כל ניסיון להבין מאיפה התחיל הכל, כל נסיון לנסות להבין למה זה קרה, כל נסיון לחקור אל-סוד, יחווה כזו מכה שהוא לא מבין בכלל מאיפה הדבר נחת עליו. והשאלה תהיה הכי לגיטימית, מה בסה״כ ביקשתי?

הרבה לועגים למנהיגים. לצערי הרב אין היום מנהיגים שאכפת להם מכל העם. לא רוחניים ולא גשמיים. אם היינו צריכים להתחיל הכל מאפס, ללא ירושה מאבותינו, אני חושש שהארץ היתה ״תוהו ובהו״. והשאלה היא, האם אנחנו שם, בדרך לשם, או מה שהיה היה, ובואו נאפס הכל.

ההתנהלות של בני האדם כתוצאה מנוכחות האלוקים שיצרו בחייהם מחד ומהעדר האלוקים ויצירת חלל פנוי מאידך, מביאה לקיצוניות נוראית ואני תוהה ושואל, לאן הולכים? הקורונה אם לא השביעה את רצוננו, היא יצרה מוטציה ואם זה לא יספיק, כנראה שיקרו עוד כל מיני תופעות נוראיות בחברה עד שנבין שחייבים לפרק את מעגל השחיתות, השליטה, המעמדות, בחברה. אם נרד לשורש העניין, נגלה שיש מלחמות אינטרסים אישיות חסרות טעם וריח. פשוט מגוחכות. הבעיה היא לא זו. הבעיה היא, שאותם בעלי כח, שליטה ומעמד, אטומים חושית ולא מסוגלים להכיל את העובדה שאפשר להרוויח הרבה יותר, מבלי לדרוך על אף אחד.

וזה בדיוק העניין. העובדה שכל אחד שם את עיניו בצלחת של חברו במקום בצלחתו, מעבירה אותו על דעתו ומשם מתחילה מלחמה של רמיסת כל יסודות הערכים והמוסריות. הכל בזכות העיניים. ואם מישהו חושב שבחינוך של המאה ה-21 הבעיה היא לא בעיניים, שיצא למסע לחקור. אבל זה רק צד אחד של המתרס.

חבר שלי שואל אותי למה אתה לא צועק ״אנו רוצים משיח עכשיו״. הסברתי לו שהמשיח שהוא מחכה, זה לא המשיח שאני מחכה ולכן לא יעזור שאני אצעק, ולכן עדיף שאני אעשה עוד מעשה. למי שלא מבין שאנחנו בדור של גאולה, הריני להודיע לו כי דור של גאולה הוא דור שבו כל אחד יכול להיות הכל. אין מגבלה, רק תהיה כלי ראוי. אתה לא תזכה לזה אם תמעל בערכים ובמוסריות של היהדות. של התורה ומצוותיה, כי האינסוף שבך צריך להרגיש שהוא זה שמתממש ולא הרגשות שלך. וזה בדיוק הנקודה.

מעולם בהיסטוריה של האנושות כולה, לא היה כזה מצב שבו כל אחד יכול להתממש כפי שהוא יכול היום. רק שהמושג מימוש קיבל קונוטציה כה שלילית אשר זכה להצלחה בנראות, בכמות הכסף, בכח שלך להעסוק בעצמך מבלי הביט לכל עבר ולשאול ״מי צריך אותי באמת״. למי עוד אפשר לעזור שלא על מנת לקבל פרס.

2500 שנים של גלות, נשאר עוד קצת וכולם מתמוטטים לקראת קו הסיום. כמו שזה נכון במרוץ, כך בדיוק זה קורה בנפש האדם. הרגש רוצה תוצאות, והנשמה רוצה לעשות. לשאלה מי ינצח, התשובה ידועה מראש. השאלה היא רק אחת, האם אתה מוכן למסע, כי אנחנו חוזרים לשורשים כדי לזכות לגלות עצמנו מחדש.

אנשים עוקבים אחרי אנשים אחרים וזה פשוט נורא. מה יש לך לעקוב אחרי אנשים שרוב רובם המוחלט, פיהם וליבם אינם שווים. לקבל השראה זאת חובה. אבל לה לך ללמוד מאנשים שלא באמת מחוברים לעצמם ומוכרים לך אשליות במשקל ועוד אומרים לך בלי בושה, אתה היהודי ששומר שבת ושם קופסה על הראש והיד, זה פסה.

אז הוא המנכ״ל של חברת ״אבגד בע״מ״, והיא שווה מיליארדים. אך, אם תכיר את כל החבילה של חייו, אתה לא תרצה להתחלף איתו לרגע אחד. כי אתה זה לא הוא. ובהנתן מצב שלעולם הזה יש תכלית ברורה ומוגדרת עד לפרטים הכי קטנים, ולכל יהודי יש מטרה מאד ברורה ומוגדרת שלשמה הוא בא לעולם, מה אתה מחפש בשדות זרים? אתה לא מבין שהדיסק שלו, שונה במהותו משלך? רוצה להיות עשיר? תעשה זאת מתוך עולמך. לא על חשבון האחר!! במקום להתחבר לאחרים, שלא יביאו לך הרבה תועלת, למה שלא תשב עם עצמך ותכתוב את סיפור חייך? איפה התורה שבך? איפה כל הידע? איך הוא בא לידי ביטוי…

בדור של גאולה תפקידה של כל רשות ציבורית החל מהממשלה, היא לדאוג לאיזון מוחלט בין צרכי הפרט והכלל מתוך כללי המוסר והצדק, תחת אלוקים אחד.

המשנה באבות אומרת כי ״אם אין קמח אין תורה״, מאידך ״ אם אין תורה אין קמח״. ״אם אין יראה אין אהבה״, מאידך ״ אם אין אהבה אין יראה״. למעשה, כל משפט שתאמרו, תקבלו משפט שכנגד.

לא מאמינים?

פתחו את כל ספרי התורה/תלמוד, ותזכו להחשף לעולם בו כל רעיון/מושג/הוראה זוכה להעצמה מאלפת.

מאידך, זוכה לתגובה נגדית מאלפת עוד יותר. מה כל כך מיוחד בגישה לימודית שכזו, ולמה לאחר שהתחלנו לצלול מעט בנבחי חכמת הבורא, זוכים ללא מעט תסכולים, אשר מעמידים את האדם לא מעט פעמים מול מציאות שהוא מרגיש מרומה. כי מצד אחד א׳ צודק, ופתאום כולם אומרים שב׳ צודק, ואח״כ א׳ צודק, וחוזר חלילה. מה הולך כאן, ולמה אי אפשר לקבל תשובה פשוטה לשאלה פשוטה, ולמה באמת קיבל עם ישראל את התואר ״עם סגולה״.

מה כל כל מיוחד בנו?  ולמה כל שאלה נענית בשאלה יותר מאתגרת, ולא בתשובה פשוטה ועניינית.

אברהם אבינו קיבל הבטחה שהוא מקבל את ארץ כנען כירושה. הוא בא לכנען, מקבל רשימה של עמים היושבים בכל האזור שהובטח לו. לך תסביר ליהודי המתחיל ״שהאלוקים״ דיבר איתו והבטיח לו את המקום. למעשה אם תבחנו את כל ההסטוריה הכתובה בתורה, תמצאו מסרים כפולים כל הזמן, בכל עניין, בכל פרק.

יעקב נולד שני, פתאם נהיה בכור. ליצחק יש תאומים, והם שני הפכים. משה מקבל את התורה עבור עם אשר הוציא ממצרים, ומה עושה העם שלו? עוסק בעבודה הכי זרה שרק תעלו על דעתכם. נו תה תגידו, ממש פרדוקס!!

במגילת אסתר אנחנו קוראים על אחשורוש במשתה היין הגדול ״ לעשות כרצון איש ואיש״. אני לא מבין, איך אפשר גם וגם? או שאני דוגל בגישתו של מרדכי היהודי, או שאני דוגל בגישתו של המן. אין גם וגם. איך אפשר להיות כזה דו פרצופי? הרי הגדולה של התורה היא שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. אך, למה אנחנו עדיין מביטים בה, בצורה עקומה?

כשיהודי מתפלל, יש לתפילתו תכלית מאד ברורה ומוגדרת, והיא ליצור שלום. שלום בין מי בדיוק? או בין מה?ובכן, השלום הינו בינך לבין עצמך, בלבד. כמה שיותר תפתח את התודעה האלוקית שלך בכדי שהדבר ישפיע את עולם התכונות האישיותיות שלך, אזי אתה מפתח עולם חדש של כוחות פנימיים המסייעים לך לשבור את כל צווארי הבקבוק ולגרום למצב בו התודעה שלך והתכונות שלך הם דבר אחד.

פתאום תגלה שאין שום קונפליקט, אין שום מגביל, המח שולט על הלב, התודעה שולטת בחושים ופיך וליבך שווים.

למעשה חברים, אמצעי תקשורת שלנו עם כל מימד אפשרי הם החושים והתודעה. אין משהו אחר. אתה יכול לחיות מתוך החושים (אינטואיציה, רגש), או אתה יכול לפעול מתוך התודעה, אבל אף אחד מהם הוא לא התכלית.

התכלית היא איך התודעה שולטת בחושים. שהתודעה והחושים יהיו דבר אחד. קרי, תודעה חושית. זאת העבודה זאת התכלית. וכעת נותרה השאלה, ממה אתה טוען את התודעה? ממידע היוצר מציאות (תורה) או ממידע הנוצר מהמציאות (חכמה). זה הבדל תהומי , עצום ושונה במהותו.

ולאן שלא תפנה, כמעט ואף אחד לא מספק חינוך ולמידה מתוך גישה של ״ מידע היוצר מציאות״. זה במילים הכי פשוטות, למידה משמעותית. ואת המשמעות של האינסוף לא מספקים היום לעם נבוך. זאת הבושה הכי גדולה של ממשלות ישראל לתולדותיהן אשר בדרכים יצירתיות ובשם הציונות הנאורה, מטשטשים את תעודת הזהות של עם ישראל והיא תורת ישראל. שבכתב ושבע״פ.

במידע היוצר מציאות, יש פיתוח מודעות, יש התבוננות, יש התנסות ויש מימוש והפנמה. הייתי מוסיף ואומר, שגם קומץ הנציגים חובשי הכיפה ועטורי הזקן די איבדו את צביונם בכנסת והחלו להתייחס אך ורק לאנשי שלומם. אין עם. יש שבטים וכנופיות. וככה נראית כנסת ישראל תשפ״א. ולשאלה האם המוסלמים הם הבעיה, התשובה היא ממש ממש לא. כי גם מוסלמי הוא יהודי בפוטנציה.

מאחר והוא כופר בעבודה זרה ועשה ברית מילה. רק שאנחנו (התודעה) לא יודעים לנהל אנשים עם מערכת רגשית עצומת מימדים. ואם מישהו חושב שהוא יצליח להציל את בנו מכל הבעיות של הפרעות קשב וריכוז, ללא שינוי פנימי של ההורים, פשוט משלה את עצמו, כי הבעיה טמונה בהורים לא בתלמידים וזו תהפוך למשימה בלתי אפשרית.

כי המדע יסיים אתך את הסיפור באמצעות כדורים בעלי השפעה חושית (כי זה מה שהכדורים עושים) שמטרתם היא ליצור אשליה וערפול חושי ומתוך כך לתת לאדם תחושה כאילו הוא בריא ובזה הוא כביכול נרפא. ובפועל כולנו יודעים שזה לא כך. שזה לא ממש לא כך. כדורים מעולם לא ריפאו את האדם. זה האדם שמרפא את עצמו מתוך עולמו הפנימי.

עולם החכמה החיצונית המקבל חשיפה בעיקר מכיוון האקדמיה, הינו מנגנון שאחוז לא קטן ממנו מושתת על יסודות שאינם מן האמת האובייקטיבית, הערכת והמוסרית. יתרה מזאת, כל הלמידה האקדמית אין בה שום עניין לגרום לידע שהיא מעבירה אליך, לגרום לך להשתנות, בכדי שתוכל לחיות מתוך משמעות.

אתה לומד רפואה, ויודע שסיגריה זה אסון. אבל אחוז עצום של הרופאים מעשן. למה? כי יש אותם ( עולם התכונות המאפיין את אישיותם) ויש את הידע שהם צברו, ולא קרב זה אל זה כל הלילה. ואח״כ מתפלאים מהיכן באים כל מצבי הדואליות של האדם כלפי עצמו, וזה מחלחל לכל שכבות החיים, כי אם הדבר הפך לסטנדרט, אז למה לא לעשות כך בכל תחומי החיים.

הדיסוננסים הפנימיים הבלתי פוסקים, ולמה לא מאמינים לאנשי מקצוע יותר? כי כולם חשודים במרמה, כולם מצטיירים כ״ חיקויים חיצוניים״ולא כאנשים ״ פנימיים״, ולבסוף כשהאדם מתחיל במסע האישי שלו אל עבר האמת, הוא מגלה כמה שקר ומרמה סובבים אותו. פתאום נפלו לו עשרות אסימונים במכה אחת, והמסכן לא יודע את נפשו מצער. ככה בדיוק זה קורה. אחד האסונות הגדולים של האנושות זאת תרבות יוון.

קראתי במדיה מחברים שכתבו שתרבות יוון, הביאה הרבה נאורות לעולם, ותיאטרון, וספורט וכו וכו. אני חייב לומר, שלא יורדים לעומקם של דברים האם יש בהם מן האמת או לא, אתה מגלה שהכל שקר אחד ענק. תרמית, סחיטה, ושרלטנות לשמה. כי איפה בדיוק הבעיה איתם? הם טענו שלא חייבים ללמוד על מנת להשתנות. אפשר גם להתענג מעניין שכלי, ואפשר להתענג מעניין חומרי. להבין חכמה זה עניין אחד, שאין לו שום קשר ישיר לאיך צריך להתנהג ,ולפעול בכל הקשור לבין אדם לעצמו, והגרוע מכל לבין אדם לחברו.

אפשר להיות בהמה, ואפשר להיות שכלתן. מה יש? מי קבע שזה פסול? איפה הגבול נעצר? מתי השכל כן אמור לחלחל את המידות, ומתי לא?   הם למעשה טשטשו בצורה פנומנלית את שביל הזהב שבין השכל והלב, ויצרו את הדואליות המכוערת הקיימת היום בעולם במימדים כה עצומים שהם פשוט חסרי מעצור. ומי שחושב שאין בו דואליות, רק מעיד כמה הוא חולה ואין לו שמץ של מושג עד כמה החולי שלו קשה מנשוא.

אבל, כדי שלא תרגיש לגמרי מדוכדך, פותרים לך את הבעיה עם מנגדי דכאון, סמים, ועוד אינספור כלים, המסייעים לאדם לצאת לשעה קלה מהדכאון של החיים. ואם אתה רוצה להבין עד כמה הדבר אסוני, או כל שותפים לפשע עוד יותר גדול שבו אונסים אתכם ומטריפים לכם את התודעה בכך שריטלין זה דבר טוב לילדכם וזה יסייע לו להצליח.

ה׳ ישמור ויציל!!! במקום לטפל בשורש הבעיה הולכים לסימפטומים. ולאף אחד לא אכפת!!!! כי ענייני הקריירה או עניינים אחרים, הפכו ליותר חשובים מעתידנו שלנו שזה ילדינו, ואנחנו נותנים לכל תאגידי העולם להשתלט לנו על החיים. והם עושים בצורה כל כך דיפלומטית ויפה, ואומרים לך, קח. זה בחינם!! רק תשתמש..

חברים אם לא נתעורר ומהר, אנחנו עלולים להגיע לתחנה בה פספסנו את הרכבת האחרונה. היפה הוא, שזה קורה בלי נשק, בלי אלימות, בלי עצבים, הכל כביכול״ באחווה״ ביחד, למען כולם, ולבסוף, הפכת לעבד. כי אתה כבר לא עובד בשביל עצמך, אתה משרת של התאגידים.תשימו לב כמה מידע טוחנים את האדם חברות המדיה. הכל זמין, הכל נגיש, רק אל תתאמץ. אנחנו חושבים בשבילך. וכשאין התפתחות תודעתית, אפשר להכריז על תחילת המוות.

חברים, העצמה של עם ישראל/העברי מתבטאת בכך שהיא לא רואה במשפט ״ אם אין קמח אין תורה״ והמשפט ההפכי, כבעיה, אלא כפתרון.

השאלה היא איפה אתה כעת. אם אתה נמצא במצב של ״ קמח״ ( עוסק בענייני גשמיות העולם), נראה אותך מחבר זאת עם החכמה אלוקית. נראה אותך איך אתה מיטיב עם כולם מתוך עולם יכולותיך. וכאתה נמצא במצב של ״תורה״ ( לומד את חכמת החיים), נראה אותך במעשים בפועל, במידות טובות, בנסיון של נתינה שלא על מנת לקבל פרס, כי באמת בסופו של יום, העיקר הוא המעשה.

הייחוד שלנו הוא לדעת לחבר את הקצוות למציאות אחת( תביטו כיצד מנוקד סגול- שתי נקודות ונקודה תחתונה המחברת. אתה לעולם לא תוכל לגשר על פערים בחייך, באם לא תדע להקשיב קודם כל לעצמך( להכיל באופן מלא) ובוודאי לדעת להקשיב לאחר. אם תלמד להקשיב לעצמך, המסרים כל הזמן באים. הקב״ה כל הזמן מדבר מתוכיותך. כל הזמן. השאלה היא, האם אתה בכלל אפשרת למציאות הרוחנית שבך לחדור ולגרום לה לפעול, אם לא לפחות להיות מאופשרת.

אם אתה רוצה לעזור לאחר, אם אתה רוצה ליצור מצב של אחדות חברתית אמיתית, אז זה בכלל לא רלוונטי מה אתה חושב; זה רלוונטי לשמוע את דבריו של חברך ולהעצים את טענותיו מתוך דבריו. מתוך האמת שלו בה הוא מציג טיעונים של בעד ונגד. וכל זה מתוך איזה חוקים? חוקים אשר ביכולתם לשנות את המציאות מקצה אחד אל קצהו האחר, או מתוך חוקים של דואליות וצביעות חברתית בה כולם מחייכים לכולם, אבל מסתכלים על כולם מלמעלה!!  ואת האמת רק אתה יודע…

עם ישראל לא במקרה נקרא עברי, לא במקרה הוא עם סגולה, ולא במקרה הוא הנבחר , ולא במקרה הוא השולט, ואין במקרה כלום. הוא כזה כי זה התכלית שלו. לייצג את הנשמה , לייצג את המציאות הרוחנית, לייצר את המציאות שמעבר, על מנת ליצור כלים מעשיים למציאות אישית וחברתית טובים יותר.

זה שהכלים הם התורה והמצוות, והתפילה , אלו הם עובדות מוכחות. זה שאתה לא רוצה להבין או מסרב, כי אתה רואה מציאות חברתית קלוקלת הן במגזר שאמור לייצר את היהדות באופן הנעלה ביותר, זה כי אתה הוא הבעיה.

אתה חובש משקפיים פסולות. כי החושים מראים לך מציאות שגויה. אתה חייב להשתנות ולראות שיש גם אנשים טובים ואמיתיים, שהם באמת יכולים להיות מודל לחיקוי, ולגרום לרצון אמיצי להתחבר אל האמת. כי הם מריחים אמת. ואדם בעל חושים חדים בעסקים לא ייפול מהר בפח.

אז איך מגיעים לדרגה כזו? יהודה ויוסף המופעים בפרשה, אלו שתי מעלות הקיימות בך. יוסף הינו ההווה ויהודה הינו העתיד, קמח ותורה, אור וכלי, משפיע ומקבל. כדי שתוכל לממש את המצבים האלה בך, עליך ליצור מחולל של ״שינויי גישה״ תמידי, בו פעם אתה פעם משפיע ופעם אתה מקבל.

למעשה הסיפור של יהודה ויוסף זה הסיפור של משיח בן דוד ולבין משיח בן יוסף. מה הכוונה? כשאדם חי את ההווה הוא רואה את מה שהוא רואה ושופט את המציאות בהתאם. כשאדם חי את העתיד הוא רואה שהכל טוב ואין כאן שום דבר רע. כל הרע הזה כביכול זאת אשליה אופטית זמנית.

והמלחמה היא על בנימין. שזה למעשה תהליך הבניה של עצמנו כלפי תכליתנו בעולם.

כדי שתוכל לראות שהכל כאן הוא טוב אמיתי, אתה חייב את ״בנימין״. אתה חייב ליצור את היכולת לפתח ולבנות את התהליך, להתמסר לדרך ולכן יהודה ויוסף נלחמים עליו. ולמעשה חברים כדי להיות בדרגה שבה אתה מברך על הרע בדיוק כמו שאתה מברך על הטוב, אתה חייב את ליצור תהליך בניה פנימי.

וזהו למעשה מסע החיים חבריי. אתה חייב לבטל את עצמך, ולנסות להשליך את יהבך על הבורא יתברך. תנסה , זה עובד. אני אומר מתוך נסיון. אתה לא כזה חכם כמו שחשבת. כי בסופו של מסלול, אתה מגלה מי מת והשאיר דור של עתיד, ומי מת והשאיר אחריו אדמה חרוכה של מלחמות בלתי פוסקות של אגו, וכבוד. ודי למבין.

הצלחה זה לא אקזיט!!! אקזיט זה בסך הכל הזדמנות פז להתעלות ערכית, חברתית ומוסרית, או ללכת לכל הרוחות. ככה פשוט. וגם כשלא מסכימים בין חברים, בעל ואשה, בקהילה, בעבודה, צריך לדעת איך לחלוק ולהתחלק. הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית.

כשזה קורה, אתה יוצר שיחה/מחלוקת לשם שמים, אתה יוצר פעילות שהיא לשם שמים, אתה אף פעם לא אוכל לבד. ענייני הכלל קודמים לענייני הפרט. אתה למעשה בונה מסלול בו אתה מעצים את האחר מתוך האחר, ולא נעצם על חשבון האחר. כי בסוף, שפועלים מתוך אמת, מתוך רצון לשלום, מתוך ועפ״י תורת ישראל, אתה מגלה שכל המסלול הנוראי שקרה בחיים, היה בסה״כ טירונות המכינה אותך לשלב הבא בחייך. זה הכל.

 

אאחל מכל ליבי שכל אחד ואחד מכם יזכה ללכת בדרכי האמת והשלום, ולזכות לומר ולראות במו עיניו, כי באמת הכל היה לטובה, כי הנה ב״ה יצאנו מזה, ואנחנו במקום אחר לגמרי…

!שבת שלום

דוד בותרסון- David Boterson