אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּו (ירמיהו כג, כד׳)
״אני מאמין…… באמונה שלימה……בביאת המשיח… אני מאמין״ כתב יהודי חסיד ניגון חדש לגמרי בדרך למשרפות בטרבלינקה. הוא ניגן את הניגון בהיותו דחוס בקרון ופתאום החל לשיר. חסיד אף פעם לא מתייאש ולא נותן למציאות לשלוט בו. פתאום הוא מתחיל לזמזם ומתחילים לצאת לו המילים מהפה בניגון שאף אחד לא שמע מעולם. כולם מביטים בו משתאים ולאחר כמה דקות החלו כולם להצטרף אליו בקרון עם דמעות שליש ״ואף על פי שיתמהמה….בכל זאת אחכה לו….. בכל יום שיבוא….״ שמו היה ר׳ עזריאל פסטק.
הקרון הזה התמלא בדמעות של תקווה ליום שכולו טוב. עזריאל פסטק אזר אומץ, לקח קרש מעץ וכתב עליו את התווים של הניגון. הוא הצליח לשכנע 2 ילדים צעירים לקפוץ מהרכבת והביא את התווים לרב שלו, האדמו״ר ממודזיץ ששהה בארה״ב. אחד משתי מהילדים שקפצו, לא שרד והשני שרד והגיע עד לארה״ב לממש את הצוואה של ר׳ עזריאל פסטק. הילד הגיע עם הקרש מלא בתווים לאדמו״ר, והיום היה ערב יום כיפור. האדמו״ר ביקש מהנער לשיר לו את הניגון כפי ששמע אותו מר׳ עזריאל. האדמו״ר לא התאפק ושפך דמעות שליש.
את תפילת כל יום הכיפורים פתח האדמו״ר בניגון אותו קיבל במיוחד מר׳ עזריאל, ״אני מאמין״. הקהל בבית הכנסת ששמע את הסיפור של ר׳ עזריאל פסטק מהאדמו״ר, לא יכל לעמוד מנגד. הם התרגשו בדמעות שאת יום הכיפור הזה, הם לעולם לא ישכחו. הם נשבעו כולם להפיץ את הניגון לכל קצוות תבל וכך היה.
רק כאן בישראל, ארץ חמדת אבות, קמים להם קומץ יהודים המתנהג כערב רב ומטילים דופי בניגון ושיר התקווה של עם ישראל וברצון של חיילי צה״ל לשיר אותו בסיום קורס. ככה זה חבריי, אדם שמתכחש לעברו, לא ידע את עתידו.
האמת, לאחר שהקורונה החלה לתת את אותותיה בצומח, בחי ובמדבר, אפשר לחדד את המשפט הנ״ל ולומר את שאמר הכתוב ״סוף דבר הכל נשמע……״ אנחנו בתקופה שבה אנחנו מתחילים אט אט לראות איך שמה שעשינו מתחיל לצוף מעל פני המים. זה לא הולך להיות נעים בכלל. האדם יתחיל להרגיש נבוך, חסר אונים, מתוסכל, ומוציא את כל זעמו על כל מי שרק אפשר מלבד עצמו. זה הוא הרשע, זה הוא הגנב, זאת אשתי המעבנת, זה בעלי וכו וכו.. זה כולם חוץ ממני.
אם רוצים להתחיל מחדש, אין בעיה. מאחר והחטא הראשון היה אי לקיחת אחריות אישית, אז אם אתה לוקח אחריות על הכל, ברוכים הבאים, אתה מעניין את העולם. זה קשה חברים. קל כל כך ללחוץ על המקלדת את המילים, אבל להיות בדרגה שהאדם לוקח אחריות על מעשיו, זה מצריך שינוי תפיסה של 180״ בכל עולם החשיבה של האדם. העולם יהיה חייב לגרום לך למות כדי שיהיה אפשר להוליד אותך מחדש. אחרת, לא ניתן להבריא את האדם.
אדם הולך לרופא משפחה ואומר לו ״ד״ר יש לי סכרת. אני צריך תרופות״. אני עוד לא ראיתי רופא שיושב ועושה ניתוח חשיבתי לאדם איך צריך לחשוב. אני עוד לא ראיתי רופא שעושה דמיון מודרך לחולה, כדי שיגרום לו להבין שאין לו שום סכרת. אלא, ייתכן ויש לו סוכר בדם ועליו לבצע מהלכים מידיים על מנת למצוא את דרך הזהב באיך להפטר מהחולה הרעה הזו באופן מיידי. אם כך הרפואה היתה מדברת, אולי לא היינו מגיעים לקורונה ואולי לא היינו מגיעים לאן שהגענו. זה פשע הכי גדול שהאדם אומר על עצמו ״אני חולה סכרת״, ״אני הומו״, ״אני גנב״ , ״אני נואף״, אני גאוותן״. יהודי הוא לא אף אחד מהדברים האלה, חלילה. זה נכון שיש לאדם מצב מסוים שנכפה עליו, או שהוא תפר אותו היטב. השאלה היא, מה עושים עכשיו? חיים על תהילת העבר או רוצים לחיות מתוך המשמעות.
אני עוד לא ראיתי אדם אחד שמברך את חברו ביום ההולדת ״אני מאחל לך שיהיה לך הרבה אמונה״. כולם מאחלים בריאות, כולם מאחלים פרנסה וכולם מאחלים נחת מהילדים. למה? למה אף אחד לא מאחל לחברו יה״ר שתזכה ליראת שמים, לאהבת הזולת, לחכמה אלוקית ולקיום מצוות. אדם שיש לו את 4 הכלים הנ״ל, הוא אדם שמסוגל להפוך כל מציאות על פיה. רוב בני האדם מיחסים את האמונה לדת וזה ממש לא נכון. יתרה מזאת, מושג האמונה זה לא ״I believe״, אלא היכולת של כל אדם לאפשר כל מציאות אפשרית במחשבה. אדם שאין לו את זה, הוא חסר אמונה. וזה לא מעניין אם הוא דתי או לא. הדת באה כדי לתת כלים לפיתוח האמונה בכל מציאות, זמן ויכולות. אם העולם הוא טוב והעולם הוא מיטיב ואם האדם הוא עולם קטן, אזי גם תפקידו של האדם להיות טוב ולהיות מיטיב עם הכלל. עם החי, הצומח והמדבר. אם אתה אוהב דגים, למה אתה אוכל אותם? אתם לא תאמינו כמה צריך האדם כדי להזין את גופו. כמעט וכלום.
אז, מהיכן מפתחים את האמונה? מהם כלי האמונה? שהרי אמונה מופשטת ככל שתהיה, חייבת להתפתח ולהתאמת למציאות ברת הרגש. חייבים להרגיש זאת במציאות אחרת אין טעם לאמונה שכזאת, שאם לא כך, אין הדבר אלא דמיונות שווא. חשוב רק לציין כשמדובר באמונה היהודית, אין הדבר יכול לקרות באמת ללא ידיעת החכמה האינסופית, מחד. מאידך, ללא קבלת מרות ע״י האדם, כל חכמה טובה ונעלית ככל שתהיה, אין שום סיכוי להשריש אותה ולהמירה לטבע אנושי. חייב את שניהם.
חברים, ללא הבנת השפה אשר דרכה מדבר האינסוף ברוך הוא בעמו הנבחר והשרשתו במחשבה, בדיבור ובמעשה, אין שום סיכוי לשינוי ובוודאי להתפתחות העולם, כי כל התפחתותו הכלכלית, המוסרים והחברתי של העולם, תלוי במח, בעם הנבחר. לכן כשרוצים להיות אנשים מוסריים וערכיים ולגדל דור ישרים מבורך, חייב הדבר להיות מתוך הפנמת שפת הקודש ומשם נוכל באמת לפתח:
- חשיבה חיובית
- להיות בר דעת
- לפתח דמיון מודרך
- ראיית כל מציאות כטוב גמור
- לפתח ענווה
- לדעת לשאול שאלות
- ליצור תקווה
- להשתנות באופן בלתי פוסק גם אם כל המציאות טופחת על פניך
- להיות ספקן בריא.
- לדעת להתבונן נכון על עצמך ועל המציאות
לומר את האמת, אני מרגיש מאד מאוכזב. בעיקר מאותם קבוצות אנשים הקוראים לעצמם חרדים. אחד החולות הרעות של היהדות השמרנית היא המילה ״חרדים״. זאת חולה רעה שהביאו עמם ממזרח אירופה ומכל מני מקומות ומנסים בכל דרך לאנוס את ישראל בנסיון להפוך את ישראל לגטו בדיוק כפי שהיה באירופה. בואו נודה על האמת, תמיד שנאו את היהודים. תמיד יהודים שנאו יהודים בכל מקום מעולם. זאת עובדה. זאת לא השערה. אז אם מישהו מצפה מיהדות שחיה אלפי שנים בטראומות לקום בוקר אחד על הרגליים ללא תחלואים וללא תופעות לוואי, הוא עוד לא מבין שהוא לא מבין.
היה מקום אחד בכל העולם שבו יהודים היו נאהבים, מכובדים, מכבדים, חיים ביחד, בכבוד ובהרמוניה. המקום הזה היה גיאורגיה. 2800 שנים מאז בית ראשון היו שם יהודים שעבדו, חיו בכבוד, התפרנסו, פרנסו, אכלו והאכילו, קידמו והתקדמו. אתם יודעים למה? כי הם אף פעם לא אכלו לבד. מושג החסד זרם להם בורידים. אחד עבד ודאג ל-5 משפחות. היהודי עבד ודאג גם לגוי שלא יחסר לו כי גם הוא יציר כפיו של הקב״ה ולא כמו שאני שומע בכל מיני מקומות שאפשר לגנוב מגוי, אפשר לקחת מגוי ואפשר לדפוק את הגוי. בסוף הכל חוזר, חברים. יהדות גיאורגיה לא באה לישראל מחוסר ברירה, אלא מתוך אידיאולוגיה, מתוך אהבת ישראל, מתוך געגועים לירושלים. הרצון לעשות חסד עם כולם, הרצון לשיתוף, היה דרך חיים. ככה הם חיו, חבריי.
״אדם שמאמין ולא יודע, הוא עיוור״. הולך באפלה, תמונת המציאות עוד לא ברורה לו, היעד ממש לא מוגדר ולאן שיגיע, יגיע. ״ העיקר שיהיה טוב״. ״אדם שיודע ולא מאמין, הוא מסכן״ הוא מחזיק במציאות אך לא מצליח להתקדם למציאויות טובות יותר, נעלות יותר וערכיות יותר. יש ארבעה סוגי אנשים הנקראים – ״יודעים״:
- 1. הוא לא יודע שהוא לא יודע
- 2. הוא לא יודע שהוא יודע
- 3. הוא יודע שהוא לא יודע
- 4. הוא יודע שהוא יודע
באיזה סעיף לדעתכם רוב העם אוחז? באיזה סעיף לדעתכם העם חושב שהוא אוחז? באיזה סעיף העם אמור לאחוז? ובאיזה סעיף אף אחד לא אמור לאחוז…. בואו נתמקד באותו אחד ש- ״יודע שהוא לא יודע״. הוא, להבדיל מכולם התחיל להבין את התכלית כי זה התלבש לו בשכל. הוא זכה לראות את התמונה. הוא משווע למימוש, אבל הדחפים הפנימיים האלו למימוש של הרגע על חשבון החזון (החלום הגדול), מעבירים אותו על דעתו והוא לא שורד. כל פעם הוא מחליק על הבננה הזו בשם אלוקי היוהרא, הנשים והכסף. סליחה, בשם אלוקי השכל!!
בואו נודה על האמת, זה הכל עניין של כסף. ברוחניות יש ליהודי רצון לכיסופים אינסופיים, ובגשמיות יש לו רצון לכיסופים מציאותיים.
התורה מתארת את חוקת התורה מחד, ומאידך את חוקת הפרה. מאחר ושניהם חוקה מה בדיוק ההבדל ביניהם שהרי החוקה היא רצון אינסופי להתממש מבלי הסבר הגיוני. מאחר וכל מה שקים בתורה קיים גם באדם, גם לאדם יש רצון. את חיצוניות הרצון אתה תוכל לדעת ברגע שיפתח את פיו או את ידיו. אבל את פנימיות הרצון של האדם, לעולם לא תדע. או שמא אולי כן? אם המושג נעוץ תחילתן בסופן, אשר גם מוכח ימים לבקרים במכניקת הקוונטים, אז סוף דבר הכל נשמע. האם הכוונה הפנימית שלך היתה מתוך רצון עצמי או מתוך רצון להשפיע.
אם כוונתך הפנימית היתה מתוך רצון להשפיע, למה אתה נעלב? ומדוע אתה נפגע? זה הרי רצון האינסוף, זה רצון הבורא, תזרום עם זה למרות שזה נגד רוחך. אם כוונתך היתה מתוך רצון עצמי, כאן מתחילה בעיה, כי זה רצון פסול ויש מחיר שצריך לשלם מאחר ואתה לא מודע לחוקי החיים ועליך להתקרב יותר ולהבין את המשמעות של חוקי החיים. אם מישהו חושב שהאינסוף לא ידע שתחטא, פשוט לא מבין שהוא לא מבין. השאלה היא מה קורה יום אחרי. האם החטא קרב אותך אל הקב״ה, או הרחיק אותך. תבדוק את עצמך לפני שממשיכים.
הרצון העצמי הזה, זה היסוד בו מאז ומתמיד אתה מפיל כל אדם על פני כדור הארץ, ולא יעזור גודל הזקן שלך, או מידת המוסריות האישית שפיתח האדם האינדיבידואליסט, לעצמו.
ביום שבת אחד, קרה אסון לאחד החוואים בכפר והפרה נפלה לבור. כולם רצים לרב של הכפר, כבוד הרב, יש לנו בעיה ואנחנו חייבים להתייעץ אתך. מה קרה? שאל הרב בבהלה. יש פרה אחת שנפלה בבור והיום יום שבת ואנחנו לא יודעים מה לעשות. הרב קם ואמר מפורשות ״אסור לנגוע בפרה״. החברים מביטים אחד בשני ולא יודעים מה לעשות. פתאום קם אחד החברים ואמר לרב, אבל כבוד הרב, זאת הפרה שלך… הרב שמע זאת וכמעט שהתעלף. הוא מיד קם ואמר להם ״מה השאלה, תוציאו אותה מיד״. ככה זה חברים, שאתה נגוע בדבר, שם מתחיל אבן הבוחן האמיתי. וזה לא פשוט.
את המשפטים הנ״ל לא אני כתבתי, אבל אם יש משהו שיכול להוציא אדם מדעתו, זאת הידיעה שאוטוטו החלום מתגשם, הנה המים יוצאים מהסלע, והם לא יוצאים. ועוד נסיון ועוד מאמץ, ועוד הלוואה, ועוד התחייבות, ועוד שינוי התנהגותי, ועוד תיקון במבנה האישיותי, ועוד מעשה צדקה, ועוד נתינה, ועוד ועוד, וזה לא בא. זה פשוט לא הולך!!!
להיפך, פתאום הכל מתהפך על האדם, באים כל מיני הפתעות מכל מיני מקומות, שעל כל הפתעה האדם ישר מרים דגל ואומר ״ זה בדיוק מה שהיה חסר לי עכשיו בחיים״. ריבונו של עולם, לא מספיק מה לקחת ממני, עכשיו גם זה ???בצומת הזו, נופל הרוב המכריע. כל אחד בעולמו שלו, הייאוש גובר, התסכול משווע, ומה באמת עושים, זו שאלת המליון דולר… שמעתי בהתוועדות חסידית את המשפט הבא: ״כשלא הולך איך שרוצים, צריך לרצות איך שהולך״ . ואז בא עוד משפט מעצבן, ״ריבונו של עולם, אני עשיתי כל מה שאני יכול, עכשיו זה בידיים שלך״.
כלומר, אתה באמת חושב שעד עכשיו אתה היית לבד במשוואת החיים, אין כאן איזה שהיא מערכת אחרת שתוקעת אותך, מקדמת אותך ואז כשנשברים אז זה כבר לא אני, מעבירים את האחריות על הקב״ה, על השותף, על האשה, כי הם עכשיו אשמים במצב, כי איכשהו אנחנו מיצינו את מה שאנחנו מבינים, ועכשיו עושים pause כי אין מושג איך ממשיכים מפה, ועצם העובדה שעד עכשיו קרה מה שקרה, זה נטו 10 אצבעותיך? ממש סדיסט הבורא הזה. ואתה ברוב חכמתך השכלת להרים את בניין החיים הזה עם תחושה אמיתית שזה באמת אתה נטו.
ואז מגיעים המשפטים הבאים:
״ נו מה אתה רוצה? נראה אותך שורד בלי כסף, אתגרים מבית ומחוץ, הבית עומד להתפרק, כי האשה התרגלה ללוקסוס מסוים, ואם אתה לא מספק את הסחורה אתה הופך פתאום ללא רלוונטי כן, זאת שקראה לך כל החיים ״ נסיך שלי״.
סדרה שלמה של חוסר הצלחות, ופתאום החברים הכי קרובים לא סופרים אותך, ואתה מת לפגוש את האלוקים ולומר לו פנים אל פנים מה באמת אתה חושב עליו. אז זהו? ״מה שבישלת, זה מה שתאכל״ ??
כל אדם, ללא יוצא מן הכלל סוחב עמו עבר. קטן,גדול, ארוך, קצר. וכשעושים זום מגלים שהחליפה לא כזו נקייה כפי שהיתה במרחק 5 מטר. השאלה כמובן היא, מה עושים עכשיו…. האם יש מצב לעזרה ראשונה, או המצב מחייב לניתוח ואשפוז בהרדמה.
יהודי חסיד של הרבי מלובביץ עמד לחתן את בנו. והוא לא ידע האם הכלה באמת מתאימה לבנו. התשובה של הרבי היתה מאד מוזרה עבורי. הרבי ענה לו, ראיתי ברשימת הנשים שטפלו במראות הצובאות, בזמן ביהמ״ק, וכלתך אכן נמצאת שם.
מה הרבי בעצם אמר לאותו חסיד? הרי אשה היא תמונת המראה של הגבר, היא זו שתרומם או תרמוס ח״ו. השאלה היא רק אחת: האם בדי.אנ. איי. האשה עושה זאת מתוך רצון להשפיע, או מתוך רצון עצמי. את זה החסיד לא יכול היה לדעת. וכשהרבי אמר לו את שאמר, הבין כי כלתו אכן ראויה להשפיע כל טוב אלוקי לבנו.
מי שחושב שבגלל שהוא לומד תורה הוא אדם טוב, פשוט לא מבין כלל את משחק החיים. אדם לומד כי יש לו עניין במימוש עצמי. הוא רוצה להשכיל, הוא רוצה להחכים, והוא מאד רוצה להתקדם. לשאלה אם מתוך הספר אותו לומד האדם, ייצא סיפור חדש או רק הנאה רגעית, תלוי מאד באיך האדם חושב.
הלומד על מנת לעשות, זוכה ל-48 מתנות וכולן מבוארות יפה בפרקי אבות.
חשבת לרגע שאולי הדרך שבה אתה לומד היא בעייתית? האם למדת פעם בלי פרשנות? האם ניסית לפתח את המחשבה מתוך הטקסט המקראי? אז מה אם טעית? אז מה עם הבעת דעה חסרת טעם? רק ככה מתפתחים. רק ככה הדמיון, הזכרון והחשיבה היצירתית מתחילים להתממש.
אז רש״י אמר…….על זה אנחנו עוד לא מתווכחים. אנחנו מתווכחים על האיך, כדי שתתחיל לשאול סוף סוף, למה?
חברים, זאת נקודה מאד מאד עדינה ומאד מסוכנת. כי אם האדם בא עם כוונה לא רצויה, עם רצון עצמי, הסיפור עלול להסתיים בכי רע. אני לא רוצה להשמע כופר ח״ו, אבל תלמד להתבונן. התורה נותנת כללים לזה. חייבים להרחיב את מידת ההכרה האלוקית הקיימת בך. חייבים לזכך אותך. חייבים לזרוק אותך למדבר וחייבים לשבור אותך לרסיסים. וכמה שיותר קטנים יותר טוב לך.
״ החולי הגדול ביותר של האדם הינו חוסר המודעות לחוליו״ בכל תהליך בחיים יש רצון לקבל. אם זה ידע, כסף, כח, השפעה, אהבה, וכו רוב בני האדם תקועים בדיוק בצומת הזו. למה?
אם מישהו לא חווה על בשרו מה זה לקבל ידע רב עצמה, חיבור אדיר לכסף, לאהבה, לכח, וכו…לעולם לא יבין באמת מדוע האלוקים של הבורסה בניו-יורק הוא שור, ולמה עם ישראל יצר לעצמו את ״ עגל הזהב״
מה ההבדל בין שור ( עגל) לפרה?
- השור (אדום) מייצג את ה- ״רצון לקבל״ .
- הפרה ( לבן) מייצגת ה״ רצון לקבל על מנת לתת״. במילים אחרות, את הרצון להשפיע.
יש מצב שבו האדם אומר ״ אם טוב לי אז טוב לכולם״. זה האינדיבידואליסט האגוצנטרי המושבע. קודם אני. היום זה נקרא קפיטליסט . זה גם השקר הכי גדול שיכול להיות. להמן הרשע היה הכל. מעמד, כסף, כבוד, וכוחות, משפחה ילדים טובים. היה לו את החלום. אבל מה, הוא לא יכל לסבול את העובדה שיש עוד אחד מקביל אליו, שלא סופר אותו.
הוא לא יכל לסבול את העובדה שלאחרים יש טוב גם בדיוק כמו שיש לו. זה העביר אותו על דעתו. הוא השתגע מזה. ואם רוצים להבין עד כמה הוא הלך עם זה רחוק, כל עם ישראל עמד להכחד מאגוצנטריות של אדם אחד, שהיהודים בכלל לא היו קשורים אליו. כן חברים, גם בעם ישראל יש עוד חבורת מסכנים המודאגת ממה יגיד העולם.
אתם מוזמנים להביט בכל צמרת הנהגת ישראל. אחד הכשלונות הכי גדולים שמדינת ישראל עוד לא הפנימה, זה שרמטכ״ל או כל איש צבא מאד בכיר, לא יכול להיות ראש ממשלה במערכת דמוקרטית. במערכת דיקטטורית, זה יכול להיות סיפור הצלחה. בדמוקרטיה, זה מתכון לכשלון מוחץ.
הם באים עם דיסיפלינות של סדר השתלשלות שלא הולכות בקנה אחד עם מבנה חברתי ופוליטיקה, הם מביאים משטר ודפוס חשיבה מאד הירארכי, והם לא מבינים מה זה חשיבה יצירתית. כי זה תחום שלא נדרש. אתה צריך לדעת למלא פקודות, או שאנשים מתים. ככה פשוט.
הם יודעים את סדר ההשתלשלות. ואם יש מישהו שחושב שלא לפי סדר ההשתלשלות, אלא בצורה רוחבית, הוא גמור מבחינתם. כי זה דפוס חשיבה שהם לא מכירים, ואין שום סיכוי שהם יודו בזה, ומיתתם לצערי, היא מתת העם. אם תשימו לב טוב טוב, תראו שמי שמוביל הוא אותו אחד ששם פס על העולם. לא רואה אף אחד ממטר. הם היום בראש.
אבל יכול להיות מצב אחר שבו המנהיג אומר, ״ אם טוב לכולם, אז טוב לי״ . שניהם רוצים לממש את אותה תכלית. הראשון משתמש לכתחילה בדרך שהיא מחשבתית, פסולה. והשני, חושב ופועל נכון.
״ מחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה״
זה באמת לא משנה כמה ידע יש לך. כי ״ לא לחכמים לחם״. זה משנה אם הידע אותו קיבלת משומש לטובת הכלל ומסייע לאנשים למימוש משמעות, או את קופת המזומנים. אקזיט של 15 מיליארד דולר קרה אחרי 20 שנה של עבודה מייגעת, רצף של טעויות וכישלונות. מה שרלוונטי זה איך אתה קורא את המפה החברתית והאם אתה מכניס את עצמך במשוואת ההצלחה, או שם את עצמך ואת מחשבותיך בצד, והכלל קודם לפרט.ככל שאתה קיים ונוהג כ״ יישות״, דע לך כי דרכך לא תצלח. ככל שאתה בטל לתכלית, אתה תצליח. אבל כדי להצליח צריך כלים.
אז איך לוקחים אומה שלמה אחרי רצף של כשלונות, דימוי עצמי נמוך, על סף ייאוש טוטלי, ויוצרים בה תמונת דמיון של ״ הגאולה האמיתית והשלמה״ ועוד אומרים לך במשך למעלה מ-2000 שנות גלות, זה אוטוטו קורה.
אין מה לעשות, אלא חיייבים להודות בהכנעה כי הגיע זמנם של הישיבות השכלתנית להסגר, וכנ״ל לאקדמיה. שניהם לא רלוונטיים.
ובאותה נשימה, ממשלת ישראל צריכה להתפזר. אסור שבמדינת ישראל, יקום אזרח שמתבטא נגד מדינתו ועמו , הבוגדים, התוקפים, ועוד כל מיני שמות כלפי עמו. אז מה כן? ״ מרכזים חינוכיים למשמעות המשלבים בין האישיותי למקצועי״ את זה עדיין אין.
חברים, יש כאלה שעלו על רכבת הגאולה, יש כאלה שעוד מתלבטים, יש כאלה שאין להם מושג שיש כזו רכבת, ויש כאלה שאין להם את היכולת להגיע מהנקודה שבה הם נמצאים, אל אותה רכבת. כל אחד מאיתנו נמצא בצומת אחרת. ״כל ישראל ערבים זה לזה, ואהבת לרעך כמוך״.
אם תשב ותשתה קפה עם כל אדם, ותקשיב למה קורה בעולמו, תגלה שיש לך המון מה לתת. וזה כל מה שהעולם מבקש ממך. זה הכל!!! עצה נכונה, המלצה טובה, סיוע כלכלי, וכו וכו ( כל אחד עפ״י דרגתו וכישוריו. אל תחפש את המשפט ״ אני עשיתי כל כך הרבה טוב, נו ריבונו של עולם, איפה החזר ההקשעה??״
אל תתן בשביל לקבל. אתה צריך לתת כי זו הדרך הנכונה. מתי תקבל ואיך תקבל, נסתרות הן דרכי הבורא.
אבל אם אתה מכיר בתכלית, במשמעות של החיים, אז פעם אחד תסתכל במראה של עצמך ותענה על השאלה, מה פתאום אתה מעז להטיל ספק במשפט ״ כי הוא א-ל זן ומפרנס לכל ומטיב לכל בריותיו״ ???? תענה על זה בבקשה!!! אם זה אמת, ואתה חי מתוך האמת הזו, והדבר עוד לא התממש, אז זה אתה אשם. רק אתה אשם!! רק שאתה צריך להיות במצב של ״ פותח את ידיך״ – לך לפעול…. לך לעשות, לך ליצור, ובוקר אחד בדיוק ברגע שהכי לא חיכית, ההפתעה הגדולה תגיע. זאת תהיה הפתעה בגודל שלא חלמת עליה.
כגודל היגיעה כך גודל המתנה, ואין מתנות חינם. Sorry ואין דבר כזה שהמציאות היא חד כיוונית. בקבלה קוראים לזה אור חוזר. אין חיה כזאת. אבל יש מצבים שמונעים ממך לקבל, כי רוצים שתשהה במצב.
חסידי אדמור הזקן לפני 200 שנה באו בתלונות קשות ועצומות כלפיו, ואמרו לו, תשמע איך יכול להיות שאנחנו עושים מעל ומעבר והמצב בפועל הוא שאנחנו בחרפת רעב??? הם לא היו פרזיטים, ואם כל זאת, לא היתה להם פרנסה. תשובתו היתה מאד קשה מלהכיל אצל אדם מן השורה.הוא אמר להם, תראו; ידוע שדור הגאולה הוא התיקון של תקופת בית ראשון אשר עשה עוולות קשות מאד בכל הקשור בעבודה זרה. והעונש על כל עבודה זרה הוא כרת. בלי התחכמויות. מה לעשות שהבורא הוא רחמן, ובמקום להכרית את נשמתך בעולם, ותחזור בגלגול עוד כמה פעמים על כל עונשי עבודה זרה שנעשו, הבורא נוהג בך ברחמים, ויוצר אצלך מצב של חסרון כיס.
וכבר נאמר, שעני חשוב למת. אז או שאתה מקבל את המצב בשמחה שאתה אחרי הכל נשאר בחיים, ובידיעה גמורה שיוצאים מזה, או שתמות תודעתית ואז אתה נכנס לקבוצת ה- ״מתים- חיים״.
זה המצב חברים, ועצם העובדה שהבורא עושה אתך חסד ועונה שעל שאלותיך ״ למה זה קרה לי?״
שתוק ותאמר אלף פעם תודה. כי הרבה ששואלים, בסוף נפרדים מהעולם, ומקבלים את כל התשובות, אבל הם כבר לא איתנו, זהו.לקדש את החיים, זו משימה יום יומית שמצריכה שינוי תפיסת עולם. אין לך פרספקטיבה נכונה על המציאות, ואתה נכנס למיליון תסריטים שגורמים לך להראות ולהרגיש שאתה הוא הקדוש המעונה היחידי בשכונה, ועל השאר ממש רשעים.
עם ישראל כשיצא ממצרים, לא ממש הכיר את עולם ״ הפרה״ – את הרצון לקבל על מנת לתת הוא היה תחת משטר ממלכה של אלוקים שלה קראו רע . רע = רצון עצמי. לא היה להם כלים להכלת הזולת. היום זה לא המקרה. היום יש תורה. היום יש כלים. אי אפשר לעצום את העיניים. היום אין יותר אדמורו״ת. זה נגמר!! היום יש כיוון אחד בלבד, לרצות לסייע לכל יהודי להיות היהודי הכי טוב שהוא יכול להיות.
ואם יש משהו שהורג את האדם זה הזמן. כשהזמן שולט באדם, הוא עבד. אין לו ברירה, ובעל כרחו הוא משתעבד לרצון הנכפה עליו. בדור הצעיר, תשימו לב כמה השקעה יש ״ בחינוך לסדר״. אפס!!!!
תראו איך נראה התיק של הילד, איך נראה הכתב של הילד, ותבינו מהר מאד למה אין סדר בראש. אם בגיל רך לא חינכו לסדר, אז מה מצפים שבגיל 40, השער לאקזיט יהיה פתוח וכל דכפין ייתי ויכול….חברים, חטא העגל הינו חטא אותו עובר האדם מידי יום ביומו, ונלחם בעגל הזה כל הזמן, כל הזמן כל הזמן בכל רגע נתון.
חברים, כשנכנסים לעידן של גאולה, חייבים שפה שמתאימה לעידן הזה. במיוחד ובוודאי ליהודי הרוצה לחיות חיים של משמעות מתוך קדושה ותחושה של טוהר. היום יש המון ידע בנושא. ספר התניא אותו כתב מייסד תנועת חבד לפני למעלה מ-200 שנה, עושה את העבודה יסודית. זה ידע שמשנה מציאות, וזה אמצעי בלתי רגיל ומתנה משמים, לכל אחד מאתנו הרוצה להמציא את עצמו מחדש.
חטא העגל יושלם, ביום שבו כולנו נשים את עצמנו בצד, ונתחיל להביט על הכלל, לקראת הייעוד הנשגב, ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד. אז אני מניח שכבר הבנו שהמפתח לביטול האגו תלוי בכמה רחבה המודעות שלך לסביבתך ובוודאי לעולם בו אתה חי.
ולשאלה כמה ניתן לגלות את הבורא בחייך, כולנו מבינים שהבורא נמצא בפרטים, ואת הפסוק המופיע בתחילת המאמר, ניתן לקרוא בשתי אופנים:
- 1. אם יסתר איש במסתרים ואני, לא אראנו. – אם הכוונה הפנימית היתה לקבל, הפסדת.
- 2. אם יסתר איש במסתרים ואני לא, אראנו. – אם הכוונה הפנימית היתה להשפיע, הרווחת את כל הקופה.
אם יש ״אני״ אז התוצאה היא ״ לא אראנו״
ההבדל הוא איפה שמים את הפסיק. כשאתה נמצא במצב של ״ ואני לא״ , במצב של ביטול לתכלית, אז תזכה למימוש התכלית ל-״אראנו״.
אאחל שכולנו נזכה בשבת כי תשא לצאת מהגבולות של עצמנו כדי לזכות להפוך לאנשים בעלי כוונה טהורה להשפיע.
שבת שלום
🍷😊🍷
דויד בותרסון
David Boterson
