״חֶסֶד-וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. אֱמֶת, מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק, מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף.
( תהלים פה יב׳-יג׳)
אם יש מנגנון באדם וביקום המהווה איזון אלו שני יסודות מהותיים הנקראים, אמת ושלום. מאידך, נוצר פרדוקס, כי האמת שלי היא לא בדיוק האמת שלך, אז לאיזה אמת אתה מכוון בדיוק? אינני יודע למה האדם קורא אמת, אבל יש דרך לבדוק האם הדרך שבה האדם חושב ונוהג היא אמת, או שהוא מכניס עצמו לאשליה, שדרך שבה האדם חושב מדבר ופועל, היא הדרך הנכונה.
ככלל, דרך האמת מתקשר אל המימד העל טבעי, ועומד במבחן כל מציאות, בכל זמן נתון, וכל עולם היכולות של האדם. באמת קיימת נצחיות, כך שעבר הווה ועתיד מהווים דבר אחד. ואם כל הנ״ל נכון, איך בן-אדם מן השורה מסוגל להתמודד עם אמת, בהנתן מצב שהאדם לא מאמין בכלל במציאות העל-טבעית ( כדוגמת האדם החילוני), או שהוא מאמין אבל אין לו שום מושג איך מתחברים אליה.
הרבה אנשים חושבים שההיפך מהאמת הוא השקר. ממש לא!! היפך האמת הוא חומר. זה נורא מתסכל אותי, כי כל יהודי מורכב ממציאות חומרית ( גוף) וממציאות רוחנית (נשמה).
אז מי אני ? או מה אני?
כי אם תקבל תשובה לשאלה הזו, אז אין שאלה באמת. כל הבלאגן מתחיל מהיסוד אתה לא סגור על מי אתה, או מה בדיוק אתה.אם מי שאני זה אמת, אז זה לא נכון, כי אני גוף חומרי. אם אני גוף טבעי, אז אני לא אמת, כי מה לעשות במבחן הזמן נכשלתי בענק, במבחן היכולות, אני מפספס בגדול כי הרוב המכריע בכלל לא מודע למה הוא מסוגל (שלא לדבר על התפתחות עולמות אלו), ובמבחן המציאות….בואו נודה שאנחנו רחוקים מלהיות בכל מציאות, או להכיל כל מציאות אישית, חברתית, או בין אישית. אנחנו ממש לא שם.
אז איך בכל זאת אני אמור לחבר מימד על טבעי ( אמת) עם מימד טבעי ( חומרי/גשמי) להצליח בגדול, ולא לצאת איזה פסיכופט, או לא נורמלי, או כפי שהחברה מכנה את כולנו כ״סובלים מהפרעות קשב או ריכוז וכיוב׳ ״ ? זאת עובדה. והמצחיק הוא, שאנשים גאים בזה, ולא עושים שעורי בית איפה שורש הבעיה.
הרי המסקנה המתבקשת היא שחייבים לעשות שלום, כדי ליצור איזון. חייבים. אז או שאתה מתחיל להיות מודע לזהות שלך, או שאתה מודע לזהות החברתית שלך, או שתמשיך לקבל תרופות, והעולם ישלוט בך בעל כרחך. והשאלה היא, עם איזה כלים אתה עושה את השלום הפנימי? כי חייבים להכיר במציאות הרוחנית, וחייבים להכניס אותה פנימה, כאן בעולם הזה, מתחת לעשרה טפחים, ולא להכנס לכל מני סרטים קבליים בגובה 30,000 רגל.
ואיך שלא נסובב את זה, וכמה שננסה להתכחש לזה, העם היחידי ששרד עד היום, זה עם ישראל. לכן, לקום ולומר שתורה ומצוות הם כלים פרה-היסטוריים השייכים לבורים פגאניים, מעיד עד כמה האדם לא מודע לעצמו, לסביבתו, ומעמדו בעולם. ואם זה לא קורע את הלב, שהמלחמה היא בין היהודי ליהודי, החומר מול הרוח, הדתי מול החילוני, המאמין מול הלא מאמין, החסיד מול המתנגד, השחור אל מול הצבעוני, ומעולם לא היתה מלמחה בין יהודי ללא יהודי. מעולם!!! , אז אני לא יודע איך לחדור אל לב האדם. כי גוי מכבד יהודי שמכבד את זהותו. וגוי מתבייש ביהודי שמבייש את זהותו.
אז איך עושים שלום?
כל אדם חי עם כללים מסוימים המהווים את ״ האמת שלו״ ואם הדבר לא מהווה נקיפויות מצפון מיותרות, כנראה שהוא יצליח לחיות עם עצמו בשלום, עד שהמצפון עוד פעם יתערער לו, ויהיה חוסר איזון פנימי. הדבר בא לידי ביטוי באופן די פשוט, כשאדם עושה מעשה טוב או לא טוב, ככל שיהיה, קיים אצלו סוג של ביקורת עצמית והוא מחפש נקודה פנימית כלשהי בה הוא יכול לקבל אישור על המעשה, ובאם הדבר התקבל כאמת, הושתק הרעש ונוצר שלום.
לפעמים כדי שהרעש או חוסר האיזור הזה יופר, יש צורך במעשה של חסד , הכולל, צדקה, עזרה לזולת, או כל נתינה של טוב כלפי הסביבה. לפעמים זה ההפך, אתה מרגיש כל כך טעון מאחר ואתה מרגיש שמגיע לך כל-כך הרבה, עד כי אתה מחפש לעשות צדק, ומאמין שמגיע לך והרצון לקבל בוער בך. מגיע לך וכנראה שאתה צודק.
למה אדם שהגיע לגדולה בגיל שכבר מתחילים לקטוף את הפרות, חוטף כזו מכה שמפילה אותו אפיים ארצה? למה לאחר מעשה לא טוב שעושים, מחפשים מיד להשתיק את המצפון? למה כל המנגנון הזה של החטא ועונשו, ולמה לברכה לוקח שנים עד שהיא מגיעה? מה ההבדל בין אדם פשוט שמברך אותך, לבין נביא שמברך אותך? שורש הבעיה באדם, מתחיל בדימוי העצמי שלו. אך לפני זה צריך להבין מי זה האדם, ומה כל זה קשור ללידת עשו ויעקב….
״ כי האדם עץ השדה…״
רוצה להבין מי אתה, ואיך מוציאים את הכי טוב שבך? תביט בפרי העץ. מה גדל קודם? הפרי או הקליפה? הקליפה באה קודם. ה״לא טוב ״ בא קודם. אבל רגע, אם לא היה קליפה, הפרי בחיים לא היה שורד את 4 עונות השנה, והיה מת טרם לידתו. אז מה עושים? תכיר את עצמך. תבין מי אתה מהרגע שיצאת מבטן אמך ועד ליומך האחרון, ותגלה בכל רגע בחיים אתה מממש שיא חדש, משמעות חדשה לחייך לעבר היעד הבא, אשר ימלא אותך בשכבה של משמעות עמוקה יותר.
הרוב המכריע, אף פעם לא מרוצה מהרגע, כי חינכו אותו שבעתיד יהיה טוב, ושהמשיח יבוא אז יהיה ממש טוב. עד אז, העולם בחשכה ועלטה גמורה. בדיוק כמו העץ, פרי העץ שבך, כך הם חייך.
אין חטא ועונש!! יש סיבה ותוצאה . חטא משמעו בסה״כ, החטאה של המטרה. ובאם כך, החטא עצמו, העלייה על המחלף הלא נכון, היא העונש עצמו. מאיפה מתחילה הבעיה? בדימוי העצמי שלך.
רוצה לנצח עם? לך תבין איך אנשים חושבים. בתרבות היפנית, מאד חשוב להם מה יגידו עליהם. הפחד מהבושה שמה יהיה אם, פשוט גומר עליהם. במלחמת העולם הראשונה, שהאמריקאים תקפו ביפן, הם גייסו פסיכולוגית על , דר׳ רות ( שכחתי את שם משפחתה ), כדי לבדוק מה נקודת התורפה של היפאנים, כדי לפגוע בכל יפני, הן בישירות והן בעקיפין. באותה התקופה יפן היתה נחשבת למעצמת על. מצד אחד כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, מצד שני מאחר ואני כזה רב עצמה, מי/מה ישבור אותי?בדיוק בנקודה הזו בדיוק פגעו האמריקאים, ושם הם הרסו ליפאנים את התדמית.
מה זה אומר בעצם? למה הדימוי האישי כל הזמן נפגע, ומידי פעם יש סערת רגשות? למה אנשים כועסים כל הזמן? אלימים, גסי רוח, מתפתים להרפתקאות שאין להם מושג איך זה הולך להסתיים. יש ״שיימינג״ בלתי פוסק בקרב בני נוער, תלמידים לא מצליחים לעבור מבחן בגרות בסיסי, לא זוכים לבגרות נפשית, להתפתחות הגופנית, השכלית והרוחנית הראויה, כדי לזכות להיות שמח, לקבל אושר אמיתי!!
זה קורה בכל שכבת גיל. כאן זה לימודים, ואח״כ זה עוד בדיחה שהמציאו שנקראת ״ קריירה ״, וזוגיות, ועבודה, חברים, הורות וכו וכו… זה משפיע על הכל. אדם עושה קריירה כי אכפת לו ממה שיגידו עליו. כדי שיהיה מקובל בחברה. הוא לא עוסק בזה כי הוא מצפה ליצוק תוכן בדבר ולהכניס משמעות לחייו מתוך הדבר. הקריירה הפכה פתאום למטרה ולא לאמצעי. וזה בכל תחום כל בחיים. ובוקר אחד מתעוררים ( אם בכלל) ומגלים שהם מרוקנים. הם בלי עבודה, אולי ח״ו הלכה גם הזוגיות, והילדים לא ממש מכירים אותך, כי אתה כל הזמן בעבודה, ולאשה נמאס, כי היא צריכה מישהו שיהיה שם לצידה, והנזק הרגשי מחפש נחמה בשדות זרים.
לכן אין כאן עונש . זה הכל תהליך התפתחותי בסיסי של ישראלי ממוצע , שהוא בחר לעשות כך וכך. העונש הוא עצם המעשה שלך. עצם המחשבה שלך. אז מה הסוד שכולם מחכים לאדון משיח בעידן של גאולה? זרוק את הידע ואת השכל שלך בצד כי זה כבר לא רלוונטי, ותתחיל לפתח את היכולת הרוחנית שלך מאידך, ותפתח עולם שלם של כישורים בהם תוכל ליישם משמעות אמיתית לחייך.
מאיפה מתחילים ? קודם תלמד מי אתה; באדם קיימים 5 מימדים המייצגים את הזהות הרוחנית שלך
- 1. נפש- המתווך בין הגוף לרוח – עולם היכולות
- 2. רוח- מייצג את עולם כישוריך
- 2. נשמה- מייצגת את הייעוד שלך בעולם
- 4. חיה- מייצגת את הייעוד החברתי שלך
- 5. יחידה- הדרגה הנעלית ביותר, בה האדם זוכה לחיים של משמעות בכל רגע נתון בחייו.
בסימן טוב ובמזל טוב, השבת אנחנו נכריז על הולדת הנשמה. עד עכשיו נולד החומר, שהוא גוף האדם והנה מתחיל משחק חדש לגמרי. לכל מי שמבין מעט רפואה, יודע שאין מצב שתאומים שונים ( לא זהים) ייולדו בשליה אחת. כאן נולדים עשו ויעקב בשליה אחת.
״ יעקב אוחז בעקב עשו״ – למעשה חברים, בפרשה מתחיל היהודי האולטימטיבי להוולד. אברהם ייצג את עולם החסד, יכולת הנתינה, כל כולו חסד. רק לתת וכמה שאפשר יותר לתת. יצחק מייצג את עולם הרצונות ביכולת לקבל. תשימו לב, בכל מקום הוא חופר באר. מה זה באר? כלי קיבול. את יכולת ההכלה. וכעת מתחיל הסיפור הגדול. עשו ויעקב זה למעשה סמל. סמל לחומרולרוח.
עשו הוא הגוף , ויעקב הוא הנשמה. לכן כשהאדם נולד, קודם נוצר הגוף, ולאחר מכן מנסה הנשמה להאחז בגוף ולחדור אליו. יעקב שונא את עשו בדיוק כמו שהנשמה לא רוצה את הגוף. המלחמה היא מתמדת. הם שני הפכים.
יעקב מיצג את הלבן ( חלב)- שזה היכולת לקבל על מנת לתת, וכל מה שמעניין אותה זה להיות צינור. עשו מייצג את האדום ( בשר)- זה החומר. שכל מה שמעניין אותו זה רק לקבל.
״ הלעיטני נא מן האדום אדום הזה״ –עשו רוצה חומר. זה כל מה שמעניין אותו. תן לי ותן לי, ותביא עוד. ברגע הזה קורה מהפך.יעקב בן 13 בא לעשו ואומר לו ״ מכרה לי את בכורתך״ לכל מי שחושב שמה שמעניין את יעקב זה מי יותר גדול, מראה כמה הוא לא בכיוון כלל.
יעקב למעשה קונה את ״ השליטה באדם״ עד גיל 13 החומר שולט. בגיל 13 יעקב רוצה לשלוט , כלומר הרוח רוצה לקבל את השליטה על האדם. וזה חברים המשמעות של ״ בר מצווה״ זאת המתנה הנפלאה שמקבל כל יהודי בהגיעו לגיל 13, את היכולת שליטה של הנשמה על הגוף. את היכולת להתחבר למשמעות חייך (לאינסוף ברוך הוא), באמצעות מעשה גשמי.
אצל נשים היכולת הזו מאד מפותחת ולא בכי הן מהוות כצינור למקור הברכה. לכן הבנות חוגגות בת מצווה בגיל 12 ולא 13.בשביל מה צריך את זה? ההבדל בין יעקב לבין אברהם ויצחק, זה שיעקב ראה למרחקים עצומים. הוא ראה את האינסוף למול עיניו. לכן הדימוי העצמי שלו היה בשמים. ועל זה על מנת להניח את התשתיות החזקות ביותר ליום הנשגב בו יהיה ה׳ אחד ושמו אחד.
יעקב ועשו גדלים ומתפתחים, ויצחק עומד למות. יצחק מבקש שיכינו לו סעודה. תראו מה זה עצמה של אמא ( שכינה) , היא באה ליעקב ומכינה אותו לקראת הסעודה של יצחק. יעקב נכנס ראשון, ויצחק מגלה משהו מוזר. כדי להפוך את העניין למאתגר יותר, התורה אפילו מדגישה שיצחק כבד ראייה.
״ הקול קול יעקב והידיים ידי עשו״ – אם מישהו לרגע אחד מזלזל ביכולותיו של יצחק, הריני להזכירו כי מדובר בנביא בן נביא. האם הוא היה צריך למשש כדי להבין שמדובר ביעקב? הרי הראייה שלו היתה רוחנית בכלל. למעשה חברים, יש כאן צופן עצום אשר מסביר שזה בדיוק האמצעי לקבלת הברכה כאן בעולם. זה קוד פעולה המגדיר את דרך החיים של עם ישראל.
גם באדם כיום יש 3 מצבים:
- הקול קול יעקב והידיים ידי יעקב – אדם רוחני שמנותק מהעולם. שפתו וגופו בעולמות עליונים. זה לא תכלית האדם
- הקול קול יעקב והידיים ידי עשו – השפה היא רוחנית ( מחשבה ודיבור) אשר זוכים לידי עשייה. ״ בכל דרכיך דעהו״ זהו המסלול לקבלת הברכה
- הקול קול עשו והידים ידי עשו – השפה חומרית, והמעשים חומריים. כל מה שמעניין גם את המחשבות וגם את המעשים זה גשמיות. זה בדיוק דרכו של הלא יהודי.
יצחק שמח מאד ממעמדו של יעקב, וברך אותו. ״ ויתן לך ה׳ מטל השמים ורוב דגן ותירוש, …..״
למה צריך ברכה בכלל? ומה ההבדל בין ברכת אדם לברכת נביא? חברים ללא הברכה, נעלמת היכולת של ההשפעה של הרוח על החומר, והגשמיות עלולה ללכת לאיבוד ח״ו. לכן חייבים תמיד לשמור על הברכה. כשאדם מברך אותך, הוא מאחל שהטוב הזה יקרה לך. כשנביא מברך אותך, הוא יוצר את המציאות הזו בשבילך.
הצלחה גשמית מתחילה בהצלחה רוחנית. יעקב מייצג את מידת התפארת. היא לא חסד, והיא לא גבורה. היא דרך להציג את השילוב של החסד עם הגבורה בפרספקטיבה רחבה מאד ועמוקה עד אין סוף. מידת התפארת היא זו שעושה שלום אמיתי בין מצבי קיצון הקיימים באדם, בין הרצון לתת לבין הרצון לקבל. יצחק, בזכות יכולת ההכלה שבו, יצר את המציאות הנעלית ביותר ביעקב. הוא יצר בו את המסלול להתחבר אל עצמותו יתברך, ואיך להכניס את הבורא לכל דבר ועניין בחייו של האדם.
כדי ברכת יצחק תחול עליך, אתה צריך להיות במצב של ״ הקול קול יעקב והידים ידי עשו״. היכולת הרוחנית מחייבת להיות מפותחת באופן אינסופי על מנת שתזכה לחיות חיים של משמעות בכל רגע נתון בחייך.
השבת, זו שבת מיוחדת בה כל יהודי מבין שהוא למעשה לא פחות ולא יותר , שליחו של הקב״ה.
הוא שליח. וכפי שיעקב היה שליחו של אביו, יצחק, ללכת לחרן, לעולם הזה החומרי כדי לברר אותו ולהשביח אותו, על מנת להעצים אותו רוחנית, כך כל אחד ואחד מאיתנו חייב לחיות מתוך משמעות אמיתית לחייו, על מנת לזכות לברכות הנשגבות ביותר, שה׳ יתברך ייתן ויוסיף וייתן ללא הרף עד קץ כל הימים.
בעולמנו הקרוב ביותר, אנחנו זוכים לראות את שלוחי חב״ד מהארץ ומכל העולם כולו כיצד הם מקיימים בפועל ממש את העניין של ״ ויצא יעקב וילך חרנה״ , מקיימים במסירות נפש בלתי ניתנת לתיאור את רצון המשלח שלהם, הרבי מלובביץ.
אני אישית מכיר מאות מהשלוחים באופן אישי, מתחילת דרכם ועד לעד שהם הגיעו היום, ואני צוחק, כי היו ימים שלא היה להם כסף לבקבוק משקה כדי לעשות לחיים לשבת עבור האורחים, וזכו להקים מבני ענק בשווי מיליוני דולרים. לא היה להם כלום!!!
ואני עד. כי אני מודע לכל ההשתלשלות שהם עברו. ומי שחושב שבאופן טבעי זה היה קורה, או מי שמאיתנו שחושב שהוא הצליח בחייו או בעסקיו רק בזכות מה שהוא עשה, פשוט לא מודע לעצמו, וחי באשליה המסכן. השבוע כל שלוחי חבד התכנסו בניו-יורק לכינוס מיוחד בו כל השלוחים באים אל הציון של המשלח שלהם, הרבי מלובביץ, על מנת לקבל מחדש את ברכת השליחות, ולאסוף כוחות מחודשים לקראת המשך השליחות שלהם ביתר שאת וביתר עז.
אז גם אנחנו יחד כל עם ישראל ירים כוס לחייהם השבת בסעודה, ויברך אותם מכל הלב. כי גם הם נותנים את כל ה-❤️
מגיע להם 👉
שבת שלום
דויד בותרסון David Boterson
🍷😄🍷
