(״לְדָוִד, מִזְמוֹר: לַיה-וָה, הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ; תֵּבֵל, וְיֹשְׁבֵי בָהּ״ ( תהלים כד, א
לחוסר מודעות יש מחיר מאד משמעותי לחיים, לאיכות החיים ולאופי החיים. להמשיך עם הסיסמא ״לא ידעתי״ לאורך זמן, לא נצליח לשרוד. הדבר מערער את כל אמות המידה האישיותיים, החברתיים והעולמיים. כיום הדבר משמש ככלי עזר לא קטן לחבורת הערב-רב הקיימת בתוכנו ומנסה בכל דרך לקבוע את דעת הקהל, לטשטש את הזהות ובשם האוניברסליות ואף בשם התורה האסור הפך למותר ומר הפך למתוק.
זה נכון לאנשים יש חולי, זה נכון שיש להם מחלות, יש שהמחלות הם בגוף ויש שהם בנפש (יכולות). מה יותר חמור? תחליטו אתם. הפלא יועץ אמר משפט שהוא כל כך נכון:
- הפסדת כסף לא הפסדת כלום
- הפסדת בריאות, הפסדת חצי מהחיים.
- הפסדת את היכולות – הפסדת את החיים.
כעת יחליט כל אדם עם עצמו איפה החולי. כי יש חולי והוא מצריך פיתוח מודעות מאד רחבה ועד שלא יתברר עניין החולי הקיים באדם, אין מה לדבר על רפואה. הדמוקרטיה או כל משטר אחר, מנסים ליצור מנגנוני שליטה על חירותו של האדם, אך אינם מעניקים שום כלי כיצד להיות ״עם חופשי בארצנו״.
הרמב״ם ניסח בצורה פשוטה את דרכו של האדם הבריא ( בריא- אדם שמתחדש כל הזמן פיסית ורוחנית.
ב – בולע
ר – רוגזו
י – יפחית
א – אוכלו
ו – ויגביר
ת – תנועתו
אמנם זאת התכלית, אבל כשהתודעה וההכרה היהודית של אלפי שנים של שימור וזכירה של יסודות השליטה על העולם, נשמטים מידיו של העם הנבחר לטובת צרכים מיידיים, רגעיים ובהמיים, יש מחיר שהילד ישלם על כך שלא הקשיב לאבא. לא צריך להיות פילוסוף גדול להבין מערכת יחסים בין אב ובנו/בתו.
אז כן אתה צריך להבין בדיוק ללא צל של ספק:
- למי אתה שייך
- איך אתה שייך
- מי בדיוק אתה
- מה בדיוק אתה
- מי אתה?
- מה המשמעות של חייך.
לפני שממשיכים, את כל הנ״ל אתה ירשת. זה לא תלוי בך ובשום דבר שעשית. קיבלת זאת כעסקת חבילה. הדבר היחידי אותו אתה יכול באמת לשנות זה, האם מעשיך יהיו מתוך המשמעות או חסרי המשמעות. זה הכל. כל השאר, אין לך יותר מדי שליטה. ובאומרי זאת, כוונתי היא לרמת התודעה של האדם ומידותיו. לא לתפקיד המקצועי. התפקיד המקצועי בו האדם עוסק הוא אמצעי דרכו האדם אמור להתעלות מוסרית וערכית. אתה ממש לא במקרה עוסק במה שאתה עוסק.
אז מה אתה? המשמעות שיצרת לחייך. אם לא יצרת משמעות לחייך, אז אין על ״מה״ לדבר. כין אין כאן שום עניין מהותי וחיי האדם הינם חיצוניים, רדודים, עצובים, מלאי עומס רגשי, המשפיע ישירות על כל המערכת החושית שלנו וממש לא במקרה אנחנו חווים כולנו את כל האתגרים החינוכיים הקשורים למיקוד, סדר ודיוק בכל מסגרת חינוכית. אלו אם כל הצרות. ה-״מה אתה״ היהודי, הוא למעשה הכח המהווה את כל העולמות כולם וזוכה למפתחות מוצפנים היטב לשליטה בסדר העולמי. אם תשאל למה לא לימדו זאת בשום מוסד חינוכי ואף לא בישיבה, התשובה ארוכה ומסועפת, אך כדי להבין את תכלית החיים, צריך קודם ללכת בעולם, לצעוד, ולעשות, ולטעות, וליצור, להשפיע, ולעשות ככל אשר ניתן. אם תהיה ראוי, תכנס למועדון ״חיים של משמעות״. אף רב לא יכניס אותך לשם, אתה תצטרך לעשות את המסע הזה לבד, ורוב הפעמים העיניים יהיו קשורות ואתה תהיה בחושך גמור. זה קשה, אבל מי שלא יודע לשרוד בחושך וגם באור, לא ערוך לחיים של משמעות. זאת הכנה שונה במהותה, חבריי.
למי אתה שייך? אתה היהודי , שייך לתודעה קולקטיבית אשר קיבלה את הקוד האינסופי לשלוט בלממש את המשמעות לחיים לכלל האנושות כולה. במילים פשוטות יותר: להוציא לאור את כל פעולותיו, שמותיו וכינויו של עצם הבורא. ( מהות המשמעות). וכשהמוח היהודי לא פועל כראוי, השכל, הרגש והגוף סובלים כולם. כן יקירי, הכל תלוי בך והכל זה בגללך. כל העולם סובל בגללך וכל העולם שמח בזכותך, יהודי שכמוך.
בהנחה שזאת האקסיומה של החיים, לא היית רוצה את מפתחות השליטה? גם כאן חבריי, אבותינו כבר החליטו: נעשה ונשמע. קודם נעשה ככל אשר נוכל מתוך כישורינו, ואח״כ נבין את המשמעות. לכן ףא בכי אנחנו מקבלים משבר באמצע החיים. זאת הזדמנות להבין ולהתחבר אל המשמעות.
אל תבזבז אנרגיות בלהטיל אחריות על מי שמצפה ממך לקחת אחריות.
השאיפה להצלחה לוקחת מאתנו המון משאבים. יש שההצלחה נמדדה במימוש העצמי, יש שלקחו את זה טיפה קדימה והצלחת המשפחה חשובה יותר, יש שהתקדמו להצלחת הארגון בו הם עובדים, הצלחת החברה בה הם חיים, אך מעטים זוכים להשפיע על כלל האנושות. אך נראה כי לבסוף, ברוב הפעמים אנחנו נשארים עם ההצלחה תלויה על הקיר, ולא תלויה על הלב.
אז איך בסופו של יום מחליטים כמה שווים ״מניותיך״ ?אם יש משהו שמקומם זה אותם אנשים האומרים על עצמם אחרי מעשה טוב שהם עשו, ״ מה….אני? אני כלום״ …..ובכן, אם כך אתה חושב על עצמך, כנראה שאתה באמת כזה. אבל אם מביטים טיפה פנימה, יש המון דברים שעשית שתרמת, נתת, תמכת, ויצרת ,הם שלך. אף אחד לא ייקח לך אותם. השאלה היא האם הדברים נעשו מתוך משמעות ערכית ומוסרית, או מתוך רצון למימוש עצמי. אין ויכוח על ה-״מה״ אלא על ה״ איך״
אבל בהחלט יש משמעות עצומה ל ״ איך״. וככל שהמשמעות שבחרת הינה נעלית יותר ובלתי ניתנת לתפיסה במימדיה, כך גדול הייעוד שלך בעולם. גודל מעלת האדם הינה כגודל החלום שלו. כיסו כוסו וכעסו, קשורים לתכונות, אבל זה נגזרת של המהות. אבל אם אתה קשור למהות נעלית וערכית ובטל אליה באמת, אתה זוכה להיות חלק ממנה. הכל בך משתנה.
תפסת מקצתו, תפסת ככולו….
גמל ונאקה משוחחים אחד עם השני בתוך גן החיות בניו-יורק, והנאקה אומרת לגמל; אתה יודע, אתה ממש מכוער. הגמל שואל, למה את חושבת כך? תראה את הרגליים שלך, דקות וארוכות בלי שום פרופורציה. הגמל עונה לה, זה בשביל שנוכל ללכת במדבר ולא לשקוע בדיונות. והנאקה עונה לו, אתה עדיין מכוער, תראה את הגבות שלך, מה זה? הגמל עונה, זה בשביל שלא ייכנסו לנו חולות מהסופות במדבר. הנאקה לא חוסכת וממשיכה, לא יעזור לך אתה ממש דוחה, מה זה שני הגלים האלה על הגב שלך? הגמל עונה, זה בשביל שנוכל ללכת ימים ארוכים במדבר ולאגור מים. לנאקה נמאס, וענתה לו, אם מה שאתה אומר זה נכון, אתה מוכן להסביר לי בבקשה ״ מה לעזאזל אנחנו עושים בגן-חיות בניו-יורק״??? מבינים חברים…. מה לעזאזל אנחנו עושים כאן…. כי בסוף הכל חוזר לדימוי העצמי של האדם, שהוא שורש כל השורשים והאתגרים של האדם. מה הכוונה? מי המודל לחיקוי שאתה רוצה להיות כמוהו. יש כאלה שלא אוהבים את המילה אלוקים. האמת גם אני לא מת על המילה הזו. יש מילה יותר חזקה, שנקראת ״ אינסוף״ ואם רוצים להגיע לשיא השיאים של השלימות כאן בעולם הזה הגשמי, חייבים את אלוקים, אז המילה היא ״ אחד״. ואם תרצה להבין את אלוקים, הוא תכיר את מי שמהווה את האלוקים. חשוב לא?
כבאמת קיימת? איך בדיוק היא קיימת? איפה היא ממוקמת ? תעצרו רגע ותתבוננו ותגלו שאין דבר כזה מוחשי שנקרא פינה. במילים יותר פשוטות, פינה זה התלבשות של מציאות בלי גבול, בתוך גבול….
למי שמבין מעט את נבחי המתמתיקה, יודע שהמספר הגדול ביותר הוא: אחד. כי אם אתה מסתכל על האדם מדעית ומברר ממה הוא בנוי, אתה מגלה בסוף מציאות של אחד. יתרה מזאת, לכל מי שחושב שהוא חי במציאות פיזיקלית, נכונה לו הפתעה. המציאות היא תודעתית לחלוטין. זאת רק שאלה של מודעות. אם מעניין אותך ממש להעמיק, תענה בבקשה לשאלה, מדוע אלקטרון בטבע מופיע ונעלם וחוזר חלילה.
ממה בנוי האדם? האדם בנוי מתא, שגרעין התא בנוי מכרומוזומים, שבנוי מסולמות של די.אנ.איי, שבנוי ממולקולות , שבנויים מאטום , שבנויים מאלקטרונים, פרוטונים וניוטרונים, שבנויים מקוורקים, שבנויים ממיתרים, שבסוף מגיעים למימד שאין חומר כלל, וזה נקרא ״ השדה המאוחד״. גם המדע כבר מבין שהכל זה רקמה אחת.
ולא סתם אמרו על חז״ל שהם מתמתיקאים גדולים, כי הם כתבו לפני שנים רבות ״ ביום ההוא יהיה הו-יה (מהות המציאות) אחד, ושמו (המציאות) אחד. כלומר, אם תכלית השלמות שלנו כחברה היא להגיע לאחד, אז מה ההתפלספות. בוא נבנה מודל עסקי שיביא אותנו לשם. מטרתנו היא לממש את הפוטנציאל מחד, ולהיות הפוטנציאל מאידך. קצת מבלבל, קצת מסתכל, אבל זה מצריך המון חשיבה והתבוננות.
ביהדות, בתורת הסוד הדבר מקבל ביטוי למשמעות בשמות אחרים לגמרי הנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה.
בהנחה שהסכמנו ללכת על הכיוון, יש כמה כללים.
- אתה תעשה דברים שכנראה השכל שלך לא יבין מיד. אבל בסוף תבין הכל. בשפה המקצועית קוראים לזה ״ אימון כושר״
- אתה חייב להתחייב שאתה תעשה כל מה שיגידו לך, אם לא, אל תבוא. תתגייס ליחידה אחרת. בשפה המקצועית קוראים לזה ״ סיבולת לב ריאה״. אתה לא חייב לנהוג כיהודי. יש המון צבעים בקשת, ואפשר להתפשר על תפקיד משרדי.
אם מישהו חושב שאלו הדרישות להתחבר אל הבורא, מוזמן לבדוק בצה״ל מה דורשים מהחיילים להתחייב ליחידות עילית. הוא יכול לדעת את כל התורה ואת כל הידע בעל פה לפני ולפנים, והוא יכול להיות בעל הכושר הנעלה ביותר. אף אחד מהנ״ל לא יביא אותו אל השלמות, אם הוא לא יבוא בגישה הנכונה. מבחינת האנושות, הוא נחשב ל״גזלן״, אם הוא קיבל ידע או כישורים, ולא עשה איתם משהו בעל משמעות.
להפתעתנו הרבה , אתה מגלה כל יום פנים חדשות המשפיעות על החברה, בתרבות, בקולינריה, בספורט, וכו וכו. פעם המספר הזה היה מאד מצומצם. היום בארץ, עולם ההזדמנויות נפתח אט אט וצריך לדעת לקחת. המדע קורא לזה ״ עידן המידע״, והיהדות קוראת לזה ״ עידן הגאולה״
מה ההבדל? ההבדל הוא איזה מטרה אתה משרת. האם אתה חי מתוך יסודות בהם אתה מדמה את עצמך למהות אינסופית, בה אתה מגלה אותה, בכלים מעשיים המסייעים לעולמנו להיות טוב יותר, ערכי יותר, רוחני יותר, מאוחד יותר, או שאתה מחפש את ה ״ אני גיליתי״
הרי אם אתה יוצא מנקודת הנחה ששום דבר לא באמת שלך, אלא קיבלת חיים במתנה והזדמנות פז ליצור מציאות טובה יותר מקודמתה, אז מה תעזור ההתחבטות איפה האלוקים היה בשואה.
מה שבטוח הוא, זה שאנחנו כנראה עוד לא זכינו לראות את כל התמונה, וייתכן שרב הנסתר על הגלוי, ומוטב שכך.
רוצה לדעת? תתחייב לשני הסעיפים הנ״ל ☝️לא סתם אמר שלמה המלך ״ כי ברב חכמה רב כעס, מרבה דעת מרבה מכאוב״ . כן חברים, המתנות האמיתיות ממש לא באות בחינם. כי מי שהגיע לדרגת ״תלמיד חכם״ הוא אדם מאד מיוחד שכל הזמן מבין ויודע, ויודע עד כמה הוא באמת לא יודע, וזה ממש מוציא אותו מדעתו. זאת לא בדיחה, זה כאב תודעתי קשה מנשוא.
אני אולי מדבר על דברים ברומו של עולם, אבל אם קשה לך לזרוק את האשפה, להכין צהריים כשאתה בבית, או לשנות הרגלי התנהגות בסיסיים, אל תחזיק מעצמך כל כך, כי אתה רחוק אלפי שנות אור ממימוש התכלית שלך.
״ דבר אל בנ״י, ויקחו לי תרומה..״
יש אנשים עם לב זהב, יש עם לב של כסף ויש עם לב של נחושת. אנחנו לא עשויים אותו הדבר. האצילים שבנו הם עם לב של זהב. איך נהיים כאלה? והלא נאמר, זהב – זה הנותן בריא. להיות בתנועה מתמדת בנפש של נתינה, כך זוכים לחיים בריאים.
אנשים משום מה חושבים בגלל שהם תורמים, צריך לתת להם מושב של כבוד, כיסא אדום, ורד טרי, ונשיקה על הלחי בשני וחמישי. אז לא, תודה. רוצה לתת מהידע שלך, מכספך, מכישוריך? בבקשה…
״אל תחזיק מעצמך, כי לשם כך נוצרת״ אם מישהו רוצה באמת להבין איזה מתנה זה להיות יהודי, שייסע לכמה שנים לחיות ב כפרים נידחים באפריקה או בהודו, ואז אולי ייפול לו האסימון. אבל לנהל שיחה עם אדם שעוד לא מבין שהוא לא מבין, זה לא ויכוח הוגן.
עיתונאי שאל אדם חכם מה עצה לחיים בריאים?. החכם ענה לו : אף פעם אל תתווכח עם טיפש. העיתונאי שמע זאת וענה לו מיד ״אני לא מסכים אתך״. החכם ענה לו. ״כן, אתה צודקֿ״.
אז מה חשוב באמת כשבונים את ״ ביתנו מחדש״ , את מדינתנו מחדש, את עצמנו מחדש.
שאלו שלושה פועלים שבנו את האחוזה של ביל גייטס: ״ תגיד, מה בדיוק אתה עושה כאן ?״ האחד ענה… ״ אני ? בונה את הבלוקים ואח״כ מורח טיט ״ וכו וכו. השני ענה… ״ אני בונה בית לאיזה משועמם אחד״. השלישי ענה.. ״ מה זאת אומרת, אני בונה את הבית של ביל גייטס״
לכאורה, שלושתם עושים את אותה עבודה. הם שלושה בנאים שעובדים מאד קשה למחייתם.
הם שלושתם שמים בלוקים, כולם מורחים טיט, כולם מטייחים, ובונים בית כפי שבעל הבית ביקש.
המצחיק הוא , שבעיני ביל גייטס שלושתם קיבלו את אותו שכר. אבל אין ספק כי איכות העבודה וההסתכלות על הפרוייקט, שונה במהות אצל כל אחד מהפועלים, ולכן הבונוס היה שונה בתכלית אצל כל אחד. הבונוס זה הרושם. איזה רושם השארת על עצמך, על הסובבים אותך ועל ביל גייטס. כי בסיבוב הבא, תהיה לך קדימות. אתה תהיה המועדף, שלא יהיה לך ספק.
האחד,ראה את הפרוייקט כמשוש ליבו וראה בכך זכות גדולה וכבוד עצום. הוא עבד ועמל מאד מאד קשה, כדי שכל דבר ייראה מושלם. הכל היה חשוב לו עד הפרט האחרון. השני די מתעתע ולא סגור על עצמו כמה באמת חשוב הפרוייקט. הפרטים לא ממש עניינו אותו. והשלישי, ממש לא מזיז לו עם הבית ייצא טיפה עקום, עם 4 מעלות סטיה. הוא את היומית קיבל. מחר יום חדש.
אם מישהו יספר לי שהוא לא חווה את אחד התסריטים הנ״ל כנראה שהוא עוד לא בנה את ביתו באמת.
אני מוכרח להודות כי במבחן האושר רק אחד מבין שלושתם, עבר. ולו בגלל שהוא פשוט ראה את כל התמונה. הוא הבין, שנפלה בידו הזכות להרים ״פרוייקט חיים״, שיכול להוליד אחריו אינספור פרוייקטים, ולא יהיה אחד שיוכל להתחרות איתו. הכל יכול להיות שלו.
הוא גילה את הפוטנציאל, והבין את התכלית !! הוא תפס משהו מאד פשוט ועמוק, שלצערנו, יחידי סגולה בדורנו מבינים. כאן בעצם באה עצמת העם העברי לשיא שאין כדוגמתו. רק הוא ( אברהם, יצחק ויעקב) הבין לפני אלפי שנים את התכלית. אלו לא היו אנשים טפשים או חסרי דעת. עצמתם התבטאה בכך שהם הכירו וידעו את מציאות הבריאה והבורא, ולא נתנו להזדמנות זו לחמוק מידם. אז הם בנו שיטה, איך להתחבר, והשיטה הזו הפכה לספר החיים בזמן משה רבינו.
כיום, רק טיפש יגיד ״ נעשה, ואח״כ נשמע״. איפה יש מציאות שכזו? אבל עם ישראל מעולם לא ויתר, ומעולם לא נשבר. להיפך, דווקא מתוך הכאב והצער הוא הצליח להתרומם. את הכח הזה נתן לנו הבורא, באמצעות גילוי פנימיות התורה. קשה לכל אדם להבין, כי איך ״טקסט מקראי״ של התורה מסוגל לשנות מציאות? אבל, אם אתה רוצה להבין שאותיות התורה הם לא סתם אותיות, לך תשים מזוזה או תפילין פסולים. תעשה ניסוי. אם האותיות הם סתם ולא יותר מאותיות תעשו ניסוי ותדווחו.
את מפתחות הכניסה לסוד החיים ידידי, לא נותנים בחינם. זה יכול לקרות אך ורק כאשר האדם מבין ששום דבר באמת לא שלו, וגם לא של מנהל מקרקעי ישראל, ולא אחר. זה מצריך יגיעה רוחנית ותודעתית מאד מאד מהותיים.
כשמשה ומוחמד רבים על חלקת אדמה; משה אומר זה שלי, וגם מוחמד אומר זה שלי. יש מלחמה, בלאגן ,ולא יודעים מה לעשות. אז אמרו בוא נשאל את האדמה. האדמה אמרה, על מה אתם רבים? שתיכם שייכים לי.
למעשה המלחמה באידיולוגיה היא על מי מחובר יותר לבורא יתברך. אין לי דבר ולא חצי דבר על האיסלאם. אבל לבוא ולומר, שהאיסלאם הוא המהות של כל האנושות, בזמן שהיא קמה אלפי שנים אחרי היהדות, זה מעיד על חוסר תובנה בסיסי לסטודנט המתחיל… ארץ ישראל באמת יכולה להיות של העם היהודי ללא מלחמה, רק אם הוא יצליח להכניס את מציאות הבורא ב-4 אמותיו.
הציבור הערבי כועס עלינו, כי הוא איבד את המודל לחיקוי. הוא ראה בך ראש וסמל לכל דבר שבקדושה, וכשזה הלך לאיבוד, נוצר עולם שלם של זעם כעס ומרמור, שהתחיל הרחק הרחק בהסטוריה. זה נורא מתסכל אנשי הייטק והשכלה לשמוע דבר שכזה. למה? כי ההיטק הישראלי מציג את שיא הקדמה הטכנולוגית העולמית, ואותם זה לא ממש מעניין. זה נחמד, זה חשוב, אבל זה התכלית שלהם.
אז איך יוצרים שפה המגשרת על הפערים החברתיים שלנו? יש המון כלים למימוש. אבל הבעיה היא השפה. חברים, מתנה שכזו מתקבלת כשמתחילים להבדל, ולפתח אי תלות בשום דבר חומרי.
כי היהודי באמת מבין ויודע ( לא רק מאמין) ששום דבר לא באמת שלו.
אז, כיצד זה קורה? כיצד אני מכניס את הבורא באמת לחיי? ( לגופי, לביתי, למשפחתי, לחברה, וכו)
התהליך מתחיל בכך שקושרים לך את העיניים, מעמיסים עליך משימות שבעיניך עלולות להראות מטופשות ואולי פגאניות, ומוציאים אותך מעולם הנוחות שלך, הן מבחינה שכלית והן מבחינה מעשית.
כשזה קרה, הבנת שיש עוד משהו אחר חוץ ממך. האגו שבך מתחיל להתבטל, ויחי המלך החדש.
ביטול= BE TOOL
תהיה כלי ראוי ותזכה לחיות את מציאות הבורא ורק אז תהיה ״ עצמאי״ ו״ בן-חורין״ אמיתי. תזכור שהבורא מדבר אתך דרך הסובבים אותך. כלומר, כל מה שראית, שמעת, נפגשת, זה לא טעות, זה לא כח המקרה. ואם חברך יושב אתך ומספר לך את ענייניו, ושופך את דאגותיו, אף אחד לא צריך את העצות שלך באמת. ״ עמו אנוכי בצרה , אחלצהו ואכבדהו ...״ תנסה להלביש את כל המקרה שלו על עצמך. באופן מלא. אתה תגלה, שכדאי מאד שנזהר בלשוננו לפני ששופכים עצה כלפי החבר, לפני שפותחים בכלל את הפה על צד ג׳. אנחנו חייבים ללמוד להכיל כל מציאות אפשרית. יש המון פתרונות לכל בעיה.
אבל אין פתרון לבעיה שאתה שופט את כל מה שזז, לפני שהדברים עברו הכלה פנימית. השינוי צריך לבוא מבפנים. אין שום מתכון לקצר את הדרך.
בשבת הזו, בשבוע הבא עלינו לטובה, עלינו לקחת החלטה לשינו דפוסי התנהגות הן בדפוסי החשיבה והן באופן ההתנהגות.
שבת שלום!
🍷😊🍷
דויד בותרסון
David Boterson