?איך לשפוט אותך
לכל אחד מאתנו יש עבר. הוא ממש לא פשוט. יש עבר קרוב ויש עבר רחוק. כולנו נעים ללא הרף בין העבר לעתיד. מעטים מאתנו מצליחים לעצור הכל ולממש את ההווה. את כולנו העבר רודף, זאת רק שאלה של מודעות ורצים בכל דרך אל עתיד זוהר יותר. וכך אנחנו נעים חבריי, בין העבר לעתיד מבלי להבין שללא שהייה בהווה, והבנת ההווה, אין באמת כניסה אל העתיד. אל העולם שמעבר, אל מערכת ללא גבולות הקיימת בגבול. אל תודעה הקובעת מציאות. אבל לפני מילים כאינו גבוהות, כמה מאיתנו הם בכלל בעלי תודעה? כמה מאיתנו ברי דעת
לא נעים להודות אבל מסכת השקרים של החברה האנושית שורפת כל גשר אפשרי למימוש ההווה. כמות הגירויים החושיים אותם חווה האדם בפרק זמן של שנה, זה סה״כ אם לא הרבה פחות מכמות הגירויים החושיים אותם חווה אדם מן השורה במשך כל חייו, במאה הקודמת ולפניה. היו ימים ששיחת היום בכפר היתה מי בעל הכרכרה השחורה ומי בכרכרה הצהובה, זהו. המשוגעים היו אלה שהתבוננו על המציאות ולא קיבלו את המציאות כמובן מאליו.
כדי שתבין למה ילדים עייפים ואין להם חשק לכלום, והם מותשים בקלות, עליך להבין את תכונות המסך 6״ המדליק שממנו אתה מחזיק כל כך. הוא שורף לך את האנרגיות הנדרשות ממך להתממש כאן בעולם ואתה יושב לך כמו טווס, מתפאר במכשיר שבידך ומרוצה עד השמים, אם לא עד הירח. לא בכי הוא נקרא ״טלפון חכם״. יש משהו בעם שמושך אותם לכל דבר שנקרא חכם״. טלפון חכם, מחברת חכמה, כיתה חכמה, תלמיד חכם וכו וכו….
לכל אחד מאתינו יש עבר, אבל כולנו רוצים עתיד טוב יותר. כולם מנסים בכל דרך לאנוס את העולם בעתיד פסול הנבנה מתוך תהילת העבר. העתיד לא ממש מתממש וזה מתסכל לא מעט אנשים. כולם מתפללים על משיח, כולם מבקשים משיח, כולם רוצים שתבוא כבר הגאולה האמיתית והשלימה ואם לא מוכנים אליו, עדיין, בבקשה שיבוא ואיכשהו נתמודד איתו. אבל איכשהו שיבוא כבר. מה המודל שלו? מה הוא יבקש מאיתנו שלא עשינו? או שנעשה ונשמע או כמו תמיד, נזרוק עליו עגבניות, נשפיל אותו, נתפור לו תיק, עד שלא יהיה לו האומץ לצאת מהבית כי כל מילה שיאמר, הוא כבר יקבל על הראש. ואותו משיח אמור להכיל כל התקפה שכזאת באהבה גמורה ולהעצים את אותו אחד שזורק עליו מטח של הפגזות. בקיצור, להפוך כל לימון ללמונדה.
מהו העתיד? כדי שלא נסתבך יותר מדי, הכותרת היא ״ להיות כאיש אחד בלב אחד״.
מה זה אומר? להיות במימד שאתה מסוגל להרגיש כל מציאות ולא לשפוט אותה ולראות שזה טוב גמור. לעבור ממציאות של אני למציאות של אנחנו, לקבל כדי לתת ולא לתת כדי לקבל.
אם אתה שם, יישר כחך. ואם אתה לא, אז המשיח יקרע לך את הצורה. הוא יהפוך עליך את העולם ויאשים אותך בכל ההאשמות האפשריות כי בגללך, כן אתה בגללך, העולם לא עובר מסך. אל תחפש בשדות זרים, ואת תטה את ראשך ימינה או שמאלה ולאחור. אני מדבר רק אליך ועליך מוטלת כל האחריות.
כל הסיפורים של ״ הוא התחיל, זה ממש לא אני, תראה מה הוא עשה לי, אני אתן לו למרות שהוא לא נתן לי, או להיפך וכו וכו״, רק מראים שאתה וגאולה ממש לא קשורים, ממש לא שייכים. אז תזהר ממה שאתה מבקש. זה ממש לא מצחיק.
אם אתה לא מסוגל לקבל את העובדה שפלוני ברגע זה האשים אותך, קילל אותך, השפיל אותך או עשה לך מעשה שלא ייעשה, לקח ממך את מה ששייך לך, ועוד רשימה בלתי מבוטלת של מקרים שעלולים בקלות יתירה להוציא אותך מאזור הנוחות שלך וכל מה שקרה, זה רצון עליון לרדת עליך מאיזו סיבה שלא תהיה ועליך ללמוד כיצד לקבל זאת באהבה, יש לך בעיה. אתה יכול להתהפך עם עצמך 100 פעמים. אם לא תתכנס פנימה ולא תתבונן על הנעשה, יש כאן בעיה בכל השקפת העולם השגויה שלך על עצמך ועל המציאות.
מה הבעיה עם המציאות? אנחנו כבני אדם חוטאים בחטא הכי נוראי בכך שאנחנו שופטים את המציאות: שהיא נוראית, קשה אכזרית, מאמללת, משפילה, מאכזבת, או כל סיבה את תבחרו. צא רגע מעצמך ותנסה רגע להבין שיש לבורא עניין בזה. מה העניין שיש לו בלעשות לי את זה? אפשר לקחת את זה אישית. אבל אפשר לקחת את זה אחרת לגמרי, להבין שזה מסר שמטרתו לגרום לי להבין שאני לא מקיים ״ואהבת לרעך כמוך״ כראוי. כי אם אתה לא מחבר לעצמך, לחלק אלוקה ממעל המהווה אותך בכל רגע ורגע, איך תהיה מחובר לאחרים? ואיך אתה מעז לומר שאתה אוהב את הבורא?
אתה יודע מי הוא בכלל? איך אתה מעז לומר שאתה אוהב אותו ואתה בכלל לא מכיר אותו!! את מי אתה משקר? מצד שני, אתה מצווה כמה פעמים ביום לפתח אהבה כלפי הבורא, שחרית וערבית. ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו…..״ ואח״כ ממשיכים ״ואהבת את ה׳ אלוקיך…״ נו באמת!!! מי זה ה׳ אלוקיך?
אתה מסוגל להגדיר אותו? בבקשה בשפה פשוטה שעם הארץ כמוני יוכל להבין. האמת, עם הארץ לא באמת יכול לאהוב את הבורא. לא כי הוא אדם רע, חלילה. אלא כי מדובר במערכת הפכים, פרדוקסלית, שאדם שאינו בגדר ״תלמיד חכם״ לא יהיה מסוגל להכיל את האינסוף. כי הוא גם וגם. הוא גם חלקיק וגם גל בו זמנית. מאידך, הוא לא זה ולא זה. ואת זה עם הארץ לא מסוגל להכיל, לכן אם הור רואה נס, הוא מתפעל ועלול בקלות להשתגע בזמן שאצל תלמיד חכם, זה דבר שבשגרה לראות נס גלוי כל הזמן כל יום. אז מה הוא? או מי הוא?
״ שיר המעלות בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים..אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה…״
דוד המלך מנבא לנו את העתיד ומצהיר כיצד מגיעים לעולם של שמחה פורצת גבולות, עם שפה משותפת שכולם ללא יוצא מן הכלל יגיעו לרמה של רצון זהה של איש אחד בלב אחד. מה זה אומר?
שהרצונות של כולנו יגיעו לרמה שאת מי שלא תשאל מה הוא רוצה, תשובתו תהיה ״ אני רוצה לממש את רצון ה׳״. נשמע יומרני? תלוי את מי שואלים.
יש קבוצת אוכלוסיה שכזו מאד קטנה יחסית הנקראת חסידות חב״ד וחסידיות דומות, שהמנהיג שלהם חרט על דגלו, לגרום למהלך מאד מאתגר, שבו האדם לאחר מסע רוחני ירצה בכל מאודו לעשות את רצון בוראו בכל מחיר. ולכל חסיד אמיתי, יש מנוע פנימי שנוצר בעקבות המהלך שיצר הרבי מלובביץ ודומיו ( אצל כל אחד זה פועל בתדר ומהירות שונה (, לזכות להגיע לדרגה כי התודעה קובעת מציאות. כיום, זה שייך רק לצדיקים. רק הם במצב של שליטה מליאה במציאות. מה זה אומר?
במילים פשוטות, אתה מחליף את זוג העיניים שלך, בזוג עינייים חדש, המביטים על העולם בפרספקטיבה מאד מאד רחבה , הכל נע במקביל, והכל אט אט מתחיל להראות לך, אחד. בשכל אנושי, זה לא נתפס, כי החשיבה הוא טורית. אבל מי קבע ששכל זה המטרה ולא אמצעי?
ובכן, ב אל-על אומרים על זה משפט מאד יפה בסוף הטיסה ״
?ומה הסיכוי שזה יקרה ? small change can make a big difference ״
יהודי אחד הגיע לביה״כ אחרי שנים בהם מעולם לא ביקר, נכנס בשבת עומד מול ההיכל לעיני כולם, ונושא תפילה. לא עובר זמן והיהודי עולה לגדולה , והגבאי פוגש אותו ושואל ״ תגיד לי, איך זה שאני שלוש פעמים ביום מתפלל מבקש ומתחנן, ואני עדיין תקוע, ואתה באת פעם אחת, מלמלת משהו, ובקשתך התמלאה כל כך מהר? הבחור אומר לו בתגובה… ״ כנראה שהקב״ה לא אוהב נודניקים.״ ובכן, כבדיחה זה יכול להיות בהחלט מצחיק. אבל המציאות מראה כי אנחנו באמת מתפללים כל כך הרבה, ומבקשים כל כך, ומאמינים שבאמת זה אוטוטו קורה. אבל זה לא בדיוק קורה….
איפה בדיוק התקלה? והאם יש מתכון מנצח למכאוב הזה… איך זה קורה, שאדם בא לבורא ומבקש מתנת חינם? כי בתוך תוכך, אתה צריך לבדוק טוב טוב האם אתה ראוי לבקשה או לא.
כי הבורא יכול להראות כאבא וגם כמלך. אנחנו בחודש אב. חודש שבו חסדים חבויים, זוכים להתגלות. חודש שבו נכון לבוא לבורא כאבא, כי חסדיו גברו על רחמיו. כי באמת לא מגיע, אבל אתה אבא ואני הבן רוצה לעשות טוב יותר, כי אני ממש רוצה לשרת את האינטרס שלך למרות שעד כה לא הייתי ממש ממוקד על עצמי. תן לי עוד צ׳אנס בבקשה. נו חברים, זה הבן שלכם, אתם יהודים, רחמנים בני רחמנים, דומים לבורא, לא הייתם נותנים לבן עוד צאנס?
שמע בני, עפ״י תכנית החיים שלך אתה לא אמור להיות מה שאתה מבקש. נקודה. מה לעשות שבאת לעולם לשמש תכלית אחרת. אבל אתה ממש רוצה. ממש ממש רוצה .בוא תראה שאתה מחויב לתהליך. בוא תראה שאתה מוכן להתאמץ. אם כן, אני מוכן להפוך את העולם בשבילך. אדם שממש רוצה, כבר לא מבקש, הוא מתחנן.
למה אתה כל כך מתחנן? כי אתה למעשה מבקש מתנת חינם, שלא ממש מגיעה לך, ואתה מנסה בכל מחיר לשנות סדרי עולם בשבילך. בשביל הרצונות העצמיים שלך!! כן, בואו נודה על האמת, קוראים לזה אגוצנטרי. כן, קוראים לך בעל גאווה, כי אתה באמת חושב שמגיע לך. אתה צריך להבין כי זה ממש ככה, כי כל העולם משתנה לכבודך. ואתה כנראה כמועמד, ייתכן ולא ראוי. אחרת, מה אתה מתחנן. אתה לא ראוי.
כולם מצפים ליום הגאולה. למה? כי בגאולה האכל יהיה מצוי בשפע, מעדנים, זהב ויהלומים זרוקים כאבן שאין לה הופכין, ולא יעזור לדה-בירס שום מסע שכנוע תודעתי. וזה חברים, אחד הסיבות למה הגאולה לא תבוא כל כך מהר. כי כל אחד עסוק בעצמו. המחשבה על איך זה יעשה לי טוב, היא מחשבה פסולה עד כדי כך שהיא מפרידה אותנו לגמרי מהבורא יתברך, מכל סממן של אמת, ומכל אפשרות של ״איש אחד בלב אחד״.
בעולם של אמת, בעולם של אחד, אין 2 בעלי רצון. יש רצון אחד, וכולם בטלים לאותו רצון , או שלא.
שימו לב, כמה אנשים באמת, אבל באמת שואלים את עצמם, ״ הי למה אנחנו לא עסוקים בלגאול את הקב״ה ?״. הרי אתה שומע שהשכינה נמצאת בגלות במיליון ואחד וריאציות. הקב״ה נמצא בגלות ורוצה להיגאל. כן, הוא רוצה להגאל, לא אתה!! הוא צריך להתממש באמצעות הוצאה לאור של פעולותיו שמותיו וכינויו.
והשאלה היא שאלה מאד קשה, והיא צריכה להישאל. האם אתה המטרה או האמצעי…..ובכן, אם אתה עסוק בעצמך, אתה המטרה. אם אתה עסוק בלממש את רצון הבורא, אתה האמצעי. וצריך להבין מי בך הוא האמצעי. כי יש בך חלק שהוא עדיין המטרה.
ואם אתה תחשוב איך אתה גואל את הבורא שחבוי בתוכך, במקום להתכחש לו בדרכים יצירתיות ומאלפות, גם אתה תזכה להגאל. כן, גם אתה תזכה לממש את החלום. בענק!!!! אבל אם האדם עוד לא מבין מי הוא בכלל, ממה הוא מורכב, איך אפשר לענות על שאלות ברומו של עולם?
וכבר ידוע הסיפור על אותו פרופ׳ שבא לשאול את אחד מהשליחים של חב״ד ולהתריס שאלות רבות על המצאות הבורא. הרב שאל אותו, תגיד, איך זה שצואה של חמור היא מופיעה בצורה א ובצבע x, של כבשה בצורה ב׳ ובבע y ושל פרה בצורה ג׳ וצבע z? . הלה נשאר פעור פה וללא תשובה . והנערה ענתה לו: ״ תסלח לי, כבודו לא מבין בקקי, אז הוא שואל ומתריס כנגד הבורא? נו באמת….
אם תשאלו כל רב, כל יהודי גדול בתורה, מה עליי לעשות בעולם הזה, התשובה שתתקבל היא; ״ תורה ומצוות״.
מאד יפה, אבל מה בדיוק אני עושה פה? בשביל מה אני, מוישה, נמצא כאן ? ומה קשור תורה ומצוות, שכשאני בקושי שורד? ואיך בדיוק אני יוצר מהתורה ומהמצוות, עתיד? אם יש יסוד מאד עמוק ומהותי בתורה, הייתי קורה לו ״ אמונה ביכולת״. לאדם יש צרכים. חלקם לטווח קצר, וחלקם לטווח ארוך. לכל מאן דבעי, המציאות מוכיחה שמי שהתאפק, הרוויח. יש שההתאפקות גמרה על הבן אדם, ועד שהוא הגיע ליעד, הוא כבר עם חבילה של תרופות, בוקר ערב צהריים. יש שהגיעו ליעד עם ראש מורם, ויש שהגיעו עם הלשון בחוץ.
כל אדם מסוגל לצלוח משברים. אבל אם אתה רוצה לגלות את אופיו האמיתי של האדם, תן לו כח.
מה שבישלת , את זה אוכלים??
אם המפתח למימוש כל תכלית הוא האמונה, אז עם כל הכבוד, אמונה יש לכל בן-אנוש. בשביל זה לא צריך להיות יהודי. אמונה זאת יכולת הקיימת בכל אדם. אם כך, מה ההבדל בין האמונה המושרשת בתורה לעומת אמונתו של הנוצרי או המוסלמי, או התאילנדי? אם יש הבדל? למה אתה כזה מיוחד? מהו סוד האמונה ביהדות שלא קיים בשום גישה אחרת לחיים?
הרמב״ם מסביר בספרו( היד החזקה) כי ישנם 13 עיקרי אמונה המהווים את האמונה בהקב״ה. יש שמסבירים כי די ב-10 יסודות לאמונה. יש ב-5, יש ב-3 ויש אחד המסביר כי יסוד היסודות של האמונה
טמון ביסוד אחד הנקרא, בחירה חופשית.
בסוף כולם אימצו את הרמב״ם הכותב, ״אני מאמין באמונה שלימה ש:
הכל צפוי, והרשות נתונה. ( אבות ג׳ טו)
סליחה, עם כל הכבוד; אם הכל צפוי, זאת אומרת שמה שנגזר עליך, זה מה שיהיה. זאת עסקת חבילה. נולדת שחור, תמות שחור, ואין מקום לדיונים מיותרים. מאידך כתוב, שהרשות נתונה. ז״א, מעשיי בהווה משפיעים על עתידי. לא הבנתי, ואני מקווה שזאת לא בדיחה גרועה של מישהו. למה יש תמיד פרדוקס?
תחליטו רבותיי, או שהכל צפוי ואני כאן פודל, אין לי יותר מדי על מה להשפיע כאן. מה שנגזר, זה מה שיהיה, וה׳ יעזור. או שהרשות נתונה!! בוא נעשה שינוי עכשיו בהווה, שכנראה חד משמעית ישנה את עתידי, ואף את עתיד ילדיי . חברים, אין עוד גישה אחרת בעולם כולו המציעה לך עסקת חבילה כזו. אין!! אין עוד גישה שאומרת לך, אתמול הכל היה שחור, מחר הכל יהיה לבן. הכל!! כדי שזה יקרה אתה צריך להשתנות. במילים אחרות, אתה צריך לנסוע אחורה בזמן, לבחור מסלול אשר יביא אותך לנקודה בה יש בחירה ( תשובה עילאה). עד היום לא בחרת. כמעט ולא בחרת בכלום. היום מתחיל מסע.
תצלול עמוק פנימה ותשאל, מה אתה מבקש באמת מהבורא? הזדמנות!!!
מתי נוצרת הזדמנות מהותית? רק כשיש חורבן. מעטים הם אנשי העסקים היודעים לקחת חברות במצב קטסטרופלי, ולהפוך אותם 180״. זאת משימה ליחידי סגולה. וכגודל הסיכון, כך גודל הסיכוי. ההזדמנות האמיתית לשקם נישואים, הוא רק כשנוצר משבר עמוק מאד, שהסיכוי לחזור משם הוא 1/1000. כדי להבין את הדברים יותר לעומק, צריך להבין מה קרה השבוע.
עם ישראל, חווה מדי שנה את 9 באב. מה כל כך מעניין ביום הזה? מאז בריאת העולם ועד היום הזה, יום 9 באב הוא יום של חורבן.
בתורת הסוד מוסבר כי ביום הזה נולד המשיח. אני לא יודע אם מישהו מחכה למישהו שיבוא ויושיע אותו, אבל משמעות המילה משיח = הזדמנות ( מצב) מה כבר קרה ביום הארור הזה, שעד היום עם ישראל נוהג אבלות ביום הזה? נ ביום הזה חברים, אדם הראשון עשה את טעות חייו, שבעקבותיה אנחנו חיים במציאות אינסופית של הזדמנויות. יש שיראו את זה כגורל מר, ויש שיראו את זה כחוויה. זה הכל בראש שלך.
מה הוא עשה?
אדם הראשון ידע את כל מציאות הבורא. מההתחלה ועד הסוף. בעקבות זה שהוא ידע הכל, הוא גם ידע שכל זה לא ממנו, אלא ניתן לו בחסד. ברגע הזה, נוצרה לאדם הראשון אפשרות בחירה. האם לקבל את כל הידע הזה בזכות או בחסד. היתה לו הזדמנות, והוא בחר.
הוא בחר שזה יהיה בזכות ולא בחסד. באותה שניה שהוא בחר, כל העולם שהיה בתודעה שלו, הפך למציאות, וממנו נלקח הכל. כלומר, נפקחו עיניו, ונכנס מימד חדש שנקרא, זמן. עד לאותו רגע אומלל, לא היה מושג שנקרא זמן. שימו לב, מה המילה הראשונה המופיעה בתורה: ״ בראשית״. כלומר, המציאות החלה לפעול כשמימד הזמן נכנס לפעולה. עכשיו הוא מתחיל משחק חדש.
הזמן טומן בתוכו סודות עצומים, אשר אם יתבונן האדם בעצמה החבויה בתורה, הוא יגלה שאם מתעלים מעל הזמן, נוצרים המון הזדמנויות. זה קורה, בראש חודש, במועדים, בכיפור, וכו וכו.
למעשה, הכנסת מימד הזמן לעולם, יצר חלון אינסופי של הזדמנויות, שכל מה שצריך לעשות זה, את ההכנה הראויה, כשבאה ההזדמנות, פשוט קופצים ומתחברים. הזמן יצר את העולם הזה שנקרא : ״ עולם התיקון״
כי אתה כאן בשביל לתקן את העולם. בשביל ניתנו לך הזדמנויות, אשר יאפשרו לאדם להתעלות מעל למימד הזמן, המקום, ויכולותיו של האדם. כל יום שאתה כאן ולא עוסק בתיקון העולם, תזכור שאתה מקלקל. כל יום שאתה כאן ולא שואל, תזכור שאתה מקלקל. כל יום שעובר ואתה לא מכניס משמעות לחייך, אתה סוטה מנתיב מאד מהותי בו אין מקום לבלבולים. או שאתה בוחר, או שיבחרו בשבילך. או שהרשות נתונה לך, או שהכל צפוי.
הכל תלוי בך, חבר.
אבל רגע, עד היום עבדתי עם שכל. מה עכשיו אתה רוצה לומר לי, שהמפתח להצלחה הוא כל מה שמעל לשכל? התשובה היא, כן!
תשימו לב, להתפלגות הין יהודי אירופה לבין עדות המזרח. היסוד שמניע את רוב( לא כולם) יהדות אירופה הוא ההגיון. היסוד שמניע את רוב עדות המזרח הוא האמונה. כדי להבין את חומרת המצב, אם לא היה הבע״שט נולד, רוב יהדות אירופה היה הולכת לאבדון. זאת אינה בדיחה. רוב היהודים באירופה הלכו להשכלה, שזה דבר חשוב בפני עצמו, אך הפכו את העיקר לטפל ואת הטפל לעיקר, ותופעת ההתבוללות של יהדות ארה״ב החלה הרבה אחורה באירופה. לעומת זאת, ההתבוללות בעדות המזרח קטנה עשרות מונים, ושרדה את המאות השנים האחרונות וזאת תודות לתמימות ואמונה פשוטה.
מאידך, נוצר כיום בארץ ישראל פלג אשר לא ידע מין את מינו, ולקחו הליטאים אנשי ההגיון, פלג לא קטן באנשי האמונה מעדות המזרח, והמירו להם את התפיסה. בואו תהיו שכלתניים. ודי למבין איך קוראים להם. אז רגע, אם הבנתי שבכדי שיווצר מצב להזדמנות לשינוי, שהמפתח טמון בתודעה של האדם, ולא בשכל של האדם, חייבים להחליף את הדיסק ומהר. צריך מערכת הפעלה חדשה. חייבים שפה שמאפשרת גישה קלה בין השכל לדמיון ולתודעה. את זה נותן בצורה פשוטה ויפה, ספר התניא. אבל לפני זה, צריך להחליף את ארגז הכלים. כי בכלים הקיימים, רחוק לא נגיע.
אז מהם הכלים אם כך:
אז מה בדיוק עושה לימוד פנימיות התורה, ועל מה זה משפיע ?
ובכן, אתה יכול מהבוקר עד הלילה לשבת ללמוד גמרה, הלכות ומדרשים וכו וכו. אין ספק כי הדבר מרתק ומעניין עד מאד, וגורם לחידוד המח, ואף לשיפור הזכרון. אבל לימוד שכזה לא טומן בתוכו שום מציאות של גאולה.
אם האדם למד על פסוק התורה, והחל להתפלפל עליו דרך המשנה והגמרא והלכה בפועל, לימוד שכזה לא יוצר מצב של התבוננות.
כשהאדם לא יוצר מציאות בדמיון מתוך הנלמד , ואינו יוצא החוצה אל מחוץ לגבולות השכל, הוא לא ממש יכול להבין לעומקם של דברים את דברי הכתוב. הוא גם לעולם לא יוכל לחדש לעולם.
האמת היא, שרוב אלו שחידשו משהו בתורה, שנאו אותו, גידפו אותו, השמיצו אותו, והם היו בטוחים שאותו אדם הינו בגדר ״ הוזה״. האמת, זה ממש ממש נכון. רק שההבדל בין פנטזיונר לבין לבין אותם גדולי תורה הוא, שהם ידעו איך ליצור תמונת דמיון מלאה של אותו פסוק או עניין המופיע בתורה.
כשזה קרה, רצונם היה עז להוריד את תמונת הדמיון שיצרו למטה בפועל, ולגרום לכך שהדבר יהפוך למנהג ( חיבור בין האדם לבורא). את זה הם לא יכלו לעשות לבד. זה ניתן לאדם מהבורא כמתנה לפי מידת השתדלותו של האדם. זה מתנה !!
למעשה חברים, הדבר המדהים הוא שדרך התורה אנחנו למעשה יכולים וזוכים ע״י עבודה פנימית של האדם על מידותיו וכישוריו , לפתח כל מציאות רוחנית ( תמונת דמיון) וגשמית. אבל כדי לצאת מהשכל את הבינה, אל דמיון ואל התודעה, אתה חייב אמונה. חייב להתאמן. אתה חייב להיות אדם בעל בחירה, אשר בכל זמן נתון לאלץ להתמודד מול עולם שלם של החלטות מוסריות וערכיות, שאם אינם מן התורה, אין להם כל תוקף של ממש בהבנת וידיעת המציאות. זה טחינת מים.
גם אינשטיין בגילויו את תורת היחסות, מסביר בצורה הכי פשוטה שאמונה ללא ידיעה, זה עיוורון. וידיעה ללא אמונה, זה לעג לרש. אך כל זה חברים נמצא ב-30,000 רגל בתודעה של האדם. איך מגיעים לשם ואת מי זה ממש יכול לשרת? היה אדם אחד שידע להפוך לימוד תורה למציאות ממשית, מתחת לעשרה טפחים, הלא הוא, רשב״י. ״הלומד תורה פטור מן התפילה״
נכון! רק אם אתה מסוגל ליצור מציאות מתוך התבוננות על פסוק בתורה אשר גורמת להתבוננות זו להפוך למציאות ממשית. וזה חברים ״ תודעה שקובעת מציאות״. זה קיים אצל כל אדם, רק שזה לא מפותח כלל.
אז מה עושים? איך הופכים את החלום למציאות?
ובכן, ברור לך שמתנה כזו ניתנת לצדיק בלבד. צדיק נמצא במצב תודעתי קבוע של אין עוד מלבדו. הוא לא מאמין בזה, הוא לא מבין את זה, הוא מרגיש את זה! אבל אין שום בעיה או מניעה שזה יקרה לך מחר בבוקר . ממש ממש לא.. להיפך!! קח אחריות על החיים שלך, ותתחיל להפוך לבן-חורין. אבל עד שזה יקרה, אתה עוד תצטרך להוריד הרבה דמעות ולהתפלל לא מעט.
מה עושה התפילה?
תפילה, נותנת לך פרספקטיבה על העולם ועל עצמך. בתפילה מתחברים . בתפילה מתרגלים אהבה. בתפילה אתה לא בעולם של עשיה. אתה עולה עולם או אפילו שתיים או יותר. תפילה מובילה אותך לעולמות נשגבים יותר, בהם אין מכאוב, או עצב או כעס , אלא עולם זך וטהור, ברור, מופשט שכל עניינו להבהיר לך שאין באמת את הכאב או את הבעיה שמטרידה את נפשך. זה יושב אצלך בתודעה כי ככה רוצה הקב״ה , והוא בוחן אותך. זה נשמע נחמד לכתוב את זה לאדם במחלה סופנית, ולך תסביר לו שזה הכלי המהותי שיכול באמת להציל אותו מהמצב .
אבי נפטר לפני כ-9 שנים לערך, גילו אצלו מחלה בבטן, ובתוך חודש נפרד מהעולם. המעניין היה לראות, שבכול פעם שמישהו רצה לנתח אותו, או שהמנתח ניזוק, או שאבי פתאום קיבל חום ולא היה כשיר. הייתי נורא מתוסכל, וכתבתי לרבי מה עליי לעשות כדי לעזור לאבא. תשובת הרבי היתה, שאבא יישב ללמוד תניא. התשובה הרתיחה אותי ממש.
מה קשור תניא לאדם גוסס?
היום בדיעבד, אני יכול לומר שפגשתי הרבה מאד אנשים ״ מתים״ יותר מאבי, שלימוד ספר התניא החזיר אותם לחיים כפשוטו. הם התחילו הכל מחדש, והצליחו בענק. אבל זה בתנאי שזה דרך החיים שלך, ולא עוד הרפתקאה רוחנית שבאה להסב רגע של נחת להפחית מהכאב. זה מהלך של 42 מסעות, אינספור הכרעות מוסריות, מהלך שבו אתה משתנה עם הזמן, שולט על כל מחשבותיך, מוצא פיך, ומעשיך בכל רגע נתון. האמת, רק המחשבה על זה גורמת לאדם להתייאש. למי יש את כל הסבלנות הזו, תעצומות הנפש האלה, והעצבים לממש בקשה קטנה או גדולה ככל שתהיה? זה בדיוק המטרה של היצר… להתיש אותך. להניא אותך מהחלום, וליצור אצלך דיסוננס מתמשך של אינספור אשליות.
״ מי שמאמין לא מוותר״
אמונה מתפתחת אך ורק מתוך תודעה. מי שלא מפתח את התודעה, לא יהיה מסוגל להרחיב ולהעצים את אמונתו. פשוט… בפרשה מתואר כמה התפלל משה על בקשתו להכנס לא״י.
515 תפילות בדרגה של יצירת תמונת דמיון על עניין אחד ( סהכ רצה להכנס לארץ) , זה לא צחוק. אך למשה היו שתי אפשרויות אותו נתן לו הבורא….להאריך את שהותו במדבר עוד כמה שנים ובכך לגרום שעם ישראל יישאר עוד כמה שנים במדבר. או, שהוא ייפרד מן העולם ויגרום לכניסה מהירה יותר של עם ישראל לארץ ישראל .משה בחר. הוא החליט. משה בהחלט לא רצה לעכב את כניסתו של עם ישראל, אך רצה בכל מאודו להכנס לא״י כדי שלא יבוא שוב בגלגול, על מנת לקיים את המצוות התלויות בארץ.
משה מתפלל, ומתפלל, ומתפלל ומתפלל…. אבל זה לא קורה. אחרי 515 פעם הוא עוצר, ולא ממשיך, כי הוא מבין שהוא גורם צער גדול בכך שהוא מעכב את כניסתו של העם לארץ. המדרש מסביר כי עוד תפילה אחת והוא אכן היה נכנס. אבל, מה אני אמור להבין מזה…. מה אני יעשה עם תרוץ שכזה?
כשאני מביט בסיפור של משה, אני נהיה מתוסכל. אני חייב להודות. אחרי כל המסע הקשה המתסכל, המשפיל, הוא לא נכנס לארץ. אז אם תורת משה היא תורה שאמורה להכניס אותי לארץ ישראל, מה אני אמור ללמוד מכל ההתחננות הזו? הוא לא נכנס, אז אני כן? נו באמת….
משה בכלל לא הסתכל על עצמו כאני. הוא הסתכל על המציאות במונחים של אנחנו. הוא רצה לגאול את העם כמתנת חינם, ללא מאמץ. הוא היה בדרגה. הוא היה ראוי. הוא היה מתאים והוא רצה לסחוף אחריו את כל העם. הרי זאת התכלית, גאולה אמיתית ושלימה. אז מה העניין?
והעניין הוא, כי אם באמת אכפת לך מיהדות, אם באמת אכפת לך מעם ישראל, שים את הרצונות שלך בצד ותנסה להבין כיצד מתחברים לרצון הבורא. כי ההתנהגות שלך משפיעה על כולנו. ואם אתה רואה קומץ לא קטן בעם שמתנהג לא נכון, אל תקלל, אל תדכא, אל תאמר דברים שיגרמו לחרטה. אם אין גאולה אמיתית ושלימה, זאת אומרת שאנחנו לא התממשנו כפי שהוא היה רוצה, כאיש אחד בלב אחד.
אם אין גאולה, זאת אומרת שאתה לא מחובר לעצמך ועוד לא למדת לאהוב כל אדם ללא תנאי.
תורה חדשה מאתי תצא – אם מתוך תורתו של משה לא יצאה תורה חדשה ממך, לא הבנת כלום. כי מה התורה אומרת, אני יכול להבין. אבל מה אתה אומר, את זה הבורא מבקש ורוצה לדעת. גם אני. כמה מתורתו של משה קיים בך, זה יותר מעניין. כמה מזה ירד לעולם הפנימי שלך, זה מה שמעניין. אז מהי התורה החדשה שבך?? איך אתה מאיר באור חדש את העולם? קדימה…….
מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך . אין דרך אחרת וכל נסיון אחר יוביל לכשלון כי לא זו הדרך. את התורה לדרך הזו נתן לנו הבעש״ט ואת המשנה הסדורה נתן מייסד חב״ד. תרצו, תקבלו. לא תרצו, תדעו שכולנו סובלים מזה. כל נסיון להתכחש רק ירחיק אותנו מהדרך. כל מי שמנסה להוביל לדרך של מוסר ופחד ושכר ועונש, תתרחקו ממנו כמו מאש. לא זו דרכנו.
ובחן חבריי, זוהי רק טעימה ממסכת התלאות אותו עובר האדם בדרך לגאולתו. כי מה זה משנה מה אתה רוצה, זה משנה מה הקב״ה רוצה. לכן אם אתה בא לביה״כ ללא הכנה ראויה, וללא יצירת רצון אמיתי ( לא לשטויות), אלא להתחבר עם הבורא, וליצור תמונת מציאות של כל פסוק ופסוק, כדי לתקן את עצמך , אתה הרי מבין שאתה פשוט טוחן מים. ומסכן אותו אחד, שעוד מעז לפצות את פיו בבי״הכ ומתחיל להחליף חוויות על ״ ענייני דיומא״ זה פשוט לעג לרש. אין תעודת עניות יותר גדולה מזו.
ובחן חברים, אני רוצה לעודד….. כי אין מציאות כזו שלא ניתנת למימוש. פשוט אין.השאלה היא, האם אתה באמת רוצה וערוך לקראת מסע שכזה בחיים. כי זוהי בדיוק תכליתך כיהודי , וחובתך היא לממש אותה מתוך יצירת והחדרת משמעות של קדושה בכל דבר ועניין . ושאף אחד לא יתפלא למה אנשים בוחרים לחיות בעולם של חולין. זה קשה!!! זה באמת קשה להיות יהודי.
אבל, אם במשך אלפי שנים אנשים מתו, נשרפו, נכחדו, מסרו את נפשם, רק בשביל שאתה תעשה את המייל האחרון שהוא הקשה והמתיש ביותר, והיום אתה מתייאש, אז באמת חייבים להחליף את הדיסק, כי אחרת לא תוכל לצאת מהמצב.
אאחל מכל ליבי, שבזכות החלטה פשוטה אחת בה נחליט שאנחנו לא נהיה כמו אמש, נראה את טובת האחר, לפני טובתנו, ונצליח לצאת מגבולות השכל ונבין את חשיבות התפילה כאמצעי למימוש התכלית שלנו בעולם הכיאוטי, ועד כמה אחריות אישית וחברתית יש לעם העברי בעולמנו, אולי כן נתחיל באמת ללמוד וכן נקבע איזה זמן ללימוד פנימיות התורה. ואזי ובוודאי יתמלאו כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה לכל המצטרך בכל המצטרך, בבנים, חיים ובפרנסה בריוח, אמן
שבת שלום
דויד בותראשוילי
🍷😊🍷