מָה-אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ. כָּל-הַיּוֹם, הִיא שִׂיחָתִי. ( תהלים קיט)
אדם אחד נולד מאד מכוער. ממש מכוער. לא הלך לו בעסקים, כל דבר שנגע, נהרס. בקיצור, ממש איוב-2. בוקר אחד הוא מחליט לשים קץ לחייו, ועולה לגג הבניין הגבוה בעיר, ונעמד על המעקה. הוא שולח משפטים אחרונים של כעס וזעם לבורא, והבורא מעביר לו מסר שישלח לוטו, והכל יהיה בסדר.
בקיצור, הבחור שולח לוטו, ולוקח את הפרס הגדול. הוא בעננים, אשתו בעננים, וכולם צהלה ושמחה.
הדבר הראשון. שהוא עושה זה, טס ללונדון, ועושה ניתוח לשינוי פנים, כדי שייראה יפה.
הניתוח עובר בהצלחה, והוא יוצא מבית הרפואה, וחוצה את הכביש לעבר רכבו. בעודו חוצה את הכביש, מתנגשת בו משאית, והורגת אותו על המקום. הבחור עצבני עולה לשמים רוצח מזעם, בא את הבורא ואומר ״ תגיד אתה עושה ממני צחוק??״ מוריד אותי מהמגדל, נותן לי לזכות בלוטו, עושה ניתוח לתיקון הפנים, ועכשיו שסוף סוף הרגשתי את טעם החיים, אתה הורג אותי?
הבורא מסתכל עליו, ונאלץ להודות בפניו, ״שמע אני ממש מצטער, לא זיהיתי אותך…..״
זאת בדיחה מאד ידועה. אבל הבדיחה הזו, היא תמונת מראה של החיים שלנו. כי במובן מסוים, רוב העם חושב שהעולם הוא אכזר, אין אלוקים, ואם הוא קיים, הוא ממש לא כזה נחמד, והוא לא כזה מפרגן, מדי פעם אפילו אכזר , לא עוזר לי כשאני הכי צריך אותו, אז בלי טובות. אני אסתדר לבד.
זה חבריי, העבודה זרה הכי גדולה שיכולה להיות. זה חבריי, הטיפש הכי גדול. יש לי שאלה; מתי בפעם האחרונה נהנית מלימוד ששינה לך משהו בהרגלי החיים ?
מתי בפעם האחרונה למדת עניין כלשהו שגרם לך לעצור לחצי שעה את החיים, להתבונן, ולומר ״ אלו דברי אמת, ואם כך הם הדברים, אני לא יכול לחזור למי שהייתי. זה פשוט לא נכון לי.
אם יש משפט שהוציא אותי מכליי עד לפני מספר שנים הוא, שהרב בביה״כ כל הזמן עולה על הבמה וצועק כי תכלית האדם הוא לקיים תורה ומצוות. הוא סיפר איזה רעיון מהמדרש, ציטט עוד משפט מהגמרא, הוסיף משפט מספר הזוהר, והרי לפניכם אחלה שיחה בת 10 דקות לערב שבת.
ואם היה רב אורח, אז הוא בא בשיא העצמה, ושפך דברי חכמה עצומים. ואז הרוב לא בדיוק מבינים מה נאמר, ומסיקים מסקנה שהרב הזה פשוט מדבר יותר מדי, חלק אומרים פששש איזה גאון עצום.., ובמתי מעט מתבוננים על דברי הרב ומנסים לרדת לעומקם של דברים.
בכל משפחה מסורתית ממוצעת, אם תשאל איך היתה התפילה? איך תקעו בשופר? יספרו לך על החזן כמה שהוא לא מוכשר, כמה כסף בזבזו על הבעל תוקע שבקושי שמעו את התקיעות, ועל הרב כמה שהוא עושה קומבינות ומעלה את א׳ ולא את ג׳, וכו וכו, והגבאי תחמן, ולמה תמיד חסר כסף בביה״כ.
אין אחד שאין לו מה לומר על מישהו ועל משהו. כל אחד מתלונן, ואין אחד שלוקח אחריות. זה תמיד הוא אשם. זה תמיד אשתי אשמה. אתה ממש נולדת צדיק. אם אנחנו חושבים שזה שונה בחברה או בארגון, טועה. המציאות היא זהה לחלוטין. יש את הקבוצה שבאמת עובדת, יש שמתלוננת, ויש זו שמנהלת את העניינים בפועל. אבל, יש מכנה משותף לכל הקהילות האלה, והוא ש״ כולם מתלוננים״.
לכל אחד יש מה לומר, וניתן גם להסכים כי יש אמת בדבריהם. אבל תראו את המערכות הציבוריות, החברתיות, הפיננסיות; נעשה כל כך הרבה עוולות וחוסר צדק משווע עד כי שזה צועק לשמים איך לעשות כאן סדר בכל הכאוס הזה.
אבל תשימו לב, אף אחד לא לוקח אחריות. אף אחד!! ואם נבדוק טיפה יותר פנימה נגלה, שהעניין האישי והסיפוק העצמי היה אבן לרגליו של כל ״ ראש חברה/הנהגה״, ואין זה משנה כלל וכלל איזה לבושים אתה עוטה, בכדי לנסות להשתייך לקבוצה מסוימת. כולם טועים, כי רצון הכלל, ממש לא מעניין.
נורא הציק לי שבתפילה אנו אומרים ״ אשמנו, בגדנו, גזלנו, וכו וכו). הרבה באים בטרוניא, ״שמע למה אני צריך לומר את המילים האלו? אני לא עשיתי את הדברים האלה״
מה לעשות, שבשיוך החברתי אליו אתה שייך כיהודי, ״כל ישראל ערבים זה לזה״. וכל נסיון מצידך לפרוש, יגרום לך נזק אישי עצום (שזה מילא) , אבל ימנע מכל מי שסובב אותך, מלממש את הייעוד שלו.
אחד הרבדים בעולם היכולות של האדם הוא הייעוד החברתי. יש בין כולנו ערבות הדדית שאין שום מנוס ממנה. אתה חוטא, ובקלות יתירה עלול להחטיא את כל הקהילה/סביבה אליה אתה משויך. זאת לא שאלה של בא לי או לא. זאת רק שאלה של האם אתה מודע לזה או לא. אנחנו משתלחים בכזו קלות כלפי מנהיגים/מנכל״ים, מקללים, משפילים, מלגלגים, ולא עוצרים לשאול רגע ולנסות להבין מה מסכת האילוצים שהביאו את האדם/המנהיג/הבורא לקבל את ההחלטה אשר לקח.
אם מישהו חושב שדברים נעשים ללא מחשבה, יש כאן חוסר הבנה בסיסי של ראיית המציאות. אנשים לא אוהבים שמדברים על השואה, והזעם תמיד עולה, כי הדבר נוגע לך, כי איך יכול להיות שהבורא כזה אכזר שחיסל כל כל הרבה יהודים בשואה? מאידך, אם אנחנו מבינים ( באמת מבינים) שבקשת סליחה זה הדבר הכי אלוקי שיכול להיות, וסליחה לחבר זה ממש רגע של שיא האלוקות בהתגלמותה כאן בעולמנו הגשמי, אז איך יכול להיות שאנחנו עדיין עם אגו?
אז בוא גם נשאל שאלה יותר פשוטה; למה אריאל שרון פינה יישוב יהודי שלם לטובת עם שלא קיים, וכל רצונם הוא הוא שנמות ונכחד, ובזמן שאריאל שרון לאורך כל הקדנציה שלו היה נגד מוחלט לכל דבר שכזה!! אז מה קרה? הוא טיפש, אידיוט, מטומטם? לא!!
דברים שרואים משם לא רואים מכאן. אותו דבר לטעות הנוראית שעשה שמעון פרס ויוסי ביילין, בהסכם אוסלו. זאת טעות אכזרית שרק הביאה צרות, נזק תדמיתי וצער בלתי יתואר. ואלו לא מילים שלי. כל אחד מבין היום שזה היה אסון. אבל המצב הרבה יותר גרוע כשמדובר באדם. אחד הטעויות הנפוצות ביותר, אז מה פתאום אתה שופט?
אז ייתכן מאד שהמנהיג הוא לא כזו מציאה גדולה , אבל היו לו מסכת אילוצים שבסופו של יום הוא החליט. ואת הנעשה כנראה שאין להשיב. וכנ״ל בגין וכנ״ל לעוד רשימה של מנהיגים, יור״ים מנכלים שפשוט השחיתו מסיבות של אגו.
והנה, המציאות הוכיחה שכל מנהיגי ישראל שלא הלכו בגישה בה מגדירה התורה שאסור לוותר על מילימטר אחד בארץ ישראל, לא ראו נחת. ואין פה עניין פנאטי או רגשי. יש כאן יסוד שאו שאתה מקבל אותו עליך, או שאתה חי עפ״י מצב רגעי, שלזה יש מחיר.ושוב, אין כאן שאלה של נראה לי או לא.
יש כאן שאלה של האם אני מודע לחוקי החיים בהם אני חי, ובעצם היותי יהודי לאלו חוקים אני משויך. אז נחמד וקל לנפנף בדגל שאתה בן של אמא יהודיה, אבל אם לדעתכם זה מספיק כדי לעשות וי על החיים. אז זהו שלא. חייבים להפנים שללא התורה, אין שום זכות קיום לעם יהודי.
אפשר לנסות דברים אחרים, אבל הרוב המכריע לא בא לארץ ישראל לצורך ניסוי ותהייה לראות מה נכון.
אף אחד גם לא שאל אף אחד מה נכון. כי אף גישה של אף קבוצה בממשלת ישראל לא תוביל לאחדות אמיתית. כי אין לאף אחד עניין בזה. לא רק בארץ. גם בעולם כולו. מי צריך שלום, שערים שלמות בארה״ב מתפרנסות מייצור נשק. עשרות מיליונים יעופו ממעגל העבודה. למי זה טוב?
לאנשים נמאס שעובדים עליהם. לאנשים נמאס שמרמים אותם. מאידך, אנשים שואלים ורוצים תשובות ומחפשים כיוון בחיים, כי מצפן החיים מסתובב סביב עצמו ופתאום הרצון לחיים של משמעות מתחיל לבעור מבפנים.
נו, אז מה עושים ?
בבית אתה לא מרוצה , כי אשתך מעבירה אותך על דעתך. בעבודה, זה הבוס או מקביליך. בקהילה גם אין יישוב דעת. בעם אין שלום, הכל נראה מפולג וכשאתה מסתכל במראה, אתה מבין שצריך להשתנות, ומהר. שאלת פעם, מי בתוכך נותן לך את כל ההבזקים הללו, שהדברים לא בסדר ויש לעשות שינוי? הרי לפני 10 שנים זה לא בער לך כמו היום. בטח שמעתם שאדם ניכר בכיסו בכוסו ובכעסו. אבל האם זו הדרך האידיאלית ביותר להגדיר את מעלתו של האדם? ובכן חברים, יש משפט אחר דרכו ניתן להגדיר את מעלת האדם, והוא ״ אדם ניכר ברגעיו הגדולים״
אדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאים. ועל האדם להוביל את מחשבותיו להיכן שירצה להיות. אחד מאתגרי השינוי הקשים ביותר הוא, להודות במעשה, ולקחת אחריות. האדם יעשה כל מה שרק אפשר, רק שלא תגיד לו שהוא אשם. כי אם הוא אשם ולוקח אחריות על מעשיו, זה אומר שהוא גמור. הוא עלול להיות מפוטר מהעבודה, מגורש מהבית, מנודה מהקהילה, וברגע זה, החל הסוף בחורבן עולמו של האדם.
כאן חברים, חוטאים רוב אנשי העולם בכך שלא לוקחים אחריות על מעשיהם, ומתחילים להכנס למסלול של מגננה, ומנסים בכל דרך להנשים את המת. בגלל זה נראה עולמנו כפי שנראה, כי כשאין ראש, אז למה שהגוף יתפקד? אנחנו יודעים את האמת על עצמנו. יודעים הכל. המח כל הזמן משדר לנו אותות מצוקה על מצבים אותם אנחנו עוברים. הגוף לא מפסיק לומר לך את דעתו עליך. אבל, אתה בשלך. זה בכלל לא קשור אם אתה עשיר, עני, חכם, טיפש, גאון, אחר. אתה פשוט לא מוכן להודות שטעית.
מי מפריע לך? האגו!!
הדבר מתבטא בכל דבר ועניין בין אדם לחברו, ובין אדם לבוראו. בוקר אחד, אתה מוצא את עצמך עם דימוי עצמי כה נמוך, ואתה לא מוותר. ממשיך להלחם, במקום לוותר, במקום להודות , במקום לסלוח, במקום להשתנות באמת.
אבל, ״ שתהיה לך שנה טובה ומתוקה״
אתה שקרן, והשני טיפש. אבל כולם אומרים ״ אמן״. כולם באים בערב ראש השנה, והנה הנה מתחילה שנה חדשה, ומחר בע״ה הכל יהיה טוב. איך בדיוק? אין לי מושג. מה זה ראש השנה, חברים? מי צריך את זה בכלל? הרי זה לא יום חג, כמו סוכות פסח וכו…
הרבה קוראים לזה יום דין, לא מעט קוראים לזה ״ יום ההכתרה״ בו אנו ממליכים את הבורא עלינו.
חודש לפני כולם מעירים לך ואומרים לך, הי, תעשה תשובה.
״ אתם נצבים היום כולכם…״
יש משהו שרובנו עדיין לא הפנים. עד שלא תקח אחריות מלאה על המעשים שלך, אתה טוחן מים.
אם אתה עדיין חי בתודעה, כי הדבר קרה לך מסיבה שלא קשורה אליך, והבורא הוריד עליך מכה, כי כנראה היה טעות בזיהוי, או כי אתה היית בגלגול הקודם משהו כזה או אחר, אתה לא פחות ולא יותר מעבריין. למה עבריין ? כי אתה חי את העבר.
ואם אתה כזה, אתה יכול לשבת וללמוד תורה מהבוקר עד הלילה, ואתה לא פחות מטוחן מים. אם הדבר לא חדר אל תוכך, אל זהותך, אתה לעולם לא תחיה את העתיד. שמעון פרס ז״ל, ספג עשרות שנים של כשלונות, זלזול, וחוסר כבוד. לא יום ולא יומיים, לא שנה ולא שנתיים. עשרות שנים!!! ( אני לא בנקודה האם הוא צדק או לא. זה עוד חתיכת עניין לכשעצמו
אבל, שמעון פרס זה דוגמה מהלכת איך שאדם ניכר ברגעיו הגדולים. תשאל למה? גודל מעלת האדם, כגודל החלום שלו. כגודל ועוצמת תמונת הדמיון שלו לרצות לממש את רצון הבורא ( לא את רצונותיו) כאן בעולם. הוא תמיד חי את החלום.
אני ממש לא מסכים עם מס׳ דברים שהוא עשה, אבל הוא לעומת הרבה אחרים, עשה. פעל, יצר, בנה.
חברים, איך יוצרים שלום בעולם עוד אין לי מושג, אבל איך חיים במציאות בה האדם לא מצליח לעשות שלום עם עצמו, על זה אני יכול להרצות ולהסביר . במציאות בה הנשמה לא מצליחה לחדור את תוך מערכות הנשימה, יש חוסר איזון מתמיד. תקרא לזה לחץ דם, סוכר, עצבים, כעס, רוגז, שנאה, חוסר פרגון, אחר… שורש הבעיה לכל הנ״ל הוא אחד. תחשבו על זה רגע.
אנחנו חיים במערכת אישית וחברתית מאד לא בריאה. אנחנו שונאים את העולם, שונאים ערבים, שונאים את השכן, את החבר לעבודה…. וכל זה כי אנחנו כל כך עסוקים בעצמנו, עד כי שכחנו מי אנחנו. מה הזהות שלנו.
האם אתה שליח של״ ואהבת לרעך כמוך״ ?? אם כן אז תסביר איך זה מתחבר עם עולם האגו שלך.
אנחנו בסופו של יום, צל. צל של משהו ענק ועצום מאד ממנו, ושהמצחיק הוא, אנחנו יוצרים את אותו משהו, ואח״כ מתפלאים, למה זה קרה. רגע לפני שאתה נכנס לשנה החדשה, ראוי היה שנלך טיפה אחורה בזמן, ונתוודה על אותם עניינים שגורמים לי, ולחברה שבה אני נמצא לשאול, למה היא כזאת.
לקחת אחריות פעם אחת ולתמיד ולומר, סליחה, אבל אני לשם יותר לא חוזר. את המציאות הזו אני מוחק. בשעה טובה ומוצלחת, החל מסע התשובה שלך. עכשיו תקח פתק ותנסה להזכר בכל אותם מקרים בהם חטאת, ותרשום .
בבוקר ראש השנה אנחנו עושים את טכס התרת הנדרים . למה צריך? כי אתה חייב לקבל הסכמה חברתית לשינוי שאותו אתה רוצה לעשות. אתה מבקש מחילה על כך שאתה סטית ממסלול של סדרה עצומה של מצוות, עליהם עברת.
״ את אשר עמנו פה היום, ואת אשר איננו פה היום״
חשוב שנדע כי רעיון התרת הנדרים נועדה, לבקש היתר על כל נדרים שנשבענו לקיים ולא קיימנו, הלא הם 613 המצוות שאנחנו מחוייבים עליהם. ואם הנך מעוניין אי פעם לצאת מהעבדות ולזכות להיות בן חורין, רצוי מאד שהתודעה תתפתח והעשיה תוביל לעשיה מתוך משמעות, כי אחרת אתה עבד. ועבד לא ממש בא לו, אבל הוא עושה. זה לא שאלה של בא לי. זאת שאלה של האם אני מודע לזה….
חשוב שנדע שבזמן תקיעת השופר, אנחנו נפנים שהגוף חייב להזדכך, ולהבין שמטרת השופר היא בסך הכל לעורר אותך לשוב מדרכך בנושאים הקשורים, לעבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, ולשון הרע.
חברים, אנחנו חייבים להשתנות, ולהפוך מאנשים שחיים על מנת לקבל, לאנשים שחיים לקבל על מנת לתת.
שפעם אחת בחיים תעשה את הדברים שלא מתוך אינטרס אישי של, מה ייצא לי מזה, אלא כי אני חלק מתוך מערכת ענקית, בה עליי לתרום לה ולהפוך את עצמי לחלק בלתי נפרד ממנה. החלום האישי שלי הינו ״ יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי לך תכרע כל ברך תשבי כל לשון״
אאחל לכולנו, שהשנה נפעל בצורה שונה. בדרך שבה אני שם את עצמי בצד, ומסתכל על הכלל.
ואם לסביבה שלי טוב, אז גם לי טוב. ואם כלל זה הושרש בך, אז דע לך כי תזכה לנעלה מכל, אשר התורה שבך תהפוך למי שאתה.
שבת שלום
דויד בותרסון David Boterson
🍷😊🍷
