(״יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם״ (תהלים קד׳
אחד הסיבות המהותיות שאדם קם בבוקר מוקדם ועושה את כל ההכנות הנדרשות, זה כדי להגיע לעבודה ובזמן. אם אין לו צורך לקום למטרת עבודה, אז או שהוא מחפש תעסוקה חברתית/התנדבותית בעלת משמעות, או שהוא מאבד את עצמו לדעת, כי כשאדם קם בבוקר ללא סדר יום ברור ומוגדר, הוא די הולך לאיבוד.
סיפר לי פעם איש יקר מאד בקהילה משה אטל ז״ל, ״דויד יבוא יום אתה תרצה לחתן את בתך ובניך. לבנות הדאגה היא תמיד כפולה. אתן לך עצת זהב כדי לדעת האם החתן הוא המתאים לבתך״. שאלתיו, ומה היא עצה זו? הוא ענה, ״תשאל אותו שיתאר לך בפרוטרות מה הסדר יום שלו מהרגע שהוא פוקח את עיניו ועד שהוא עוצם את עיניו. לפי זה תוכל לדעת הכל על חייו. האם הוא פועל, איך הוא פועל ומתוך מה הוא פועל״.
אנן פועלי דיומא אנן – יהודי הוא פועל. והשאלה תמיד תהיה האם הוא פועל, איך הוא פועל ומתוך איזה משמעות הוא פועל. כל רעיון היהדות מבוסס על עשיית טוב מתוך רצון להיטיב שמתחילה מעשיה מתוך תמימות ומשתדרגת לעשייה מתוך משמעות. הקפיצה הזאת היא אינה בדיחה ומחייבת כל אדם לצאת מהעיר למדבר כדי להבין מה זה עולם בלתי מוגבל, כדי להבין שבמדבר יש נחשים, שרפים ועקרבים ואם לא יודעים איך לנווט במדבר, אין שום סיכוי לנווט נכון בעיר מתוך משמעות. זה חלק מהתהליך והתורה מתארת 42 מסעות שכאלה.
כל הרעיון שבגינו נוצרה דת היתה כדי לסייע לאדם לתת לו כלים להתמודד עם עצמו ועם הסביבה. האר״י ז״ל בספרו עץ חיים שכתב תלמידו רבי חיים ויטאל בו הוא מתאר כי הבורא ברא את העולם/אדם במידת הדין ולאחר שזה לא עבד טוב הוא שיתף את מידת הרחמים. למה בדיוק התכוון המשורר, בואו ננסה להסביר כדי שכל איש פשוט יבין זאת.
ובכן, יש את המציאות הטבעית המתממשת באמצעות החומר. זה קרה בעקבות תהליך ארוך של צמצום האור (התודעה האלוקית) הנע בתווך והוליד את החלקיק שממנו נוצר החומר. הוא ראה שהחומר הולך ומחמיר ונהיה יותר ויותר חומרי באצמעות תופעת הפרקטל הידועה. היכולת הזו נקראת בלשון חז״ל, דין. הבורא רואה שחייבים מערכת נגדית שתאזן את המהלך הקיצוני הזה, והטמיע בטבע את עצמו. מה זה עצמו? את יכולת הבלי גבול כדי לאזן את התפשטות החומר באופן בלתי פוסק. היכולת הזו נקראת בלשון חז״ל, רחמים. כלומר, האדם הוא יישות מורכבת המכילה שתי מערכות מנגדות זו לזו שמטרתן היא ליצור איזון פנימי. האיזון הפנימי מקבל ביטויים כגון: שלום, שלווה, דעת, רחמים, צדקה, אהבה, וכו וכו.
למה זה חשוב לדעת? כי האדם הוא עולם קטן, והעולם הוא אדם גדול. אז אם כך נברא העולם, בדיוק כך נברא האדם. ואם אתה לא מכיר ביכולותיך, איך תפעל בעולם בצורה נכונה? הלא כך
אחד השאלות ששאלתי את עצמי לאחרונה היתה, למה האדם חוטא? מה היסוד שגורם לאדם לקום ולחטוא, הן בעניינים של בין אדם לחברו, והן בעניינים של בן אדם לבוראו ( למהותו). למה אנשים עוקצים, מרמים, רוצחים, שודדים , סתם מציקים, משפילים, מביכים, מקללים.
במשך הרבה שנים אמרתי , תשמע אם לא היה את כל הרע הזה, אני לא רואה איך אתה מניע את כל הכלכלה המפלצתית הזו שנבנתה. אינספור עו״ד, רו״ח, כלכלנים, מנהלים, שרלטנים, משגורות מנופחות וכו וכו. לאף אחד מהם אין שום עניין שיהיה שלום וסדר במדינה. בצדק!! אחרת ממה הוא יתפרנס?
מאיפה יבואו הבונוסים לכיסוי המשכנתא? מאיפה ימומנו חיי המותרות? מאיפה תבוא המכונית שנת 2021?
רובם המכריע כולל גם פוליטיקאים, אנשי ציבור, פקידי ממשל, רבנים, ואנשי צבא, רצים אחרי דבר אחד הנקרא, כסף. זה חשוב מאד , ואין מה לעשות. מה תעשה ללא כסף? כלום!! מצד שני, כל התורה וחכמי התורה מאז ועד היום אומרים לך ומזהירים אותך, שכסף זה דבר הכי מלוכלך שהורס כל דבר טוב שיש בעולם הזה. מצד שלישי, לראשונה בעולם קם הרבי מלובביץ׳ ואומר, אתה יהודי? אתה חייב להיות עשיר. אתה יהודי? אתה חייב להיות עושר בגשמיות כדי לקבל עושר ברוחניות. הוא למעשה הפך את הבעיה לפתרון והשאלה היא רק אחת. באיזה כלים אנחנו משתמשים, כדי שהכסף לא יהפוך לאויב אלא לאוהב. כי הבנו כולנו שהרבה כסף לא עשה חיים קלים לאף אדם.
אני מאמין באמונה שלימה שחז״ל, לא שיחקו דאבל סטנדרט, וכסף באמת לא היה ראש מעיינם.כולם התיגעו ,התפרנסו ככל שיכלו, וכך הם שרדו. למרות שיש עוד כאלה שדוגלים במשפט ״מה שהרב שלך אומר לך, תעשה. מה שהרב עושה זה לא עניין שלך״.
אבל מה זה באמת המושג שנקרא ״טוב״ ולמה לאנשים אף פעם לא טוב? טוב זה שלמות.
טוב זה הפנמה תודעתית שמה שקורה כרגע ומה שיש כרגע זאת המציאות הכי טובה בשבילך. כל התלונות שלך על כל עניין של חוסר או רוע, מעידות על קטנות מוחין. זה מעיד על חוסר הבנה בסיסי של המציאות המהווה אותך. זה קלף שלא משחק לטובתך ובשולחן שח-מט, אתה מתחיל לאבד חיילים.
לכל מי שהיה פעם היה באמת מאוהב באשה, את התחושה הבאה בטוח שהוא חווה אותה. פתאום יושבים שניכם והאחד אומר לשני ״ וואי זה בדיוק מה שחשבתי. איזה צירוף מקרים״ . יש דרגה של אהבה שמביאה את האנשים לחיבור רוחני מאד גבוה של אחדות גמורה. הם לא תכננו הם ממש לא תיאמו עמדות, אבל תראו מה זה דרגה של אחדות שהיתה בעם.
כל 12 הנשיאים של 12 השבטים של עם ישראל נותנים בדיוק את אותה המתנה למשכן. ברמת דיוק עד לפרט הכי קטן. זה מדהים וזה מאלף לראות לאיזה דרגה של אחדות פנימית הם הגיעו. אך אחד לא ביקש מהם, אף אחד לא הדריך אותם. תראו מה זה דרגה של רמה של חיבור רוחני. מדהים בכל קנה מידה.
כשמביטים בזום על האדם בחברה כיום, עושה רושם שעוד לא הגענו לשם. אבל אין מה לעשות, כל מה שדיברו אתך לא עזר. אתה לא מוכן להתפשר ונאבק בכל מחיר כדי לקבל את ה-״טוב מאד״. הטוב מאד הזה מייצג את שני מצבי הקיצון האפשריים, הן מצד הנתינה והפתיחות ( חסד), והן מצד ההגבלה ואכזריות (גבורה). נשמע לכם מוכר? ראו את כל התופעות החברתיות האחרונות המתבטאות מצד החסד, במסווה של תופעות גילויי העריות והן מצד הגבורה המתבטאים בשפיכות דמים.
רוצים דוגמה קלה יחסית מהבית ?
היום אין כמעט בית שאין לפחות ילד אחד שיש לו את התופעה שנקראת ״אי ויסות חושי״ . המערכת הגדירה אותם כבעלי הפרעות קשב וריכוז, או לקויי למידה. חשוב שתדעו, שמרבית הבעיות של אותם תלמידים היא נובעת מהעובדה שאחד מחמשת החושים גורמים לעומס תודעתי ו/או רגשי, והחוש הכי דומיננטי הוא כמובן חוש הראייה, התופס למעלה מ-50% מהספקטרום החושי, הצרה הזאת נקראת בעידן הדיגיטל, עומס חזותי.
מה זה אומר? הם לא מסוגלים לראות מציאות בצבעים עם ניגודים חדים. זה משגע אותם, זה מעביר אותם על דעתם, האור הלבן פשוט יוצר סוג של התאבדות נפשית. עד כדי כך. לשאלה אם אתה/ילדך סובל מזה, יש תשובה פשוטה. בפעם הבאה שתראו אדם/אשה לבושה בגד עם פסים בצבעים חדים, תנסו להתמקד בבגד, ותראו מה יקרה לכם/לילדכם. או לחלופין, תתמקדו באור לבן בוהק.
אז כן, היום כ- 40% מהאוכלוסיה נכנסת לקטגוריה הזאת, רק שהיא לא מודעת לזה. כי למעשה ההבדל בין חכם לטיפש הוא: שהחכם מודע והטיפש לא מודע. זה הכל. ואין כאן טוב ורע בעולם. יש מודע ולא מודע. זה בספקטרום של הטוב נקרא, ״ טוב מאד״. ומזה צריך מאד להזהר, כי פיתוח המודעות לדבר ולכל דבר, יוצרת את השלמות והשלווה הפנימית הקיימת באדם.
אבל, היינו בענייני כספים……… הלא אמר החכם מכל אדם, ״הכסף יענה את הכל״. אפשר לפרש ״יענה״ מלשון עינוי ואפשר לפרש ״יענה״ מלשון מענה.. בכל משפט שתעמיקו בתורה, תמצאו פרדוקס. כל משפט כל מילה מיצגת הפכים גמורים. המילה חטא מייצג החטאה של מטרה. המילה חטא גם מייצגת חיטוי מלשון ,לחטא את הדבר.
אז מה נכון? שאלת את עצמך כמה אנשים הם ברשות ליבם, וכמה אנשים לבם ברשות עצמם? הרוב המכריע של האנושות ברשות לבו. הוא לא מחליט כלום. הוא חי בעולם של רגשות ואם בא לו עכשיו הוא מחבק, ואם בא לו, אז הוא בועט. המצב הוא בלתי צפוי. מצד שני, כל ספר חכמה מסביר לך, שהחלטה יוצאת מהלב. לא מהשכל. לב הוא דבר כל כך מסוכן, שאם לא יגידו לו לאן לנתב את רצונותיו של האדם, הוא ינהג בשלו , ואין הבדל גדול בהתנהגות בהמתית להתנהגות אמוציונלית. ללב יש עצמה שאין לשכל. לב מסוגל לשאת 2 הפכים בו זמנית.
אם נשווה בין הדתות, אנחנו נגלה מהר מאד שאחת ההבדלים המהותיים הוא באיך. איך המח מצליח לשלוט על הלב כדי לחזור לטבע הרוחני שלנו. לזכות לגאולה משמע, לזכות לחזור לטבע המקורי שלנו, וזה להיות בעל חסד עם רצון להשפיע רק טוב עם כל אחד ללא שום תנאי מוקדם.
השכל לעומתו, מסוגל לשאת דואליות. שמח ועצוב. מר ומתוק.קשה ורך. וכו וכו….
פעם זה אמת ופעם זה שקר. אין בעיה עם דואליות. אם האדם היה מפתח את יכולותיו השכליות, והיה מתבונן שניה לפני שהיה מגיב, מתוך מה הוא היה מגיב, ברור הדבר שלבו של האדם היה מגיב אחרת. לצערנו הרוב המכריע, בעיקר ״האינטליגנטים״ בעלי התבונה למיניהם מונעים מאגו. הם באמת מחשיבים את עצמם, והם באמת מאמינים שהם יודעים מה נכון, ופועלים מתוך עולם מוסר וערכים המוביל מדחי אל דחי במקום לצעוד מחיל אל חיל. וזה למה? כי ההנעה לפעולה שלו מונעת מתוך רצון עצמי.
איך יודעים שאתה פועל מאגו ? פשוט. כשהחבר משוחח אתך על עניין מסוים, קטן/גדול ככל אשר יהיה
- 1. האם הכנסת את עצמך למשוואת העניין?
- 2. האם באמת התייחסת לגופו של עניין, או שענית לגופו של עניין אבל היית חייב להכניס את עצמך, כי אם לא ייצא לך מזה כלום לאחר שעתיים של שיחה עם פלוני, אז מה אני פרייאר?
ברגע שבשיח לא יצרת יסוד האמור לנגוע בך או לענייניך האישיים, ביטלת את עצמך. או במילים אחרות, רוממת את עצמך מהמצב והבטת במצב מלמעלה. תשאל את עצמך עוד שאלה; למה לאדם בעל אגו אין חופש בחירה? או שמא ראוי לשאול, למי יש חופש בחירה?
לכל החכמים יודעי העתים, בן חורין הוא אדם שבכל רגע נתון יש לו חופש בחירה. אמנם ליבו מציג שתי מצבי קיצון בהם הוא צריך להכריע, בבן חורין היכולת השכלית והרוחנית מאופשרות וכל דרך קבלת ההחלטות באות מהשכל, עוברות התבוננות ( יוצאים מעצמך תודעתית) מתחברים תודעתית למצב, ומנתבים את הלב לימין או לשמאל.
אצל הרוב המכריע של האנושות הפסקא הנ״ל לא מאופשרת. מה שזה אומר, שבני האדם לא בחרו בכלום בחיים שלהם. למי הם ייולדו, מי החברים, איפה ילמדו, איפה הם יגורו, עם מי יתחתנו ( רוב נישואי/ניסויי ההתאהבות ניתן לאמוד את תוצאותיהן בקלות במשרדי הרבנות ברשות המקומית הקרובה לביתך) וכו.
הרוב לא באמת בוחר. ואם כבר היתה בחירה, מתוך איזה עולם מוסרי/ערכי בחרת? אדם מתחיל לבחור באמת, רק ביום שבו הוא מתחיל להכנס למסלול בו הוא מתנתק מהעבר, ומתחיל לחיות את העתיד. בעידן של גאולה, כדי שתוכל לחיות את העתיד, אתה צריך שפה וכלים. ושם חבריי כל העולם תקוע במיוחד העולם המערבי. הוא כל כך בטוח בעצמו שזוהי הדרך הנכונה, שזוהי דרך הישר, שזוהי דרך האור והכל פועל מתוך חוקים שנוצרים מהחיים ולא באמצעות חוקים שיוצרים חיים.
בעולם העתיד משתמשים בדמיון, במחשבה, בתודעה, ובפיתוח עולם היכולות והכישורים, על מנת שתוכל לנוע נגד הטבע שלך בצעדי ענק אל עבר העתיד , כי הטבע לא נותן לך לזוז. טוב לו עם העבר, למה הוא צריך את כל הסבל התודעתי הזה? והלא נאמר״ אין שכל אין דאגות״
למעשה חברים, לחיות את העתיד, משמע, לצאת הן מגבולות השכל שלך והן הגבולות הטבע שלך . אתה למעשה מתחיל להביט על כל מציאותך, מעבר. ולא בכי אתה נקרא העם העברי. ברגע שאתה רואה הכל מעבר, אתה כבר לא חושב מה ייצא לי מזה. אתה חושב, איך אני עושה טוב לכלל… ואם לכולם טוב, אז גם לי טוב, כי אני חלק מהכלל. זה חברים עבודה שנקראת ״ לשם-שמים״. כי אתה חי בתודעה מוחלטת שמה שחשוב לך באמת זה איך אתה מיטיב עם הכלל מתוך ועפ״י חוקי האחד. האחד זוהי שלמות הטוב שכל מה שקורה לך כרגע זה הכי טוב ממש. וזה כל כך קשה להכלה. כי כלים לזה. ואנחנו חייבים לעבור משלב האמונה לשלב ההרגש.
זהו לאנשים נמאס. הם רוצים לחיות את החלום. רק שהם לא רוצים לנוע. והם שוכחים שהחלום הוא מסע במדבר שבו יש המון נחשים, שרפים ועקרבים, והדרך שלך להוכיח נאמנות ואהבה היא, לנוע. אבל להפסיק לנוע בצורה עייורת ולהתחיל לנוע מתוך חוקי הבורא, הלא הם חוקי התורה. ככה בדיוק מתחילים להגאל. ככה בדיוק מתחילים להיות בעלי שליטה בעלי מוסר וערכים.
והרי כבר למדנו שאחד היסודות המהותיים לעצמת הנשמה הקיימת באדם היא, הייעוד שלו, זאת בנוסף לאוכל שאותו הוא אוכל, והמצוות אותם מקיים וככל שהחלום שלך עצמתי יותר, מקיף יותר, חברתי יותר, כך סיכוייו להצלחה הם עצומים. במילים פשוטות אם עברת את הטירונות של המסע בן 42 תחנות במדבר בהצלחה, אתה מוכן לכל תרחיש. שום דבר לא יפיל אותך. וזה בדיוק ההבדל בין לוחם שסיים טירונות בשייטת לבין לוחם שסיים טירונות קרבית. עד כמה אתה מוכן לכל תרחיש.
פרשת נשא, מתארת מצבים הפכים; אשה סוטה לעומת נזיר.
מי היא אשה סוטה? אשה שבעלה אמר לה לא ללכת למקום מסוים בו נמצא גבר אחר לבד, הוזהרה על כך ובכל זאת פעלה נגד בקשת הבעל. אשה זו נחשבת עפ״י התורה כאשה סוטה. דהיינו, סטתה אל עבר מסלול שבו לא היה לה רשות להכנס אליו ובכל זאת נכנסה. היא עדיין לא עשתה כלום שם עם אותו גבר. אבל עצם העובדה שהיא עשתה צעד לכיוון, מעיד על סטייה מנתיב ,לנתיב אסור.
כאן לבעל ניתנת בחירה; האם הוא סולח ועושה שולם, כי באמת לא היה כלום וסתם אפפה את הבעל רוח קנאה, או הוא לוקח אותה למשפט. בהנחה שנוצר מצב קיצון ( הבעל השתגע) , ניגשים לכהן בביהמ״ק, כותבים את מגילת הסוטה, מכניסים את המגילה לבקבוק מלא מים. בכל המסלול המייגע הזה ( למרות שנכתב בקצרה) הבעל בכל רגע יכול לקום ולהתחרט ולסלוח לה, עד לרגע שבו המגילה נכנסת לתוך בקבוק המים, ואז האותיות שם ה׳ המפורש מתחילות להתנתק מהמגילה וכאן זה כבר מאוחר.מחילה כעת לא תעזור. רק תזכור, שהחיים הם תמונת מראה. איך שתתנהג, ככה בדיוק יתנהגו אליך. וכל דת שתאמר לך אחרת, תזרוק אותה כי היא לא האמת.
״ חנוך לנער עפ״י דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה״
למעשה חברים, הסיפור על האשה הסוטה, מתאר את המשל על האדם שחטא. הסיבה לחטא נוצרה בעקבות אי ידיעת והפנמת חוקי הבורא כחלק מהזהות העצמית שלך. למה בעל גאווה הוא החוטא הכי גדול? כי הוא מודע לכללי המשחק, אבל למרות שהזהירו אותו, גערו בו ונזפו בו, הוא עדיין נוהג בקשיות עורף ופועל ומגיב מתוך מניעים אישיים. אז הבורא סולח אם אתה מודע לחוקי החיים, מתנתק מהעבר שלך, ויוצר עתיד אל המצירות שמעבר. וכל זה למה ?
כי חוקי התורה הקיימים בך, הם לא במצב של דיו על גבי קלף. כלומר, התורה זה אחד ואתה זה שתיים .
אבל יש גם מציאות אחרת. מציאות שבה הטקסט חקוק על גבי האבן. זה דבר אחד. זה כבר אישיות אחרת. והשאלה היא רק באיזה מצב התורה שבך נמצאת. דיו על גבי קלף או חקוק באבן. התורה שביהודי חקוקה באבן שבו עמוק מאד בתודעה ובלב. ולכן גם אם היתה סטיה ממסלול, זה בגדר דהיית צבע, משהו שניתן בקלות יחסית לתקן, שלא לעומת דיו על גבי קלף, שאם ברח אות או מילה , ההשקעה הנדרשת על מנת לתקנה, קשה מאד ומייגעת.
לכן, התפקיד שלנו כהורים הינו לחנך. = לעורר את המקסימום מודעות לכל מציאות אישית או חברתית בקרב היחד/הנער. כמה מאיתנו פועל לטובת העניין, זאת באמת שאלה קשה ואף כואבת. זה נכון שזה לא חודר באופן מלא למבנה האישיותי שלו. אבל זה בהחלט קיים בתודעה. וכשהדברים עולים לתודעה, גם את הילד יזקין, זה אף פעם לא יברח. הניצוץ/הפוטנציאל תמיד יהיה קיים.
וכדי להדליק נשמה של יהודי, לא צריך יוצר מגפרור. יש כאלה שלליבם לא מספיק גפרור, אלא ליבם עשוי כאבן בזלת וזה מחייב שבירה והכאה מהותית על מנת להוציא ממך בסך הכל כמה ניצוצות של אור. אבל, זה כבר במסגרת מה שבישלת בחיים האלה, ידידי.
בספר הקבלה הראשון המיוחס לאברהם אבינו ( ספר היצירה) , מוסבר שישנם ל״ב ( 32) נתיבות חכמה, אלו הם 32 מצבים בהם האדם אמור להתנשא מעל מצבים שבהן הלב נמצב בהפכים, ולהתעלות מעל המצב ולהביט אל המציאות, מעבר.
חברים, זה קשה. ברמות שאי אפשר לתאר. אבל אף רץ מרתון לא עושה 40קמ ביום הראשון. בואו נעשה את קמ׳ הראשון. נלמד תורה שמשנה את המציאות. לתורה זו קוראים, תורת החסידות. היא עוסקת בו זמנית במהות ובמציאות. כדי להתחבר לתורה זו צריך שפה. זאת מעניק לנו ספר התניא.
אנחנו חייבים להפנים שיש בנו הרבה יישות והמון גאווה שחייבים לנטרל אותה לאלתר, כי היא מונעת באופן אגרסיבי ובוטה את ההצלחה שלנו בכל מימד. גברים ונשים כאחד, לכל מי שלא לומד תניא, בכל עיר, כמעט בכל יום, לומדים תניא בבית חב״ד הסמוך.וגם מי שלומד, עשרות פעמים סיימתי את ספר התניא ובכל פעם גיליתי בכל משפט, מציאות חדשה. זה הסוד שבתורה. שבכל פעם שאתה קורא אותה, משהו חדש מתגלה בך. זה בדיוק הסימן שאתה אכן הולך מחיל אל חיל. אם לא השתנה כלום. חייבים לעצור מייד ולשאול בבכי גדול, ״מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות״.
זה חובה לכל יזם, לכל משפטן בכיר, לכל הדיוט, ולכל אדם באשר הוא. זה נגיש, זה פשוט וזה לא עולה כסף והכי חשוב, זה באמת משנה את המציאות שלך ומי שמתמסר לדבר, כל מציאות אחרת שולית ככל שתהיה תהיה חסרת משמעות לעומת המשמעות שלשמה באנו. לכן, אל תנסה לשנו אחרים, תשנה את עצמך והשאר הכל יקרה אוטומטית.
אז הנה לפני מס׳ ימים היה חג שבועות. קיבלנו את התורה מחדש. זה מאד יפה. אבל מה התחדש בנו?
איפה דפוסי המחשבה וההתנהגות שלנו נמצאים היום? האם העולם יותר ערכי ומוסרי ממני, או שאני כאן אמור להיות האור לגויים?? ובאיזה צד של ״ אודסה אנחנו נמצאים היום״ ?
בפרשת זו, המילה נשא מופיעה 32 פעמים. אלו 32/לב נתיבות חכמה דרכם רוצה להאיר הבורא בתוכך.
לכן את הפסוק בתהלים ״ אחת דיבר אלוקים, שתים זו שמעתי״ צריך לממש ולהבין שמספיק עם הדואליות והריקוד על שתי חתונות. את המלחמה הזו כל אחד צריך לנהל בתוך עצמו בלבד, ולשפוט את עצמו בלבד, ולבנות מסלול נכון וראוי אל האינסוףברוך הוא.
יש לא מעט מסלולים דרכם ניתן להתחבר ולצאת אל המסע הרוחני הפנימי שלנו אותו בנו רבותינו הגדולים.
- יש שבחרו בחסידות, ושם יש אינספור הסתעפויות יפות
- יש בגישת המוסר שלא מתאימה לדורנו ומתאימה ליחידי סגולה.
- יש בדרך האמת , המתאימה למקובלים בלבד.
אבל כל הדרכים מובילים לאותה נקודה. ולא סתם בחסידות מתשמשים לא מעט במילה אנ״ש. כי אם אתה זכית להתממש מתוך ל״ב נתיבות חכמה, אזה זכית להנשא, משמע אתה בגדר נשיא והכי חשוב יש סוף סוף מציאות שנקראת אנ״ש = אנשי שלום.
לכל אחד יש מסלול. רק חשוב ורצוי מאד להתחבר והכי חשוב שזה יהיה מתוך רצון אמיתי להבין על מנת לעשות. כי כשהשכל מבין ומתפעל, זה בדיוק ״תחיית המתים״ של ממש של האדם. זה בדיוק כוונת המשורר, איך אדם ״מת תודעתית״ פתאום הופך לישות ולמציאות רוחנית מהלכת בתוך גוף.
חברים, אדם בישראל שרוצה להיות במצב ״נשיא״, צריך להיות אדם המסוגל להתנשא מעל לכל מצב ומעל כל מציאות במימוש רצונו של הבורא יתברך. כי כל התכלית הינה לקיים את הייעוד ״ בכל דרכיך דעהו״ .
לצערי הרב ״הגאווה״ הפכה ליום חג בארצנו, דבר שהוצא מהקשרו לחלוטין. זה פשוט בושה וחרפה, שדבר שכזה מקבל לגיטימציה והם הופכים להיות הקרבן וכביכול נורמליים, וכל השאר פתאום טפשים וחסרי הכלה. ולמי שמעוניין גם לקרוא את השורות הקטנות, כל המצעדים האלו מסתיימים במסיבות סמים וזנות, אשר ממלאים את כל המחלקות במרכזים הרפואיים עד לכדי פיצוץ אוכלוסין של ממש.
אבל כפי שראינו, זה-לעומת-זה ברא האלוקים.
והדבר המהותי בכל הנושא זה, שנבין שאין לנו עניין לעסוק ברע. אלא איך משעבדים את הרע להפוך לכלי שרת לנשמה, ולא להיפך, איך לשעבד את הנשמה לגוף.
החטאים יתמו רק כאשר נזכה כל אחד ואחד מאיתנו להוציא לאור את כל שמותיו פעולותיו וכינויו של הבורא יתברך. אז כרגע אתה בתבנית תודעתית מסוימת בחיים, זה ממש לא במקרה. אלא זה בסהכ תפאורה למימוש הייעוד שלך. אל לנו לשפוט אף אדם, אלא לראות כיצד ניתן לגאול אותו.
אתה יכול ובצדק גמור לקום ולומר, ״ שמע חביבי הנאום שלך הוא מאד נחמד ויתכן ואף מרשים, אבל אני ממש לא שייך לזה. זה לא מעניין אותי וזה ממש לא רלוונטי כל המזוזות והתפילין והשבת וכו וכו ..״
זאת זכותך לומר את אשר העולה על רוחך. אי אפשר לכפות על אף אחד שום דבר. כי כל אלו הרבנים המפחידים אשר זורעים רוע והפחדה, עושים את הנזק החמור ביותר, ומונעים את הגאולה של עם ישראל.
אם יהודי רוצה להתחבר הוא יתחבר. מה לעשות שכרגע הוא לא? המקסימום שאתה מסוגל לעשות זה, להביא אותו לידי תובנות שכליות שייתכן ויביאו אותו לידי התפעלות המידות השכליות, ואם אתה ממש תותח, הוא אפילו יתרגש מאד ממעשה שהיה לו בילדות, כי הצלחת באמצעות מנגינה או ריקוד נכון לפתוח לו את הנשמה.
חברים, יהיה הסיפור או המאמר או התפילה טוב ככל שיהיה, אם זה לא יוביל לכדי שיר, ניגון וריקוד, לעולם לא נצליח לחדור אל עמקי נשמת האדם. לכן אמרו חז״ל , העיקר הוא המעשה.
ויה״ר שנדע ונרגיש כולנו את דרך האמת שלנו לאחדות פנימית וחברתית, ומשם נפעל למימוש יעודנו בעולם. זו דרך שסלולה לכל אדם, כי בצלם אלוקים נברא האדם. ואם היהדות עושה זאת הכי טוב, אז יה״ר שכולם יהיו יהודים. כי בדיוק לשם כך נבראנו. בדיוק לרגע הזה נולדנו ונוצרנו. לרגע שבו אנחנו לא מתרגשים מאף אחד, משום מצב, ומשום מציאות אלא עושים רצונו כרצונו. יש לנו תורה, יש לנו כלים, מצוות וזה כל מה שצריך כדי לחיות באמת הכי טוב כאן בעולם הזה.
תזכור שבזה שאתה מאשים את האחר, אתה תואשם מיד באותה האשמה. למה אתה לא עושה את מה שלשמו הגעת לעולם. חברים, כל מה שקורה כאן, חוצה דתות, מגזרים, חברות וכל מה שרק תדמיינו. אם לא נתעלה, קריאת ההשכמה הבאה תהיה מאתגרת יותר. קריאת ההשכמה הזו מופנית לכל אדם על פני כדור הארץ. ומי שמחזיק בכלים הכי איכותיים, נא לא להתפעל ונא לא להתנשא מעל אף אחד. אם זכית, תזכור כי לשם כך נוצרת ותעשה עם זה נחת רוח ליוצרך ולכל הסובבים אותך. יה״ר שכך יהיה וכך נפעל ונרגיש כולנו.
שבת שלום
דויד בותרסון
David Boterson
🍷😊🍷
