(״אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַם תִּשְׁכַּח ימיני תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי״ ( תהלים קלז, ה-ו
כל מה שאנחנו עושים, חיים, פועלים, נאבקים זה בשביל ירושלים. כל הדרכים, השבילים, מסע החיים, הכל!! הכל מוביל לירושלים. כל התורה זה בשביל ירושלים. כל התכלית היא ירושלים. שבת, מצוות, רוחניות, גשמיות, הכל. ואיפשהו, נראה שקצת פספסנו. שכחנו. שכחנו למה באנו לפה, שכחנו מה התכלית ושכחנו מה הדרך לתכלית.
כדי להגיע ביום מן הימים לראיית השלמות צריך תכונה שנקראת, חוצפה. אני חושב שגם הגוים שומעים על החוצפה הישראלית. ואם מישהו עדיין תוהה למה הוא הצליח בחיים, זה קרה הרבה בזכות החוצפה הישראלית.
מה זאת אותה חוצפה ? החוצפה יכולת הביטול לצורך מימוש המטרה. ההבדל אפוא בין החוצפה של פלוני לאלמוני מתבטאת במידת הכישורים של האדם בפיתוח הביטול עצמי כלפי הסובבים אותך וכלפי מה שמהווה אותך.
אפשר לעשות זאת באמצעות הנמכה של האחר או באמצעות פיתוח אמנות ההגבהה העצמית. כל נסיון אחר לקשר התנהגות בוטה וגסה שלנו לחוצפה, גם יכול לעשות זאת, רק שמשם לא תצמח שום ישועה לצמא, ולבטח לתכליתו של האדם ובוודאי לא זו החוצפה הישראלית שהביאה אותנו להישגים. ככל שהאדם ינהג בביטול כלפי חבריו, הוא יוכל להגיע אל מה שנקרא ״השלמות הפנימית״, חיבור ישיר אל האינסוף ברוך הוא. זאת עצמה שמי שמחזיק ולו מעט ממנה, יודע עד כמה אציל הוא אותו אדם.
איך מגיעים לזה? ביתי משרתת כקצינה בצה״ל בתפקיד מאד מרתק ובעל אחריות שאינני יודע איך נתנו לה כזאת אחריות. לומר את האמת, היא לא היתה מיועדת לקצונה. היא ניגשה לוועדת חריגים וסיימה את הקורס בהצטיינות מופת. אבל במיונים קרו כמה דברים. היו כמה אנשים בצבא שראיינו אותה והתפלאו איך בחורה אשדודית הצליחה כל כך יפה בלימודים, עם מיונים כל כך טובים וקב״א כזו נמוכה. איך האנגלית שלה כל כך נעלית וכוו וכו. ביתי ענתה לקצינה ואמרה ״אם צה״ל האמיתי היה תולה את יהבו אך ורק בציונים, כנראה שהרמטכ״ל לא היה ה-רמטכ״ל״. הקצינה בלעה את הרוק וכמעט שנחנקה וכל השאר היסטוריה. היא ניסתה להקניט וביתי ענתה לה ביצירתיות שכל מנגנון קביעת הקב״א של הצבא לקוי ביסודו.
הרבי מלובביץ שוחח עם סטודנט שבא אליו ליחידות. אותו סטודט צעיר היה עם המון סימני שאלה ולא היה מניח תפילין ולא היה חי חיי יהדות. בתום השיחה שלו עם הרבי, הרבי פנה אליו בבקשה. הסטודנט נענה, והרבי שאל אותו האם הוא יהיה מוכן להניח תפילין לסטודנטים יהודים רבים בקמפוס, אשר מסיבות רבות, חשכה דרכם. הסטודנט ענה לרבי, ״אבל רבי, אני בעצמי לא מניח תפילין״. והרבי ענה לו ״למה אחרים צריכים לסבול בגלל שאתה לא נוהג נכון?״. זאת חוצפה חבריי. זאת החוצפה היהודית המדוברת. כאלה חצופים אנחנו חייבים להיות כלפי חברינו. הדרך היא לא איך להקניט, אלא איך להעצים וזאת תכונה שעם ישראל קיבל אותה בירושה. והשאלה היא, לאן אנחנו לוקחים אותה….
שמתי לב שכל מי שכותב את המילה ירושלים כותב אותה בצורה שגויה. בשום מקום בתנ״ך השם ירושלים לא מופיע עם האות י׳ אלא ״ ירושלם״. אם יש משהו שהזיז מיליוני יהודים ממקומם, מפרנסתם, מדרך חייהם, היה הכמיהה לירושלם. את אף אחד לא עניינה תל-אביב.
למה? מעניין לראות שבתורה לא מופיע השם ירושלם, אלא מופיעה בשלב מאוחר יותר בספרי הנביאים והלאה.
ובכן, השם ירושלם כן מופיע. אבל לפני שנראה היכן זה מופיע, חשוב שנדע שמהות השם באה מצירוף של 2 שמות:
- 1. ירו – שורש: ירא. משמעות נוספת: ראיה ( על אברהם אבינו נאמר כשהוא העלה את יצחק לעקידה בהר המוריה – כי ירא אלוקים אתה)
- 2. שלם – משמעות נוספת: שלמות . גם מילה זו מופיעה בתורה ( מלכיצדק מלך שלם- כשבא לפגוש את אברהם. הוא ישב ומלך על אזור ירושלם)
למעשה ירושלם היתה המקור לראית השלמות. ירושלם לא כתובה בתורה ככתבה, כי כדי להגיע לירושלם, אתה צריל להתייגע. זה נסתם מעיניך ולא במקרה.
איפה והיכן צריך האדם לראות את השלמות בחייו?
- 1. בנפשו – בכל עולם היכולות (המוטורי, הרגשי, השכלי, הרוחני, והאינסופי) של האדם בו האדם צריך לגלות ולהעצים את כל עולם יכולותיו וכוחותיו הקיימים בו ופועלים עליו . כשזה קרה ואופשר, אפשר להתניע מהלך חדש לכיוון שלמות נפשית הגורמת לאחדות מלאה בין כל כוחות הנפש. מהו הכח הנוסף שגורם לכל זה לקרות אם בכלל? נספר בהמשך
- 2. בזמן – אדם צריך להבין איך יוצרים את השלמות בזמן. כי יש מצבים בהם האדם חי עם הזמן, ויש מצבים בהם האדם מתעלה מהזמן. יש ימי חול, יש ראש חודש, יש שבת, יש חג, יש ימים מיוחדים בהם ההשפעה גבוהה יותר. איך מתעלים במימד הזמן ומתחברים לעוצמות גבוהות יותר, בו הזמן מעניק לנו את האפשרות הזו. יש כאלה שהזמן שולט בהם, ואין להם זמן לכלום. ויש כאלה שהם שולטים בזמן. הם מחליטים איך ומתי ואם, ולמה ומדוע. המיוחד ביום השבת הוא שמי שנערך תודעתית ומעשית לכבוד יום השבת, זוכה להתחבר לאנרגיה גבוהה יותר המעניקה לאדם תחושה של ״ מעבר״ יש שמרגישים את השבת ויש שזה לא משפיע עליהם.
למה?
כי לא היה תהליך. לא היתה שום הכנה. אז עם מה שבאת, זה מה שתאכל. זה מאד קשה לאדם מן השורה לעכל את העובדה שכל מה שהוא, זה בסה״כ עולם התודעה שלו.זה מה שאתה. ולגבי מי שאתה, השאלה היא כמה אתה משרת את את התודעה מתוך תכונתית ומעשיך בפועל.
יש מנגנונים בעולם היכולות של האדם, אשר אינם מאופשרים/כבויים לעת עתה, המונעים מהאדם לראות מציאות של מעבר. החיבור של ימי החול והשבת יוצרים את המצב של שלמות הזמן. כלומר, בימות החול לחיות עם הזמן ובימות השבת להתעלות מעל הזמן, ולהתחבר את ההכרה האלוקית שבך.
- 3. מקום – ישנו מקום אחד בו ניתן היה לראות בעיניים מצב של שלמות מציאותית. מה זה אומר? המציאות הטבעית והמציאות העל-טבעית מתחברים ופועלים בהרמוניה מושלמת. כן, כדוגמת מה שראיתם בסרט מטריקס. המקום הזה היה בית המקדש. זה הזוי לומר שמיליונים יכולים להיכנס בו זמנית למקום כה קטן יחסית. רק שכאן זה לא סרט, זה היה אמיתי.
בתקופה הזו לפני למעלה מ-2800 שנה נחרב בית המקדש. למעשה נחרב השריד היחידי שמאפשר לראות שלמות מציאותית בעולם. אדם שלא מבין מה זה שלמות ( לצערי הרוב המכריע של החברה לא יודע את העצמה של השלמות, כי הוא לא מודע לה, או מסיק מסקנות שגויות למושג שלמות) שזה למעשה החיבור בין הטבעי והעל טבעי יחד, כמציאות אחת.
מה היה כל כך מעניין בבית המקדש, שהחזיק עם שלם אלפי שנים בחושך, והאם בית המקדש זה מה שיביא את הישועה לעם נבוך, או שיש כאן הרבה מעבר? מאד מוזר שכולם בוכים על קיר הכותל. מעט מאד יודעים באמת למה, הרבה מאד חיים על תהילת העבר, אבל אף אחד לא בוכה על מצבו. משום מה, התחושה היא שאם ייבנה בית המקדש אז אנחנו נהפוך לאנשים טובים יותר, ערכיים יותר, מוסריים יותר וכו וכו.
זאת אשלייה שתתנפץ לכל אחד החושב שבית המקדש יהפוך אותו לצדיק.
חברים, דרך החיים האמיתית היא שעולמך הפנימי מקרין לעולם החיצוני ולא להיפך. זה בהחלט ישפיע עליו, זה בהחלט ייתן לו התרוממות רוח, אבל באותה שניה שחוזרים לשולחן העבודה, אתה לא רואה אף אחד ממטר ואדם לאדם זאב. שכחו שיש חוקים לכל דבר ועניין בחיים. שכחו שיש כללי התנהגות ואיך ולמה עושים כל דבר.
קל מאד להלהיב אותך. אפשר להכניס אותך לאקסטזה, שתצא משם מהופנט. אבל אתה עדיין נשארת אתה, והמידות שלך לא השתנו, ומעשיך עדיין תחת הכותרת ״ ממשיכים כרגיל״ ואין שום עצירת חרום להבין איך באמת משתנים והשאלה האמיתית היא, איך נהיים ערכיים ומוסריים יותר. ואף יתרה מזאת מתוך מה אתה היהודי אמור לפתח את עולם הערכים והמוסריות שלך.
בתלמוד חולקים את הנושא, מה חשוב באמת להצלחה בחיים, התמדה או הקרבה?
יש שטוענים שההתמדה חשובה, ויש שטוענים שההקרבה חשובה יותר. למעשה חברים, כשאדם רוצה באמת להגיע לעולם של שלמות תודעתית ומוסרית, הוא חייב להתמיד במעשיו ולהקריב ללא חת את החומר לטובת הרוח כדי שיוכל לזכך את גופו. כדי שאדם יזכה להתעלות מידותיו הוא חייב לשלב בין השניים. תפילה, עבודה, לימוד, צדקה, וכו וכו. והעיקר הוא המעשה.
צדקה תציל ממוות, כי אתה חשוך והמערכת החושית שלך לא פעילה. היא משום מה התנתקה מההכרה האלוקית שבך ואתה חושב שמה שאתה רואה/שומע/טועם/מריח/ממשש זה נכון וזה אמיתי, ומה שאתה לא יודע זה, שפשוט עובדים עליך. עד היום זה שרד, אבל זה לא עבד.
כולם עבריינים, כי כולם חיים את העבר. עיניהם נשואות אל מה שהיה לפני 2000 שנה, ושכחו שצריך לשנות את הגישה המחשבתית, האישית וההתנהגותית , על מנת ליצור שלמות באדם לפני שיוצרים שלמות במקום. הרוב המכריע התמיד, והיו במתי מעט שהקריבו את עצמם לטובת הכלל . כן, הם מסרו את חייהם כדי שאחרים יחיו.
הזכרון שלנו כל כך לקוי, שאנחנו פשוט שכחנו מי אנחנו, מה הזהות שלנו? למה אנחנו כאן ולא בקריביים לעזאזל. אנחנו שכחנו שמיליונים נשרפו, נרצחו, נגדעה נשמתם באמצע החיים, מסירות נפש של אלפי שנים. לאורך כל ההיסטוריה האנושית. תמיד חטפנו על הראש, אבל לא עשינו מזה big-deal. ידענו לשרוד ולהמשיך הלאה.
וכל זה בשביל מה???? כדי שיום אחד ייפתח חלון למצב בו כל יהודי יוכל להגיע למצב של שלמות תודעתית והתנהגותית בה הוא יראה וירגיש את המציאות, ואת המציאות שמעבר וזה כדי שהוא יהפוך לבעל שליטה. שיפסיקו לשרלט אותו כל תאגידי השקר למיניהם.
במה מתמידים?
- 1. לימוד שפה חדשה המשנה את המציאות ( קוראים לזה תניא ותורת החסידות ), אשר ייתנו לך כלים תודעתיים ואישיותיים ומעשיים בבניית תהליך ליצירת מצב של שלמות.
- 2. קיום מצוות – לעשות מעשים. המון מעשים טובים אשר יטיסו את הדימוי העצמי של האדם לשמים ויחברו אותו אל הבורא ע״י יישום והפנמה של תכונות הבורא בעולם המוסר והערכים של האדם מצד אחד, ואשר יביאו את האדם לכדי אהבת אמת שמשמעותה היא: אני חי כדי לקבל על מנת לתת. אני חושב על הכלל לפני שאני חושב על עצמי.
חברים, אנחנו חיים בעידן שלא צריך למות כדי לגלות את הבורא. אנחנו חיים בעידן בו צריכים להבין איך מוסרים את הנפש על החיים, מתעלים מוסרית והופכים לאנשים ערכיים יותר. זה קורה כשיש שילוב בלתי פוסק של התמדה בהנ״ל ( תורה ומצוות) והקרבה.
מה מקריבים? את החומר על פני הרוח או ח״ו להיפך. אבל משהו חייבים להקריב. המחשבות על רדיפת הבצע, ותאוות החמדה, פוקדות כמעט כל אדם. השאלה היא מה הוא עשה בצומת המוסרי הזה אליו הוא הגיע.
״סוף מעשה-במחשבה תחילה… ״
אם אנחנו רוצים להבין עצמה של תורה, הרי בתורה יש ידע המשנה את כל מציאות האדם, מן הקצה אל הקצה.ואם רוצים להבין מה מחשבה לא נכונה מסוגלת לעשות, הרי המושג ״ תודעה שמשנה מציאות״ הינו אחד התחומים הכי מאתגרים היום.
לדוגמה:
ככלל בחוקי החיים של היהודי, האדם מצווה על לא תחמוד, וגם על לא תגנוב. על פניו נראה כי אלו שתי נושאים שונים, אבל אין אדם בעולם אשר לא נתן דעתו לחמוד דבר מה אשר נורא מצא חן בעיניו, ואשר נמצא באמתחת חברו ( בכסף מלא, לא גונב) , ולא נתן את עינו בדבר, וכבר תכנן את כל המהלך בתחבולות, כיצד ייפול הדבר לידיו, ויהי מה.
משמעות הדבר, שהאדם דרך על 2 מוקשים מהותיים, שהקנס עליהם יקר מנשוא בהיבטים רוחניים:
- 1. לא תחמוד
- 2. לא תתאווה בית רעך
- 3. לא תגזול
למעשה, הקנס על לא תחמוד הינו חמור לעין ארוך מגניבה בפועל.
בסדר השתלשלות של תהליכים תודעתיים, הכל מתחיל מ:
- 1. דמיון
- 2. תמונת דמיון
- 3. מחשבה
- 4. דיבור
- 5. נדר
- 6. שבועה
- 7. מעשה
הרבה ישאלו, האם האדם שולט על מחשבותיו או לא, ומאיפה לכל הרוחות באים כל המחשבות האלה, אשר לא ממש תכננת לחשוב אותם?
המחשבות הלא טובות באות ממידותיו של האדם, המיוצגים ע״י עולם יכולותיו של האדם, המופנים ליישום שלילי .הדבר מביא מיידית להידרדרות מוסרית וערכית. כשאתה רוצה לתקן אדם שקרן, רמאי, נוכל וכו אתה חייב לחסל את כל עולמו הפנימי כי הוא פשוט פסול. חייבים למות נפשית. אחרת לא היה כאן כלום. אתה היית כאן ולא היית כאן. הכאב הגדול הוא, שאתה עוד פעם תצטרך לחזור. אז מה עשינו כאן?
איך אמר רה״מ הקודם, ״אין כאן כלום כי לא היה כלום״. ועל זה צריך לבכות. על זה צריך להתפלל על כל מי שאת/ה אוהבים. שיקבל את ההזדמנות ההוגנת לשינוי לתקן את מידותיו.
טלוויזיה זה מוצר נפלא, כי כל מה שקיים באנושות, רצה הבורא שיקרה אבל לכבודו ולא לכבודי. השאלה היא לא הטלויזיה, השאלה היא מה אני עושה איתה. למה פתאום נכנסת מחשבה כל כך לא טובה, אשר יכולה בקלות להוביל אותך לתמונת דמיון כה עגומה, ואשר תפתח את פיך בנושא, הדבר עלול להסתיים בהרת אסון ממש.
איך מאמנים את המח לחשוב טוב. לחשוב חיובי, לראות כל דבר שקורה לטובה, ולא לתת למציאות של לא טוב, להשתלט על האדם. אבל זה חייב להיות מתוך ועפי חוקי התורה, אחרת הגבול הוא כל כך דק, שנופלים יגון שאולה. ואני ראיתי מספיק ״רוחניקיים״ שהלכו לכל הרוחות כי לא היה להם מדריך שילווה אותם.
אם היה לי את הזמן הייתי מסביר לכל אדם בצורה מאד פשוטה כי כל מה שהוא עושה וכל מה שקורה מסביבו, קורה בהשגחה פרטית מוחלטת. הכל!! זה רק שאלה של האם אתה מודע לזה או לא.
הומואים לכאורה נראים חמודים כאלה ומצטיירים כאנשים זהב. ונראה שהם ממש טובים מתוקים ומקסימים. אבל שאף אחד לא יתבלבל לרגע ויחשוב פתאום שלהיות הומו זה לגיטימי. הם בני אדם בדיוק כמוני. אני לא שופט. אבל זה לא נותן לגיטימציה להתנהגות שלהם להיות נכונה מוסרית. וכאן השמאל מכשיל את כל העם בכוונה תחילה.
זמרי בן סלוא היה נשיא שבט שמעון. הוא רצה לקחת אשה מדינית. לכאורה אין בעיה. ואם מישהו יעיז לצייץ, ישר יבואו למשה ויאמרו לו, סליחה משה רבינו, למה לך מותר מדינית ולנו אסור???
כאן בדיוק נוצרת הדה-לגיטימציה. המטרה פתאום הכשירה את האמצעים. משה התחתן עם מדינית, אבל לפני שהוא קרב אליה, היא עברה תהליך בו היא הסכימה לקבל על עצמה להיות עבריה עם כל המשתמע מזה.
לעומתו זמרי ,לוקח אשה מדינית, מבצע את זממו בה, הוא מאבד את כל הצביון הרוחני שלו ונופל בשביה, ומנסה להראות לעולם, שהנה אשתו כשרה כי היא אשה מדינית, ומשה הוא לא ליברל. אז איפה הבעיה? שהתכלית היא הדרך ופספסנו את כל הדרך.
וזה מאד משנה איך הגעת ליעד. כי אם הקרבת את כל הדרך בשביל התכלית, יצאת קרח מכאן ומכאן. הפסדת הכל. פנחס, זכה לשלמות בזכות המעשה שעשה. זהו הוא סגר מעגל. אבל זה לא קרה רק בהנפת הרומח על זמרי. פנחס עבר תהליך: הוא היה בן אלעזר בן אהרון הכהן.
הדבר המדהים והפלאי במושג חכמה לעומת בינה הוא, שבחכמה ראית מציאות שלמה מדהימה ומאלפת, אשר לא ממש נגישה אליך, אבל היא שלימה. ממש שיא השלמות. זו ההברקה שמידי פעם פוגשת את האדם אם בכלל. פתאום, ניסית להכניס את עצמך למציאות הזו, וגילית שאתה יכול לתפוס רק פן אחד בלבד של אותו דבר מושלם. ואם לא מצא חן בעיניך, אין בעיה, אתה יכול להחליף למציאות אחרת. אבל לעולם לא תזכה לחזור לנקודת השלימות.
כתוב…״ שמור וזכור את יום השבת״ . למה באמת כל כך חשוב יום השבת, מה הוא מייצג, ומה הוא קשור בכלל לחכמה ובינה.לכל שבת יש מוצאי שבת. ולכל שבת הוקדמו ששת ימי השבוע.
היום בו האדם מסוגל להתעלות מעל הכל, ולהגיע לרבדים הגבוהים ביותר, הינו יום השבת. אבל בלי הכנה ראויה, תקבל רק את הפוטנציאל. לא תזכה לשום מציאות. ומה שתקח מיום השבת, עם זה תחיה ותתבונן במהלך השבוע הבא עליך לטובה. השבת מייצגת את החכמה, הלא היא שלמות הזמן והמציאות , ומתוך השלמות הזו, זוכה האדם לתובנות רבות אשר יוצאות מציאויות רוחניות רבות.
אז איך באמת ניצלים ממחשבות, דיבורים ומעשים לא טובים? מקפידים בכל דרך ובכל צורה, לראות רק דברים טובים, לשמוע כמה שיותר טוב, להריח את המותר, וליגוע רק בדבר המותר. במערכת החושית שלך, אתה יכול לבחור בלתרגם את מה שאתה רואה.אבל זה לא יקרה אם לה תהיה הכנה תודעתית ראויה.
את התהליך של הסרת לב האבן שלך והפיכתו ללב בשר, אתה חייב לעשות. אף אחד לא יעשה את זה בשבילך. ואין על מה לדבר, עד שזה אפשרו הזה לא קרה. לכל עולם המושגים הזה, יש ספר הלכה אשר מדריך כל יהודי כיצד לנהוג.
וגם לאחר שמזככים את כל עולם הרגשות והפכת לצדיק של ממש, מתחיל משחק חדש לגמרי, זה זיכוך הגוף. אבל, איך אני מסלק את המחשבה הלא טובה שצרובה בתודעה?
כדי שזה יקרה באמת, עליך ללמוד שפה חדשה, אשר כנראה לא הכרת לפני כן, ואשר מסבירה באופן הברור כיצד יהודי שומר תורה ומצוות מתמודד בעידן של גאולה. ספר התניא, אותו כתב מייסד תנועת חב״ד הוא ספר שהביא עמו מהפכה של ממש בעולם החשיבה, הערכים והמוסר היהודי, אשר הוא זה ממש אשר כתב תורה חדשה המסבירה לכל יהודי איך משתנים מן הקצה אל הקצה במחשבה, דיבור ומעשה.
בתקופה המאתגרת הזו, שבין יז׳ בתמוז לבין ט׳ באב, זהו הזמן הנכון להחליט שאפשר לחשוב אחרת.
אז לפני שבוכים על בית מקדש, חשוב שנשמח כי נולדנו לעידן בו הכל באמת תלוי בנו, ויש לנו את כל הכלים להפוך את עצמנו להיות יהודים אמיתיים, כי אני באמת חושב שלהיות יהודי זאת הדרגה המוסרית והערכית הנעלית ביותר בעולם.
להיות יהודי זאת אומר שאני חי מתוך משמעות. זאת אומרת שאני מממש את הפוטנציאל האינסופי הקיים בי. זאת שפה שאף אחד לא דיבר אתך עליה עד היום. תשכח מכל מה שאתה מכיר. להיות יהודי זה אומר שאני שליח.
להיות יהודי זה אומר שאני אוהב כל אדם בעולם. כי לי ורק לי, יש את המשקפיים הפוטנציאליים שמסוגלים לראות כל אדם בצורה חיובית. להיות יהודי זה אומר שאני חושב על הכלל לפני שאני חושב על עצמי. ואני כאן כדי לתת, ולהעניק את כל מה שיש לי.
זה קשה. זה באמת קשה. זה מתיש!!! אני מאד מבין למה חילוני רוצה להיות חילוני. אבל הוא עדיין יהודי. יש לו את כל הפוטנציאל. אז כשאתה רואה יהודי עושה עוולה, לא תבכה? כשיהודי לא מכיר בכלים הרוחניים דרכם הוא אמור להתפתח, מזלזל בהם ורואה בזה עניין פגאני לחלוטין, מעיד עד כמה האדם עיוור ולא מודע לחוליו. ועל זה צריך לבכות.
אבל יש רק יכולת אחת ויחידה שיכולה לגשר על כל הפערים, הדתות, ההבדלים, הויכוחים, וזה: אהבה שאינה תלויה בדבר. מה שזה אומר, שמדובר ברבד מאד רוחני אשר גורם לאדם להבין את מהות הדברים. ומה שלא הולך באהבה, הולך עם יותר אהבה. כי אהבה זה אלוקים.
אז ח״ו שלא נשכח שהמטרה היא ״ ירושלם״ ,ראיית השלמות התודעתית, התנהגותית ומציאותית.
ואם הגענו לשם באמת , הדבר האחרון שימנע מאתנו לבנות את בית המקדש, יהיה כנראה הויכוח בין ״האומנים״ על הזכות לבנות יצירת פאר אלוקית כבית מקדשנו
שבת שלום
דויד בותרסון
🍷😊🍷
