סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו (תהלים לד׳. טו)
אחד הסיבות שנותנות לי כח לכתוב מדי שבוע הוא רושם שהשאיר לי חבר, שהיה נגר מאד מפורסם באשדוד, קראו לו יעקב מבורך ז״ל. הוא בנה כמעט את כל הרהיטים בביתי ואת המטבח בפרט. לפני מס׳ שנים הוא קיבל את המחלה ונפטר. כשהתחלתי לכתוב. לפני 7 שנים לערך, יצרתי קבוצה בוואטסאפ ושלחתי מדי שישי. הקבוצה גדלה כיום והגיעה לכמה אלפים בארץ ובעולם והגיעה גם אליו. לפני כ-3 שנים לערך הוא נפטר ושנה וחצי לפני, הוא היה חי עם המחלה הנוראה. יום אחד הוא מתקשר אליי ואומר לי, ״דוד, האם אתה כותב את כל מה שאתה שולח לי כל שישי?״. עניתי שכן. ואז הוא אמר לי משהו שגרם לי לזעזוע. דוד, תדע לך אתה מכיר אותי. אני לא מתלהב מכל הרעש והקשקשנים, אבל תדע לך כי המאמרים שלך נותנים לי סיבה לחיות ומדי שבוע אני מקבל חיים מחדש בזכות מה שאתה כותב. בבקשה ממך, אל תפסיק. חצי שנה לאחר שיחה זו, הוא נפטר. בכיתי ושמחתי באותה נשימה. כי הרגשתי שהייתי שותף ברצון של האדם הזה, להלחם וכן לחיות, למרות שמבחינתו כל הרופאים אמרו לו, זה נגמר.
באותו רגע, הבנתי שיש מישהו אחד שאני משפיע עליו באמת. באותו רגע הבנתי, שמה שיוצא מעמקי ליבי, נכנס לליבו של אדם מסוים. נאחזתי ביראה וחרדה כי צריך להקפיד יותר ואם זכיתי ליכולת הזו, אז חייב לפתח אותה ולהפיץ אותה בכל עבר. למי שמחפש עדיין מהי התכלית בעולם, הפסוק הנ״ל סותם את הגולל. כל השאר זה פיתוח כלים למימוש. לא יודע איך לבטא זאת, האם שאלת את עצמך איזה רושם השארנו על העולם עד כה? אתה בסה״כ כלי. מתוך הכלי הזה אתה אמור לפעול על עצמך וכל המעגלים החברתיים הקיימים בך. אתה תמיד תשאיר רושם. לפעמים זה יהיה חיובי ולפעמים זה יהיה לא חיובי. אין לך שליטה בזה. אבל, אתה תמיד חייב להשאיר רושם.
אמרתי בסוג של חוצפה לחבריי, אתה יכול לאהוב אותי ואתה יכול לשנוא אותי. אבל, אתה לא תוכל להתעלם ממני. לזה אני לא מוכן. לפעמים צריך להגיב בקיצוניות כדי להשאיר רושם. אלו הם החיים. האם אתם זוכרים את יהודה משי זהב ? היה אחד הבנדיטים של הרחוב הישראלי. תראו אותו היום, הוא נשיא זק״א. הוא עושה שלום בין אנשים ועולמות בכל לבבו ומאודו.
בכל חברה שהייתי היו ששנאו אותי והיו מעט שאהבו אותי. כי הצלחתי לעשות את מה ש-10 אנשים ניסו לפניי ולא הצליחו. ולא כל אחד יכל לסבול את זה. הרבה פעמים אני פוגש אנשים בכירים מאד, שלעיתים נרתעים ממני. כי הם רואים שיש מישהו שמשקף להם את החיים ואנשים לא אוהבים תמונת מראה, אז פוסלים אותך. אבל מה שבטוח הוא, שהם לא ישכחו אותי.
הרבה יהודים מדברים על הרבי מלובביץ או על צדיק. אבל הם לא מבינים שהם לא באו לעולם להיות עבדים של הצדיק. צדיק הוא אבא. ותפקיד האבא הוא להצמיח כנפיים הכי טובות לבן. אתה זה לא הרבי. אתה זה אתה והרבי זה הרבי ותפסיק להיות מי שאתה לא. זה שאתה פועל מתוך הצדיק, כי אתה חייב כוחות ושלא תתבלבל ותאמר כי ״כחי ועצם ידי נתן לי את החיל הזה״….אתה תמיד תהיה זבוב על גב של פיל ואם לא תדע מאין באת, אין לנו עתיד חברים…..
הסיבה שכיום נוצר חוסר אמון, שנאה, סלידה, גילוי עריות נוראי, גניבה, גזל, רמאויות, פוליטיקה מכוערת. אנשים מקדמים אנשים בזכות שוחד ולא בזכות כישורים, הכל מתערער חברים. הכל!!! חושבים שזה בטעות? חושבים שזה במקרה? חושבים שזה לא כבר קרה? למי שהתורה היא בגדר היסטוריה, אני מציע שיפתח את ספר ההיסטוריה.
ואם אנחנו כהורים איבדנו את העבר, איבדו את המשמעות, איזה רושם בדיוק אנחנו משאירים על הדורות הבאים? אין אני!!! זה אנחנו. זה אנחנו שאשמנו, זה אנחנו שבגדנו, זה אנחנו שגזלנו…. אתה יודע למה? כי אתה במעגל החברתי שנקרא עם ישראל, והשארנו רושם…….
אתה = רושם. אתה נולדת עם רושם מוטעה. איך תדע אם איזה רושם בדיוק אתה אמור באמת להשאיר. יש מיליוני יהודים ומיליון דעות….והאם יש חיים אחרי התורה הזאת?
אחד הבנים של אדמו״ר אחד (שכחתי את שמו) פנה אל אביו בטרם נפטר וביקש ממנו עצה כיצד לפעול בשלום וכבוד בעולם. אביו אמר לו, בכל מקום שתהיה תקפיד לא להשאיר אחריך לכלוך. לפעמים אנחנו אומרים הרבה טוב, הרבה חיובי ובכל זאת הרושם מתקבל כלא חיובי. אל תדאג. אם באת עם כוונה חיובית, אתה עוד תראה שייצא מזה רק טוב. כי זה העניין של דברים היוצאים מן הלב (מן הלב הפנימי).
חז״ל אומרים שאין אשה נבעלת אלא אם למי שעשאה כלי. אם אסביר את המשמעות שאתה לא ממש אתה, אלא מי שהחליטו שאתה. ואם אתה חושב שאתה גוף בו כלואה נשמה במקום לחשוב שאתה נשמה הכלואה בגוף, יש כאן בעיה. וכשאני כותב ״ החליטו מי שאתה״ אינני מתכוון למקום העבודה שלך, כי זה לא אתה. למרות שאנשים כבר מזמן החליטו נפשית להתמסר לקריירה וזו משמעות חייהם. כי לכאורה בלי עבודה , אין חיים.
אז לכל אלו שמרגישים שבאמת חיים פעם אחת, ליבי עמם. זה כואב עד לכדי דמעות. ומה שמפתיע אותי, שזה לא ממש מטריד אותם שחיים פעם אחד. כי אין הרבה הבדל בינם לבין בקבוק פלסטיק.
בשניהם משתמשים וזורקים. אז אם זו הגישה, בצדק הם טוענים, שימות כל העולם, אני על ההנאות שלי ועל צרכיי לא אוותר ויהי מה. האם זה הרושם שאנחנו רוצים להשאיר לדור הבא?
ואם אמת הדבר, אינני מבין כלל וכלל מה מעשיהם בישראל. למה לסבול? מי צריך את כל הטילים, התסכול, העצבים, הרמאויות, הערבים, ועוד אין ספור תקלות. שיש כאן? קנדה, אוסטרליה , תאילנד ודומיהן פי כמה יותר יפות, מעניינות, נעימות ושלוות. לא הייתי אומר, אם לא הייתי שם ואני יודע. למה אני צריך את כל הבלאגן הזה בארץ, אם ישראל זה לא עניין אידיאולוגי? אם ישראל היא לא משמעות החיים? אני לא מדומיין. חייתי בהמון מקומות בעולם ועשיתי עסקים בכ-80% ממדינות העולם, ואני יכול לומר בנחרצות שהחיים כאן קשים מאד מאד למי שמאמין שחיים פעם אחת.
מאידך, מי אני שאקבע לך עפ״י איזה אמונה תחייה.
אם אתם חושבים שמה שקורה כאן היום בחברה הישראלית, כבר לא נוסה בעבר, נא לחזור לספר ההסטוריה. אגב, זה לא שהם לא רוצים אחדות. זה שקר. הם רוצים אחדות באופן של חייה ותן לחיות ואיש הישר בעיניו יעשה. זה בדיוק מה שעשו דור הפלגה. הם היו באחדות, הם ידעו שהשפה היחידה ממנה ניתן לשאוב את הכוחות האלוקיים היא לשון הקודש (להבדיל מכל המבולבלים היום שנאבקים בכל תוקף באנגלית ובשפות נוספות) אבל, הם לא היו מוכנים לכל הליך ההתפתחות התודעתית מתוך ההכרה האלוקית, ואמרו ״בואו נעשה כביש עוקף״. בואו נשתמש בכוחות האלוקיים, בשמותיו המפורשים של האינסוף, ונשתמש בהם כאוות נפשנו בעולם החיצון.
בפוליטיקה, זה עובד מצוין. יש אחד בפה ויש אחד בלב. הכל בסדר. אבל, מתנות אלוקיים לא מחלקים לכל דכפין, והבורא יתברך לא יקח שוחד ולא ישא פנים. זה לא עובר מסך. הם רצו להשמיש שפה אלוקית בכלים זרים, ללא הרשאה. אז הם קיבלו שפה ובדור הפלגה נולדו שבעים עמים ושבעים שפות. אבל, לכל מי שחושב שלשון הקודש היא לא השפה שדיברו בה כל העולם, לא מבין שהוא לא מבין.
ובכדי להרפא מתחלואי העולם החיצון, מתחלואי האגו, מתחלואי החברה העולמית, יש רק שפה אחת בלבד שיכולה לגשר על כל הפערים והיא שפת העתיד, לשון הקודש. הכל נבנה מהשפה. העולם החיצון והעולם הפנימי. המציאות נבנתה משפת הקודש. הסיבה לכל הסיבות שהותירו רשמים לא טובים שנותרו כאן בעולם על ידינו, נובעת ממעשי האדם ובהעדר מודעות לפיתוח שפת הקודש, לתורות שנכתבו מאז שם ועבר ועד היום הזה, לשיפור המידות והעצמת התודעה של האדם. אז אין מה לעשות חייבים ללכת על מהלך קיצוני…. אפשר היה גם אחרת אבל, כנראה שהעולם החיצון לא התממש במלואו.
אז לכל המדומיינים למיניהם היוצרים ביצירתיות מופלאה אמונות סובייקטיביות, אין לי מה לענות על כך. זה בזבוז זמן. החיים הראו שכל האמונות הסובייקטיביות הללו, איפשהו נתקעות ולא עוברות כל מציאות, בזמן, מקום ויכולות. איפשהו זה נתקע וזה נתקע חזק. לעומת זאת, כשדרך החיים של האדם מבוססת על אמונה אובייקטיבית מתוך ועפ״י יסודות תורת משה, שהיא היא למעשה הביטוי הנעלה לחכמה האלוקית ולרצון האלוקי, מדובר באמונה מתאמתת. מדובר במסע חיים שלא מתכלה לעולם, עד שיום אחד אתה זוכה להתעלות מעל לתורה. זה קורה מתי ששם הוי״ה מתגלה באדם ואז תורה חדשה מאתך תצא אשר תשפיע על העולם ותוסיף אור בעולם, כי כל יהודי חייב להוסיף אור בעולם, ולכל אחד מאיתנו שמור הספר שלו. הוא מחכה רק לך שתתממש ותהפוך לכלי הראוי.
מדובר במערכת נצחית המתפתחת באופן בלתי פוסק. אבל היא לא מתאימה לכל אחד. ממש לא. היא מתאימה אך ורק לאדם המוכן לקבל על עצמו שינוי בלתי פוסק. שינוי מחשבתי המוביל לשינוי התנהגותי. אם אתה לא שם, תורת משה לא רלוונטית עבורך.ועם זאת, אף אחד לא ממש שואל אותך. אתה חלק משרשרת ענקית שאותך הציבו בסופה ואתה מתבקש לסגור את השלשלת. ואם אתה באמת חושב שתעשה מה שבא לך, הדבר שוב מעיד עד כמה גדול החושך התודעתי של היהודי האמור להאיר את העולםובמקום זה הוא מחשיך והוא בטוח שהוא הזרקור…
אם מישהו חושב שבמושג ״ מלאה הארץ חמס״ הינו משפט פרה-היסטורי יקרא בבקשה את הפירוש של רש״י ויבין כי מדובר באנדרלמוסיה, גזל ועריות. לא צריך להיות בר דעת גדול כדי להבין שהמשטרה, הממשלה, מערכת המשפט, הצבא ושרותים ציבוריים רבים נמצאים בתנאים של חולי נוראי מחד ונמצאים בשינוי מתמיד אל עבר רצון למציאות טובה יותר אך לא ברורה ולא מוגדרת נכון.
יש לי ידיד במערכת הבטחון שאומר לי כי מדינת ישראל כמדינה, היא המערכת הכי מתוקתקת ומסודרת בחברה העולמית. אני מתאמץ להבין את דבריו ומגלה כי ברמת הקדמה הטכנולוגית יש לנו היצע עצום. אבל אף אחד לא עושה לביתו. הקיצוניות החברתית בתולדותיה של הדמוקרטיה הקצרה הובילו לקפיטליזם חזירי, לקיצוניות חברתית, לרצון עצמי, להעדר אמונה באדם.
יש נושא שהרבה יסכימו איתו. בחו״ל יקבלו אותך הרבה יותר בברכה מאשר כאן. ומי שמצליח כאן, יצליח בכל מקום. קשה להצליח בארץ, כי זה ארץ שאם אתה רוצה להצליח בה, אתה צריך להלחם ולכבוש אותה. אפשר היה לוותר על הלחימה הגשמית, אם הלחימה היתה רוחנית. אין מה לעשות, אנחנו לא לומדים. בכח מעדיפים בדרך הקשה.
את הפירות והשיטות הערמומיות של אנשי ההשכלה, אנחנו רואים בחינוך. כיום בחינוך הממלכתי, אנשים לא רוצים לשמוע על יהדות. לא רוצים לשמוע על שום סממן של תורה, תפילה ומצוות. ומי שחושב שזה לא עובד בחינוך הדתי- לאומי ואלה שקוראים לעצמם חרדים, אני מזמין אותו לחוויה אישית. זה נורא. זה פשוט מפחיד איך שההסטוריה חוזרת והשאלה היא, מה עושים עכשיו?? זה שהיה תקלה, הבנו.
ובכן, רבים הם הוגי הדעות המדברים על יצירתיות. מעטים מאד מבינים שהיא תולדה של המשמעות שהגדרת לחייך. ולא צריך לחיות מחוץ לקופסא כדי לחשוב. חשיבה, היא חלק אינטגרלי מהקופסא היהודית. אפשר לעשות את זה בתוך הקופסא ואם נדייק, מתוך הקופסא. כשילדים סובלים מהפרעות קשב וריכוז, חשוב שתדעו שהם לא בקופסא. יותר גרוע, לרובם אין קופסא. הם חיים בגהינום עלי אדמות. זה מה שנקרא בלשון היהודית ״ כף הקלע״. אתה כאן אבל אתה ממש לא כאן. אתה נע בתודעה בקצבים לא נורמליים , כך שהם לא מתממשים בשום מימד. לא ברוח ולא בחומר.
כמה שאני מבין את כל אומות העולם על זה שלא הסכימו לקבל את התורה. לכאורה, מי צריך את זה? את כל העומק רום הזה. את כל המושגים של העולם הפנימי. מה זה ייתן לי, בחייאת? ככל שאתה מעמיק אתה מגלה שתורת משה לא מתאימה לכל אחד. זה פשוט לא מתאים. וכל מי שמעט מתקרב באמת, רק חוטף מכות.
תשאל למה? כי אתה חייב להיות בתנועה מתמדת. חייב!! וכל עמידה במקום מתוך רצון להישאר כך, כי נח לך כרגע במקום שבו אתה עומד, מובילה לכאוס ואנדרלמוסיה ומחזירה אותך לתחילת המשחק.
אין מה לעשות, חוזרים לבראשית. אין מה לעשות, הרושם הראשון שאדם הראשון הותיר בעולם יצר כאוס, קיצוניות נוראית, חוסר איזון חברתי והבורא הבין שחייבים לתת לעולם הזדמנות שניה. כי בעולם שנוצר, האדם לא יכול להפוך לאדם טוב יותר. חסר מימד שלישי שיאזן בין השמים לארץ, זה המים.
אז מה כל כך רע באזור הנוחות? מה יש? עבדתי כל כך קשה כל החיים, סוף סוף זכיתי לקביעות. ועכשיו אומרים לך, מה פתאום קביעות!! אם נח לך, אז לך לך… (לא אם לא נח לך…) אני חושב שכמעט בכל בית יהודי, האשה דואגת בדרכים יצירתיות שלגבר בכל צורה שהיא, לא תהיה מנוחה יתירה. זה התפקיד שלה… להיות עזר, כנגדו.
אז יש שתי סוגים של נוחות :
הנוחות היא כל כך מסוכנת עד כדי כך שהיא מביאה את האדם לכאוס של ממש . הן כאוס תודעתי והן כאוס התנהגותי. המשמעות של יצירת נוחות היא זו המביאה את האדם להיסח הדעת, למחשבות בהמיות ואף לזנות. איך זה קורה? ״יעזבו יום, יעזבך יומיים״ זה לא קורה ביום אחד… זה תהליך. התמכרות לא קרתה ביום אחד… זה תהליך. זה נכון גם לרובד הרוחני, כי אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו... צריך למצוא את האיזון.
אדם חייב ליצור משמעות לחייו. יש שבחרו במשמעות במימד החומרי והלך על קריירה והלך איתה עד הסוף. הוא חי את זה .הוא נושם את זה. זה כל חייו. זה משוש ליבו ובלי זה, אין טעם לחייו. יש שבחרו שהמשמעות תהיה במימד הרוחני. היישות הפכה לבן אנוש, משם לבן אדם, ומשם מתחיל להתעלות בתודעה ( ההכרה האלוקית) בלי גבול. מה התכלית במשמעות רוחנית? להחליף את המערכת החושית למערכת תודעתית. ומתוך המערכת התודעתית להתממש כאן בעולם הגשמי אך לא במשקפיים של בן אנוש אלא במשקפיים של בן-אדם. להגיד שזה קורה בעולם הישיבות, אני לא בטוח. אבל אני באמונה שהפוטנציאל שם הוא
נח מוגדר כאדם צדיק. אין על כך עוררין. זה כתוב באותיות קידוש לבנה. אך גם בצדיקות יש 3 רבדים הנמצאים איתנו היום בחברה. הרבה קוראים לפרשה זו ״אתחלתא דגאולה״ וזאת למה? כי פעם ראשונה מתגלים תכונותיו של צדיק.
במונחים של גאולה ישנם 2 יסודות מהותיים להתפתחות:
סיפור נח, הוא למעשה תחילת הטמעת היסודות היהודיים במסע המאד מפרך בפיתוח היכולות, להיות איש אחד. שלושת הדרגות בהתפתחות היסודות של היהודי נלמדות בפרשיות הקרובות והם:
למעשה, שלושת הישויות הנ״ל, מובילים אותנו אל עבר יסודות העולם היהודי האולטימטיבי , הלא הוא יעקב אבינו בכיר עם ישראל. נח בהחלט היה צדיק, כי התרחק מכל הרע , העריות, הגזל והחמס שהיו בכל עבר. אבל לא היה ניתן לממש מעבר לכך, כי העולם לא אפשר להתממש מעבר. מצבי הקיצון שהיו בחברה בטרם המבול הגיע, לא אפשר ליצור שפה משותפת שתאחד בין כל הפלגים. המציאות עצמה מנעה זאת.
חייבים מים!! מים רוחניים- זו תורה. ומי גשמים – האמצעי להתחדשות וזיכוך החומר. ריבוי המים גרמו לתהליך של קיום האפשרות לזיכוך כל מציאות חומרית. כי אם החומר הוא בר זיכוך, הרי באמצעות תורה ניתן להמיר את החומר לאין ספור אפשרויות ומציאויות.
אז עד היום היה חלק בעם שדאג לזיכוך החומר, והיה חלק בעם שדאג לזיכוך הרוח. האם היתה כאן בעיה? לא. הבעיה היא רק אצלנו ובעיקר בפרספקטיבה שלנו. חברים, זה חלק מהתכנון האלוקי. רק שבמסע החיים, כל צד הגיע למיצוי ואנחנו בדור של הרבה יותר מאותו הדבר. אז למעשה הכל בסדר, בתנאי שעכשיו נתחיל לאחד, להתאחד, ולהיות עם אחד היודע לחבר בין החומר והרוח ולאפשר לחומר לשרת את הרוח, דבר שלא היה מאופשר עד כה.
חשוב מאד שנבין שכל מה שיש כאן בעולם זה אור הנע בתווך. זה הכל. ובאמצעות מחשבה אלוקית, נקבע מה יומר לגל ומה יומר לחלקיק. מה לרוח ומה לחומר. אין כאן שום דבר מעבר לכך. אם אנחנו מבינים זאת, ההתעסקות עם האור הכחול, המהווה כיסוד לנאמנות, לשלווה, לשלום פנימי, הכניסה בנו המון צרות. המון. כי אתה בא עם כלים רגשיים לטפל בעניינים תודעתיים. זה לא עובד.
אבל אם תשאל מי בעל הפוטנציאל הגבוה, תגלה שבעלי האינטואיציה השכלית והרגשית הם המנוע להכל וזהו חברים, היהודי האולטימטיבי. אבל, צריך לממש זאת. כמה אפשר עוד להיות בגדר פוטנציאל?? צריך לפתח כלים אחרים לגמרי, אשר יסודותיהם טמונים היטב בלשון הקודש, ביסודות של אבותינו ובתורת ישראל, ממשה ועד משה ועד בכלל.
אם אתה באמת מחפש להתפתח במציאות משתנה, ורוצה לוודא שהעתיד יהיה בטוח, בל נמעל ביסודות שקיבלנו מאבותינו. אנגלית זאת שפה חשובה, אבל זה עניין זמני. לשון הקודש, זאת השפה שתעניק לך ולכל בני משפחתך נצחיות ואת כל הכישורים הנדרשים לחינוך בדור של גאולה.
לא פשוט לי לקום ולכתוב את הנ״ל. אבל בתור אדם ששחה בשתי הבריכות, ודובר 8 שפות, הבנתי שהמפתחות חבויים היטב בפנימיות התורה. בואו נלמד ממה שגרם להתבוללות. בואו נלמד מהם המפתחות ליהודי האמיתי ונכנס אל עולם שונה במהותו, בהם כל אחד מאיתנו יגלה שהוא נחוץ והכרחי לקיום ושלימות העם, שלימות הארץ ושלימות התורה. הרושם הראשון הוא חיצוני בלבד. מה שנחשב זה הרושם השני. אז אפשר להחליט
שבת שלום
דויד בותרסון