(כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ. ( קהלת ז, יב׳
חיים או הצלחה? מה חסר לך? השאלה היא מה מניע אותך. החיים אל עבר ההצלחה או הצלחה אל עבר החיים. זה לא אותו הדבר. מה שבטוח הוא שאנחנו חייבים הצלחה בחיים של משמעות.
לפני 71 שנה הקים אדם חברת סטארט-אפ שפונה ליזמים צעירים בעלי חזון ומתחייבת להם לסייע בכל התהליך עד לרגע שבו היזם עומד על שתי רגליו ומתחיל להמריא. אין תנאי סף, אין מקדמה. אין כלום. יש רק דבר אחד, אתה היזם חייב להאמין בחלום.
היזם לא משלם כסף. כלום. הוא משלם בזמן כדי ללמוד לקבל כלים ולפתח כישורים לממש את החלום. הם עושים עבורו, פיתוח, שיווק, עיצוב, התכנות, פיתוח אב טיפוס, הכל. היזם מתחייב רק לדבר אחד: לא לפרוש בשום תהליך. הולכים עד הסוף. אם מסיבה כלשהי הוא פרש, זה בעיה, כי חייבים להתחיל מהתחלה. החברה מתחייבת ליזם רק לדבר אחד, שהם מאמינים בו ותומכים בו תמיכה עיוורת, באמת גמורה והולכים איתו עד הסוף. יש ליזם חדר קטן בתוך מתחם ענק. יש שם צוותים והוא מתחיל לעבוד עם הצוותים עד לשלב שבו הוא עומד על שתי הרגליים ומאותו רגע הוא יוצא משם והכל עליו. ביום שהוא יצא, אין דרך חזרה ואין להתחרט.
שאלתי את עצמי, איך אפשר לבנות כזה מיזם? האם המייסד לא נורמאלי? הבעלים? מאיפה הכוחות? מאיפה הכסף? יש מיליוני רעיונות. מה הסיכוי להצליח בקנה מידה מסיבי? ואיך החברה לא תטבע בכל העומס הזה? הרי הכל על המייסד. ולמה הוא, אותו יזם צעיר, כן יצליח והמתחרה שלו מצרפת או מסן-דייגו לא? למי ששואל, מדובר ברבי מלובביץ אשר הקים את מפעל השליחות העולמי. לשאלה אם המפעל הזה רווחי, אין לי מושג. לשאלה אם בפלטפורמה הזו מקבלים חיים של משמעות, התשובה היא כן. אבל, כן רק לאותם יחידי סגולה שהלכו עד הסוף.
כשאדם מחפש הצלחה בלבד, יש בזה סכנה גדולה מאד, כי הוא עלול להקריב על מזבח החיים הרבה קורבנות שלא היו אמורים להקרב. כשגדלים מגלים זאת. הדורות הקודמים ידעו להסתפק במועט. משום מה, יש בנו איזה מנוע לא שגרתי דרכו אנחנו מנסים לבלוע את העולם. אם נתחיל מהסוף הדבר היחידי שמעניק לאדם חיים הוא, חכמה. לא בכי גם בגימטריא, חיים=חכם. יש חכמה שמביאה ליהירות ויש חכמה שמביאה לענווה.
חכמה חיצונית נובעת מידיעת המציאות, מביאה ליוהרא. כולל לימוד תורה. אין שום הבדל. כי אתה לומד בשביל ההשכלה. אם הידע שנצבר לא הוביל לשינוי התנהגותי בגיל צעיר, ולשינוי תודעתי בגיל מבוגר יותר, אין טעם לדבר. דוגמא מובהקת לכך היא רוב האקדמיה. מי שמחפש שם משמעות, תהיה לו בעיה קשה מאד. גם בבתי המדרש אם אנשים מחפשים כלים לחדד את המח, התלמוד הוא אמצעי נפלא, אבל זה לא יהפוך אותך לאדם ערכי או מוסרי יותר. לכן, אם אין משמעות, זה לאכול בשר ללא שום תבלינים.
אם החכמה שהאדם לומד מביאה אותו לידי ידיעת וחקירת המהות, האדם יגלה מהר מאד שהוא מתחיל לקבל תובנות וידיעות בהם הוא מבין לא לא ממש מבין הרבה. כי טעמת 10 טיפות מהים, זה כל סיפור החיים שלך במקרה הטוב. ואם במהות עסקינן צריך גם שפה וצריך כישורים. כי לדמיון אין גבולות, ורוב הדמיונות של האדם הם דמיונות שווא. אין בהם דבר של ממש. לכן, כשאנשים קוראים לעצמם חרדים, או כל כינוי כזה או אחר הם מגמדים את עצמם ובמיוחד את הזהות שלהם. זה ההשפלה הכי גדולה לקרוא ליהודי, חרדי או כל שם אחר.
יהודי הוא לא חרדי ולא ימני, ולא שמאלני, ולא חב״ד ולא ברסלב ולא שום מותג אחר. יהודי הוא המודל הכי קרוב לביטוי של האינסוף במציאות הגשמית. מה זה אומר? זה אומר שמתוך תורת משה אפשר להגיע לתכונות הבאות: לאמיתות אובייקטיבית, ליציבות פנימית, לנכונות לעשות למען הכלל, להתקיים בכבוד, לגלות יושרה פנימית, להיות נאמן, להיות אוהב ואהוב, להיות חביב, להיות נחמד לכל הסובבים אותך, להיות נעים הליכות, להיות בר דעת, להתאדר, לזכות להיות מתוקן, מקובל על חבריך, להיות אדם טוב, להיות בעל יופי פנימי, וכל זה מתוך המשמעות, האינסוף ברוך הוא.
כל ארגון מחפש דרכים לממש זאת. זה מדהים. זה כל כך יפה. כי רצון כולם הוא לבטא את רצון האינסוף. אף אחד לא באמת מבין את האינסוף, אבל יש לנו היום את האמצעים להבין ולממש גילויים של האינסוף. לכל זה צריך שפה ולפני שמשרד החינוך משגע את כל ילדי ישראל ללמוד מתמתיקה ואנגלית, היה נכון וחייב ללמוד את מפתחות הזהות של העם שלנו. כי אם בנו בחרת מכל עם ולשון, למה אחוז מטורף של תלמידים נכשל במקצוע הזה. אנחנו אפילו לא יודעים לדבר נכון עם בני אדם , אז עם הבורא אתה רוצה לדבר? עם מערכת בלתי מוגבלת. נו באמת…..
השפה שכל העולם ילמד, זאת הלשון העברית ואנחנו את לשון הקודש. לא כי אני אמרתי, אלא כי אם אי פעם בחיים שלך תרצה להתחבר באמת לעצמך, אתה תגלה שאתה זה ממש לא אתה. אם תבדקו מה הציון הכי גרוע בבגרויות בישראל, תגלו הפתעה נדירה במקצוע לשון, בהבנת הנקרא, המצב פשוט קטסטרופלי. ואנשים חושבים שאנחנו מדינת החדשנות.
אם אנחנו לא נזכיר כל רגע, כל יום, כל שבוע, כל חודש, כל שנה את הסיפור שלנו כעם, לא יהיה לנו על מה לדבר. אנחנו היינו עבדים. עבדים שחורים, משועבדים חומרית ותודעתית למצרים. אז איך אפשר לקום ולא לדבר במסדרונות משרד החינוך בשפה שאינה קשורה ליהדות. חברים, יש היום במשרד החינוך אנשים בעלי כח ומעמד שאין להם שום עניין להכניס סממנים יהודיים, אלא סממנים כלליים, כל נחמדות, אהבת הזולת וכו וכו… מהם האמצעים? כל גוי שרק תרצו מההסטוריה של האנושות, רק לא יהודי. רק לא רב. רק לא חסיד. יש שם שנאה לתורה וליהדות ברמות שלא תתוארנה.
תפילה, זה הדבר הכי בסיסי והאמצעי היחידי שיש לאדם כדי לחבר עולמות פנימיים. כדי להעצים את הנפש, רוח ונשמה שלו. אין משהו אחר. ומי עוסק בתפילה? אפילו בחמ״ד מזלזלים. זה נורא. בחינוך הממלכתי, אין דבר כזה. אתה השתגעת? תפילה? ואח״כ מתפלאים, איך ״הסיפור על העם״ נעלם ונמחק. אם אין סיפור לעם הזה, אין זהות לעם הזה. אז מה נספר? על אייפון15? על מקרר חדש שמגלה כמה פירות וירקות יש ומה חסר? מה עוד נשאר בעולם החומרי שעוד לא דיברנו עליו? אז מה חסר לנו באמת, חברים?
ואז יקום אחד ויאמר, מה קשור? את שאלה המעצבנת הזו כל אחד שואל. אז התשובה היא שהכל קשור. הכל!! והקשר הוא כל כך חזק בעצמה כל כך חזקה שהוא מהווה את כל הזהות היהודית שלנו. ללא יוצא מן הכלל. לכולם בעולם יש יכולות ולכולם יש כוחות , אז במה אנחנו כל כך שונים? ולמה תמיד אין לנו זמן? ופתאום שמפגיזים אותך במשימות אתה מגלה שיש לך זמן ועוד איך. והזמן לא השתנה, אז איפה הבעיה?
כל יום. כל יום אני שואל את עצמי בתפילת שמונה- עשרה, מה קשור אלוקי אברהם , אלוקי יצחק, ואלוקי יעקב אליי? למה התפילה בדרגה הרוחנית הכי נעלית , מתחילה בהם? למה 4 האמהות כל הזמן מתבקשות שנזכיר אותן ? מה הסיפור הגדול שעומד מאחוריהן, ואם מתחילים אז במיוחד משרה אמנו , שמצריך את אותה ההתלהבות מדי שנה ושנה ואף שתתעצם ללא הרף. תדע לך, שכל מעשה שלך משפיע בנקודה אחת או בנקודות רבות בגלובוס וההשפעה היא מיידית. ולשאלה למה אתה לא רואה, לא מבין ולא מרגיש את הקשר בין כולנו, ללא יוצא מן הכלל, מעיד עד כמה אנחנו חסרי דעת, קטני אמונה ומעוטי יכולת. הרי בעיניים של כל אדם ממוצע, העולם מתפתח ברמות שאתה לא יכול לדמיין, נכון ?
אז איך זה שאף מהנדס בניין לא מבין אין בנו את הפירמידות עד היום? איך זה שאף אחד לא היה צריך אף פעם מזגן, והיום בלי מיזוג כנראה שנמסור את נשמתנו לבורא. השמש לא זזה ממקומה מאז בריאת העולם, וזה מזל גדול, אז מה קרה בדרך?
איך זה שבניין שבנו לפני 4000 שנה קיים עד היום וניצב איתן, לעומת כל מבנה שקיים היום, שאין לו סיכוי לשרוד יותר מ-50 שנה, אחרי עשרות שיפוצים? מה קורה כאן? האם אנחנו באמת חיים באבולוציה או בדה-בולוציה ?
מי עובד על מי פה, ולמה אנחנו כל הזמן משתעבדים? לבית ? שכבר עכשיו אומרים לך, הוא לא ישרוד לנצח. למה אנחנו כל הזמן נופלים בפח של מימוש הרגע לעומת מימוש הנצח. איזה קבלן תכנן מבנה שאתה יכול לומר, זה תכנון לעוד אלפי שנים. למה רוב העם חושב שבאמת חיים פעם אחת, ולעזאזל הכל….. זו הרי רמאות של מתחילים.
והאבסורד הכי גדול הוא, שיראו לך שיש חיים אחרי המוות, והם אחלה חיים, ואתה בכלל לא מת, רק שאתה עובר שלב בתודעה. אז למה צריך לגרום ל-50 מיליון איש בעולם לחוות מוות קליני ( חוויה חוץ גופית) , כדי שהם יראו, יבינו וירגישו שיש ועוד איך, חיים אחרי המוות, ויש הרמוניה מדהימה בין כולנו, ואנחנו כל כך עסוקים בעצמנו, בלמה אין לנו, בכמה חסר לנו, בכמה החיים אכזריים, בכמה שתו לי ואכלו לי, עד שלגמרי שכחנו את ספר החוקים.
מערכת המשפט ״ הדמוקרטית״ כל כך מסואבת וכל כך אכזרית, עד כדי כך שהחלטות השופטים מבוססות על תקדימים ולא על בסיס ספר החוקים. ואם זאת הדמוקרטיה אשר תביא את הסדר והשלום, אז בואו נחכה, כי לא ירחיק היום ואנשים יקחו את החוק לידיים, כי חוסר הצדק יהיה משווע, עד כדי כך שגם הימין וגם השמאל ימאסו במערכות המשפט.
משום מה, לאדם יש כמעט תמיד תחושת חסר. מאיפה זה בא, ומה זה קשור לחיי שרה אימנו?
ובכן, זה ממש לא במקרה ויש לדבר סיבה. חשוב שנדע כי בטרם יצאנו מבטן אימנו, רמת התודעה הרוחנית שלנו היתה בשיאה, וכשיצאנו אל לעולם הזה, התודעה הצטמצמה לכדי אפס, וכתוצאה מהצמצום המהותי הזה, נוצר רושם השמור בך מהמצב הקודם בו היית. יש ממש שביבים של חלקים מהתמונה המלאה בה היית. קוראים לזה רושם. את זה אתה זוכר באופן מאד מעורפל, ולשם אתה כמה. כי זה היה מדהים. זאת היתה תחושה מאלפת חושים.
ה״צניחה החופשית״ הזו יצרה בנו חוסרים אדירים. פתאום זרקו אותך לחדר חשוך לגמרי, ואתה באת בכלל מעולם מואר וזוהר, וכל מה שאתה זוכר זה כמה חלקיקים ממה שהיה לך שם. המצב הזה יוצר באדם את תחושת החוסר, כי היה לך הכל ופתאום במכה אחת הכל נלקח ממך. תחושת החוסר הזו, יוצרת באדם געגוע. האדם לא בדיוק יודע למה להתגעגע , ואז בסבך החיים הוא הולך לאיבוד, וכמו כולנו, האדם יוצא למסע אל עבר המשמעות, או שהוא פשוט עבד. כי כל העבר שולט בו ולא מרפה.
כפי שזה נראה, אפשר להבין שהמסע הזה ממש לא מסביר פנים, ממש לא נחמד, ולאן אני אמור להגיע במסע הזה.לקריירה מדהימה , לשליחות באום, להיות אמא, להיות פועל, להיות מנכ״ל, או שמא אני אמור לגלות את האמת על חיי מתוך התפקיד אותו אני מגלם כעת. תרי״ג מצוות הם אמצעים לחיבור אל המהות ולמימוש המשמעות כאן בעולנו הפרטי. אם אתה חושב שאפשר אחרת, אמה מוזמן להציג את התזה שלך לחיים נצחיים וכדאי לך ללמוד את פנימיות התורה כדי שלא תתבזה בהצגת הממצאים.
ובכן, זו שאלה של פרספקטיבה. כלומר, באיזה משקפיים אתה רוצה להביט על עצמך ועל המציאות. חשוב שתדע שמשבר אמצע החיים הוא לא סתם אמרה, אלא נקודת תפנית. וככל שהמשבר יותר גדול, כך בדיוק הסיכוי שלך להתעלות הוא לעין ערוך מכל אחד אחר. תשימו לב, שכל ה״כוכבים העולים״ היום, הם אנשים שצמחו מתוך לא מעט משברים גדולים בחייהם.
אם תשכיל לפתח את יכולותיך וכוחותיו מתוך ועל פי חוקי התורה ותעשה את כל מעשיך על מנת להשתנות ולהידמות בתכונותיך לתכונות הבורא, כנראה שתזכה להארה מאד גבוהה ואתה תצא מכל התסבוכות האלה של החוסרים, והגעגועים, מכל החושך מצרים התודעתי הגומר על חיי כולנו, ויוביל אותי את שביל הזהב , בו תזכה לבנות מסלול של חיי נצח.
מה קורה במשבר אמצע החיים, ומה מצפים ממך במשבר הזה?
מצפים ממך, שתעבור מהלך ממצבו בו אתה עסוק בעצמך, ממצב בו אתה כל הזמן עסוק בלקבל, למצב בו אתה משפיע. למצב שבו כל הזהות שלך היא לקבל על מנת לתת, ואין לך משלך כלום ושום עניין אישי. כלום!! הבורא רוצה שתתפרק לרסיסים, כדי שאפשר יהיה לעצב אותך מחדש. וכמה שיותר רסיסים, העיצוב יהיה יותר חדשני. כן חברים, זה אומר שאוטוטו, אנחנו מתחילים לבנות את המסלול בו אנחנו נפרדים מכל ענייני תאוות הבצע החומריות אל עבר התאוות הרוחניות.
מה היעד?
אומר זאת בצורה הכי מתומצתת, ואנסה להסביר. לפני שאתה תפטר מן העולם, אתה צריך להגיע לדרגה שבה אתה רואה, מבין ומרגיש שהכל כאן זה דבר אחד. ותדעו לכם, אנחנו נמצאים היום בעידן שכל המידע קיים. הכל!! מא׳ ועד ת׳.
אף אחד לא ממציא כלום. כיום, שם המשחק הוא נגישות. מי מצליח להביא את השילוב הטוב ביותר למקסימום אוכלוסיה. אבל אין לקוחות. אף אחד לא מוכן לעבור את התהליך. כל אלו המחופשים, על כל כאב קטן רצים לרבי שלהם וצועקים ״ הציייייייילוווווו!!!
והצדיק שרואה את עולמך ומכיר את מסלול החיים שאתו אתה צריך לעבור, אומר לך הרבה סיפורים, ומנסה לנחם אותך בכל דרך. אבל האמת, יש המון מצבים שאתה אמור לשהות במצב. כן, תתמודד בעצמך, ומתוך הלימוד והעמקה בפנימיות התורה והתבוננות, ושאלות, ועוד התבוננות, תזכה לפתח כלי אמונה מדהימים בהם כל המחלות שבך, ביכולתך לרפאות את עצמך. זה הכל של האמונה מתוך הלימוד בתורת, וכיום מתורת החסידות.
כי מי מאיתנו יוותר על עולם הנוחות של בשביל כל הנ״ל. מי צריך את כל הכאב ראש הזה…..אז שהקב״ה יחכה. לא קרה כלום. אם עד עכשיו המשיח לא בא, אז לא קרה כלום אם הוא יחכה עוד כמה שנים. זה ממש לא הזמן הנכון. סוף סוף הדברים מתחילים לזוז אצלי, אז למי יש זמן לכל הפילוסופיה הזו. יהיה בסדר!!! וככה נראים חיינו, עד שבוקר אחד ללא התראה מוקדמת, קיבלנו קריאת פרידה, ומה שבישלת, את זה תאכל. זהו. נגמר המשחק, נפרדים מהעולם.
אז כן אנחנו כאן כדי לראות עין בעין, להבין, ולהרגיש את הכל המצבים התודעתיים האפשריים. אנחנו כאן כדי להרחיב את התודעה שלנו למקסימום אל עבר האינסוף , וזה לעולם לא יקרה אם לא תלמד את חוקי התורה, איך האורגניזם הזה עובד, ותקיים את המצוות מתוך כוונה טהורה. מה זה האינסוף ? ואיך אני יכול לחוש אותו בתווך הזמן? כדי להמחיש שאין מגבלה של זמן, אתן דוגמה.
אדם ממוצע קורא 100 מילים בדקה. אם אלמד אותך טכניקה מסוימת, אתה תוכל לקרוא 500 מילים בדקה. ואם אלמד אותך עוד מיומנות, אתה תוכל לקרוא 3000 מילים בדקה ( זה לא מדע בדיוני, זאת מיומנות ) אז מה השתנה? הזמן לא הלך לשום מקום. כל מה שהשתנה זאת התודעה שלך. וזה חברים הדבר היחידי שמגביל אותנו מלמממש את רצון ה׳ כאן בעולם. ומלממש את שאיפותינו כאן בעולם הזה הגשמי.
חשוב שנדע כי מסלול החיים הינו 10,000 שנה. כלומר האינסוף מקבל השוואה אל עבר ה-10,000 שנה. 6000שנה גשמיים, בהם הרוח מזין את החומר, הנשמה מזינה את הגוף, ו-4000 שנה בהם הגוף מזין את הנשמה. אנחנו ממש בשלב השינוי, וכדי להערך לשינוי המהפכני הזה, קיבלנו גילוי רב עצמה אשר נקרא תורת החסידות. הדוגמה הכי קלאסית לשינוי הזה הוא שלוחי חב״ד. הם עברו שינוי, ממצב של רצון לקבל, למצב של רצון להשפיע. את המתנה הנפלאה הזו, העניק הרבי מלובביץ לחסידיו.
הרבי לא ייצר אנשים שיהיו עוקבים. הוא ייצר בכל אדם את האפשרות להיות מנהיג. והוא צעק ואמר שהוא לא יכול לעשות את מה שאתה צריך לעשות. הוא יכול לסייע אבל הוא לא אתה. אם מישהו יתביית על תכונותיו של השליח בכל בית חב״ד, תגלו שכל התכלית שלהם הוא לקבל את כל מה שניתן להם, ולהעניק לכל יהודי הרוצה להתקרב אל היהדות או רוצה לחוות רגעים של יהדות. שום דבר לא בכפייה, ואין גהינום , ואין סיפורי סבתא מיותרים.
שלוחו של אדם כמותו. אם יש לנו יסוד והערכה לפועלו של הרבי מלובביץ, אזי חייבים לתת כבוד כפול ומכופל לשלוחיו. כי כל כוחותיו ויכולותיו ורצונו להשפיע, עוברים דרכם. והסיבה למה אברהם יצחק ויעקב מוזכרים בכל תפילת שמונה עשרה, נובעת מתוך היסוד שלכל אחד מהם הזכויות שמורות לגילוי יכולות וכוחות החבויים בטבע הבריאה, ובלעדיהם אין שום בסיס ויסוד לעם, ואין שום תכלית ליהודי.
כלומר בהיותך יהודי , בהיותך חסיד אמיתי ומקושר עם הרבי, או עם כל צדיק אחר, אתה זוכה לקבל מחכמתו, מעולם התודעה הבלתי מוגבל שלו, כדי להוביל אותך שלב אחרי שלב מתוך העולם שלך אל עבר האינסוף , אל עבר הבורא יתברך.
ולא אתה לא יכול לעשות את זה לבד. אתה צריך מדריך. אתה חייב את ״ הרועה הנאמן שיוביל אותך שלב אחרי שלב , אבל מתוך העולם הפנימי שלך. שרה אימנו מייצגת את תהליך השלמות התודעתי אותו צריך לעבור כל אדם כאן בעולם. היא החלה את חייה בתור יסכה, זה היה שמה, והיה היתה סכה ברוח הקודש ותכליתה היה לממש את כל הרצונות של הבורא כדי לקבל אותם.
היא הבינה שאם היא לא תעביר אותם הלאה, אז אין המשכיות לכל העצמה הרוחנית אותה היא ספגה. היא מבינה שהיא צריכה לשנות את הזהות שלה על מנת להפוך מאדם שרוצה לקבל לאדם הרוצה להשפיע, ובחרה בשם, שרי.
זה לא הלך. אין המשכיות, וזה נתקע. היא לא מצליחה ללדת. כאן בא אברהם אבינו, ומגלה מתוך עולמו את יכולת האמונה. מתוך היכולת הזו הוא מתפתח תודעתית ומגלה שכל דבר ניתן למימוש, כפי שאומר הרמבם, כל אחד יכול להיות הכל. ומבין שעם השם אברם ושרי זה יילך, ומקבל מסר מהבורא שצריך לשנות את השם לאברהם ולשרה.אלו השמות האולטימטיביים בהם ניתן להשפיע, בהם ניתן ליצור המשכיות ולהביא עתיד לעולם.
יצחק נולד ומתחיל תהליך תודעתי חדש. מה המסר מהסיפור של שרה? תזכור שהמשבר הכי גדול שעברת, זאת המתנה הכי גדולה שיכולת לקבל, כי זאת הזדמנות להתחבר את המעבר, להתחבר אל העם, אל הקולקטיב, להתחבר אל הבורא יתברך. החיים לא נגמרים כאן. זה מסע. זה מסע תודעתי, וככל שתספיק יותר כאן ועכשיו, תחסוך מעצמך את כל האתגרים שהעולם הזה טומן בתוכו. מאידך, להיות כאן בעולם, זאת המתנה הכי נפלאה שיכולת לקבל על מנת שתוכל להתעלות ולהתרומם מבחינה מוסרית, ערכית, חברתית, נפשית ורוחנית.
אל תבזבז זמן מיותר על מה שמותר ( בטח שעל מה שאסור). תבזבז זמן על ללמוד תורה כזו שתוביל אותך לשאול את השאלות הנכונות על עצמך, על הסובבים אותך, על עמך, על העולם ובפרט על מי ומה שמהווה אותך בכל רגע. כי לפי השאלות שאתה שואל אפשר לדעת בדיוק איפה אתה נמצא. לחב״ד אין בלעדיות על עולם השליחות. גם אתה שליח. ואם אתה עדיין לא מרגיש כך, אז לך ותצא ותהיה גם אתה שליח. לך ותעשה טובה ליהודי מכל הלב ושלא על מנת לקבל מאומה. אבל תדע לך, כדי להיות שליח אמיתי, אתה חייב לדעת את פנימיות התורה. אחרת גלגל השיניים עלול לחרוק מהר יותר מהרגיל.
כי לבסוף אתה מגלה שמה שמעניק לך חיים אמיתיים, חיים נצחיים , זה דווקא הבנת, ראיית והרגשת החכמה האינסופית, אשר השפה היחידה לימימושה היא תורת משה.
בהצלחה.
שבת שלום.
דויד בותרסוןDavid Boterson –
🍷🙂🍷