״ כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ??/!! ״
?האמנם? האם כל ישראלי בהיותו בן לאמא יהודיה יש לו חלק לעולם שמעבר
כששמעון פרס הפסיד לבנימין נתניהו לאחר מות רבין, הוא יצא בהכרזה ״היהודים ניצחו את הישראלים״. האם יש הבדל בין ישראלי ליהודי. ובכלל, מתי נולד היהודי? מה זה עולם הבא? מה יש שם שאין פה? על מה באמת נלחמים ישראל ויהודה לאורך כל ההסטוריה ולמה הפעם יהודה לוקח בענק
?האם כל התכלית של היהדות זה כדי להגיע לעולם שמעבר? האם זה הכל פה ואנחנו פשוט לא רואים
?האם צריך למות בשביל זה, או שאוכלים משהו וזה מתגלה? האם אפשר לשלם למישהו ונקבל כניסה לעולם שמעבר, ואם כן, אפשר 1+1
כל אדם ממוצע כשמביט באדם בצדיק לאורך כל ההיסטוריה, מביט בכתביו, תמיד מתגלה המשפט ״הוא כתב ברוח הקודש״. מה זה רוח הקודש בשפה שכל אחד יכול להבין? אדם בעל רוח הקודש הינו אדם בעל תכונות וכישורים אשר פותחו מתוך תכונות ההכרה האינסופית. מדובר באדם שמתוך לשון הקודש הוא מצליח לפענח קודים כיצד ניתן להביט במציאות במשקפיים של בורא ולהלביש זאת בתוך המציאות מתוך חוקי תורת משה.
להיות במצב שכזה, מצריך קודם כל להמנע ממה שהתורה אוסרת. במחשבות, בדיבורים ובמעשים. וממה שמותר, חייב הוא לוודא כי הכל נעשה לשם-שמים, כלומר, הכל נעשה מתוך רצון אמיתי של לקבל על מנת להשפיע והוא לא יותר מצינור איכותי ומשובח להוריד שפע לעולם. זה ממש לא כזה מסובך, אבל מצריך הקרבה מתמדת. זה לא קורה ביום, אבל מי שמוכן להתמסר למסע הארוך/קצר הזה, קוצר פירות נאים. זה מגיע לכדי רמה שאתה ממש מסוגל לכתוב דברי תורה ותורה חדשה מפיך תצא. ממש כך.
למה כל כך חשוב לכתוב? ואם כבר כותבים, למה מתוך רוח הקודש ולא מתוך רוח הטומאה? למה מתוך העולם הפנימי ולא מתוך העולם החיצון. למה מתוך התודעה האינסופית ולא מתוך התודעה החושית.
מה שאנשים לא יודעים זה, דווקא כשאדם כותב מתפתחים כל הכישורים התודעתיים הפנימיים וכל מה שנותר הוא, לוודא מתוך איזה שפה האדם כותב. שפת הקודש היא שפה היחידה המתארת שלמות האינסוף וכל אות ואות פתוחה ישירות כלפי האינסוף ברוך הוא ממש. כדי לתת המחשה ניקח דוגמה מגאומטריה: זה ממש לא מקרי שבכדי למדוד את הצורה הכי מושלמת – המעגל – אתה חייב להשתמש במונח פיי שזה 22/7, שהמשמעות שלה היא: איך האינסוף 22 אותיות התורה, מתלבשים בתוך מציאות טבעית 7 (בלי-גבול/גבול) עם נוסחה שכזו, ניתן למדוד הכל בתוך המעגל, מאחר והיא הצורה המושלמת היחידה.
כשאדם כותב קורה משהו במח. נסגר נעגל עצבי המסייע משמעותית לפיתוח החשיבה היצירתית, הזכרון, והשפה הלשונית. אם תבדקו טוב, תגלו שאלו הכישורים המשמעותיים ביותר במציאות משתנה בדור של גאולה. אז לפני שלומדים אנגלית, שזה חשוב בפני עצמו, אדם שפיתח כהוגן את הכישורים הנ״ל, יהיה לו קל יותר ללמוד ולעסוק בכל תחום בו יחפוץ.
המושג עולם הזה מכוון על עולם העשייה הניזון מעולם החושים בהם התודעה מתקיימת מתוך ההכרה החושית. המושג עולם הבא מכוון על עולם היצירה, בו אנשים בעלי חשיבה יצירתית יכולים לתור בו. העניין הוא, שאין לך הרבה מה לעשות שם, אם אין לך שפה שתשמש אותך שם. היכולת והברכה של עם ישראל הוא שמתוך שפת הקודש האינסופית, אנחנו יכולים להתפתח ולפתח את ההכרה האינסופית בתוך כל מציאות, בצורה נכונה ומבוקרת. הרבה אנשים מתבלבלים וטועים טעות מרה בחשבם כי המטרה היא התורה והמצוות. אמנם נכון הדבר כי הדרך היא המטרה והמטרה היא הדרך, אבל התורה והמצוות נועדו כדי להוביל את העם מהלך תודעתי אשר יוביל אותו לשליטה אמיתית במציאות, לחרות אמיתית בה הוא הופך להיות טיפוס עצמאי ובלתי תלוי בשום מציאות מחד, ומאידך חי ופועל בתוך המציאות בה הוא אמור לממש את עצמו מתוך ועפ״י חוקי התורה.
זה לא אומר שבשפה האנגלית, בעברית ובסינית אין חשיבה יצירתית. בכל שפה יש ועוד איך. השאלה היא האם אתה רוצה את המפתח מאסטר או להיות עוד מפתח. לאנשי מעשה, זה ממש קשה. זה כמעט בלתי אפשרי, כי אתה מיד נופל בפח היוהרא של נשים, כסף וכבוד. זה קשה עד למאד כי זה מייצג את כל מה שהבורא הוא לא. לכן הבורא מבקש לקרוא לך כדי להוריד עליך את כל השפע שלו. לפני שממשיכים, חשוב שנדע כי רק בלשון הקודש כל מילה מייצגת את הסיבה, הבעיה והפתרון לכל עניין בחיים. רק חשוב לכל האופורטוניסטיים לדעת כי מדובר בתהליך המחייב שינוי מהותי באדם.
עכשיו תשאלו את עצמכם, איך מאלצים מוגבל לקבל שפע מתוך מציאות בלתי מוגבלת ללא ״רוח הקודש״. ואחרי הכל, הבורא רחמן. הוא אומר לך בזמן שהיה ביהמ״ק, תביא קורבן. תשחט כבש במקום לשחוט אותך על מה שעשית. הכבש יילך כפרה ואתה תברך ותעלה לקדושה את הסטייק/הצלעות/ השניצל/הירקות/פירות שנאכלים. כיום כשאין ביהמ״ק, הקרבן הוא התפילה. אין לנו כלי אחר חברים.
כדי להתחבר למילות התפילה חייבים תורה וחייבים מצוות כאמצעים מעשיים להתממשות האינסוף כחלק מתהליך בירור שכל אחד ואחד מאיתנו חייב לעבור ולא יעזור לך שתשב כל היום על הציון של הצדיק ותתן צדקה. כל אחד מהם חשוב עד למאד. אבל, זה לא תחליף. אתה חייב לחוות. אתה חייב להרגיש את הזולת. אתה חייב לעבור את כל התהליכים שהתורה מתארת בכל פרשה ופרשה כחלק ממסע פנימי להפוך אותך לכלי להשראת השכינה האינסופית.
תזכור שהבורא תמיד קורא לך. זה הלא כתוב באופן הכי מפורש ״ קרוב ה׳ לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת״ אם אתה בא למציאות מתוך האמת האובייקטיבית של הבורא יתברך, אתה לעולם לא תהיה לבד, מתוך רצון להשפיע ולתת, לעולם לא יחסר לך כלום. אין עשיר ממך. חשוב שנדע שהבורא תמיד מדבר עם כל אדם בכל רגע: או שהוא מדבר אתך ישירות, או דרך צד ג׳. זה תלוי בך. אדם בעל רוח הקודש, הבורא מעביר לו מסרים ישירות, כי יש שפה משותפת. אדם שלא פיתח כישורים אלו, הוא מקבל הכל דרך המעגלים החברתייים בהם הוא נמצא. לכן נאמר המושג ״משנה מקום משנה מזל לטובה ולברכה״ כי משתנה המעגל החברתי, ובהתאם לכך גם המזל שלך (ההכרה האינסופית שלך) מתרחב לטובה או להיפך ח״ו, תלוי לאן הלכת.
לדעת וללמוד את סודות היהדות, תוכל לגלות מתוך פחד, או מתוך אהבה. להיות איש חינוך תוכל לעשות זאת מתוך משמעת נוקשה של השרשת פחד, או מתוך אהבה. האמת כבר ידועה לכולנו. היום, אם זה לא יקרה מאהבה, זה פשוט לא יקרה. ולדעת לאהוב זאת כל התורה. רק שלצערי רוב האנושות לא יודעת לאהוב, וגם אלו שכן טוענים לכתר, נכשלים בגדול, כי לאהבה אין שום מימד ממשי, ואין שום עניין אישי ואין שום אני. כי אם יש את אני במשוואה, אז הלכה לה האהבה והלך עימו הדבר ולא לזה התכוון המשורר.
אבל אם אי פעם תרצה לעשות שינוי מהותי, ותחפש באמת איך עושים חישוב מסלול מחדש, את זה תגלה רק מתוך תהליך המביא להתבוננות, ומשם נכנס את האדם פנימה לרבדים ההופכים את המודעות לכדי ידיעה המשנה את המציאות בכל זמן נתון, ובאופן הולך ומתגבר. אגב הניסוי הקטן הזה הינו תרגיל בדרך חיים, אשר תורת החסידות אומרת לך מפורשות ותובעת זאת ממך, כי כך צריכים לנהוג בכל רגע נתון בכל היום. גילוי המביא להתבוננות שמביא להפנמה ולעשייה בפועל. התבוננות על המהות ומתוך המהות זוכים ליצור מציאות חדשה טובה הרבה. יתר מכל מה שראית בעברך.
האמת, זה תהליך שיכול למוטט אנשים. הספר הראשון במקביל ללימוד ספר הזהר שלמדתי, היה ספר התניא. חוץ מכעס ועצבים לא קיבלתי כלום. כל יום הייתי מתעמת עם הרב שמעביר את השיעור, כי לא הסכמתי עם שום דבר שנאמר שם. זה לא שייך לעולם המושגים שלי. עד שיום אחד הוא לקח אותי הצידה ואמר לי ״דוד, השינוי צריך לבוא מבפנים״ זה היה לפני 12 שנה. אינכם יכולים לתאר מה המילים האלה עשו לי. הם הרתיחו אותי עוד יותר. אבל, עם המילים האלה הלכתי הכי רחוק שאי פעם תדמיינו.
כי הרוב לא ממש חושב נכון. הוא חושב במונחים סובייקטיביים. ממש במתי מעט מתבוננים, שלא לדבר על כך שאחוז קטן אף יותר זוכה באמת להפנים את הגילוי התודעתי. ועכשיו לך תביא את הגאולה; נראה אותך!!
אנחנו משפצים את הבניין בו אני מתגורר. והקבלן אומר לי ״דוד, אני לא קבלן, אני הפכתי לפסיכולוג״. שאלתי אותו מה קרה, הוא מתאר לי שכל אחד בא לשפוך בפניו את צרות חייו ואך אחד כמעט ולא מדבר לגופי של עניין. אמרתי לו, אתה לא מצליח לגאול 34 דיירים, עכשיו תנסה להרגיש מה הרגיש משה רבינו כשניסה לגאול מיליונים. חברים, מה אומר, אין לנו שום סיכוי ושום הרשאה לעשות זאת ללא הפנמת חוקי התורה במציאות, בפרטים הכי קטנים של חיינו. באמת שלא.
״נכנס יין יצא סוד״ – קראתי כמה מחקרים שנעשו במכון ויצמן ומסתבר שביין יש תכונה מאד מיוחדת שלא משנה כמה אכלת, ברגע שזה משתלב עם יין, תמיד יש תיאבון לאכול עוד. זה תיאבון בלתי מוסבר הגורם לרצות עוד ועוד ועוד באופן הולך ומתגבר. זה סוג של חור שחור שבולע את כל מה שעובר בדרכו.
אז מה יש ביין הפותח בפניך את המפתחות העולם הבא שכולם כל כך רוצים? למי שזוכר, אבותינו כל כך הקפידו שבזמן שמכינים יין, שגוי אפילו לא יביט בזה. לא רק שלא ייגע בזה. זה ממש לא סגולה וזה ממש לא מקרה. יין זה המפתח לכל 70 המפתחות החבויים היטב בתורת משה כדי לזכות לשלוט במציאות. זה למעשה האמצעי לניקוי וחידוד הנפש והתודעה האינסופית. שים לב שכשאתה מקדש, תמיד זה נגמר בברכה על היין. למה? כי יין זה השורש להכל. משם הכל מושפע ומשם כל הסודות מתגלים אט אט, שלב שלב, מפתח אחר מפתח.
החלק הארי ממש לא מבינים למה, אבל חז״ל אמרו עולם הבא, אז צריך להתכונן. אז מה זה, איך זה קורה בדיוק, ולמה זה משגע את כל החושים של האדם עד כדי כך, שאם לא נפעל בדיוק לפי הוראות היצרן, הסוף יהיה רחוק מלהיות נעים או מניח את הדעת.
כל מי שעשה עסקים עם הסינים יודע שהם מאוהבים בכל הצעת מחיר הכוללת את הספרה 8. תשאל סיני ממוצע למה, הוא יאמר לך זה מספר פלאי, זה מספר על טבעי. אבל חוץ מזה הוא לא ממש יודע את כל התורה שמאחורי הדברים. It’s magical. והאמת היא שזה בדיוק כך. כי אם הגעת לדרגה בה אתה חי את המציאות שמעבר, גילית את העתיד, אתה יודע כיצד לפעול בהווה, ואתה תוכל גם לדעת מה לתקן מהעבר שלך, כדי שהעתיד יהיה מוצלח יותר.
מה השתנה באמת? רק דבר אחד. קיבלת פרספקטיבה. קיבלת את היכולת להמריא ולהביט על הכל מלמעלה מאשר בגובה העיניים. זה מהלך שכמה שאתה יודע בו יותר, אתה מסתכן סיכון גדול, אלא אם כן אתה מחליט להשתנות באמת. ואני מתכוון שינוי בהיבט האישיותי , תודעתי התנהגותי.
כי ההבדל בין חכם לטיפש הוא בסך הכל במודעות. זה מודע וזה לא מודע. והחכם האמיתי הוא יודע שהוא באמת יודע, ועם זאת הוא גם יודע שהוא לא יודע, ולכן הוא תמיד יהיה תלמיד חכם.
תמיד!! וזוהי תחילתה של ענווה (לא צניעות כי זה משהו אחר לגמרי). בהרבה מאד זרמים ביהדות יש נטייה להחזיק אותך קצר (ולפעמים בצדק) למה? כי הרב דואג ושומר, ומבין שאתה לא ממש מודע לעצמך, ולא ממש מחובר למציאות בה אתה אמור לחיות. זה נכון שאתה ילד טוב ולומד ומשתדל וכו וכו. אבל למי זה מספיק, ואת מי בדיוק זה מעניין אם אתה לגמרי לא בכיוון.
אם משהו שמקומם כל אחד בחברה זה למה ״ צדיק ורע לו רשע וטוב לו״ למה???? הרי העולם משווע לצדק. וזה ממש ממש לא הוגן שהוא עשיר והוא רק הולך ונהיה יותר עשיר. אתה מביט מהצד ומשתאה, איך לכל הרוחות הוא הגיע מבירא עמיקתא לאגרא רמה בכלום זמן. זה פשוט לא הגיוני. אז בואו נתחיל לגלות כמה שכבות על עצמנו ועל האנושות כדי שנדע מה התכלית של כל הסיפור.
המטרה הסופית: להגיע למצב שבו אתה וכל האנושות תגיעו לתודעה בה כולם משרתים תכלית אחת הנקראת ״ אחד״, שזה שיא השלמות התודעתית, בה העבר ההווה והעתיד מתאחדים, ואפשר לנוע איך שבא לך, כי אתה שולט, בזמן, במציאות ובנפשך.
האמצעים ליהודי: ישראל, תורה, ומצוות.
- ישראל – כדי לשנע את העולם למהלך הזה, צריכים לשכנע קודם את עצמנו, המסה הקריטית של האנושות למרות שאנחנו בקושי אלפית מהאנושות. כשעם ישראל לא מודע לייעוד שלו, ועוד לא הגדיר את חזונו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, שזה הייעוד החברתי שלנו, אז הפלסטינים הם הבעיה, או מוחמד, או אירופה, או כל מי שרק תדמיינו.
אני עוד לא ראיתי טיל מונחה מטרה, שלא הגיע לייעדו, אלא אם כן יש טיל יותר טוב ממנו. ואם יש עם כזה שיותר טוב מאתנו, אז בושה לנו והחרפה גם לנו. הייעוד של כל יהודי של כל הוא להפוך את החושך לאור. להפוך כל מציאות למציאות טובה ומוצלחת יותר. אנו נקראים העם העברי כי אנחנו מייצגים את המציאות שמעבר. ומי שנמצא במעבר, שולט בהכל. ערבי נקרע כך כי הוא מייצג את הערב, זה המצב לקראת החשכה ( לא אור ולא חושך מוחלט) . והתפקיד שלנו הוא להאיר אותם מתוך עולמם. זה התפקיד שלהם בעולם. זה לא שאלה של טוב ורע. זה שאלה של תפקיד.
בעולם המהות של מבנה הזהות היהודי יש 5 דרגות . הדרגה הרביעית נקראת חיה. והיא קשורה במבנה הרוחני של האדם לייעוד החברתי שלו, וזה להיות יהודי. כשאתה מודע ומקבל על עצמך את הייעוד הזה, זה מחייב ויש לזה המון השלכות, ואין כזה מצב אתה אומר באמצע הדרך, ״ לא בא לי, די נמאס לי״
הלו, אתה תוקע רכבת של אלפי שנים של שושלת רק בגלל האגו שלך, הבא לו כרגע להסתגר באזור נוחות, כי לא ממש מתאים באמצע החיים כל הבלאגן הזה. מה פתאום שאני אחשוב על הכלל לפני שאני חושב על עצמי? מה פתאום שאני אשמור שבת. למה שאני לא אפגע בחבר שלי שהרס לי את כל העסק, ועכשיו אני בקרשים? למה שאני לא אעשה איזה עקיצה קטנה, ואז אני וכל ילדיי, יהיו מסודרים. מה כל כך רע בזה. הרי כולם רמאים, כולם גנבים, כולם שקרנים, אז גם אני קצט. לא קרה כלום.
וכן חברים, כולם רוצים לרקוד על שתי חתונות, עד שהרצפה משתמטת, ואז באמצע שום מקום, הכל נגמר. העולם הזה, ואפשרות לפוטנציאל למעבר. כי אם אני לא מעביר הלאה לדורות הבאים, את מהות העם היהודי, ותכליתו, אז אין עתיד. אין!!! ״באין חזון יפרע עם, ושומר תורה, אשרהו״. ואת זה אמר החכם מכל אדם בספר משלי.
חברים, הסכנה היא לא הפלסטינים או אירופה. הם רק תמרורי ההזהרה לכולנו, ואנחנו ממש ממש לא הולכים בכיוון הנכון אל המעבר.
- תורה ומצוות – כשרוצים להתחבר אל המעבר, זה די פשוט. יש כללים ברורים, ואי הצמדות לכללים, עלולה להסתיים בחיי אדם. לשם כך נוצרה תורת החסידות, הבאה לסייע לכל יהודי לגלות את עצמו בעולמו הפנימי, ולתת לו את כל הכלים במחשבה דיבור ומעשה כיצד עושים זאת נכון. ישנם 4 מהלכים אשר מכתיבים את ההתחברות אל הבורא יתברך, במציאות שמעבר:
- ידיעת הציווי – על כל יהודי חלה החובה לדעת את כל המצוות המוטלים עליו (סהכ 613) כי דרך הציווים הנ״ל ניתן ליצור מציאות של צוותא וחיבור עם הבורא יתברך במציאות שמעבר.
- הדרך – לכל מצווה יש פרטים. ההקפדה על הפרטים היא זו שמביאה חיבור איכותי ואיתן יותר.
- הכוונה – לכל מצווה יש את המימד הרוחני אותו היא באה לשרת ואם מקיימים מצווה ללא כוונה, או חמור יותר, בכוונה הלא נכונה, הדבר ממיט אסון מוות על עצם הנשמה של האדם.
- העיתוי – חשוב שנדע שהמשמעות של המושג ״טוב״ הינו מצב של אחדות ויחד. והמשמעות של ״רע״ הוא הפרדות ועצמיות. כל אחד מהם במהותו הוא נפלא, השאלה באיזה עיתוי זה נופל. אם תאכל חמץ בפסח, המשמעות הישירה היא פגיעה מהותית במה שמזין אותך הלא היא הנשמה. חמץ בפני עצמו אין שום בעיה איתו. רק אם הוא בא בעיתוי שגוי, הוא עלול להיות הרת אסון .
כדי להבין את הדברים הנ״ל יותר לעומק, צריך להבין את מה מחייה ומזין ומניע את הנשמה. למה על זה אתה אומר, נשמה טובה, ועל האחר אומר חסר לב ועוד ועוד. יש שלושה יסודות מגדירים ומהווים את הנשמה שלך:
- 1. הייעוד שלך בעולם
- 2. האוכל אותו אתה מכניס לפיך
- 3. המעשים שלך (המצוות – האמצעים שמתוכם אתה מוריד את האינסוף כאן במציאות הגשמית )
לפני שממשיכים, בואו נכיר טיפה יותר טוב את עצמנו; הנשמה של האדם בנויה מחמש מערכות שכל אחת מהן מייצגת את עולם היכולות של האדם
- 1. נפש – קשור לעולם היכולת הפיזית והמעשית של האדם.
- 2. רוח – קשור לעולם הכישורים והיכולות של האדם
- 3. נשמה – קשור לייעודו של האדם בעולם
- 4. חיה – קשור לייעודו החברתי בעולם
- 5. יחידה – קשור לשיא השיאים של האדם בו כל רגע ורגע הוא חי מתוך משמעות, בו כל מעשיו, כישוריו, ויעודו מתחברים יחד כדי לשרת בכל דרכיו, בכל שניה ורגע את המעבר, את הבורא יתברך .
אני מניח שכבר הבנו שמי שאתה באמת זה הנשמה שלך. ואין אחד שלא היה רוצה להעצים בכל רגע נתון את נשמתו, נכון? אז איך עושים זאת בצורה מושלמת:
- הייעוד – ככל שהחלום שלך יהיה גדול יותר בשירות שלך לכלל החברה, הסביבה, המדינה, האנושות, כך בדיוק גדולה העצמה של הנשמה שלך. אדם גדול כגודל החזון שלו. לצערי, הרוב המכריע של העולם בכלל לא ערוך לדבר הזה, כי זה אומר שצריך לצאת מהמיצרים וההגבלות של התודעה , ההנהגות שלך והאישיות שלך. אז נראה אותך….. אנשים לא מסוגלים להתנתק מהטלפון שעה, ואנחנו כאן ב- 100,000 רגל גובה
- המזון – אחד הדברים שהפרשה מדברת עליה זה איסור והיתר של חיות, בהמות ושרצים. למה פרה מותרת וסוס אסור?אחד הדברים המהותיים שבני האדם עוד לא מבינים זאת הבדיחה הגדולה שנקראת ״ צמחוני״. זה שקר רמאות וטמטום שבא ממדינות זרות ואין לו שום קשר ליהודי, ליהדות ולייעוד של עם ישראל. לפני שמתחילים חשוב שנדע, שמה שהאדם מכניס לפיו, זה מה שהוא בסופו של יום. השורש הרוחני של החי/צומח/דומם מתחבר עם השורש הרוחני של האדם ( הנשמה), וזה מי שאתה. התורה שמה דגם עצום על היסוד של צער בעלי חיים.
מדענים חקרו וביררו מה ההבדל בין החיות האסורות והמותרות, ולמה החיות האסורות אכן אסורות. מסתבר שבחיות המותרות יש צינור דם אחד מהותי המחבר אל המח, ובחיות האסורות יש שתי צינורות.
מאחר ודרך ההמתה ביהדות הוא אך ורק עפ״י שחיטה, הזמן שייקח לחתוך את הוריד השני ייקח לא מעט זמן וייצור סבל עצום בחיה, דבר האסור עפ״י ההלכה.
יתרה מזאת, מבחינה מהותית בחיות המותרות ישנה תכונה מאד מאד חשובה והיא, חסד. ובחיות האסורות יש המון רוע, אכזריות וחוסר צדק. יש חיות כגון שרצים , שיש להם תכונה של מיאוס , ולכן הם נאסרו על האכילה. יתרה מזאת, כל ההקפדה על אופן השחיטה ועל התהליך שלאחר השחיטה קיים כדי לוודא שמבחינה מעשית לא תאכל חיה/עוף לא בריא ברמה הרוחנית.
ואם הבנו שבאוכל יש אחוז משמעותי להתפתחות הנשמה, ואנחנו חיים מתוך ההגדות של התורה, אז אנחנו יכולים להבין שלאכול פרה זה מצווה, כי זה מסייע לנשמתך להגיע אל המעבר, ומסייע לחיה, כי אתה זה הדרך היחידה שלה להתרומם מבחינה רוחנית.כדי שהתהליך יהיה נכון חייבים לברך לפני שנכנס משהו לפה, ולאחרי שסיימנו לאכול.
למה צריך לברך? עצם הברכה, היא זו היוצרת את האפשור למזון הזה להתחבר אל נשמתך. אם לא ברכת, למעשה לא מימשת את תכליתך, ומסכן אותו סטייק שיושב לו בצלחת שלך, ועבר מסכת ייסורים שלמה, וכל זה, כדי שישראל יברך עליו, וירחיב את נשמתו, וייתן סיכוי לבהמה לעבור מסך, ולהתעלות רוחנית. כי השאיפה של כל האנושות צומח/חי/דומם היא להגיע את דרגת המדבר. ואם לא נברך, אנחנו למעשה מונעים מהאנושות להתפתח. לברכה האחרונה יש חשיבות עוד יותר עצומה, בה אנו מציינים למעשה, שאם התהליך מסיבה כלשהי לא בוצע כיאות, אזי אנו מתוודים כי עשינו את המיטב שביכולתינו בעילוי הנשמה, והתפתחות העולם.
חברים, נושא מאכלות אסורות הוא כל כך קשה ואכזרי, עד כי ההשפעה הישירה שלה עם האדם היא, איטום המח, וחוסר גילוי של הנשמה. אתה בעצמך ובמו ידיך סוגר על גורלך. זאת לא בדיחה, ואינה קלישאה, שהאדם חייב כפשוטו לעצור שניה, להתרכז, לומר את מילות הברכה מתוך כוונה, ובכך ליצור חיבור אמיתי עם הבורא יתברך. ושוב, מי שתמיד מנצח, הוא זה ששם לב לכל הפרטים. זה בדיוק מה שעושה אותך בחיים המקצועיים טוב יותר מהאחר. והיכולת הזו באה באפשור הרוחני בזכות הקפדה על ענייני מאכלות אסורים וכל פרטיהם כמבואר בספר ההלכה.
- מצוות – איך שאתה מתנהג כך יתנהגו אליך. איך שאתה עושה כך יעשו אתך. כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם. האופן שבו אתה מקיים את המצוות הוא כל כך רב עצמה, עד כדי כך שהתורה משווה את המצוות לאש (הלא כל דברי כאש) וכשהאדם עושה מצווה ללא כוונה, או שלא בדרך הנכונה או שלא בעיתוי הנכון, הוא למעשה מתעסק ״ באש זרה״ .
המשמעות של התעסקות באש זרה הוא, מוות וכליון. כדי להבין כמה הדבר קשה, ניתן לראות זאת מנדב ואביהוא. בני אהרון רצו להגיע אל המעבר. הם היו בבית המקדש, פעלו וניסו להתחבר מתוך ובזמן שלא אמורים היו לפעול, ניסו לעשות זאת בדרך שלא מתוך אחת ממצוות הבורא, יצרו כוונה שלא היתה ראויה, והם פשוט התנדפו. באותה שניה פרחה נשמתם והם סיימו את המשחק.
אנחנו לקראת ימים מאד קשים לעם היהודי, בו אנחנו זורעים את אחינו יקירינו משפחותנו, שלא עלינו הלכו בדרכים לא דרכים הן בשואה והן בהגנה על גבולות הארץ שלנו. כולם שואלים איפה היה האלוקים.
אני לא נביא ולא בן נביא. אבל אני בהחלט התחלתי להפנים מה עליי לעשות היום כדי שמחר לא יבוא עליי ועל חבריי, סביבתי, ועמי עוד אסון בסדרי גודל שכאלה. כי אני כבר לא יודע כלל אם עוד נותרו כוחות לאנשי המלחמה. חברים הכל תלוי בנו. אנחנו חייבים בוקר אחד למצוא איזה מנהיג שחושב באמת על עם ישראל, על ארץ ישראל ועל ייעודו האמיתי והנכון לקיום תכליתו בארץ ישראל, עד שנגיע לרגע בו ישבנו לבטח ואין מחריד. לצערי, כמעט ואין מציאות שכזו בארץ. הכל כאן ״ על האש״ וכל רוח קטנה יכולה לעקור אותנו אם לא נטפל בשורשים.
השאלה היא לא מי ניצח, הישראלי או היהודי. השאלה היא האם הישראלי והיהודי יכולים ורוצים לחיות יחד כאיש אחד, כעם אחד בלב אחד. ואת זה חבריי אין שום סיכוי לעשות ללא תורה.
כדי שזה יקרה, צריך להוציא תורה מתוך כל אחד ואחד מאיתנו, צריך תכונות וכישורים של קדושה, צריך לכתוב ספר. אנחנו ממש לא במקרה נקראים עם הספר המיוחס למידת הבינה. העולם ממש לא במקרה מובל לכיוון בינה מלאכותית. זה חלק מתהליך. החומר אמור לשרת את הרוח. עד היום זה היה הפוך. העולם עובר שינוי ומי שלא יידע להתאים את עצמו לשינוי הזה, לא ישרוד במונחים של עתיד.
הרבה נגעו בעתיד, ולא מעט נגעו הסוד, אך במתי מעט יצאו משם בשלום ומועצמים. אני אומר כי לאחר לימוד יום יומי של תורת חב״ד ועוד לא מעט ספרים הנוגעים בסוד, אך ללא הקפדה על הפרטים אותם התוו אדמורי חב״ד, לא פשוט וכמעט ובלתי אפשרי לשרוד במציאות בלתי מוגבלת בשכל אנושי.
אתה חייב ארגז כלים חדש כדי שהיין יהיה בטעם אחר לגמרי. כדי שהעתיד יהיה מאובטח ומשובח. דעו לכם אנחנו ברוב טיפשותנו חופרים בורות מיותרים לחלוטין.
המנהיג הבא האמיתי של עם ישראל יהיה משבט יהודה. הוא יהיה רמה אחת מעל כולם כי אחרת הוא לא יצליח לאחד בין הישראלי ליהודי. הוא יעביר את העם קפיצה קוונטית ממציאות של חיים בזכות למציאות של חיים מתוך הודאה. מתוך תודה גמורה שהכל כאן הוא טוב גמור. הוא ינהיג מציאות המנותבת מתוך חסד, כי זאת הדרך היחידה לאמץ את כל הטוב שהעולם רוצה להעניק. והוא רוצה. אנחנו רק מסרבים לקבל כי כל אחד ואחד מאיתנו יודע יותר טוב מכל אחד ואחד מאיתנו.
אל תחכה למנהיג. תתחיל להכין את עצמך לדרך חיים שכזו. ודווקא השבת הזו, הידועה כשבת בה נוהגות כל נשות ישראל להפריש חלה כנגד חלתו של עולם. רק שהפעם שזה יהיה מתוקן. למה הכוונה?
אדם הראשון הוגדר כחלתו של העולם. אם הבורא הוא כל העיסה, אדם הראשון הוא אותו חלק קטנטן שהופרש. אדם הראשון ידע את כל הידע שהיה לבורא. רק שהוא גם ידע שזה לא ממנו אלא מהבורא יתברך. כשהוא ידע זאת, נוצרה בפניו האפשרות האם לקבל את הידע הזה בזכות או בחסד. אדם הראשון בחר שזה יהיה בזכות. ומאז אנחנו עמלים מאד מאד קשה כדי לזכות לגילויים רוחניים.
החלה הראשונה שהופרשה היתה בזכות ולא בחסד. כי ככה השתרשה התודעה. החלה השניה תהיה בע״ה בחסד גדול. ולמה עושים אותה מיד לאחר הפסח? כי בפסח היה גילוי כוחות אינסופי הנקרא ״מורא גדול״ והיה ״קריעת ים סוף״. מעבר ממציאות סובייקטיבית אל המציאות האובייקטיבית. אז זהו חברים, קיבלנו ארגז כלים חדש ואיכותי יותר להתחבר אל האינסוף ולהלביש את האינסוף ברוך הוא כאן בעולם הגשמי שאין גשמי יותר ממנו.
יה״ר שהחלה שהופרשה אמש לכבוד יום השבת הגדול העומד בפנינו, יפריש הקב״ה מלך מלכי המלכים את הגילוי הכי נעלה את חסדיו הרבים, ונהיה אנחנו כלים ראויים לחסדיו, להודות על השראתו כאן בעולם. ולא במקרה זה היה ביום של ספירת העומר בספירה של ״הוד שבגבורה״ יום המעיד כי אנחנו מודים באמת על כל שפע הטוב שהבורא יתברך הביא עלינו בעולמו.
ולשאלה האם כל ישראל יש חלק לעולם הבא, נובעת ביסוד הפשוט האם ישראל מוכן להודות שבפנים הוא אכן יהודי. הדרך לזה היא באמצעות תורה ומצוות. לכן אמר הרבי מלובביץ בדור שלנו, שהדרך הכי פשוטה להתמודד עם כל הזעם של הישראלי הוא לבקש ממנו לשמור שבת, להניח תפילין, לבדליק נשות שבת קודש וכו וכו…ומשם זה רק עניין של תהליך פנימי של הודאה. אנחנו כהורים שלפעמים הילדים לא תמיד הולכים בדרכי היהדות, האמצעי הטוב ביותר עבורם הוא להיות דוגמא אישית ולא מתפשרת. וחייבים להקריב בכך שמתפללים על כך.
ויה״ר שמתוך החלטות טובות שנוסיף תזכו לברכת ה׳ בכל המצטרך, בבטחון גמור בה׳ יתברך כי הוא א-ל זן ומפרנס לכל, אשר יעניק בבנים, בחיים ובפרנסה בריוח, אמן.
שבת שלום
🍷😊🍷
דויד בותרסון David Boterson
