(יֵ֭לְכוּ מֵחַ֣יִל אֶל־חָ֑יִל יֵרָאֶ֖ה אֶל־אֱלֹ-הִ֣ים בְּצִיּֽוֹן׃ ( תהלים פד׳ ח

 

רוב החלומות שאנחנו חולמים הנם תגובות למה שעברנו במשך היום. אבל יש חלומות שנכפים עלינו. זה קורה בד״כ באשמורת הראשונה של הבוקר. והשאלה היא למה החלום הזה בא אליך בכלל? מי פונה אליי? למה פונים אליי? למה עכשיו?

אדם בא לעולם כדי לממש את יעודו. לפעמים הוא סוטה ממן הדרך, לפעמים הדרך לא ברורה לו, לפעמים הוא שואל, ולפעמים הוא תוהה. האדם צריך תשובות והאדם צריך הכוונה. אחד היסודות המהותיים ביהדות הוא שאתה חייב להיות בתנועה מתמדת מבחינה רוחנית. אתה חייב לעבוד אל מידותיך. אין כאן מקום לתהיות, אין כאן מקום למחשבות. זה עניין יסודי.

 החלום הינו מסר מעולם האינסוף הקיים בך (יש שקוראים לו תת-מודע) ומטרתו להעביר מסר הבא לסייע לך לממש את יעודך כראוי. אין חלום לא טוב. יש חלום שנראה מפחיד. אבל, אין דבר כזה חלום לא טוב. כי אם זה מסר, אז צריך פשוט להסיק את המסקנות הנכונות.

שר המשקים ושר האופים שניהם חולמים חלום ושניהם קמים עצובים. את שר המשקים פרעה החזיר לדרגתו ואת שר האופים תלה. למה? ולמה שניהם קמו עצובים? התלמוד מסביר שכל אחד מהם חלם את חלומו שלו ואת חלומו של חברו.

שר המשקים קם עצוב כי הוא ראה שעומדים לתלות את חברו שר האופים והוא התעצב מזה. שר האופים קם עצוב כי הוא ראה שאת חברו מרוממים ואותו תולים. הוא לא אהב את זה. נשמע לכם מוכר? שלך כן יהיה ולי לא יהיה? למה מה קרה?

שימו לב, שניהם קמו עצובים. שר המשקים היה עצוב כי חברו עומד למות. שר האופים היה עצוב כי חברו עולה לגדולה. הוא לא אהב את זה וקם עצוב.  לכן, כל ניסיון לפרשן חלום בצורה לא טובה הינו נזק אישי של האדם. תפרש את מה שראית בצורה טובה, בצרוה מרוממת, בצורה מתקנת, בצורה מעצימה.

תזכור כי אם היו רוצים  לחסל אותך, היו סוגרים אתך חשבון. אין צורך בחלום. לכן כל חלום, רע ככל שיהיה הוא רק מסר להתעלות, מסר לשינוי,  מסר להיטיב עמך. רק להיטיב עמך.

?מי כתב את המשפט, ״סוף מעשה במחשבה תחילה״

 

בטקסט המקראי, הפסוק מופיע במקום אחד, בתפילת שבת כאשר שרים ״ לכה דודי לקראת כלה״

המשפט לכשעצמו מעורר תהיות רבות. האם לכל מעשה שנעשה ע״י האדם, יש מחשבה שהקדימה אותה, האם לאיכות ולזמן בו האדם שוהה במחשבה, אכן יש השפעה על המעשים שלנו?  האם יש מעשים ללא מחשבה? ובאם כן, איזו יכולת הקיימת באדם מניעה את המעשה, ואיך בדיוק מתעלה האדם על הבהמה, אם בכלל.

כי בכל זאת, אנחנו כולנו רוצים להתקדם, להיות משכילים, לעלות מעלה בסולם הדרגות של החיים, רק לא ברור לי, מה בדיוק נחשב קדמה, מה זה הסולם הזה, לאן הוא מוביל בדיוק, ואיך אני מודד את עצמי? מי או מה נקודת הייחוס שלי.

שאלתי חבר פעם, למה הרבה מאד אנשים שמים תמונה של צדיק, בבית , בעסק, וכו. הוא ענה לי בשאלה; יש לך מראה? אמרתי, כן.  למה יש לך מראה, הוא שאל. עניתי כדי שאוכל לראות את עצמי איך אני נראה. הוא ענה לי, יפה, אבל ההבדל הוא שאת התמונה של הצדיק אתה תולה על הקיר, כדי שתדע איך אתה צריך להראות.

תמיד אמרו לך כי עליך לחשוב לפני שאתה פוצה את פיך. אדם אחר יסיק כי ה״החיים״ כבר מוגדרים ואין לנו כאן יותר מדי מה לעשות אלא לחוות את המציאות. זה המזל שלך, ועם זה תתמודד. יש כאלה שיגידו, שכל מה שאתה רואה זה בדמיונות שלך, ואתה חי בפנטזיות שינפצו לך את החיים. ויש שיאמרו, שככל שהדמיון שלך מפותח ואתה מאמין וחי את החלום, אזי החלום יהפוך למציאות. ויש שיאמרו ״ תפסיק לבלבל את המח, קח פטיש ואזמל ותתחיל לעבוד…״.

השאלה היא, מי בכלל חולם, למי יש זמן לחלום, כמה אנשים יוצרים תמונת דמיון עתידית של מציאות טובה יותר. כמה אנשים מתבוננים רבע שעה ביום על מצבם? על מצב בני משפחתם? על הסביבה בה הם חיים, וכו וכו… מתי בפעם האחרונה ישבת עם עצמך וניסית לראות ולאפיין את הבעד ונגד של מצבו של העם, של שונאינו, של יהודים שמעדיפים להתחבר לצד האחר, רק לא היהודי. ואם תשאל למה זה לא קורה , אז התשובה היא ״תסתכל טוב טוב במראה ותבין בדיוק למה״.זה שאתה מתבונן ויוצר את החלום זה טוב יפה ונכון. השאלה היא מה אתה עושה בפועל כדי שהחלום הזה יקבל סממן כלשהו במציאות בפועל.

אם מדובר ביהודי הרוצה ואמור לממש את הפוטנציאל הרוחני שלו, שזו בדיוק התכלית שלו בעולם הזה ולא שום דבר אחר, אז אתה מתחיל לקיים מצוות, לומר תורה ומתפלל, ומתוך הקיום בפועל, אתה גם תזכה יום אחד ללמוד ולדעת את מהותן של המצוות, כי זה מה שהיוצר רוצה.אבל אותו הדבר בענייני חולין. אדם רוצה להגיע ליעד מסוים שלכאורה זה בגדר חלום, והמרחק הוא  כמרחק שמים וארץ לבין העובדה שזה יקרה בפועל. אין סיכוי!! זה תמיד מהדהד לך במח. תמיד יש איזה טיפש תורן בתוכך שתפקידו הוא להוציא לך את האוויר מכל המפרשים, ושתשאר בחלום. כי אין צעדים ממשיים, ואם כן הם חסרי הגיון לחלוטין, מופרכים מכל מצב אפשרי, ואתה נתקע במלמה בלתי פוסקת עם השכל שלך. השכל לא נותן לך לזוז ומשאיר אותך בקיבעון תודעתי. לא צריך שום שטן. אתה האויב הכי גדול של עצמך. אך אם תשאל, איך אני באמצעות פיתוח התודעה שלי מסוגל ״לבנות עתיד טוב יותר״ אזי שאלתך היא שאלה מעניינת, וכעת ניגש למלאכת המימוש.

לכל אדם יש יכולות וכישורים:

1. 1. יכולת מוטורית
2. 2. יכולת רגשית
3. 3. יכולת שכלית
4. 4. יכולת רוחנית
5. 5. יכולת אינסופית

אצל רובנו המכריע אנחנו תקועים בין שלב 2 ל-3. לא זזים משם, ולך תסביר לאותם אנשים, שרובוט עם חיבור אלחוטי שווה הרבה יותר ממך. זאת לא בדיחה, זאת מציאות שכבר תפסה מקום. ואף אחד לא ממש צריך אותך,  אם אתה לא תורם לאנושות. את השאלה הזו כבר בטוח ששאלתם, אבל אשאל אותה שוב; למה החינוך בארץ הוא לא טוב? איפה שורש הבעיה?  אם היתה לכם אפשרות לשנות איפה הייתם משנים? בחינוך היסודי או בעל-יסודי?

אם נתבונן טיפה על מה שקרה כאן ב-70 שנה האחרונות, ובפרט ב-150 שנה האחרונות נגלה ששיטת החינוך היתה מבוססת על פחד ויראה , שינון ידע, למידה חשיבתית . זה היה הדרך להעביר את המסרים. אבל אם ילד

ישאל כל מורה לתנך, איך יכול להיות שהצמחים נוצרו לפני שהיה אור בעולם, הוא יחטוף על הראש וזה עלול

להסתיים בזימון. זה המצב חברים. מורים מתים מפחד, כי הם לא מוכנים לחשוב, בדיוק כמו שרובנו לא מוכן לחשוב. אז מה קורה שאתה לא רוצה לצאת מהנוחות?  כל העולם יתהפך עליך, עד שתבין שאתה חייב להשתנות.

אז בוא נתחיל. אומר המורה, בבקשה אני מוכן לזוז. למה אתה רוצה שאשתנה? התשובה מתחילה ומסתיימת במילה אחת והיא : אהבה.אבל, לפני שמדברים על מילה כזו עצמתית שבמתי מעט באמת מבינים בה, בואו ננסה להכנס למהלך. מורה יקר וחביב, חשוב מאד שתדע שיש סיכוי גבוה מאד שאתה ממש ממש מיותר. לא נעים להודות אבל התלמידים לא רואים אותך ממטר.

למה זה?

1. 1. אתה לא מודל לחיקוי עבורם
2. 2. אתה לא יודע ליצור את מנגנוני הגירוי ל ״ למה״ וכל הזמן תקוע באיך.

זה לא מעניין תלמידים היום. הם סקרנים, רוצים חוויה, רוצים להתנסות, לא מאמינים לאף אחד, ואם האמת הסובייקטיבית לא תתממש, כנראה שלעולם לא אדע להבין שיש אמת אובייקטיבית, שביום אחד אצטרך להפנים שזו האמת ועליי לגלות את עצמי מחדש מתוך אותה אמת אובייקטיבית. רוב המורים של היום, הם ממש לא שם. טוחנים להם את המח בקורסים. הם הולכים סחור סחור, ואין אחד שיגיד המלך ערום, ובואו נגע במהות. אם אתה תגיד ״ אלוקים״ , ״ הקב״ה״  וכיו״ב, אתה רחוק לא תגיע. זאת האמת חברים, ככה המערכת עובדת. ואין לך מה לשפוט, כי זה מה שקיבלו וזה מה שמעבירים. כולנו או לפחות רובנו אולי כבר הבין שהדרך כיום לחנך למשמעות חייבת לבוא מאהבה. זה מה שהקב״ה רוצה, חשוב שנדע את זה. אבל איך מורה ייתן אהבה אם מעולם הוא לא קיבל אהבה ? אם מעולם הוא לא פיתח כישורים ומודעות כיצד צריך ונכון ללמד מתוך אהבה.

עולם פנימי מקרין לעולם החיצון. זה יסוד בחוקי החיים. כל מה שאתה רואה עקום, נמצא בך. אתה הוא העקום ובגללך העולם מתעקם עוד יותר. הדימוי העצמי של המורים ביסודי הוא בגובה הרצפה. זה לא בכי. כל העולם נגדם. המערכת מנסה להעביר מסר אחר, המסר עדיין לא כל-כך ברור אבל שלא יהיה מתוך יראה. קוראים לזה ״ תקשורת מקרבת״.

מאידך הרוב המכריע בקרב המורים, אין לו מושג איך לעכל את זה. ההורים שמשום מה מאוהבים בילדיהם אהבה עיורת, שכחו את מקומו של המורה, ולא מפסיקים בכל הזדמנות להשמיץ ולהשפיל את המורה. וזה עוד לפני הילד. אז אתה מצפה שהילד יכבד את המורה?  הפושעים הכי גדולים הם ההורים. יש להם יד מאד עמוקה בקלחת והם עמוק בתוך הקיבה של המנהלים כדי להחליט מה שחור ומה לבן, מה נכון ומה לא ומי לחיים ומי למוות. הדיסוננסים שקורים בקרב כל המערכת היא לא במקרה.

בורא עולם רוצה להעביר מסר. כדי לעבור את עבר המשמעות, אל עבר הגאולה, אתה חיייב להשתנות אדוני המערכת החינוכית, גבירתי המורה, ואתה הורה יקר. חייבים!!! כל התופעות שאנחנו נחשפים אליהם כיום: הפרעות קשב, לקויות למידה ועוד אין ספור שמות מפוצצים, נובעים מיסודות קלוקלים שאנחנו כהורים וכמערכת מבשלים יום יום ולא מבינים שאנחנו טועים טעות מרה. רובנו לצערי הרב לא יודע מה זה להיות הורה בעידן המידע.

כי גם ההורים וגם המורים שהם באותו ספקטרום של גילאים, גדלו על אסכולות רגשיות שאינן הולכות בקנה אחד עם דור העתיד. הם ילדים אחרים רגשית, הם רוצים דברים אחרים, וכל הבלאגן של ההפרעות בא מהעדר חינוך למשמעות. הן מצד ההורים והן מצד המורים.

הפתרון לכל תחלואי הדור הוא הפיתוח והעצמה הרגשית הנובע מתוך אהבת חינם. אבל מי יודע מה זה אהבת חינם בזמן שכל אחד תקוע במכשיר הטל׳ שלו ועף על עצמו ברבדים שלא נתפסים בשום מכשיר מדידה!!!

ככלל, המורים הם לא אנשים רעים. גם ההורים לא.  אבל אנחנו לא יודעים להעניק את האהבה הראויה כי אנחנו גדלנו בעולמות של משמעת של יראה וחסכים. ופתאום שנפתח הכיס, נותנים בשפע עד שהילד נחנק והופך להיות האויב שלך, וזאת לא הדרך. כדי ללמוד לאהוב נכון, חייבים להשתנות. חייבים להפסיק לשפוט. חייבים ללמוד וללמוד מהות של הבעיה, כדי שמתוך הבעיה תוכל לגלות את הפתרון. ובלי תורה חדשה , זה לא יילך.

כלומר, אתה המורה חייב להפוך לצינור השפעה, אחרת היצר יתאבד עליך. ובלי ידע שמשנה את המציאות ( תודה) זה פשוט לא יקרה. כדי שמורה יאהב הוא צריך להיות נאהב. אבל מי אוהב את המורה של היום? כולם שונאים אותו!! כדי שמורה יוכל לחנך באמת הוא חייב לפתח כישורי אהבה. ואת זה אף מערכת חינוך ( כמעט) לא נותנת.

אז אפשר לחכות שימותו 2 דורות ואז אולי יקרה משהו, או אפשר לנסות להשתנות. והטוב יבוא אלינו מחר.

אבל כדי להשתנות, עם שכל ויכולות שכליות, זה לא יילך. חייבים להתחיל לפתח את המציאות הרוחנית של המורה, של ההורה ושל הילד. ולפתח את הכישורים התודעתיים והאינטואיביים של כל הנ״ל. ואם מישהו ידבר עם יו״ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך על המילה ״ רוחני״ , יזרקו אותו מכל המדרגות בטענה שהיה הוזה ולא נורמאלי.

חג החנוכה כל המהות שלו היא, הודיה.  הבעיה הכי גדולה היא שאנחנו לא יודעים להודות.  לא לסובבים אותנו ולא לבורא עולם. כשקיבלת מתנה וציפית ליותר, מה אמרת?  הנה איזה קמצן, איזה עלוב. מה יש ? הוא לא יכל להביא יותר? כשאני נתתי לו, זה היה פי 3.

איזה בן-אדם….

יהודי שחושב  כך, באותו מצב, הוא הכי לא יהודי שיכול להיות.  ראשית כל, שונא מתנות יחיה. אבל כדי לפייס את חברך, הדרך היא באמצעות מתנה. אז מה עושים? תורת החסידות מביאה מענה לכל הדיסוננסים בחיים. חברים, זה בכלל לא משנה מה הוא הביא לך. זה לא רלוונטי. מה שרלוונטי הוא שאתה תתבונן ותסתכל במשקפיים הנכונות ותאמר על אותו פלוני שהוא יצא מגדרו על מנת לתת לך את המתנה. הוא הפך עולמות כדי להביא לך את המתנה הזו. וזה בכלל לא רלוונטי מה אתה חושב על המתנה. כי למתנה אין משמעות רוחנית. לאיך שהוא הביא לך וליגיעה שהוא עבר על מנת להביא לך את המתנה, יש את המשמעות הכי נעלית.

וכך אתה צריך לראות כל מתנה. כי עם כל הכבוד לכל האנושות, עם ישראל, העם היהודי, העם שנוהג כיהודי,  לא היה מעולם במצב יותר טוב לאורך כל ההיסטוריה. מעולם!! רק תתבונן.

אנחנו היום לא מדינה. אנחנו היום מעצמה!!! ואם לא טוב לך, או אתה לא רואה את הדברים כך, אז תחליף משקפיים. כי במילון החדש של היהודי את המילה ״ רע״. אין. זה נגמר!!!!

חברים, פיתוח היכולת הרוחנית, הינה אבן מפתח להתפתחותו של האדם בעידן של ידע כה עצום ובלתי מוגבל. רק כדי לשבר לכם את האוזן, החל משנת 1984 כל כמות הידע שהצטברה בעולם מראשית בריאתו ועד 1984, הכפילה את עצמה מדי יום ביומו החל מאותה שנה ועד היום הזה, וכמות הידע שמציף את האנושות לא ידע מעולם כזאת עוצמה.

מאידך, למרות שמדובר בהרבה ״ ידע זבל״ חייבים להפעיל מנגנוני סינון מה נכון לנו ולה לא שייך בכלל.

אנשים רואים מאמר בגוגל, ותולים על זה תיאוריות כאילו זה תורה למשה מסיני, בזמן שהרוב זה ידע מופרך בכלל.

מאידך היפה והמעניין במהלך העולמי שקורה כל יום למול עינינו, בא לתת לך מסר מאד מאד חריף, שהאדם חייב לסגל לעצמו יכולות השתנות דינאמיות בלתי פוסקות, הן באופן החשיבה, והן באופן ההתנהגות. אחרת, אתה נתקע, ולא עובר מסך.

למעשה חברים, כשהיכולת הרוחנית מאופשרת באדם, אנחנו אט אט מתחילים לגלות כי במהותנו כולנו שווים. כלומר, היכולת הרוחנית הקיימת בכל אדם היא זהה לחלוטין. אין שום הבדל בין יעקב, מנדי, רבקה, והרב הגאון הצדיק עם כל שמות התואר המפוצצים בשביל מעט כבוד. כולם נולדו בצלם אלוקים. השאלה היא, האם הם מודעים ליכולותיהם, והאם יש להם כישורים נרחבים בכל יכולת או לא.

אדם רוחני זה אדם המודע לעולם יכולותיו, ומפתח אינספור כישורים בכל יכולת על מנת להטמיע את חכמת הבורא בעשייה בפועל.

לשאלה מי מחזיק בידו את חכמת הבורא הנעלית יותר, יעקב, מוחמד או כריסטיאן, אין צורך לענות. היסטוריה של אלפי שנים מוכיחה זאת טוב יותר מכל מילה שייכתב כאן.

איך זה קורה בפועל?  עם ישראל לעומת הגויים מחזיק בכלים החזקים ביותר באנושות, ואשר בזכות אותם כלים הוא שומר על עליונותו בעולם הכאוטי הזה, וזה התורה, מצוותיה והתפילה. ככה פשוט. כי אם תרצה להבין ממה מורכבת המציאות הרוחנית של האדם, נגלה שזה נובע מ:

1. 1. האוכל שהאדם אוכל
2. 2. המעשים שלו
3. 3. הייעוד שלו בעולם

אם נתבונן מעט נגלה איך התורה מגדירה את כל הנ״ל באופן שיוצא מגדר הרגיל ומבדיל אותנו לגמרי מעל הגוים. זה לא עניין למשא ומתן. זאת אקסיומה, שאו שאתה קודם כל מקבל אותה על עצמך ולאחר מכן שואל שאלות, או שאתה עף מהמשחק ובכל לא שייך. העם היהודי תמיד ידע ליצור עתיד מכל מצב, ותמיד הצליח לשרוד כל מציאות אפשרית; היהודי תמיד הסתכל מעבר, וידע שבכדי לחולל ניסים, חייבים לצאת מגבולות השכל והטבע האנושי, כי זה מאד מגביל. האמצעים שניתנו לנו הם: תורה תפילה ומצוות.  אם מישהו יחיה באשליה שתרבות יוון או בבל או מצרים לא היתה חכמה ונאורה מאד, חי באשליה מוחלטת. הם היו מעצמות על, בכל קנה מידה אפשרי.

 אבל ממתי ״כח״ מקבל הגדרה מיסודות חומריים? כח זה אחד מהכישורים הנפלאים הקיימים באדם, בתוך עולם יכולתו ״הרוחנית״…. אז אם היו מראים לך שניה לפני שהיית עושה מהלך כלשהו את תוצאות המהלך, האם היית עושה אותו?

יש שהיו נכנסים למלכוד ומתחילים להסתכסך עם עצמם, וקופאים במקום. יש שהיו מסתקרנים ומתחילים לתהות, ״כדאי או לא כדאי״, ״שווה או לא שווה״, ״ראוי או לא ראוי״ ואכן המצבים הנ״ל בהחלט מצבים שבהם האדם נתקל בהם כל יום.  כי ברוב המקרים אתה  כן יודע מה יקרה, אבל אתה לוקח את הסיכון, או לא.

או שהפחד גומר עליך ( מה יהיה אם), או שאתה הופך להיות אגנוסטי, ופשוט קופא על השמרים, כי המסקנה המתקבלת היא ״ בשביל מה להתאמץ״ , כך או כך יוצא לא מה שרצית. אם כך, מי קבע שמה שרצית זה מה שטוב בשבילך, או מה שרצית זה לא טוב בשבילך! מה עושים? מה היסוד שעל פיו מחליטים כיצד לפנות?

אתם בטח מכירים את הסיפור על המרבה רגליים; שאלו אותה, תגידי, כל הכבוד לך איך זה שעם כל כך הרבה רגליים, אף רגל לא נתקלת ברגל אחרת, ותמיד הכל אצלך מסונכרן. כששמעה זאת, היא התחילה לחשוב. וברגע שהפעילה את השכל היא קפאה על מקומה, ולא הצליחה לזוז  ולהבין כיצד זה עובד באמת.

חברים , יסוד היסודות הינו, לדעת שישנו משחק כפול. שני בעלי מניות אשר מוכנים לממן את חייך מא-ת. ושניהם ביחד מהווים את האמת.

השאלה היא, לאיזה צד  של האמת אתה שייך. הכי כיף זה להנות משתי העולמות. אך הכי קשה זה לומר ״ אני פציפיסט, וחי רק מצד אחד של האמת״.

למעשה, אם בכלל זכית להגיע למצב תודעתי שבו אתה מסוגל לשאול את השאלה הנ״ל, דע לך שאתה אדם בעל דרגת תובנות גבוהה מאד.

אז בשעה טובה, חתמת על חוזה עם עצמך שאתה משתייך רק לבעל מניות אחד (לטוב מן הסתם ולא ההיפך ח״ו ), יצאת למסלול  הכי מפרך שרק יכולת לחלום עליו.  כי ביום הזה אתה החלטת שאתה מתחיל להפסיק לחיות את העבר, ורוצה לחיות את העתיד, למרות שאין לך מושג מה החלטת, וכעת עתה אתה במילכוד בו אתה חי את ההווה.

כאן ידידי אתה תחווה את מפחי הנפש הכי מרים שרק יכולת לחלום עליהם. אתה תצטער על הרגע בו החלטת שאתה שייך לצד אחד של המשחק בלבד. התסכול יוציא אותך מדעתך ולא תבין מה עשית והאם זה היה כדאי. כולם ברדיוס שלך יקומו עליך, וזה יתחיל מהבית. אבל דווקא ברגע מסוים, מתחיל שינוי פנימי מאד מעניין, שאם תפסת אותו, אתה הופך למכונת התעלות שלא מפסיקה להמציא את עצמה מחדש. ההבדל בין מצליחן אמיתי לבין כישלון או מצליחן קטן, הוא תלוי בדבר מאד פשוט שנקרא, התמדה; וכשמתמידים, באה ההזדמנות!!אבל כדי שתהיה ההזדמנות הנכונה, אתה חייב לבנות את החלום ואת הכלים לממש את החלום. ההזדמנות תבוא, אין ממה לחשוש. מתי שאתה תהיה מוכן, זה יבוא לך בענק. אבל, קום ותתחיל להשתנות.

לפעמים, אבל רק לפעמים, נפתחת הזדמנות. ואם לקחת אותה בשתי ידיים, האמנת, והלכת עם זה עד הסוף , מחכה לך הפתעה נעימה מאד.  לפני כשנתיים בשיחתי עם עם ראש עיריית אשדוד לשעבר, אדם בן 85, יהודי יקר מאד וצאצא של הבעל שם-טוב, ואמר לי ״דוד תתכונן, אני שוקל להיות ראש העיר הבא״. שאלתי אותו, תגיד, אתה בן 85, לכשתבחר תהיה בן 87, אתה לא חושב שמיצית?

הוא אמר לי ״ אתה צוחק עליי?? כל ה-85 שנה שעברתי הם רק הכנה לקראת המהלך האמיתי הבא״. עכשיו מתחיל המשחק האמיתי. וזה שינה אצלי את התפיסה. כי כל מה שאתה עושה עד עכשיו, גדול ככל שיהיה, זה בסך הכל ההכנה לשלב הבא. ההכנה לעולם הבא.

יוסף בפרשתנו  הקודמת עבר מסכת תלאות ויסורים קשים מנשוא. אך כל זה היה בסך הכל הכנה לקראת הפרשה השבועית. מחכה לו עתיד מזהיר!!  פרעה לעומתו נמצא מאותגר בצורה מאד קשה. הוא חולם ואין פתרונות מעשיים לחלומו. הוא נמצא בשלושה מצבים תודעתיים קשים מאד והוא לא מוצא מנוח ;

1. 1. מצב ״ ויישן פרעה״
2. 2. מצב ״ויחלום פרעה״
3. 3. מצב ״ ויקץ פרעה משנתו״ .

כל מצב נפשי שכזה עובר עליו פעמיים והוא לא מבין למה. הוא שואל שאלות את כל אנשי הרוח והחכמה במשכנו, ולא זוכה למענה שנותן לו ישוב דעת. הוא מתוסכל נפשית ולא מבין מה לעשות.

לבסוף נוצרת היכרות בין יוסף לפרעה, ויוסף רואה את כל המצבים הנפשיים של פרעה, ופוקח את עיניו של פרעה.

פרעה נכנע ואומר ״ אך איש חכם ונבון אתה בכל ארץ מצרים…״, וללא המתנה נוספת, יוסף עולה לדרגה הנעלית מכל, להיות מושל מצרים.האמת, יוסף פתר לו את החלום וגם החרטומים פתרו לו את החלום. אבל למה הוא דווקא קיבל את התואר הנכסף?  זה קרה בזכות העצה וההכוונה שנתן יוסף לפרעה. כי העיקר הוא המעשה. והוא נתן לפרעה את הכלים הנכונים כיצד להפוך את החלום למציאות הטובה ביותר לעולם כולו.

וזאת בדיוק הנקודה שבורא עולם משריש בך, כשאתה מחובר אל הבורא. הבורא נותן לך את העצה וההכוונה כיצד עליך לנהוג בכל דבר ועניין ובכל שנייה בחייך. אבל כדי שזה יתחיל לחדור בך, תתחיל להפסיק לחשוב על עצמך, ותתחיל לחשוב על הכלל.

למעשה חבריי, כל שלב בחיים מכין אותך לקראת השלב הבא שהוא הרבה יותר טוב ממה שאתה נמצא בו היום, בו אתיה אמור להיות המושל הבא של עצמך. זה היעוד שלך כיהודי!!!

ייעוד בו אתה מפסיק להיות תלוי בכל מיני גורמים חיצוניים שמשבשים את הדימוי העצמי שלך, מתחיל לקחת אחריות מלאה על כל מעשיך, ומתחיל לפתח אינספור כישורים על מנת לשלוט בעולמך האישי והחברתי. השאלה היא אם כרגע אתה נמצא במסלול החיים שבנית  אשר יביא אותך לידי ״ ראיית הנולד״, או ח״ו לידי חושך מצרים.

את ההחלטה הזו תצטרך אתה ורק אתה לקחת. וכשזה יקרה אתה ( הנשמה) תהיה האדון אמיתי למעשיך הטובים אשר יובילו אתך להבין כל פעם שאתה מבין, לכדי מצב שאתה לא מבין, ועד לחיבור עם האינסוף האמיתי, אל הטוב הנצחי לנו לכל עם ישראל ולכל העולם כולו. לכל מי שמכיר את מכניקת הקוונטים מבין את הכתוב לעיל.

עשו ניסוי והראו שאור הנע בעוצמה מאד גבוהה, יהפוך בסופו של תהליך  לגל או לחלקיק. שאלו וחקרו מה קובע אם זה גל או חלקיק. התשובה היתה, התודעה של אותו אדם שעשה את הניסוי.

כלומר, היכולת נמצאת בתודעה של האדם האם להתעלות אל הרוח או שמא להתחבר אל החומר חלילה. לימוד פנימיות התורה מביא את האדם לכדי פיתוח תודעתי ברבדים כה נעלים, עד לכדי מצב שהוא בשליטה מלאה, ושום עניין בעולם לא תופס מקום במציאותו של האדם. כלומר, האדם מתחיל להגיע לגבהים תודעתיים של שיווי צורה מלא עם תכונות הבורא יתברך.

לתורה אין סתירה עם המדע. למדע כן. וזה שמדענים אין להם טיפה של יושרה, והם נפוחים באגו של עצמם, וחושבים שאם נשרף להם איזה פיוז במי, ואז כל העולם צריך ללכת אחרי הגילוי שלו,  זה בדיוק ההגדרה למילה ״ זדים״. הם אותם דעתנים בעלי אפס ענווה שלא מסוגלים לקבל את המציאות האחרת ורק דעתם היא הנכונה. ואם מישהו חושב שזה לא קורה בקרב רבנים, חי באשליה עוד יותר גמורה. רק שאף אחד לא מדבר על זה, עד שבאים צרות ומגפות וכל מיני תופעות בלמי מוסברות. ולהרבה מדענים היה סתירה עם התורה, ואכן ההסטוריה הראה, שהתיאוריה שלהם אכן הופרכה.

ידידו הטוב של אלברט אינשטיין, בוהר, חקר ביחד איתו את נושא מהירות האור, ניסוי שערך המון זמן, אינספור ויכוחים, עימותים, עד שלבסוף בוהר התקשר למזכירתו של אינשטיין ואמר לה שהתיאוריה שלו נכונה. מזכירתו של אינשטיין מיהרה לבשר לו על כך, והוא ממש לא התפלא.אך כששאלה אותו, ״ תגיד, אם הייתי נותנת לך תשובה הפוכה ממה שנתן בוהר, מה היית חושב??״  אלברט אינשטיין לא היסס לרגע ואמר לה מייד ״ הייתי מתחיל לדאוג שמא הבורא טעה״

שבת שלום, חנוכה שמח וחודש מבורך ביותר

🍷😃🍷

דוד בותרסון- David Boterson

🔥🔥🔥🔥 💥 🔥🔥🔥🔥