צנור השליחות
זמן לחיים של משמעות
16-01-2019
בשנות השבעים נפגש דוד רוקפלר המיליארדר נפגש עם אהרון רוסו, איש עסקים העוסק בהפקת סרטים. באחת מפגישותיו הוא שואל את אהרון רוסו, תגיד מה דעתך על התנועה העולמית לשחרור האישה הלה ענה בתמימות, שזה עניין חשוב מאד לתת זכויות שוות בין גברים לנשים ולהכניס אותם למעגל העבודה וכו… דוד רוקפלר ענה לו, ״אתה אידיוט״. למה אני אידיוט, שאל. אתה יודע שאנחנו מימנו את התנועה הזאת כי לא יכולנו למסות רק חצי מהאוכלוסיה, וככה שינינו את המבנה המשפחתי בכך שהכנסנו את הילדים למערכות החינוך עוד מגיל קטנות, והכנסנו להם לתודעה שהמדינה זה המשפחה האמיתית ולא אבא ואמא
אתם מבינים חברים? אנחנו מקשיבים לקומץ אספסוף שחושב שהעניין הוא לתת שוויון זכויות, בזמן שבעל המאה, אדון רוקפלר, חשב אחרת לגמרי. כשרוב הכסף העולמי נמצא בידיים של קומץ של פחות ממאה אנשים בעולם, אתה מבין שאתה מכניס את העולם לסחרור בעל כרחך. ומה לעשות שאתה חושב א׳ וה-אָנֹכִי הקיים בך חושב אחרת לגמרי ממך? איך יוצאים מהתסבוכת הזו? חברים, תתעוררו, המנהיגים שלנו עבדו עלינו וחייבים להפטר מהם, כי במובנים רבים מאד, הם לא עושים לנו טוב
קשה מאד להסביר כמה קטנה הפרספקטיבה של האדם ועד כמה הוא קטן באמת. מאידך, יש אינספור דרכים להראות לאדם עד כמה רחוק הוא יכול להגיע ולאיזו גדלות ניתן לרומם אותו. הבעיה היא, שאף אחד לא ממש מינה אותך לשליח האינסוף, או אולי כן, אז למה אתה באמת בא ללמד אותי על האינסוף? על אותו אָנֹכִי
מה אתה רוצה ידידי? אתה בא ללמד אותי על לצאת מהקופסא כמה רחוק ניתן להגיע, וכמה טוב שם, ויש לך את הנוסחה כיצד נוגעים באינסוף וכמה מהאינסוף אפשר להוריד כל חלום וכל מה שרק באמת תרצה, בזמן אני בכלל עסוק בלגמור את החודש. מה אתה בא עם כל הפנטזיות שלך על מציאות אוטופית, בזמן שאלפי עצמאים הפסיקו לטפס. איפה אתה חי, ידידי
זהו, הוא נתקע הגיע רגע המוות ומשם מתחילים ללכת לכיוונים שהאלוקים עסוק עד מעבר לראש מהקורונה, מתחילים לשתות, בעיות בשלום בית ואיזה תסריט שרק תדמיינו, יתקבל. מבחינתו יש מחנק כלכלי, או בריאותי ח״ו, זה סוף העולם וזהו, אכלנו אותה. נגמרו הרעיונות, נגמר האשראי, אי הוודואות מרחפת על פני תהום, בחנת כל אפשרות מעשית ופגשת את הקיר. זהו, השלמת עם העובדה שזה הסוף. זה נגמר
אומר מניסיון אישי, כשהפסקתי לחשוב ועסקתי יותר בלהתבונן על המצב, היה לי הרבה יותר קל להכיל את המצב ולצלוח את המצב בריא ושלם. אבל, אי אפשר לומר לאדם שהוא קטן, כי אם תצא מילה כזו מפיך אתה יכול להבין שנגמר המשחק. אז בוא ננסה את המסלול השני; בוא ננסה לומר לאיזה גדלות תודעתית ואישיותית ניתן לרומם אותך. אבל איך אפשר לרומם אדם, בזמן שהוא מרגיש טעון רגשית או מחשבתית. הרי הוא לא ערוך לשמוע אותך, אז איך אתה מצפה שהמהלך יצליח
ובכן, למדוכא המתחיל, בכל פעם שאדם נכנס למצב של צרה/הסתגרות/ מסכנות/מצרים, הדבר הראשון שהאדם חייב לעשות, הוא לא לחשוב על עצמו או על ענייניו בשום מחיר ובשום מקרה. לך תעזור בבית, לחברים, למישהו, תלטף חתול, רק אל תעסוק בעצמך בעד כל הון שבעולם. כי אין דבר שימלא את האדם יותר מלעשות טוב למען אחרים. זה המצבר הרוחני החזק והנעלה ביותר. זה נותן חיים והעולם צריך את זה כיום יותר מאי פעם.
אנחנו נוטים לכעוס על ילדינו או להגיב בצורה נוקשה כלפי ילדינו בעקבות מעשה לא טוב, תגובה קיצונית, אי רצון ללמוד, קושי בלמידה, פריקת עול, וכו וכו. אם ילדיכם עבר אבחון דידקטי/פסיכו דידקטי וכו וכו. אתם תגלו שבכל האבחונים האלו יש מכנה משותף די מובהק, המדבר על עומס רגשי. הילד טעון רגשית. כי הוא לא מסוגל להכיל את מה שהוא רואה או חווה.
הבורא ברא את העולם ואת הטבע בצורה מחשבתית כל כך מדויקת, שאין אפשרות שהאדם יביט בטבע הבריאה ויאמר, זה לא נעים לי להביט, זה מציק לי בנפש וכיו״ב. האם יכול להיות מצב שהמתכנן שתכנן זאת, עשה טעות נוראית? העובדה בה מותר האדם מן הבהמה, היא במצפון. לבהמה אין מצפון ולאדם יש. מה זה מצפון? ובכן חברים מצפון זה תודעה. וככל שהתודעה של האדם גבוהה יותר, הוא פחות אנכי ויותר אָנֹכִי.
אז לאלה שהמצפון לא ממש פעיל אצלהם עליו אמר החכם מכל אדם ״ומותר האדם מן הבהמה, אין, כי הכל הבל״. האין תורת הסוד מתארת את האינסוף הטמון בי, או ה-אָנֹכִי החבוי בי.
בני האדם לא מודעים לעובדה, שחמשת החושים שלהם עוברים מדי פעם תפניות מאד קיצוניות, ואחד החושים המהותיים ביותר המשפיעים ישירות על התודעה ועל הרגשות, זה חוש הראייה.
במשך שנים רבות חקרתי את המודל הנסיבתי לתופעת לקויי למידה והפרעות קשב. התשובות מאד ירגיזו לא מעט אנשים, אבל, אין לנו על מה להאשים אותם, כי זה הכל תולדות לא טובות שלנו ההורים. אם הייתי שר החינוך, אני מתחייב בפניכם כי הייתי שולח את קודם את ההורים לסדנת העצמה אינטנסיבית, על מנת לקבל את הפרספקטיבה הנדרשת להם כהורים בחינוך ילדיהם. לצערי הגענו לנקודה בחברה כי עולם המוסריות והערכים התדרדרו למימדים בהם אין נקיפות מצפון לממש את הדחף הפנימי. או מתוך דחיקת הפחד, או מתוך רצון לתענוג. במילים אחרות, מערכת החושים של האדם נאטמת ואיננה זמינה לקבלת מידע ממימד רוחני, דבר המוביל להעצמת הרצון עצמי. ומי ששואל מה זה רצון עצמי = רע.
כי אין באמת הורה רע, בדיוק כמו שאין דבר כזה, ילד רע. אז, האם אתה רע? תשאל ובצדק, איך אני יודע? תביטו כמה יהודים חזרו מדרכם הלא טובה אל דרכים הרבה יותר מעצימות. תבדקו בבקשה מה קרה עולם ל-50 מיליון איש שחוו מוות קליני. תביטו בזה איך שתרצו, בעיניי זה נס גלוי. למה? כי אין שום סיכוי שבעולם שאדם שהוא רע וכל המהות שלו היא איך לעשות רע, קם בוקר אחד ופושט את כל הלבושים, ממש הכל וקם ואומר ״אני לשם לא חוזר, זהו״.
ופתאום אתה רואה שהבנדיט, השקרן, הנוכל הרמאי והגנב, מסתובב עם ציצית, כיפה שחורה נוראית ודוחה, ואומר, זה הכל שקר, התורה זה אמת. מאיפה זה בא? מאיפה אתה יודע? איזה ניסוי מעשי בחיים עשית שהגעת למסקנה כזו נחרצת? איזה סרט ראית? מה אכלת? למה שהרע יקום ויאמר ,למה? מה כבר שמעת, עשית או ראית? אם רע הוא במהותו רע, איך ניתנת האפשרות לרע להפוך לטוב? לטוב אמיתי ונצחי. חברים, זה לא הגיוני, אני מצטער. היהפוך נמר חברבורותיו?
כשרואים, יש חריטה תודעתית, המשפיעה ישירות על הרגש לדבר. המציאות החברתית היום היא במצב שיש אחוז לא קטן של אנשים, של תלמידים, שהחשיפה לראייה של אובייקט מסוים מוציאה אותם משלוותם,
והם לא מבינים למה. הם רק יודעים שזה ממש לא נעים להם מלהביט באותו אובייקט והדבר מוציא אותם משלוותם כפשוטו.
קחו לדוגמה מס׳ סיפורים ששמעתי לאחרונה ממורים בבתי-ספר. הם מתארים שיש להם תלמידים עצבניים בכיתה והמורה לא מצליחה להבין למה. הוא יושב בחוסר סבלנות, עצבני מאד, ועוד לא התחיל השיעור , והמורה לא מבינה למה. די ברור שתלמיד כזה הוא מסומן, ומיד יעבור לאבחון, ששם יאמרו להורים שהוא עמוס רגשית וצריך לתת לו ״סמי הרגעה״ בדוגמת ריטלין ודומיהן.
מה שאותה מורה לא ידעה, זה העובדה שהיא נהגה לבוא עם חולצות פסים עם הבדלי קונטרסט גבוה בין צבע אחד למישנהו, והדבר פשוט שיגע את אותם תלמידים, ומנע מהם להביט במורה. בגלל שיש אינספור מסיחי דעת בקיר שבו מונח הלוח. בגלל שהלוח הלבן פשוט מפריע ובוהק להם בעין.
היא לא האמינה, ועשתה ניסוי באותם תלמידים עצבניים, ולבשה בגדים בצבעים עדינים וללא פסים, והעלימה מעיני התלמידים מהקירות, את כל מה שהיה בניגודיות גבוהה. לא תאמינו, אבל הילדים השתנו מן הקצה אל הקצה. מה קרה פה למעשה?
מחקר שנערך באנגליה בקרב 3500 תלמידים, 150 בתי ספר, הראה כי ברגע שמשנים את התנאים החזותיים, כגון: תאורה, לוח, צבע קירות, העלמת מסיחי דעת וללא התערבות פדגוגית, נראה כי אחוז ההצלחה קפץ ב-55% בממוצע. וזאת איננה בדיחת היום, אלא עובדה ממשית. כל לקויי הלמידה ובעלי הפרעות קשב וריכוז סובלים מסבל נוראי של העדר פיתוח כישורי חיים במציאות משתנה.
לצערנו הרב רבים מאיתנו סובלים מאי ויסות חושי, הגורם לתגובות קיצוניות בעקבות מצב קיצוני באחד מהחושים. אם ילד כותב חזק בעפרון, יש בעיה במערכת האיזון החושית, ושום הוראה מתקנת לא תעזור.
תשאלו את עצמכם בבקשה:
- מה יעזרו שיעורים פרטיים, אם ספר הקריאה ממנו קורא התלמיד לא נעים לעין?
- מה יעזור הוראה מתקנת אם המחברות עליהם התלמיד כותב לא מאפשרות להתמקד.?
- אתם יודעים כמה ילדים כאלה יש? לפחות אחד בכל בית בישראל ובעולם.
למה זה קורה?
בגלל המציאות הלא נעימה אותה אנו יוצרים מסביבנו בפועל. אחד מיסודות החיים חבריי הוא, שעולם פנימי מקרין לעולם החיצון. זאת התורה שלנו ולכן היא מתחילה באות ב׳ ומסתיימת באות ל׳. אין מה לעשות, יש מחיר לשטויות שאתה רואה ובעיקר מהמקורות אותם אתה מזין את עצמך והכלים בהם אתה משתמש כדי להזין מתוך התודעה.
ויש לנו בעיה, שאף אחד לא מדבר עליה. כולם מדברים על הסימפטומים, אבל במתי מעט מזהים את הסינדרום ומנסים לטפל בשורש. בשביל מה להסתבך??? זאת דוגמה אחת מיני אלפי דוגמאות אליהם נחשף הילד בחמשת חושיו, וגורמים לו להאטם, להיות מתוסכל, לכעוס, לא לרצות לקרוא, לא לרצות לכתוב, ואחכ אתה מתפלא ולא מבין למה אין הצלחה. כנ״ל בחיים שלנו כהורים. ואין שום טעם לטפל בילדים. הבעיה היא אצל ההורים, וכשהבעיה תפתר בהורים, אוטומטית הדבר יחלחל בילדים.
התסכול הוא כפול כשאתה מבזבז עשרות אלפי שקלים על אבחונים כדי לקבל תעודה שיש לילד שלך תעודה של טמבל, ומזמינים אותך להוראה מתקנת, ולרכב על סוסים, כי זה מה שירגיע את הילד… אה כן, ואם הוא לא ייקח ריטלין, הוא לא נכנס לכיתה.
אז מה קשור סוסים וריטלין להצלחה ? כן, זה מה שגם אני שואל. רעיון הרכיבה על סוסים בא לטפל באי ויסות החושי הנובע מאפשרות לבעיה בחוש המישוש. הסיכוי לזה הוא יחסית מאד מאד נמוך, אז קיימת סבירות נמוכה לזה. לעומת הריטלין, אשר בא לטפל בקוגניציה של התלמיד בעקבות בעיה של קושי ביכולת לעבד מידע חושי.
בהמון מקרים, הסמים האלה הורסים את הילד, ובוודאי את המשפחה.
אני יכול להעיד על עצמי, שכשביקשו לתת לבני ריטלין, היתה לי מריבה עצומה עם אשתי, כי אני התנגדתי, ואשתי בכתה, כי היא אמרה, אין ברירה. בהשגחה פרטית זכינו להכיר ישיבה המעניקה להם פתרונות יצירתיים, והיום הוא מצליח בענק, וללא שום תרופות ותוספות למיניהם.
אז מה כל זה קשור באמת? זה בדיוק מה ששואלים חז״ל, מה עניין שמיטה להר סיני? את השאלה הזו אנחנו תמיד שואלים כשאין קשר בין עניין אחד למשנהו. אז מה באמת העניין בין שמיטה להר סיני? רש״י שואל על כך, וכולם תמהים על שתי נושאים שבאמת נראה שאין שום קשר בהם.
אחד ממלחמות החרמה הקורות לאחרונה בתקשורת ובחברה, היא מלחמת הזהות. דתי, חילוני, חרדי, לאומי, אחד, אחר…אבל, אף אחד לא מתחבר באמת אל מישנהו. בדיוק כמו העניין של תלמידי רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד זה בזה. וזה מה שקורה היום בשם הכבוד לאדמו״ר.
הפחד בכל אחד מהעולמות הנ״ל עובר מסך, ומתחיל לקבל תפנית קיצונית. כל פלג לוקח את דרך החיים שלו עד לקצה, מוכן להתאבד על הרבי שלהם, ומפספסים שכל מי שמזין את כולנו זו מערכת אחת יחידה, שמטרתה ליצור איזון מתמיד בין כל הגורמים, הפלגים, החי, הצומח, ובין המדבר לבין עצמו.
איזהו חסיד? המתחסד עם קונו, לא עם אדמור״ו!! לכאורה משה רבינו שבכל דור ודור הוא איש האלוקים. ואם מצאת אחד כזה, דבוק בו ואל תעזוב אותו. זה באמת קשה למצוא אחד כזה, כי יש אחד כזה בדור שלם. אחד!! ולך תמצא מחט בערמה של שחת…. וכל מה שקשור לבני אדם, טובים ככל שיהיו, אני שלם בדעה כי ארור האיש אשר יבטח באדם וברוך הגבר אשר יבטח בה׳, באינסוף ברוך הוא.
שבת אחת קרה אסון בכפר, וזקני הכפר פנו לרב ושאלו ״רבי, יש לנו בעיה חמורה, הפרה נפלה בבור ואנחנו לא יודעים מה לעשות״. הרב לא הסס לרגע וענה,מה השאלה? אסור לנגוע בפרה עד שתצא השבת. הזקנים מביטים אחד בשני משתאים ושואלים שוב את הרב, אבל רבי, זאת הפרה שלך… הרב מביט בהם. ועונה מההה? תוציאו אותה מיד
קשה מאד לאדם להיות לא נגוע. ובמבחן האמת, זה תמיד מתפוצץ לנו בפרצוף. לכן אמרו חכמים בעלי נסיון ״כי את מה שאומר לך הרב, תשמע. את מה שהוא עושה אל תשפוט״ כי גם הוא יש לו את המלחמות הפנימיות. לכן, רב זה בסה״כ תפקיד. גם הוא בן אדם. אם אתה שם, אתה האדם הכי ערכי, כי אתה מקיים את ואהבת לרעך כמוך.
אז לפני שפוסלים את כולם והופכים את כולם לרשעים גמורים, תשאלו איך רשע קם ושובר את הכלים ובסוף המסלול הוא רוצה להיות צדיק או חסיד, בהנחה שהבין את המשמעות. זה לא הגיוני, צר לי. אלא אם כן תסכימו איתי שרע הוא לא באמת רע, ושהרע במהותו הוא טוב גמור.
למה הוא היה חי 50/60/70 שנה בעולם שבו רצונותיו העצמיים גברו על כל רצון אחר? למה השכל ניצח את הרגש, או הרגש פשוט סתם את כל דרכי השכל? האם רשע הוא באמת רשע? הוא באמת אדם רע? הרי הלכה למעשה, הוא מלא באגו, בעקבות התממשות תענוג גשמי מאד גדול, ועכשיו הוא מרגיש על גג כלשהו בעולמו.
יש לא מעט אנשים שקמים כל בוקר, ומקיימים ישיבה עם יועצים שעל סדר היום הוא ״ את מי עוקצים היום?״ רמאים הם לא פחות חכמים מחסידים.
אדם כל יום קם ובהנחה שהמצפון עדיין פעיל, הוא נלחם מלחמות מוסריות. אם לרמות, אם להתפלל, אם לתחמן טיפה, אם לעגל כמה פינות, ואז הוא בזכות עולם הדמיון המורחב הוא מייצר הלכה שלא כתובה בשום מקום, וחותם עליה, והינה תראו איך עוף טרף לכל הדעות הפך לכשר למהדרין. אדם מקיים 6 שנים של עבודה קשה, של מלחמה יום יומית בכל דבר ועניין בחייו, על מנת לממש את רצונותיו העצמיים, ובשנה השביעית אומרים לו, תשמוט.
שחרר!! עזוב הכל. כל מה שעשית, ללא ספק רצית טוב, רצית שיקרה כאן משהו גדול, רצית שיהיה לך טוב, אבל יש כאן מערכת אחרת שחושבת אחרת ממך ומעוניינת לתת לך מענק גדול על מה שעשית, בתנאי שתרד מכל מה שעשית עד כה. אתה מוכן לזה?
היהודי הממוצע במידה ואין בו דעת ואמונה, לא יוותר בשום אופן והדבר יסתיים במלחמה, בתביעות ואף באלימות. למה שיוותר? הוא בנה את זה. הוא הקים את זה ובא פתאום איזה מקרה או אדם כלשהו ושומט לך את כל מגדל הקלפים שבנית. וכל מה שיושב לך בתודעה, שה איך לתלות אותו על העץ הכי גבוה בעולם. כדי להפוך את זה ליותר מעניין אומר לך הבורא, אין ממה לדאוג לגבי היבול בשנה השביעית והשמינית , כי אני הבורא מספק את הסחורה . אינני יודע כמה מכם עשו את הניסוי הבא: ״ריבונו של עולם, אני מרים ידיים, אני בידיים שלך, מפקיר את חיי בידיך עשה מה שאתה יודע, ויה״ר שיהיה הכי טוב״ או כפי שאומר הכתוב ״השלך יהבך על ה׳ אלוקיך והוא יכלכלך״. בוא נאמת שאת מבחן השכלתן, אין שום סיכוי שזה עובר, ולא יעזור אם הוא יתפלל 10 פעמים ביום.
מה שהאדם לא מבין, זה את הרציונל המהותי שעומד מאחורי כל הסיפור. כי כשמגלים את המסר, כל הגישה שלך שלעולם החומר מתגמד.נתחיל מזה שנאמר שמה שלא תעשה, אתה זה לא אתה. זה בכלל לא אתה. אז למה אם כך ,האדם נוהג לא כיאות כלפי כל מה שסובב אותו?
כי עשית סדרת בחירות שגויות, והתחנכת בדרך חיים המראים לך כי אתה צריך להגשים חלומות, ואתה צריך לממש את הרצון שלך להיות הטוב ביותר, וכל מה שמונע בדרך, יש לעקור אותו מהשורש כדי שלא יפריע.
אדם יכול להיות מונע משתי כיוונים:
- מצד הקדושה – לבנות מסלול הכשרה מקטנות המחנכת לא להבלע בעניינים גשמיים, לחשוב על הכלל לפני שאתה חושב על עצמך, ולהתממש מתוך הכלל. יש את הטבע, ויש את מי ששולט בטבע, אין דבר כזה מצב קבוע. חייבים להתפתח תודעתית כל הזמן, על מנת ליצור עולם כישורים ומידות נרחבים, על מנת שנוכל להתפתח באופן הולך וגובר.
- מצד החולין – לצמוח למציאות בה יש את הטבע והכל זורם עפ״י הטבע. מימשתי את עצמי מקצועית , ועם זה אני זורם לאורך המסלול , עולם ההתפתחות התודעתי תמיד מוגבל כי אינו מכיר במימד הבלי גבול. גם כאן חייבים להתפתח, רק ששכל זה עניין מוגבל, וכשאין הרכב במנועי צמיחה שאין להם קשר עם השכל, לאן תצמח? אל הרוח… ?
יפה, בסוף כולם מבינים כולם כי במציאות הגאולתית, במציאות המשתנה שלנו, מפתח ההצלחה שלך בכל עניין, תלוי במודעות הרוחנית שבך ובכמות הכישורים הטמונים בך.
הרבה אנשים מביטים באדם החילוני ויכולים לראות בקלות אדם טוב וערכי , ואכן נכון הדבר. רק שאתה לא התייגעת בשביל זה. קיבלת את זה בירושה מהוריך. תזכור שתמיד יבחנו אותך על כמות השינויים המוסריים והערכים שעברת כאן בעולמך. אז אם נשארת אותו טוב שנולדת, את מי זה מעניין? אתה לא כאן בשביל זה. אתה כאן כדי להתפתח.
אתה כאן כדי לפתח את המעבר ולהוריד אותו לעולמנו. את המימד הרוחני שיצעיד אותך אל העתיד הבלתי מוגבל שלך ואל הטוב הנצחי ולא הטוב המוגבל. הבחירה היחידה שלך באמת היא, האם לעשות את זה מצד הקדושה או מצד היפך הקדושה. האם להתעסק בפרי או להיות ניזון מהקליפה.
יהודי מתפלל בתפילת שמונה-עשרה ״אלוקינו ואלוקי אבותינו, אלוקי אברהם, אלוקי יצחק וכו…״ כי האלוקים הקיים בך מתבטא בבינה ובמידות (בטבע האנושי) ועל הטבע האנושי הטמון בך לא התייגעת. זה בא לך בירושה. אך איך מתמודדים עם העובדה שהאדם לא מוכן להתבונן? כי אם אין תבונה, אין בך אלוקים.
כי אם מביטים מי אתה באמת, איך שלא תסובב את זה אתה מגלה שאתה זה יישות רוחנית. כי אם נשאר בך ערכים באמת, אתה יודע שהשם שלך, יותר חשוב לך מכסף, תענוגים וכל דבר אחר אותו העולם יכול להעניק.
כי מי שהרוויח את הנ״ל יודע, שהשם שלך זה הדבר הכי חשוב באמת בחיים. כל השאר מדברים על זה, אבל מי שחווה את זה, הוא יודע, הוא לא מאמין. בהר סיני קיבלנו את התורה. כל תכליתו של מעמד הר סיני הינו ליצור את התכלית של ואהבת לרעך כמוך, כדי שבתקווה יום אחד תזכה לקיים ״ ואהבת את ה׳ אלוקיך״
ואהבת את הוי׳ אלוקיך =. וחיברת בין התודעה האלוקית לטבע האנושי שלך.
ואם לא תדע לשמוט את הרצונות העצמיים שלך לגמרי, לוותר על הכל, לעומת עשיית רצון הבורא, לעומת חשיבה על הכלל, אתה תאבד הכל. הכל!!! יש שיר מאד נעים ,בו אומר הזמר ומבקש מהבורא ״ לעשות רצונך כרצונך״ובאמת כשמתחילים להסיר את הקליפות ומחפשים משמעות לחיים, אתה מוצא את עצמך מתפלל אל הבורא, ומבקש להיות חלק פעיל בפאזל הבריאה. אתה רוצה להשפיע. אתה רוצה רק להעניק. רק לתת. את כל מה שיש לך. כי ישנו יום אחד בשנה שבו מה שלא תעשה , אתה טהור, ואין לשטן שום שליטה עליך. זה יום הכיפורים.
השטן = שמיטה = 364 (גימטריא).
אז כן יש 364 ימים בהם לשטן יש יכולת השפעה. אבל ישנו יום אחד , יום הכיפורים, שבו אין לו השפעה, כי ההשפעה מצד הבורא פועלת מעצם היום, ועובדה היא שביום הזה, כל הרחוקים מתקרבים ללא יוצא מן הכלל. איך זה?
זה בדיוק הנקודה בה מאירה נשמתך ומראה לך מי אתה באמת. אז אם אתה עושה את זה ושומט את הרצונות שלך, יש בונוס ענק שמחכה לך בפינה. אתה זוכה לקבל מהיבול של השנה השמינית כלומר, אתה זוכה להתחבר אל כל המציאות שמעבר, אל העולם הבא ומשם להתחיל להתפתח אל האלף השמיני והלאה עד אינסוף.
אז כן, לכל אלו המבקשים לחיות חיים של משמעות, הם חייבים להפוך כל יום ליום כיפור ( ברמה התודעתית ואחכ ברמה ההתנהגותית ) כי רק ככה זוכים באמת לגאולה אמיתית ושלימה. כי כשזה קרה, השטן מת ולא יקום עוד לעולם, ובלע המוות לנצח. אני מניח שזה מה שאנחנו רוצים, או שמא אני המדומיין היחידי כאן?
אז כן חברים, יש קשר עמוק ומהותי בין שמיטה להר סיני.כי כשתשמוט את כל הרצונות העצמיים שלך, ותביט על רצון הקהילה, על הכלל, ובפרט על רצון הבורא יתברך, אתה זוכה לכרטיס כניסה כאן בעולמך אל העולם שמעבר.כשזה קרה, הבנת כמה שאתה קטן. כזה קטן, שבאמת התחלת להבין שכל מה שראית או חלמת או עשית עד כה, היה בקושי המבוא להקדמה…
וכפי שאמר הרמב״ם בספרו היד החזקה ״ תכלית הידיעה, שלא ידעך״. ענווה= להודות אתשה מבין שאתה מבין, ומתוך כך מבין עד כמה אתה לא מבין באמת. היופי של ההתפתחות התודעתית אל עבר האינסוף הוא, ששם אין קשרים ואין קומבינות, בלי ידיעה עצמית, בלי חקירה ודרישה, לא תגיע רחוק ולא יעזרו כל הבכיות.
חברים, אני לא יודע איך לבשר זאת באופן הכי כנה, אבל הכל תלוי בנו. הכל תלוי במעשינו בהווה. זה משחק של האמונה (הרחבת התודעה= חינוך), והאמונה מתפתחת כשלומדים את פנימיות וסודות התורה. כשמתחילים לשאול למה. ללא ספק אחת השפות העצמתיות אם לא העצמתית ביותר, היא ספר התניא אותו כתב מייסד תנועת חב״ד.
כשזה נוגע לרעיון של להפוך את התודעה למציאות. אבל כדי שזה יקרה אתה חייב להיות מחובר אל המעבר. אז תתחיל לשמוט לאט לאט את הכל, כי כתר שם טוב עולה על כולנה….
הרבה יהודים לקחו על עצמם כדרך חיים את מפעל השליחות. חשוב מאד מאד לדעת כי עלינו להבין שבכדי להיות השליח האולטימטיבי, זה לשים את הרצונות שלך בצד, לבטל את כל מה שאתה אי פעם שאפת ותזכה להיות הצנור לקבל את כל השפע האינסופי שהעולם הזה יכול להעניק. בטל רצון, קבל צנור.
זה משימה ליחידי סגולה המבקשים לחיות חיים של משמעות. אבל חשוב לי להבהיר כי זאת תכליתו של כל יהודי בעולם. להיות השליח אדון כל ועל כל אחד ואחד לדעת כי הוא יתברך בהשגחתו הפרטית נותן לכל אדם את האפשרות להביא את הרצון העליון יתברך מן הכח אל הפועל בקיום המצוות ובחיזוק היהדות ותורתנו הקדושה בכל עת ובכל מקום שהוא, ואין הדבר תלוי אלא בך.
ואין כלפי מי להתנער מאחריות. צריך להתייגע בסבלנות וקרוב הדעת- ואפשר בעזרת ה׳ יתברך לסדר הכל. בביטול הזולת והגבהת עצמו, מפסידים חלילה, הכל!!
שבת שלום
David Boterson
🍷🙂🍷
