיש השלכות מאד מחמירות על הנושא של גילוי עריות. זה יצר, זאת נטייה נפשית מאד קשה עד כדי כך שחז״ל אומרים ללא שום ספק, שאין אפוטרופוס לעריות, וגם הצדיק הכי גדול ( להוציא את אלה שפרשו מהעולם), יכול ליפול בפח הזה, ולא תעזור שום התחפשות בשום לבוש.
ובדיוק בנקודה הזאת, קם בלק מלך מואב ומפיל אומה שלימה בפח. ומי שחושב שהעולם לא דואג לטפח את הדבר הזה בארץ, מוזמן לראות לאיזה רמת גועל הגיע הנושא. ומי שבטעות חושב שלהיות הומו זאת מחלה גנטית או עניין מולד, מוזמן לשמוע ולהבין את שורש הבעיה.
זאת נטייה בנפש כל כך עמוקה וכל כך קשה, שכדי לצאת ממנה , יש מסלול אחד והוא להיות צדיק.
כדי שכל אדם יגיע לדרגה כזו, הוא יצטרך לעבור את כל מדורי הגהינום האפשריים, כי מי ייתן לך להתחבר טבורית אל עצם הבורא ( אל האינסוף ) אם אתה זה מי שאתה חושב שאתה.
להיות צדיק של אמת, זה לא האנשים שאתה פוגש בתמורה להטבת שכר. הם לא שם, אבל אתה מאד רוצה שהצדיק יעשה את העבודה במקומך, בתמורה לכופר נפש. זה בעיה. יש מצב שזה עובד. לטווח הארוך, אתה תשאר בלי הצדיק ובלי הכסף.
אתה תשאר ערום כביום היוולדך וכאן מתחיל משחק החיים מחדש. וזאת ההזדמנות הכי גדולה שלך סוף סוף להבין מי אתה באמת, מה אתה מסוגל לעשות באמת, ומה אתה אמור לעשות באמת. עד שלא יקחו לך את כל הצעצועים לא תבין שיש עולם אחר. אז בוקר טוב ידידי, נגמר הזכות אבות. זהו!!! או שאתה לוקח את עצמך בידיים, או שאתה חוזר למצרים, כי לצערי האדם מעדיף חומר על פני רוח.
הבעיה הגדולה היא שהרוב המכריע רוצה גם וגם. הוא לא ממש מודע למה. אבל הוא בהחלט רוצה להנות מכל העולמות. וכאן מתחיל הבלאגן החברתי לחגוג.
בני אדם רוצים חופש. הם רוצים לעשות מה שבא להם. בצדק!! הם רוצים חופש הביטוי, חופש העשייה, חופש מכל דבר ולכל דבר. אם תתבונן טיפה, תבין שהדבר המסוכן ביותר לאדם הוא חופש. כי אדם חופשי יכול לברוח לכיוונים אשר בסופו של מהלך יכניסו אותו למאסר ״ אישיותי תודעתי והתנהגותי״ אשר לטווח הקצר ייראה הדבר כבוננזה של ממש, ותוך עשור עד 3 עשורים הכל מתפוצץ לאדם בפנים, הכל!!!
כי הוא בישל דברים שאסור היה לו לתקרב אליהם בכלל.
אז את חוקי המדינה הוא שרד, אבל את חוקי החיים, אתה לא תוכל לתחמן. החיים יותר חזקים ממך. כדאי מאד שתבין את זה ותפסיק להלחם בזה, אלא להתחבר לזה.
רק בבית חב״ד יהודי יכול להכנס עם גופיה לשים ציצית ותפילין ולהתפלל, וגם לפתוח את ארון הקודש. במקום אחר, היו זורקים אותך מכל המדרגות. אז מצב אחד, שזה לאהוב כל יהודי ולהכיל אותו. אבל, שאותו יהודי קם וצועק ״ אני החכם ואתם הטפשים״ , אז עד כאן.
אז פלוני הוא הומו, זה לא אומר שהוא לא יהודי. אבל לבוא ולהפוך את זה ללגיטימי , זאת שיא הנבזות המוסרית. ובכלל. מה זה בו חורין? מי זה אדם בעל חופש בחירה? אדם שכזה הוא אדם המסוגל להכריע בעד ונגד מול כל דילמה מוסרית וערכית , כדי שיוכל להחליט מה נכון.
לעומתו, הצדיק של אמתלה כבר עולם אחר. הוא שולט בזמן, במציאות וביכולות של האדם. הרוב המכריע בכלל לא מבקר או כמעט ולא היה צומת שכזו בחייו. הוא לא ממש החליט על כלום בעל משמעות.
ואלה שכן מחליטים חייבים להיות אנשים ברי דעת מאד גבוהה, כי היה שיקול, היה דיון פנימי, היה תהליך שלבסוף הוליד החלטה טובה או רעה ככל שתהיה זה עוד עניין. אבל אצל הרוב המכריע באנושות, זה לא קיים. אין תהליך. רוצים הכל מהר מיד ונגיש.
רוצה להבין למה היהודי הוא השולט? כי יהודי אמיתי הוא לא חומריות. יהודי אמיתי הוא מקסימום רוחניות, כי זה מרכז הבקרה. זה החדר מנועים. שם באמת מחליטים מה יהיה ולמה יהיה.
אז יש ששולטים ב״למה״, ויש פרייארים שכל החייים עושים את ״האיך״….
לרצות להיות צדיק, זה אומר שבכל רגע ורגע בחיים שלי בכל עולם המוסר והערכים שלי אני בוחר בצד מסוים , בצד הטוב בצד המיטיב בצד המדמה אותו לתכונות הבורא המסמלות את המהות, את הפרי ולא את הקליפה. צדיק דבק בצד הקדושה, וככל שהוא דבק יותר, כל ענייניי העולם אינם משפיעים על נפשו כלל וכלל.
הוא ממש לא סובל ממה שאתה ואני סובלים. ההכרה שלו כל כך גבוהה בידיעת המציאות עד כדי כך שהוא מבין שהחומר ממש מונע ממנו לעשות קפיצה קוונטית מבחינת ידיעת הבורא יתברך. חברים, המשחק האמיתי מתחיל כשבחרת צד ואתה דבק בו ויהי מה. אמנם זה קשה, כי זה הדבר שהכי גומר על האדם. זה ממש גומר אותך.
כי המסקנה שאליה הגיע הצדיק וממנה הוא ניזון היא: ״ אין עוד מלבדו״ הבורא זה הכל. הוא מניע אותך, הוא מניע את העולם, הוא מניע כל מה שקורה מסביבך, וזה רק שאלה האם אתה מודע לזה או לא.
הבחירה החופשית קיימת. אמת. זה נכון כשאתה לא מודע. כשאתה עדיין בספקות. אבל כשחייים מתוך ידיעה והכרה מלאה , אין בחירה חופשית. פשוט אין. החולי הכי גרוע של האדם הוא חוסר מודעות.
את הצדיק המגיע לדרגה בסולם הנקראת ״ צדיק ורע לו״, הדבר גומר עליו. כי הוא יודע את האמת, מכיר את האמת, מזדהה עם האמת, אבל כמו כולם המשכנתא רובצת, ואתגרי החייים רובצים, ובאים ואומרים לך, ״ אה יעבור……״ רק תשהה בבעיה. טוב, אבל עד מתי? עד מתי?????? מתי יבוא הקץ? ואת זה לא מגלים לאף אחד. אף אחד!!
לכן אומרים ״ צדיק באמונתו יחיה״ ולא כמו שהרוב מסלפים ״ איש באמונתו יחיה״ כי אין באמת מציאות כזאת. מה שמחייה את הצדיק זאת ההתפתחות התודעתית המאפשרת לצדיק להביט על המציאות מלמעלה, ולא לתת למצב לשלוט בך.
אבל מי שלא טעם מה זה עונג רוחני, הוא לא ממש בעל בחירה. הוא לא בן חורין. הוא לא הכריע בין טוב לרע. או שהוא הכריע בין רע לרע יותר, או שבין טוב לטוב יותר. צדיק דבק בטוב ולא זז משם ויהי מה.
למה?
כי הוא התחיל לראות בעיניים מציאות רוחנית מאלפת אשר מעניקה עונג עצום עד שלא נתפס בעיני עם הארץ בשכל אנושי. וזה הבעיה של כולנו ללא יוצא מן הכלל; אתה מנסה להבין מציאות של מושלם מתוך עולם של קלקולים. אתה ידידי, משתמש בכלים הלא נכונים. שכל לא יכול להבין אינסוף. ושם כולם תקועים!! כולם.
המדהים הוא, ברגע שהתחברת ליכולת הרונית שבך, אל ידיעת הבורא, אתה נע מחיל אל חיל. שלב אחר שלב בהתפתחות התודעה. צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
חשוב לציין לשם ההגינות כי יש לכולם חופש בחירה , כי האופן שבו נברא העולם, הוא באופן ש״ זה לעומת-זה ברא האלוקים״ ולכוחות הרשע/טומאה/ הצד האחר, יש כוחות מקביליים וזאת כדי ליצור מצב של fair play, ולאדם תהיה חופש בחירה בחיינו.
״אמת״ זה לא מציאות של טוב בלבד. האמת היא הכל. במציאות של אמת יש טוב וגם רע . רע- רצון עצמי( אגו) . טוב ומטיב- רצון לקבל על מנת לתת. אין לי עניין אישי.
אם יש שפה מהותית המבטאת את האמת בעולם, זה תורת משה , ומתוך התורה ניתן להעמיד את העולם בחסד, בגבורה או ברחמים. בטוב וברע, בכשר וטרף, בטמא וטהור.
סודות הרפואה, הכישוף, הבריאה והיצירה קיימים בתורת משה והמקור לכל בא מהתורה.
אתה קורא טקסט, ופלוני קורא טקסט. האחד מסוגל לקחת את מילות התורה ולשנות את המציאות, בבריאות, פרנסה, חיים וכו. זה לא קוסמות אלא כוחות הקיימים באדם, שהם מתגלים בתנאים מסוימים. הכח, היכולת הזו קיימת בך ובכל איש. היא לא נגישה לך כי אתה לא מודע לשפה.
אתה בקושי קורא ומבין פרוש רש״י , ולא עוצר להתבונן ולהבין למה באמת המציאות לא נראית טוב בעיניך.
למה הכוחות לא מתגלים בי?
צדיק יכול להיות כזה במידה והוא דומה לבוראו בתכונותיו. הוא ישר כמו עץ התמר, כי אין לו שום נטייה לשום כיוון. הוא צינור. מעביר את המסר, מוריד את השפע, משפיע במצבים בהם מופר האיזון באופן חריף. הוא למעשה ״ העיניים״ של הבורא בעולם, ותפקידו ליצור איזון בעולם.
זאת עבודה מאד קשה, כי יש אינספור אנשים, מערכות וגורמים היוצרים חוסר איזון.
בעולם ישנו מצב בו האדם נוקט בכל מקרה בחייו ב״דין״ ( צמצום התודעה האלוקית) ולא ברחמים, והוא כנראה למועדון הצדיקים לא יתקבל בגלגול הזה של החיים. במילים יותר פשוטות, האדם יכול להכנס למסלול של צדיק, רק אם הוא מסוגל לראות כל אדם , טוב או רשע ככל שיהיה, ולראות אותו בעיניים חיוביות, לאפיין אותו בעיניים חיוביות, ללא האפשור הזה, לא תוכל לעבור שלב. כן, אתה צריך להגיע לרמה נפשית ותודעתית בהם כל הכוחות והכישורים הקיימים בך יוצרים תענוג ולא צער.
את המציאות ניתן לשפוט בדין או ברחמים. הדרך לעשות זאת היא באמצעות כלי הנקרא ״ צדק״. הצדיק נקרא כך כי הוא בחר צד, והצד שהוא בחר הוא תמיד יהיה רחמים. יהיה מה שיהיה, מתוך עמדתו, מעלתו ותכונותיו, הוא תמיד ידון כל אדם וכל עניין מצד הרחמים. הוא תמיד יסתכל על העולם ועל האדם, באופן הכי אופטימי, באופן הכי מפרגן, באופן הכי חיובי שרק יכול להיות.
אין מצב שהוא יראה משהו בצורה שלילית, אחרת הוא איבד מציביונו. אין מצב שהוא ייתן למשהו לצער אותו. זה מגיע לכדי רבדים שלא רק שהאדם אומר בדיעבד ״ גם זו לטובה״.. לא!! מבחינתו הכל הוא לטובה, לכתחילה. ברור לכולנו שזה לא נורמאלי, ולא אנושי.
אבל לשאלה למה אתה עדיין רואה את הרע, התשובה היא ממש פשוטה. אתה חסר פרספקטיבה. המשקפיים של החייים שלך כל-כך מוגבלים, שאתה פשוט לא רואה את המציאות בזויות ראיה הנכונה. וזה קורה כי אתה חסר אמונה. רמת המודעות שלך מאד נמוכה.
ולכן, יכול להיות מאד שהאדם שומר תורה ומצוות באופן הכי מחמיר והכי קפדני. אבל, זה לא מעיד דבר ולא חצי דבר על מהותו כצדיק. כי אם הוא עושה הכל כמו רובוט, אז לא צריך אותך. זאת לא התכלית. התכלית היא הכוונה, המשמעות שהחדרת בדבר
כי אם נהיית צדיק ונכנסת למסלול שכזה, זו למעשה תכונה אלוקית ולא דרגה רוחנית. להיות צדיק, זה למעשה תחילתו של מסלול האדם בגאולתו, כי משם הוא צריך להמשיך לרוץ צעדי ענק הלאה בחייו לעבר דרגות נעלות יותר בחייו והם מעבר מאמונה לידיעה.
בספר התניא אותו כתב מייסד תנועת חב״ד, מוסבר בצורה מאד מהותית למה כל כך מאתגר להיות צדיק, מה מונע מלהיות צדיק, וההגדרה לכך נקראת ״ בינוני״. ולדרגת בינוני ישנם 4 מצבים :
1. צדיק וטוב לו – רואה את המציאות בפרספקטיבה הנכונה. המציאות לא מגבילה אותו מלראות את הדבר הנכון.
2. צדיק ורע לו – מבין את מציאות הבורא, אך מדי פעם אין הרגש, והלה סובל מהעדר פרספקטיבה.
3. רשע וטוב לו
4. רשע ורע לו
המטרה בכל אדם היא, הגעה לדרגת צדיק, ומשם להגיע לדרגות נעלות יותר של ידיעת הבורא. זה לא יקרה מחר ואל תבנה על זה. זה פשוט לא יקרה. לכן נוצר המסלול הכשרה שנקרא ״ בינוני״.
כשזה קורה, רק אז מתחיל האדם להבין שהוא לא מבין כלום. כשזה קרה, רק אז אתה מתחיל להיות: תלמיד חכם, וממשיך לעלות לדרגה של קבלה, ודרגה מעבר היא מסירה, והדרגה הגבוהה ביותר, הלא היא הנבואה.
בפרשתנו מבואר מצד אחד כי לא היה בישראל אדם שהגיע לדרגת נביא בישראל כדרגת משה רבנו.
ופתאום מתגלה שהמקביל שלו בנבואה היה בלעם. משה מייצג את הפנימיות, את שיא התודעה הקולקטיבית מצד המוחין מצד הקדושה, ובלעם לעומתו מייצג את אותה מהות מצד הלב מצד הרגש ( חיצוניות, קליפה ) ,
בלעם = לב העם.
הוא למעשה מייצג את אותה מהות, רק שהיא ברובד של הרגש ולא ברובד של התודעה. וכל העבודה שלנו היא שהמח יהיה שליט על הלב, על הרגש, על המידות. או במונחים מהותיים, גם בלעם מייצג את התודעה הקולקטיבית שניזונה במלואה מהרגש ולא מהמוחין.
ויש כאן משהו מוזר ומדהים.
בלק היה מלך מואב, בזכות כישורי הכישוף שלו. לבלק היה ציפור העשויה זהב וברזל , וביכולתה היה לראות למרחק ולצפות את העתיד. בלק יכל לראות בזמן אמת מה היה קורה בזירת הקרב דרך הציפור (כנסים מה זה כח של כישוף) . הציפור הזו ראתה איך הקב״ה נלחם את מלחמות ישראל, ובמהלך ראייתו את המלחמה, הציפור נפגעה, ובלק איבד את יכולת ״ראיית העל״ שלו. בעקבות כך, לא נותר לו ברירה, אלא לגשת לדרגה בכירה יותר ממנו, והכתובת היתה בלעם.
בלעם מצהיר שאינו יכול לעשות שום דבר, אך אינו מוותר על האגו שלו ושולח את הנתינים של בלק בחזרה, בטענה כי הם נציגים זוטרים. בלעם מקבל מסר רוחני שאומר לו שחור על גבי לבן לא להתעסק עם ישראל. זאת לא ספקולציה.
הוא ידע דעת עליון. הוא ידע את מציאות הבורא, אבל מצד הקליפה. ועם כל זאת ולמרות שהוא יודע ומבין ומפנים שאסור לו לקלל, ללכלך, ולעשות משהו נגד עם ישראל, הוא מנסה בכל דרך ללכת נגד הזרם.
גם יהודי שומר מצוות, יכול לקיים באמת את כל ציווי הבורא בצורה מפליאה. אבל אם אין התפתחות תודעתית המביאה לכדי שליטה על הרגשות, אתה עלול תמיד ליפול בפח של ״ גילוי עריות״. תמיד!!!
הפסוק מצטט את דברי בלעם שאומר: ״ נאום שומע אמרי א-ל, יודע דעת עליון, מחזה שד-י יחזה״
תשימו לב איך הוא מנפח את האגו שלו ואיך הוא מעיד על דרגתו. ועם כל זאת, הוא משחק בנדמה לי
ומנסה דרך אחורית אולי יש איזה צ’אנס להכנס בהם ולקלל אותם. ככה בדיוק פועלת מערכת היצרים של האדם שמנסה בכל דרך יצירתית להפיל אותו בנושא ״ היצר המיני״
לעומתו משה מוגדר כענו מכל האדם אשר על פני האדמה. הוא ידע, הבין וגם הפנים. מה המשמעות של כך לגבינו? למעשה, אחרי דור המבול, משה היה האדם הראשון שמימש את כישוריו ויכולותיו באופן המירבי והנעלה ביותר. הוא מיצה את הפוטנציאל האנושי באופן המירבי שרק אפשר.
כי להיות עניו, זה להבין ולחיות את המציאות של הבורא כי אתה איש בעל תכונות מדהימות, ואם כל זאת, אתה באמת מבין שאתה פשוט לא מבין כלום. וזו אינה בדיחה, אלא משאת נפשו של כל אדם וזו היא משימת חייו של האדם , כדי ליצור משמעות אמיתית לחייו, בו לעולם לא יהיה מצב של ״ מקרה אבוד״,ח״ו .
בכל אדם קיים ״בלעם״ וקיים ״משה״. לרצות להיות משה, זאת לא אפשרות, אלא חייבת להיות דרך חייו של כל יהודי ושל כל אדם באנושות. להיות יהודי זה אומר לרצות ( לא תמיד זה הולך אבל לפחות לרצות) להתקדש. להיות, לחשוב ולהרגיש נבדל מענייני חומריות. לחשוב על הכלל לפני שאני חושב על עצמי. לשים את עצמך בצד, ולפעול עפ״י חוקי החיים אשר הם אלו שיוצרים את הזהות היהודית, וסודם ומקורם טמון בתורת משה.
אם נבוא לכל יהודי ונציב לו את תמרור הצדיק, כנראה שהוא לא ישרוד. אז אל תהיה ישר. אבל לפחות תהיה טוב וגם מיטיב. הרי שורש הבעיה של כולנו זה הדימוי העצמי שלנו. אין לרוב המכריע היום מודל לחיקוי. אין מקור להשראה ולדרך חיים.
החרדים מתוסכלים עד עמקי נשמתם, והחילוני רואה מה נעשה למעט טוב שהיה, ומתוסכל כפליים, כי הפכו את הבורא לחברה בעמ, וזה אחלה פרה חולבת ובשם ה׳ נעשה ונצליח. כי גם מי שהיה אמון על השרשת היהדות בהנהגה המדינית, לא בכיוון כלל ומשריש יותר שנאה וסלידה ומאבד כל סיכוי לתקווה.
הבעיה היא לא החילוני. הבעיה היא אותו אחד שחרט על עצמו להיות צדיק, ובמקום להיות ״ כתמר יפרח״ הפך להיות ״ כבננה יפרח״/ חבריי, כולנו עסוקים בלשנות את כולם. הבנתי מזמן, שעדיף שאשנה את עצמי, ואנסה בכל מאודי להוות מקור להשראה. זה לא תמיד הולך.
במלחמת החיים אני משלם על זה מחיר מאד כבד. זה עולה לי בדמים ובנפש. אני לא מפסיק לבכות ויש ימים של שבירה. אבל בחרתי. אני רוצה פנימיות.
אני בחרתי. בחרתי ברבי מלובביץ כמודל לחיקוי. בחרתי בדרך חיים שאומרת תחשוב תתבונן ותפנים.אל תתן לרגש לשלוט. בחרתי בספר בתניא כשפה כמדריך רוחני כיצד לממש את זה. חוויתי שיטת למידה ( מיכאל) אשר עזרה לי המון במינוף המודעות הרוחנית והמעשית שלי בכל מטריית הכישורים שלי.
אני בחרתי לרצות לנסות להתקדש. הבנתי שזה לא משתלם לטווח הקצר. באמת שלא. אבל ממתי היהודי הוגדר כאופורטוניסט? הצלחנו כי ראינו 10 צעדים קדימה. כי דאגנו לילדים ולנכדים לפני שדאגנו לעצמנו. ויכול להיות שלא אתה תממש אלא הילדים, אז בגלל זה לא נשקיע???
שמרנו על תרבות וצביון שהחזיקה אותנו מעל למים אלפי שנים. אז עכשיו שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה, אנחנו בועטים במציאות, בערכים וביסודות עליהם גדלנו, ובגלל שקצט קשה אז כולם נשברים ומעדיפים שלא לזכור ולהבין מאין באנו, לאן הולכים, ועם איזה ארגז כלים מממשים את העתיד?
זה לא הוגן כלפי כל ההסטוריה שלנו. כלפי כל הזהות שלנו. לעם ישראל שבאמת מחפש זהותו וייעודו ובאמת מחפש את הצביון היהודי, יש רועה. והוא נאמן.
הרבי מלובביץ השאיר אחריו צבא, ותורה עצומה שניתן ללמוד ממנה ולקבל דרך ברורה לחיים של משמעות. תשב תקרא, תלמד, תתבונן, תגלה ותתפתח ולבסוף גם תצליח בענק.
תורת החסידות עוסקת ומעניקה את כל היסודות והכלים איך להמציא את עצמך מחדש בכל דבר שבקדושה. אז למה להתעסק עם סממנים חיצוניים, אם שורש הבעיה היא הפנימיות. מצפצצהזהות העצמית שלך המגדירה את מידותיך. לך ישר לשורש ותפתור את הבעיה לתמיד.
ואכן, כשהאדם מתחיל להתקדש בכל דפוסי מחשבתו והתנהגותיו, אזי הוא מתחיל לממש את הפסוק ״ שאו ידיכם קודש, וברכו את ה׳״ בו מתאפשר מצב להתעלות בדרגות רוחניות , עד למימוש מלא של ״ בכל דרכיך דעהו״ ולזכות לברכת ה׳ בכל המצטרך ( הרי זה מה שאתה רוצה תכלס) בבנים מוצלחים , חיים של משמעות ובפרנסה בריוח, אמן
שבת שלום
🍷😊🍷
