(עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ י-ְה-ו-ָה לְאֹרֶךְ יָמִים (תהלים צג ה

.אם אני צריך או רשאי לבחור בין אב שנותן לבין אב שנותן בתנאי, אני בוחר באופציה מס׳ אחת

?אם אתה נותן, תתן בלי תנאים. אם אתה לא רוצה לתת, אל תתן. להרבה מאיתנו מדובר בתגובה קיצונית ולא משנה מה נבחר. למה אי אפשר בתנאי

תמיד סקרן אותי הסוד הגדול שעמד מאחורי אברהם אבינו שקיבל את התואר – אב המון הגוים. מה הוא כבר עשה, מה הוא גילה, מה הוא ידע שזכה לתואר הנכסף? אם נתחיל מהסוף, הוא גילה לכל יהודי הנוהג כבן אנוש, שהוא יכול שלא להיות בן-אנוש. הוא צריך להיות בן-אדם וכך אתה יכול להביט על המציאות מעבר ולא לטבוע במציאות.  כמו כל שחמטאי טוב באמת שיודע את כל המהלכים האפשריים, הוא מבין שאין שום סיכוי להיווצרות שח, בלי הקרבה יתירה שאין לדעת את תוצאותיה מראש בכל מצב. אתה לא יכול לכסות כל המהלכים. דוד המלך אמר על זה את המשפט ״ותחסרהו מעט מאלוקים..״.

אבל מה מכל מה שקרה עם אברהם הכי רלוונטי היום, ולמה אדמורי חב״ד והרבי מלובביץ בפרט יצאו מגדרם במפעל השליחות, בכל מימד אפשרי כדי לעשות טובה לכל יהודי, כדי להחדיר את הזהות של היהודי בלבושי החיים, במחשבה, בדיבור ובמעשה.  לשאלה האם הרבי עשה את זה מתוך צורך עצמי או מתוך ביטול לרצון הבורא, אנחנו רואים היום. דעו לכם, אם הרבי היה פועל מתוך צורך עצמי, ארגון חב״ד היה מתמוטט יום לאחר פטירתו של הרבי מלובביץ. לצערי, הרבה פלגים ביהדות ייחלו לזה.

אך מאחר והרבי פעל בכל מימד אפשרי כדי ומתוך צורך לשרת את רצון הבורא יתברך, אז אין דבר כזה שפעולה שעשה יהודי הולכת ריקם. ולהלן התוצאות של מימדיו ארגון חב״ד. אין צורך להרחיב.

הרבי החדיר בכל יהודי, אהבה, יראה ואמונה. הוא עשה זאת עם כפית. תראו את גודל הארגון בחייו, ותראו את גודל הארגון לאחר פטירתו. אז הוא חי או לא?

תגידו, זה לא מעורר בכם קנאה? אני לא יושן בגלל זה. אני מתוסכל מזה שאני עלול ללכת מכאן מבלי שהשארתי חותם. לעשות מעשים בלי כוונה זה היית ולא היית ואין כניסה לחיים של משמעות. לא חבל? זה כמו שעשית ולא עשית. כי הכל עלול להתאדות. ייתכן ובניך יהנו מפירות עמלך וייתכן שלא. רוצים לעשות מבחן אם אני צודק?

תקחו כל אישיות שעשתה מעשה  מתוך משמעות  (או חלקי) לרצון ה׳ ותקחו כל אישיות שעשתה מתוך רצון עצמי, תפרסו זאת על פני הזמן, ותבחנו איפה הם, ואיפה ילדיהם ונכדיהם. יש המון אנשים בינינו שחושבים שאפשר לספר איזה סיפור שרק רוצים. בסוף, הכל מתגלה. אם בחייך, או אחרי מותך. כי סוף דבר הכל נשמע.. את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם.

אבל זה ממש לא העניין… יש שנולדו דגולים. יש שהשיגו גדולה ויש שהגדולה נכפתה עליהם. הסיפור הכי גדול שאברהם אבינו הביא עלינו הוא ליצור את האפשרות הזאת. את העניין שהגדולה תכפה על כל יהודי ויהודיה. זה שלך, רק תבוא תקח. אם מישהו מכם בטעות מקנא בגשמיותו של חברו, פשוט רחמי עליו מאחר ואינו מבין את עצמו ואת תכליתו.

אתה יכול להתנתק מחבריך, ממשפחתך, מכל הסובבים אותך וללכת לאי שלא ישב בו אדם. אבל, אתה לעולם לא תוכל להתנתק מהזהות שלך. כי אם איבדת את הזהות אין לך כלום. ואם יש לך זהות, כמה פעמים ביום, בשבוע, חודש, שנה אתה מגלה פרטים אודות הזהות שלך. אז בתורה כתוב. זה בסה״כ משפט אחד או שתיים. מה מעבר לזה אתה יודע? מה חקרת? מה חווית? איפה טיילת כדי לגלות פרטים חדשים אודות זהותך?

איך אתה יכול להיות כאן, להנות כאן, להסתלק מכאן, לדעת על כל המותגים הקיימים אך לא להכיר ולהעמיק את הכלים המהווים את הזהות שלך?

אני שומע הרבה אנשי מדע, מחובר להמון שכאלה ומופתע כל פעם מחדש. מצד אחד הם חוקרים, שואלים ודורשים ועל כך אין עוררין. יש משהו אחד שחייבים להפריד. יש מדע ויש מדען. וזה ממש ממש לא אותו הדבר. מדע, זה תחום הבא לחקור ולהתחקות אחר המחשבה האלוקית. מדען, זה אחד שעסוק בעצמו איך הוא המשיח ואיך הוא ורק הוא יגאל את העולם. לשאלה למה זוכרים את אינשטיין ולא אף אחד אחר, תענו עליה בעצמכם.

יש לנו ילד בן 10 בקהילה הסובל מעצמות רכות. יש לו רגליים עם עיוות ונאלץ לעבור מס׳ ניתוחים על מנת שיתיישרו. לאחרונה נמאס לו כי הוא נתבשר שהוא צריך לעבור עוד ניתוח כדי ליישר את רגל שמאל, והוא פנה אליי וביקש ממני שאברך אותו שלא יצטרך עוד ניתוח. הוא עייף ומותש מכל הניתוחים האלה.  אמרתי לו, שאני בספק עצום אם יש לי את הכוחות לברך, אבל אני ממליץ לו שיכתוב מכתב בקשה לברכה לרבי מלובביץ באגרות הקודש.

הוא כתב את המכתב וביקש ממני שאעזור לו עם התהליך. אמרתי בשמחה. לפני שהכנסתי את המכתב שלו, שאלתי אם אני יכול לקרוא את המכתב, כי רציתי לוודא שהוא כתב נכון. המכתב שלו גרם לי להבין איך יהודי צריך לחשוב. הוא כותב כך ״רבי יקר, אני מתפלל כל יום תפילת שמונה-עשרה ואני לא מצליח לישר את הרגליים. אני מבקש את ברכתך שאוכל להתפלל עם רגליים ישרות ולא אצטרך לעשות שום ניתוח״.

הוא לא ביקש רפואה שלימה. הוא ביקש לעשות את רצון ה׳. כי מאחר והוא צריך לעמוד עם רגליים צמודות אז צריך שהרגליים יהיו ישרות, לא כך? וזה בדיוק התכלית שלנו כאן בעולם. אני באתי לשמש את קוני, משמע עליי להיות בריא, משמע שיהיה לי פרנסה, וכו וכו.. אבל כל זה כי זה אמצעי לשרת את המטרה והיא מצוות ה׳.

זה בדיוק הרעיון בכל עולם המחשבה של יהודי, של בן אדם,  להבדיל מבן אנוש. אני צריך לעשות את רצון בוראי, אז הקב״ה מתחייב כי הוא א-ל זן ומפרנס לכל.  אני עובד בשביל לחיות ולא חי בשביל לעבוד. אם נתייחס למזון כתרופה, לא נצטרך תרופות כמזון.

ישנו משפט שהתורה כותבת בפרשתנו אודות מעשיהם של אנשי סדום ״ארדה נא ואראה הכצעקתה״. בסדום ועריה השכנות, הכנסת אורחים, צדקה, רחמים, חסד, אלו מונחים שלא ממש היו קיימים בארסנל החיים. אם מישהו חושב שאין כאלה בארצנו, לא מבין את עומק הצרה. הם קוראים לעצמם יהודים, אבל בהחלט נוהגים כערב רב של ממש.

אך גם אם נתת צדקה, גם אם עשית חסד, גם אם פעלת למען אחרים, דע לך כי אתה תבחן לפי הכוונה. אם כוונתך היתה לשם שמים, כלומר, לגרום למציאות מתוכה הנך פועל, להחדיר את הרצון האלוקי, דרכך תצלח. אם כוונתך לא היתה לשם שמים, כל כלי אשר תיצור, יהפוך ללא יוצלח, והמציאות תתהפך על אותו אדם. כי הכוונה היתה מתוך עניין אישי. לא בכי אנחנו אומרים, חסד לאומים, חטאת היא… גוי שעושה צדקה וחסד עם הזולת, זה לא בגלל שהוא מרגיש שהוא עושה את רצון ה׳. הוא חושב שהוא אדם טוב והוא מחפש להאדיר את שמו והדבר יוסיף לו הרבה כבוד לפי יועצי התקשורת, אז למה לא? בוא נצא לקמפיין…

אבל למה הקב״ה טורח לספר לאברהם אודות סדום? הרי ללא כל ספק מדובר באנשים שברמה המוסרית, הם בתחתית השפל והגיע זמן חיסולם. מה אברהם קשור אליהם? ללמדך, שאם אין אחד שאומר טוב וכולם אומרים רע, הדין הוא שהאדם זכאי. אם אתה בן אדם, אל תמהר לשפוט ולחרוץ גורלות. תמיד תמצא דרכים להיות מליץ יושר, גם אם אתה לא מוצא שום מילה טובה, תתכנס עם עצמך ותהפוך את העולם ותמצא את המילים הטובות שאתה חייב, כי רק כך תזכה באמת לתכליתך כאן בעולם הזה הגשמי . וזה בדיוק ההבדל בין יהודי אמיתי לבין יהודי בפוטנציה.

יהודי אמיתי לא אומר רע על יהודים בשום מצב. תראו מה קרה למשה רבינו על מס׳ מילים שנפלטו לו אודות עם ישראל (שמעו נא המורים, כי עם קשה עורף הוא, וכו..). מה בסה״כ הוא אמר? אם מישהו חושב שלהיות מנהיג אמיתי, זאת בדיחה, לא מבין את גודל האחריות ואת גודל הסכנה.

הקב״ה פונה לאברהם ומחפש מליץ יושר אודות סדום ועמורה כי כל הפמליה של מעלה גזרו שצריך להחריב את כל חמשת הערים. מה אכפת להם? מה, הם בנו את העולם?  אמא לעולם לא תרצה להחריב את בנה, רע ככל שיהיה. אבא, כן.  אף פעם לא תבין אמא שבנה לא נוהג כשורה. היא תמיד תרחם על בניה. זאת אמא. זה הבורא. הוא מחפש מישהו שיזרוק מילה טובה בכל האנושות.

אברהם מצידו מחפש קבוצת צדיקים שאולי בזכותם אותם 5 הערים ייושעו. הוא נלחם. הוא מבקש רחמים. נשמע לכם הזוי אבל יש מקומות בעולם שמלאה אותם הארץ חמס, והטבע לא נשאר חייב. וכולם ראינו מה עשה צונאמי קטן באינדונזיה, תאילנד ועוד, או קורונה, או סארס בסין, ועוד תופעות למיניהם. מי שלא מבין כי מדובר בחוסר איזון מערכתי, הנובע מחוסר איזון בין הרוח לחומר, פשוט לא מבין את עצמו ולא מודע כלל לסביבתו וחבל שכך.

אם אתה מאמין כי בארץ ישראל, לעם ישראל, הכל עובד בהשגחה פרטית ובמבנה של המונח הנקרא ״אדם העליון״ , אם היהודי הוא הראש והעולם זה הגוף, וכל אחד מאיתנו הוא חלק מהראש, אז מישהו צריך לשלוט כאן בגוף הזה(בעולם). והשאלה היא מי באמת בעל הבית. התודעה או הרגש. היהודים או הגוים.  הראש או הרגליים. הסטוריה של כמעט 6000 שנה, מראה לכולם כי הגוף עבר המון תלאות. עמים נהרסו, נכחדו, נמחקו, ירדו, עלו, רק הראש כמעט ולא השתנה כלל.  הוא לא איבד את צביונו ופעל כאן בעולם לממש את חלקו במשוואת החיים.

לשאלה אם אתה רודף אחרי הכסף או אחרי השליטה בכסף, היא לא סתם שאלה. היא מצריכה אסטרטגיות פעולה שונות במהותן. אדם ששולט בכסף אף פעם לא חסר לו כלום. אדם שרודף אחרי כסף, נמצא כל הזמן בכל כך הרבה אתגרים, צרות, קשיים, בעיות נפשיות, חובות, נושים, הצלחות, עליות ומורדות, שלומר את האמת, אני ממש לא בטוח כי בא לי להיות עשיר בכסף. מה רע בדיי-צרכי?  מי צריך את זה? אין לו רגע דל למסכן.

מאידך, לדעת לנהל כסף, מצריכה תכונות מאד ייחודיות. כי הטבע מושך אותך למטה וכל כך קל להגרר וליפול אחרי צבע הכסף. וכבר אמרו חז״ל כי ניתן להפיל כל אחד בנשים או בכסף. כל אחד!! יהודי צריך וחייב להביט על המציאות הגשמית מעבר ולא בתוך. העולם בקלות עלול לגרור אותנו למטה ויש לו המון מה להציע. והשאלה היא רק האם אתה מבין שאתה היהודי האמיתי, באת לעולם כדי לשלוט.

לא בבני אדם, אלא בעצמך. בטבע המידות של עצמך. אתה לא שייך למעגל הרוחני של הודו. ולא יעזור אם תשב שם במנזר 50 שנה. אתה יהודי, משמע אתה שייך למערכת אחרת ואתה לא יכול לקום ולומר באמצע המשחק, לא בא לי. כי יש לך אחריות כלפי כל הדורות לפניך. אתה התחייבת להם. תבדוק את עצמך טוב טוב. אתה נשבעת. אתה כרתת ברית. אתה לא יכול לקום ולהפר ברית. להפר ברית, זה לשבור את הכלים. כשאתה לא עושה את תפקידך, אתה מתנכר לכל אלה שמסרו את נפשם בשבילך. בשביל שאתה תחיה בארץ בה תהיה לך מדינה, עם וריבונות. לא היה לך את זה אף פעם!! אף פעם!! אז איך אנחנו מעזים לבעוט… תגידו אתם. איזה עוד זעזוע צריך לקרות כדי שנפנים.

העצמה שלנו היא לא ברעיון הכוחניות. העצמה שלנו היא בכח הרעיונות.

ישנו סיפור בפרשה שאותי מרתק באופן בלתי רגיל, והוא סיפור העקדה של יצחק. קם אדם ששמו אברם, שמחליט בגיל 75 לשכוח את כל עברו, ללכת אל עבר יעד לא מוגדר כי שם הבטיחו לו שמחכה לו משהו הרבה יותר טוב. אין חוזה כתוב. זה בעל פה… ייתכן והוא לא יזכה לקצור פירות, אבל מה שבטוח הוא שהדורות הבאים, יהנו מפירות העמל. מתאים לך חיים כאלה? לחיות בשביל מישהו אחר? הרי אתה ממש לא העניין כאן.

בתור אדם שהיה כל כך עסוק בעצמו, פעם ראשונה בחיי הרגשתי  (לא הבנתי, הרגשתי) מה זה אושר, כשמסרתי את נפשי עבור אנשים אחרים. פעם ראשונה הרגשתי מה זה שמחה כשדרך החיים שהתוותי היתה אם טוב לכולם אז גם לי טוב. כשקיבלתי אינספור מכתבים מהורים לילדים מתקשים שמתרגשים ושואלים בזכותך הבן שלי יכול לחוות חווית למידה, אין דבר יותר משמח ומעצים מזה.

חסר לי = יש לי אגו= יש בי רע.

אני איבדתי חברים בגלל האידיולוגיה הזו. אמרו לו שאני דפוק. צחקו עליי בזמן שהם צחקו בדרך אל הבנק. זה לא פשוט עבור אדם שכל הזמן צחק בדרך אל הבנק, לקום ולומר שהם שיכורים ואתה פיכח… על מה ולמה. פתאום למדתי להנות מזוג נעליים אחד. זאת הרגשה שמעולם לא היתה לי. אהבתי נעליים. יש לי עשרות זוגות. ופתאום יום אחד אני מתעורר למציאות שהכל מעלה אבק. זה פשוט לא מדבר אליי.

אם להיות כנה, אני לא מתאר את התהליכים הפנימיים והעמוקים, והמסגפים והמתישים שעברתי בדרך לשם. זה ללא ספק גמר אותי. אבל זה מסע החיים. איך ממצב של נשלט חושית אתה מפתח כלים תודעתיים להיות בעל שליטה. אכפתי לכלל לפני הפרט. רגיש לכל אדם ואוהב כל אדם (אוהב = מחובר, מקושר).

אברהם עובר עשורים של חווית רגשיות, לא אנושיות, לא טבעיות וכל זה בשביל מה? בשביל עתיד. הכתוב אומר  ״כי ביצחק ייקרא לך זרע״ וזמן לאחר מכן, כשהוא די מרוצה מיצחק, הוא מקבל מסר לקום ולעלות אותו לעולה. ולכאורה נשאלת שאלה, איך אברהם לא מנסה לבקש מילת רחמים אודות בנו, יחידו, אהובו? אני לא מבין, זה כל מה שיש לך בחיים, בשביל יצחק הפכת את העולם, ועכשיו אתה מעלה אותו על האש? זה לכאורה המהלך הכי פגאני שאדם מן השורה יאמר ובצדק גמור. איפה ההגיון? איפה החסד? איפה הרחמים? אברהם לא פוצה פה. הוא קם ולוקח את יצחק ועוזריו ויוצא לדרך אל עבר המקום אשר יראנו ה׳.

על סדום אברהם עשה מו״מ כל כך מפרך, התיש את כולם עד הצדיק האחרון. וכאן שזה שלך, עצם מעצמך, ממנו ייקרא לך זרע ואתה לא פוצה פה? מה אני אמור ללמוד מזה לחיים? איזה מוסר השכל יש כאן?

חברים, אלו נסיונות שבני אנוש לכאורה לא יכולים לעמוד בהם. אחד מהמהלכים שעבר אברהם אבינו, הוא לוותר על כל סממן של הגיון. להכיל בתודעה וברגש את תכונת האינסוף, להיות התגלות שיא החסד בעולם. ושימו לב לכתוב.. ״קח נא את בנך….״ זאת לא סתם פניה, זאת בקשה כי יש לא מעט מקטרגים עליך שלא ממהרים לתת לך את מה שמגיע לך, אלא אם כן אתה תוותר על כל סממן אישי. אם תרצה להבין מה זה ״אב המון גוים״ ומה ההשלכות, לך תבין מה אברהם עשה. חברים, להיות עברי זה להיות לא אנושי. זה להיות מעבר לכל מימד חומרי, להיות בעל יכולת לחבוש את החומר שבך ולשים אותו בצד.

הרבה פעמים בחיים השאיפה שלנו לממש את הרצון, מתקבלת בהמון קשיים, תסכולים, אכזבות, כשלונות, בכי, אבדן, צער וככל שהחלום שלך גדול יותר, ככה הצער גדול יותר. ככל שהחלום שלך מקיף יותר את העולם, האתגרים הם לאין ערוך. אין מה לעשות  חבריי, יש מחיר למימוש החלום.

במצוות צדקה, עפ״י הלכה, אם אין לך, אז אתה לא מחויב. מה לעשות, אין. דעו לכם יהודי הנוהג בחסידות, אין דבר כזה הלכה. זה לא קיים!!! יש מושג לפנים משורת הדין.  אפשר להביט במציאות כמשבר כלכלי, נפשי, אישיותי וליפול לתוכו ומי יודע אם תצא ממנו. אבל, אם בזמן המשבר, דווקא בזמן שאתה גמור, אתה נלחם ונותן צדקה ביד רחבה, ומוסר את נפשך ונותן את כל מאדך למען חברך, למען הכלל, דע לך כי אין אדם אחד בעולם הזה שיכול לעמוד מולך.  אתה שיא התממשות האלוקות כאן בעולם. דרכך יעבור הכל. אתה המפתח, אתה הצינור. דרכך כולם יקבלו. זה קורה מתי שאתה נותן באופן שהוא לאין ערוך מעבר ליכולות, מעבר לכל הגיון. במצב כזה אתה תקבל את כל מה שאתה רוצה, יען כי לא פעלת מתוך רצון עצמי כאן בעולם הזה הגשמי.

אני מכיר חבר שעבר נסיונות כלכליות שאם אתחיל לספר את  שעבר, הוא ללא ספק יהפוך לרב מכר. הוא התנסה בנסיונות שאין סיכוי שאדם מן השורה היה עובר זאת, שלא לומר בהצלחה. הוא נתן את כל הכסף שהיה לו בחיים מס׳ פעמים למטרות מאד נעלות, בכדי להציל חיים, בכדי להציל ארגון, בכדי להציל נפש, לאנשים שאין לך מושג אם הכסף יחזור אליו אם לאו. בלי פתק, בלי קבלה, בלי אסמכתא. רק מילה. והכסף הלך למטרות טובות, להציל ממוות של ממש. בפועל, הוא קיבל את כל כספו. אבל המסירות נפש שהוא עשה עם אחרים, עם אנשים שהוא בקושי מכיר, ״צדקתו עומדת לעד״. הוא לא סתם נתן, הוא נתן את כל החיים שלו.

אחוז כלל זה בידך, אם תרצה להרגיש את שאמר דוד המלך ״אחת שאלתי מאת ה׳… שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי״. אם תרצה להרגיש אי פעם כי באמת ״טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף״, אתה תצטרך לעבור מסכת נסיונות שהסיכוי לצאת מהם בשלום וללא פגע, קלוש ביותר.

סיפור העקדה, מלשון עקד, שמשמעותו התחברות אל תכונות האינסוף ברוך הוא ממש כאן בעולם באופן שלא מתלבש בשום הגיון ובשום רגש. הוא למעשה המהלך התודעתי והרגשי אותו יעבור כל יהודי בכדי להפנים תשתיות לבלי גבול בעולמנו המוגבל, כשירצה להגאל באמת. זה להגיע לרובד שאין בו שום הגיון לשום מהלך בשום סיכוי וכנגד כל זה אתה פועל.  כמה כאלה אתה מכיר שהלכו עד הסוף וגם הצליחו להשאר שפויים באמת?

זה כל כך קשה, זה כל כך מאתגר, שמי שצולח אותו, רק הוא רשאי להכנס פנימה לעולמות הכי פנימיים  ולקבל ישירות מהבורא יתברך מהאינסוף ברוך הוא.

אדם שכזה הוא צדיק של אמת. כי הוא חי מתוך אמונה, מתוך יראה ומתוך אהבה. אלו הכלים שלו המעניקים לו סיבה לחיות בעולם הקשה והמאתגר שלנו. וזוהי תכליתו של כל יהודי ושל כל אדם בעולמנו. אין על מי לזרוק את האחריות, זה בזבוז זמן.

או שאתה נכנס למסלול, או שיום אחד יוליכו אותך ואז זה יהיה כואב יותר, כי אף אחד לא הכין אותך לבאות. תתחיל להגיע לעקידה פנימית כדי שתזכה כי כל מעשיך יהיו לשם שמים, אמן.

שבת שלום

דויד בותרסון