(פָּ֘דָ֤ה בְשָׁל֣וֹם נַ֭פְשִׁי מִקְּרׇב־לִ֑י כִּֽי־בְ֝רַבִּ֗ים הָי֥וּ עִמָּדִֽי׃ ( תהלים נה׳, יט
המאבק הבלתי נלאה של תלאות חיינו, מביא אותנו לפעמים לנקודות אל חזור. הנזק כבר נוצר, יצאו התסמינים, והשאלה היא מה עושים עכשיו. יש. שמצליחים לשלוט במצב, יש שדוחקים את המצב, יש שחיים את המצב ויש שהמצב פשוט גומר עליו
אבל אין מצב שאתה עולה שלב אמיתי ללא מאבק. ולמה תמיד יש לאדם מאבק? ובכלל, מה ההגדרה של אדם חי? האם יעקב כבחיר האומה העברית הוא המטרה, או שמא הוא האמצעי
ישנה שאלה שאני לא מפסיק לשאול והיא, מה קורה איתי? אתה עושה מהלך אל עבר היעד שהגדרת בחיים והמהלך כולל המון חיכוכים, עימותים, ויכוחים, מריבות, פיצוץ ואחרי הכל אתה קם ושואל בצדק, האם זה היה שווה את זה? אם בשביל לממש את היעד היית צריך לרמוס 100 אנשים, לחסל עוד 18, ולהפטר מעוד כמה אלפים, האם זה היה שווה את המאמץ? אם אתה בר דעת אמיתי ובעל מוסריות אישיותית וחברתית גבוהה מתוך חוקי התורה, אתה בכל-כך הרבה דיסוננסים מחשבתיים שכל צעד שאתה עושה אתה מקבל כל כך הרבה ״סינדולים״ שאתה באמת שואל האם זה יעשה טוב או לאֿ
והשאלה היא איך מגיעים אל היעד? האם בכל מחיר, או כנראה שצריך לשלם מחיר. אנחנו חיים בחברה שיש בה את שני המצבים. יש שיסמנו מטרה ויתקפו וכל מי שיפריע בדרך עלול להנזק, ויש שיצאו למסע שמי יודע אם יסתיים ואיך יסתיים. בשני המצבים יש חוויות. ככל שמתבגרים בד״כ נהיים מוסריים יותר אבל החוויות מתחילות לבעבע. הרשמים שהשארנו לא יכולים להבלע באדמה ומבקשים לקבל ביטוי.
אם הדרך היתה ביותר רשמים חיוביים על פני לא חיוביים, אז המצפון יוכל להשתיק. אם זה היה הפוך, אתה מתחיל לצאת למסע איך משתיקים את המצפון כי הוא לא ייתן לך מנוחה. ומצפון זה לא עניין של כיפה וציצית. זה דופק על פתחו של כל אדם ללא יוצא מן הכלל והשאלה מתי זה בא בחיים, באיזה עצמה ומהם ההשלכות.
אנשים כה רבים מתו בעקבות נקיפות מצפון, שזה עוד הרע שבמיעוטו. השאלה היא, איך אתה חי בעולם שהמצפון שלא נותן לך מנוח. זה קשה מאד, חבריי. כי לכל אחד יש היסטוריה. מילא יש לך מצפון. השאלה היא מה קורה שהמצפון לא מציק לך? האם זה אומר שאתה צדיק? ממש לא. אל תבנה על זה.
יש שהמצפון מציק להם בטענה שהם לא עושים מספיק טוב ויש דעיכה ברמת החיות. יש שהמצפון מציק להם בטענה שכמות הרע היא כל כך גדולה ועצומה, עד שיש חשש שאין לאדם תקנה. כאן נפתחת תהום שבולעת המון אנשים ומכניסה אותם לגהינום המכיל בתוכו אינספור עולמות ולך תדוג את עצמך בזמן שאתה לא אתה ולך תמצא את אותו משיח שיוציא אותך מבית האסורים. אלו לא תיאוריות מסיפוריה של אגדה כריסטי או הרלן קובן אלא מציאות ממשית שקורית בכל בית.
קראתי לאחרונה על בחור צעיר בן 26 לחייו שהיה בנו של אדמו״ר גדול מבלגיה שעזב הכל וברח משם. או כפי שאומרים אנשי החולין ״הוא חזר בשאלה״. לכאורה, היה לו הכל. אבל כנראה שהיה חסר משהו ביסוד, אחרת איזה משוגע עוזב ממלכת זבת חלב ודבש. אם יש משהו שגורם לי להרתע מהממסד הרבני הוא העובדה שאתה שומע אותם צועקים ״תוירה ומיצוואס״ בכל מיני ניבים שונים, אבל יש שם שאלה אחת שאני שואל את עצמי האם היא קיימת והיא: האם יש שם אהבה? האם יש שם מנגנון של נתינה שלא על מנת לקבל כלום. האם יש שם אהבה שאינה תלויה בדבר. כי אם תשאל אותם, יש שם המון תורה. אבל את מי זה מעניין?
יום אחד אני פוגש חבר בסופר שעזר לי במשבר מאד גדול שהיה לי בחיים. קיימנו שיחה ופתאום הוא אומר לי משפט שהשאיר אותי בהלם. ״תשמע דוד, אני בן תורה הרבה יותר גדול ממך״. אמרתי לו, אני באמת לא מחזיק מעצמי בן תורה. אבל אני מעולם הסתכלתי כמה תורה יש באדם, אלא כמה מידות אלוקיות של חסד יש באדם. אם אתם חושבים שככה לא חושב כל העולם, אתם טועים.
בשם החכמה וההשכלה, דורכים על כל מי שנקרא בדרך. על כולם. ומי שלרגע חושב שבמועצת גדולי התורה, או במועצה להשכלה גבוהה, מדברים על אהבה, שיילך ויבדוק אותי על מה מדברים שם.
אף אחד לא יושב ועושה חשבון נפש עם עצמו איך אני מפתח מנגנונים לחיבור בין עשייה, רגשות, תודעה, חכמה ובינה. כי בין כל אלה חייבים ליצור מכנה משותף שמחבר בין כל הקיטובים כדי שהאדם יבין שהוא וכולנו יחד, זה דבר אחד עכשיו. ממש עכשיו.
הרי בואו נודה, שום דבר אמיתי לא הולך בקלות, אז למה כך צריכים להיות פני הדברים. מה יש, אי אפשר אחרת? הרי אם הכל אפשרי כפי שאנחנו כל הזמן טוענים, אז בוא נשנה את המציאות. רגע, ואם כבר רוצים להשתנות, מה בדיוק צריך להשתנות?האדם יעשה שמיניות באוויר איך לשנות את כל מי ומה שמסביבו, רק שלא תהיה תזוזה באדם עצמו. שלא יקום אחד, ויאיים עליי לצאת מהעיגול שלי. ובשביל זה, הקורבנות שמקורבים מדי יום ביומו על ידינו ההורים, הוא עצום. לא צריך בית מקדש בשביל זה, אנחנו עושים את זה יפה מאד לעצמנו.
כולם רוצים לחיות טוב. כולם רוצים שלילדים יהיה טוב יותר. לא מעט מוכנים להקריב מעצמם עבור ילדיהם, ויש שחיים את הרגע. שהעתיד לא יהיה על חשבוננו. כלומר, מוכנים להקריב בכסף או לצערנו בנפש את העתיד, רק בתנאי שמרחב הנוחות שלו לא ייזוק.כי בשם הכנות, את מי מאיתנו מטרידה העובדה מה יהיה 200 שנה מהיום? 100 שנה מהיום, 50 שנה מהיום… הרי כל אחד אומר, ״ הדור מספיק חזק כדי להתמודד אל מול אתגרי העתיד.
הגענו למציאות שבה המלחמה היא יום יומית. כל יום מתעוררים למלחמת השרדות חדשה. אם זה פרנסה, אם זה בקהילה, בכביש, זוגיות, בריאות, ילדים, ייעוד, וכו וכו…
המצב הוא כל כך אבסורדי בקנה מידה עולמי, שאין מצב כזה היום ״ נמל מבטחים״. לא ברמה בטחונית, לא ברמה החברתית ,לא בכביש, לא מהילדים, לא בבית ולא ברמה הכלכלית. פשוט אין. הכל יכול להתהפך בהינך יד. תשימו לב, איך העולם נכנס למסלול של חוסר ודאות בכל הנ״ל. וזה בכלל לא משנה באיזה נקודה אתה נמצא בעולם, אתה תמיד עלול למצוא את עצמך במצב סכנה. ואם כל זה, אנחנו מרגישים הכי בטוח דווקא כאן בארץ, למרות שכל רגע יכול לבוא איזה מטורף ולטרוף את כל הקלפים.
כלכלת ישראל, מעולם לא היתה במצב כה משגשג. מאידך, מעמד הביניים יוצא חזק מאיזון, ואנשים חוששים על המחר. זה לא קמפיין פרסום, זה מצב קיים. לקנות היום דירה, זה פרוייקט חיים. משהו פה לא הגיוני, איך בכמה שנים בודדות הנדלן בישראל עלה ב -200-100%. זאת קפיצה מטאורית!!משהו במנגנון האנושי המרכיב את התודעה, ההתנהגות והאישיות לא תקין , והצדק וצועק לשמים לישועה
מאידך, רמת התודעה של האנושות כה נמוך, עד כי נשאלת שאלה, האם אתה מודע לעצמך, לזהותך, למהותך, ליעודך כאן בעולם??? רמת ההתנהגות מתארת מצב לא נורמאלי, בשינויים קיצוניים של דפוסי התנהגות שמובילים, לתסכול, כעס, מרמור, רוגז על כל דבר בעולם, אלימות מילולית ופיזית. ההיבט האישיותי עוד יותר מאתגר. אם כל מה שמטריד את האדם זה הרצון לקבל, או הרצון לתת, שני המצבים מהווים נקודות קיצון אשר לא ממש יוצרות איזון באדם.
רוב בני האדם שמעניקים, אין להם יכולת הכלה. אם תתן לו, פגעת באגו שלו. הוא לא מסוגל לקבל, כי מי אתה שתתן. מי צריך את המתנה שלך, לא חסר לי כלום, תודה אבל אני לא מעוניין. או להיפך, הרצון לקבל; למה הוא כן ואני לא, מה בשבילי, למה אני , למה לא יותר, כל מה שמעניין זה ליצור מנגנונים לקבל עוד ועוד. איך מתאזנים בעולם הכאוטי הזה
ואם אדם לא שואל את עצמו כל היום, ״ האם שיניתי משהו בי או לא״ ולא פועל לטובת העניין בלימוד ועשייה, אז אין כלום. וכפי שאמר רה״מ , ״אין כלום ולא היה כלום ולא יהיה כלום״. אז אם ככה, אתה גם לא תקבל כלום בשלב הבא של החיים. במילים פשוטות יותר חבריי, זה גהינום. לא צריך למות בשביל זה. זה הכל אצלך בתודעה. מה שהכי מדהים אותי , זה אותם האנשים שטוענים שאין אלוקים. ואני טוען להיפך; מה היה קורה לנו כעם, אם לא היה לנו אלוקים.האם יש לך מושג הכי קטן באיזה יצירתיות מטורפת הבורא פועל עליך כדי להרעיף עליך אינסוף אהבה, חיבה, רצון לקדם, להועיל, להטיב עמך?
ואז תבוא ותגיד, ״ שמע חביבי, אם זה האלוקים שאתה מכוון אליו, זה לא האלוקים שלי. תראה מה הוא למשפחה שלי, תראה מה הוא עשה לי, תראה את הפרנסה שלי, תראה מה עשה לילדיי, וכו…תראה את המצב…. לזה אתה קורא אלוקים טוב ומיטיב? זה אלוקים א-ל רחום וחנון? ארך אפים ורב חסד? ידידי, לך הביתה, אתה חי בסרט, או שתית משהו במינון גבוה״. אלו המילים שיאמרו לי, ואפשר להבין. אבל, אם טיפה רוצים ללמוד ולהפסיק להתלונן ולהתחיל להתבונן, כדאי מאד שתבין שאנחנו זה אורגניזם אחד.
הרי ממה אתה מורכב? מאוסף של תאים, שכל תא מורכב מגרעין התא, שמורכב מכרומוזומים, שמורכבים מסולמות של DNA, שמורכבים ממולקולות, שמורכבים מאטומים, שמורכבים מפרוטונים וניוטרונים, שמורכבים מ-3 קוורקים, שמורכבים ממיתר, שמורכב מ-״ השדה המאוחד״ וכל זה חבריי גם מדעית הוכח. וזו מערכת החיים שלו חבריי. מערכת שבו לא אמורה להיות שום קנאה, שום שנאה ושום תחרות, האם ניסית לחשוב על זה פעם בפרספקטיבה הזו? אנחנו היום דבר אחד. לא מחר. זאת רק שאלה האם אתה מודע לזה או לא.אבל, אם טיפה רוצים להתבונן, ומבינים שאנחנו זה אורגניזם אחד, בו לא אמורה להיות שום קנאה, שום שנאה ושום תחרות, האם ניסית לחשוב על זה פעם בפרספקטיבה הזו?
והעולם לא נהיה נורמאלי יותר. ואם קשה לכם להבין, תסתכלו על ילדיכם. הם קוטלגו ע״י פסיכולוגים ועכשיו רק צריך לטפל במינון התרופתי, כי הילדים שלנו חולים, פסיכים, ולא נורמאליים ע״י החברה המצטיירת כביכול כנורמאלית. חברים תתעוררו, יש כאן חבורת רשע לא קטנה, שמנסה בכל מחיר להשתלט על חיי ילדינו, ולהחליט מי נורמאלי פה ומי לא, לא עלינו.
שזה 5%, אף אחד לא עושה מזה עניין. אה, יעבור… שזה הולך לכיוון 50%, זה כבר איבוד שליטה. חברים, אנחנו עברנו את ה-50% . ואם מישהו חושב שזה בעיה של החלש, אז החזק לא מודע כלל למעמדו החברתי והמוסרי. כי אחרי הכל, אתה העם הנבחר, לא? אז איך זה בא לידי ביטוי?? חברים, אנחנו נכנסים לעולם ולעידן דינאמי מאד בו יכולת ההשתנות היום יומית של האדם היא אבן יסוד להצלחתו. ואם יש משהו שסוגר על האדם, זה הקיבעון התודעתי, או אישיותי או התנהגותי, או הכל ביחד.
יעקב אבינו מסיים את מסעו הקשה מכל בחייו, ומתחיל חזרה אל המנוחה ואל הנחלה, אל ארץ זבת חלב ודבש. רגע לפני שהוא אמור להכנס לארץ, הוא נאבק באופן מאד קשה ואימתני בכוחות הרשע( במלאך), והמלאך ופוגע דווקא בעקב. הוא לא הצליח לפגוע בדבר אחד מגופו, מלבד העקב. מה בעצם זה אומר? ומה ההוראה מכך לחיי… הדרך היחידה בה תוכל באמת לגלות את הבעיה ולפתור אותה אחת ולתמיד בשורש, היא לחיות את המצב. רק כשאתה חי את הבעיה, אתה מסוגל להתחיל לחשוב איך יוצאים מזה אחת ולתמיד. הדחקה לא תועיל!!
יעקב מתחיל את תהליך החזרה שלו ארצה, אל הזהות האמיתית שלו ( לא יעקב אלא ישראל). אל עבר השלב הבא ביעוד שלו, הוא נלחם מלחמת חורמה במלאך. (אותה מלחמה תודעתית שדיברנו עליה). המלאך פוגע בו באזור מאד מיוחד בירך, הנקרא, גיד הנשה. גיד הנשה ידוע בתור הגיד הקשור לפריה ורביה -הן פיזית והן תודעתית. המצפון מכה אותו שם דווקא כי להזכיר לו שחטא בלקיחת 2 נשים שהן אחיות. זה ״התיק היחידי שהיה לו על יעקב״ המלחמה המצפונית של בירור פנימי מתקיימת עד הבוקר. אין מנצחים, אבל כל הרוע מותש ומבין שהוא לא יכול ליעקב. איך אומרים ״אין עליו כלום״. הסיפור מסתיים הרבה יותר טוב ממה שיכולנו לחשוב. המלאך מברך את יעקב. ואומר לו שמעתה ייקרא שמו, ישראל. על זה אמרו חז״ל:
תראו איך יעקב מסיים את המאבק עם המלאך של עשו. זה נגמר בחיבוק, זה נגמר בברכה ובזכייה לקדושה. מה כל זה אומר לנו, ומה אני אמור לקחת מיעקב לדורי דורות, שנכיר ונוקיר את יעקב לנצח, כאבי האומה העברית. המלחמה האמיתית היא תמיד תודעתית. אם ניצחת את האדם בתודעה, בפועל הכל יזרום לך ממש חלק.
במלחמת התודעה המצפונית יש פרט חשוב, שבכדי לצאת מזה נקי ובשלום בדרך אל עבר עולם חדש הנקרא שכולו טוב הנקרא ״ישראל״, עליך לעבור מסלול הנקרא ״ מעבר יבק״ לשם הזה משמעות רבה ועצומה במלחמות המצפון ובמלחמות הפנימיות שלו כנגד הרצונות העצמיים שלו.
המושגים האלו אלו מצבים תודעתיים, שאם לא תחווה אותם, אין לך שום סיכוי להגיע לדרגת ישראל, לעולם שכולו טוב, לעולם שבו אתה יכול לברר את הטוב מן הרע ואף לפתח כלים כיצד הופכים רע גמור לטוב גמור. זו הדרגה הגבוהה ביותר של העם היהודי בה תזכה לעבור ממצב של לעסוק בניקוי המצפון של רוע שמחרחר בפנים חזק, למצב של רק טוב ומשם אל הטוב מאד.
אתה צריך להבין מה זה ייחוד איך עושים ייחוד בכל דבר בחיים. צריך להבין מה זה ברכה. ואותו כנ״ל לגבי קדושה. וכדי לזכות לקדושה, תוודא שאין בך שמץ של קנאה. כי קנאה קורית כשאתה חושב שיש שתיים במקום לחשוב שהכל זה אחד. חברים, זכויות היוצרים של היהודי אשר עבר את כל השואות ואת כל הפוגרומים, ואת כל האתגרים הגשמיים, והרוחניים, שמורות ליעקב אבינו.
ייחוד – זאת העבודה הכי משמעותית. ליצור את החיבור. לגלות שאתה כל הזמן במציאות של ניגודים, במציאות של הפכים, ואיך אתה מצליח לחבר ולאחד בין ההפכים. עד היום זאת היתה משימה לצדיקים בלבד. היום, זאת משימתו של כל אדם. אין לך שום סיכוי להגיע לזה ללא תפילה.
ברכה – אתה חייב לפתח כלים כיצד הופכים מציאות של הפכים למציאות של אחד ומאוחד. בשביל זה אתה חייב ליצור מציאות חדשה שלא היתה קודם. לשם כך עליך להיות אדם בעל זכרון תודעתי, חשיבה יצירתית ושפה לשונית מאד מאד גבוהות. כדי להוריד מציאויות של טוב גמור לנפש האדם. לשם כך, אתה חייב להבין את פנימיות התורה.
קדושה – הברכה הולידה בך מבנה אישיותי חדש. הדרך לקדש את עצמך מתבטאת בקיום מצוות מתוך כוונה. אתה חייב לעשות אבל להבין את הלמה, כדי שהאיך יהיה מתוך משמעות.
יעקב לא מת – כי הוא שרד את כל המצבים הכי קשים והכי קיצוניים שהשטן יכול להמיט עלינו. הוא סלל את התשתית לכל מלאכת הבירורים עבורנו והביא אותנו אל עבר הזהות האמיתית שלנו עם ראש מורם וגב זקוף. אנחנו כאן שורדים את קשיי הגלות בזכות יעקב אבינו. והסיבה שהעם היהודי לעולם לא ימית נובעת מהיסוד של יעקב אבינו אשר גילה לנו את כל סדרת הכוחות ההשרדותיים להתמודד מול כל אסון בכל קנה מידה.
אבל יש פן אחר למהלך הזה – וזה ״ דויד מלך ישראל חי וקיים״ . חברים, זה בידך להחליט האם אתה רוצה לחיות במצב הישרדותי או לחיות במצב של ״ חיים של משמעות״. אם אתה רוצה את המשמעות, קח בחשבון שזה יהיה עם מאבק. לשאלה איזה מאבק אתה בוחר, תלוי אך ורק בך. אין מתנות חינם. או מאבק רוחני, או מאבק גשמי. זה תלוי בך .
כדי שזה יקרה, צריך לצאת למסע. זהו ידידיי, מסע החיים שלנו.
אז בואו ואגלה לכם סוד, אשר הינו המקור לכל הבעיות בחיים, ואם תתחילו להעמיק, ולהפנים מה צריך לעשות מחר בבוקר, את/ה ידידי תהיה בין הראשונים שידעו שאתה הוא המשיח. אני אפילו אעבה את הסיפור, ואומר לך, שאתה תזכה להכנס למסע שבסופו תבין שאתה, זה המימוש הנעלה היותר של הקב״ה. כלומר, יש בך את כל היכולות של הבורא. כלומר, אתה מסוגל לשנות את המבנה התודעתי שלך לרמה כזו ששום דבר חומרי, לא יתפוס אצלך מקום. מה הכוונה? אתה הופך אט אט לאדם המסוגל באמצעות התודעה, לשלוט בפוטנציאל של החומר ולשנות את הייעוד שלו.
במילים פשוטות יותר, באמצעות התודעה אתה מצליח סוף סוף להתחיל לשלוט בעצמך, לקחת אחריות על מעשיך, ובאמצעות שינוי אישיותי והתנהגותי אתה זוכה להתעלות. אתה לא מאפשר לשום מצב להוציא אותך מכליך, ואתה מצליח כל הזמן להיות בשליטה. ולכל החכמים ויודעי העתים, זו משימה לאנשי קומנדו. רק שבמקרה דינן, כל הורה חייב להיות אחד שכזה, וזה לא ממש נתון למו״מ.
ואכן אתה מתחיל סוף סוף לאפשר לנשמה לדבר מתוכך. איך אתה יודע? אם התעלית מוסרית, והתחלת לעלות יותר אל הרוח לעומת החומר, זה אומר שהשינוי שבך , גרם לנשמה להתממש באופן נעלה יותר בך.
הצורה שינתה את פני החומר, והלה הסכים להתאים את עצמו לדרישות הנשמה. בגלל זה אומרים לך היום שכל מי שיצליח, הם רק אלו היצירתיים. למה? כי הם לא חושבים במובנים של שכל והגיון. הם באים מעולם מופשט לחלוטין. אז יפה, יש ב״ה כמה כאלה, אבל מה עושים כשחייבים להפוך את כל האנושות לכזו. לצערנו, הרוב של האנושות עדיין תקוע בהתפתחות יכולת הרגשית שלהם.
ובאם רוצים לעשות מהלך שורשי עמוק, חייבים לפתח שפה. שפה שכל אדם יוכל ללמוד אותה, על מנת להצליח בכל מצב ממש כפשוטו ובכל מציאות עתידית. איך זה בא לידי ביטוי? יוצרים צורה תודעתית חדשה, והיא זו המתחילה תהליך פנימי מאד עמוק ומייגע המתחילה מהלך קשה מאד של השפעה על מבנה החומר. מה רוצים ליצור? את היכולת לקבל על מנת לתת (להשפיע). בחסידות מצטטים לא מעט את המשפט כי בגאולה העתידית ״ אשה תסובב גבר״ ממש כך. אין לי ספק שזה ירים לא מעט גבות להרבה גברים ונשים, אך האמת היא שבגבר ישנם שני סוגי יכולות .
ביהדות, המנגנונים האלה נקראים חסד ( רק לתת) גבורה ( רצון לקבל) ותפארת ( לקבל על מנת לתת)
איך האיזון הזה נוצר, ואיך האפשור קורה? ישנם 3 כלים הנקראים: תורה, מצוות ותפילה.
תורה – פנימיות התורה – ידע שמשנה מציאות, מסנן את הטוב מהרע, ומפריד בין הצדדים לגמרי.
לימוד פנימיות התורה היא זו שמאפשרת התמרה מעץ הדעת (שילוב של טוב עם רע), לעץ החיים (הפרדות מוחלטת מהרע והפיכה של הרע לטוב מוחלט).
מצוות – המנגנון שמחבר בין הנשמה לגוף. כך זוכים לגלות את מציאות האינסוף בעולם שלי בכל דבר ועניין, ברבדים הכי גשמיים שרק ניתן. זהו המנגנון שמחבר בין הטבע למציאות העל טבעית, או בלתי מוגבלת ( תקראו לזה איך שנח לכם. הכוונה היא זהה)
כדי שכל זה יקרה, אתה צריך שפה. ובודאי שפה עוד יותר מאתגרת ליהודי. כי גם הלא יהודי אמור להיגאל. הוא חלק מהעולם. אז מה ההבדל בין הנשמה שלך, לנשמה של הלא יהודי? סוף מעשה, במחשבה תחילה. אם אין ראש, לב, גוף, רגליים, איך יעבוד בדיוק המנגנון הזה שנקרא אדם? ולמה אתה מעל הגויים? מה יש, הם לא נבראו בצלם אלוקים? צריך להבין, שכולנו באנו מהמציאות הבלתי מוגבלת של אדם הראשון, בטרם הוא הוגבל והפך לגוף גשמי.
וכשהוט התגשם, כל העולם לקח את הגוף של אדם הראשון, ועם ישראל לקח את הנשמה של אדם הראשון. עכשיו אפשר להבין למה היהודים הניעו ומניעים את העולם מאז ומקדם. כי אם הנשמה היא המניע, והגוף הוא המונע, אפשר להבין שהכח נמצא במפתח ולא באוטו. ובדיוק כמו שהגוף לא אוהב את הנשמה, ככה בדיוק העולם לא סובל את היהודים. השנאה הזו, זה לא מקרה. כך נוצר ופועל העולם. אנחנו באמת שולטים כאן.
המון פעמים נשמעו בהרצאות שלעתיד לבוא, העולם ישרת את ישראל והם יהיו לעבדים. במילים יותר פשוטות, הגוף יזין את הנשמה ולא להיפך. אם מישהו מצפה ש-2500 סינים יעמדו סביבו ויקרקרו, אני מניח שזה כבר קורה, אבל הוא טיפה מפספס. אבל כשיהודי לא סובל את עצמו, ומכחיש בכל תוקף את זהותו, זה חידוש!!! זה חברים המצאה שחייבת להכחד ולמות מן העולם.
לכן חברים בהיסטוריה של האנושות, משה רבנו החל בתהליך הפדיון של הנשמה היהודית במלחמה מאד קשה ונוקבת, המשיך אותה דוד ושלמה בנו באופן מתון יותר, אבל הרוע עדיין קיים. ״אל תקרא בניך אלא בוניך״. כל יהודי אומר משפט זה בכל בוקר בתפילתו.
ולמעשה רומזים לך ואומרים, כדי שאבא ייתן לך את מפתחות השליטה, אתה קודם כל צריך להיות בן. בן נאמן. כי אין אבא היום בעולם שלא רוצה שבנו יהיה טוב יותר ממנו. אבל מה עושים בתסריט שהבן עדיין לא ראוי? לכן עלינו כיהודים להיות בנים ראויים, וכל במידת הנאמנות שלנו לבורא עולם לא תהיה תלויה בשום מצב פיזי, עניין אישי, חברתי או כלכלי.
כי אם אתה נאמן, אז אתה באמת הבנת שאתה כאן כדי לקבל על מנת לתת. אין לך שום דבר משלך.
כי אם לרדיוס החברתי שלך טוב, אז גם לך טוב. כי המטרה היא לעבור ממצב של ״בניך״, למצב של ״בונייך״. להתחיל ליצור על מנת להשפיע על העולם. ובאם הדבר קורה, העולם לא נשאר אדיש, ומשתנה לפי הטון שהיהודי מכתיב. כי הוא לא בא עם מטען אישי, היהודי בא לשרת את מי ששלח אותו לעולם על מנת לבצע את ייעודך כאן בעולם הזה. איך זוכים להיות בדרגה שכזו?
ששון ושמחה – אני לא יודע כמה מכם באמת שמחים רק מהעובדה הבסיסית והיא, שהם חיים. ושהם יהודים. זהו!! אני שמח כי אני יהודי. יש לי תכלית בעולם הזה, יש לי כל בוקר סיבה חדשה למה לקום, ולמה לחיות. לגוי, אין את המנוע הפנימי הזה. אין. בשביל לקבל את זה הוא צריך אינספור כדורים ושתיה, כדי שיביאו אותו למצב המיוחל, וכל זה בשביל שעה אחת של נחת. ואם אני טועה, ניתן לראות בדיוק כמה מגלגלות חברות יצרני הסמים, ויצרני אנטי-דכאון בעולם.
המדדים ב-30 שנה האחרונות, רק עולים וימשיכו לעלות. כי אם לא תצליח לשבור את מסכי החיים, אז החיים במוקדם ובמאוחר ישברו אותך. ככה כפשוטו. ומי שחושב שהוא לאחרונה לא פגש את השטן, מוזמן להציץ בטלפון שבכיסו, ולראות את המלך של היסחי-הדעת בכל העולם. חברים, מסע החיסול הסופי של הרוע בעולם החל, והשפה לכך קיימת וזמינה לכל. זוהי שפת החסידות.המציאות לא מחכה לאף אחד. או שאתה מתיישר, או שאתה מיותר כאן. זה המסע הכי קשה, הכי מייגע והכי מתיש. אנשים עלולים ליפול פה כמו משחק דומינו. וזאת אינה בדיחה . בדיוק כמו שעושים פיניש לבית איכותי וחכם, ( ומי שעשה יודע ומבין כמה יגיעה צריך), כך בדיוק העם היהודי מתחיל להתממש בעולם.
רק שאנחנו, העם היהודי, שח״ו לא ניפול מהרכבת הזו. ואם עוד לא עלינו, יפה שעה אחת קודם. אדם הראשון כשנברא ,עשה את טעות חייו. הוא ידע שהוא זה הכל, והכל זה הוא. הוא למעשה ידע באופן מושלם את מציאות הבורא. כלומר, הוא ידע שהוא זה מציאות הקב״ה. אבל היתה לו בעיה. הוא ידע שזה לא ממנו. כל הידיעה הזו היא לא ממנו, כלומר זה ניתן לו בחסד ולא בזכות. והידיעה הזו עשתה לו לא טוב, עד כדי כך, שנוצרה לו האפשרות לבחור שזה יהיה בזכות ולא בחסד. כאן הוא לכאורה עשה את ״טעות חייו״ , וכל ידיעת מציאות הבורא נמחקה מזכרונו . כלומר, התודעה עברה כמה רמות של צמצומים כדי שתוכל להתגשם, ואנחנו כאן במסע ארוך ומייגע כדי לזכור מי אנחנו.
זה היה כל כך קשה לאדם הראשון, עד כדי כך, שנאמר לו ״ בזיעת אפך תאכל לחם״. כלומר, כדי להגיע לתובנות רוחניות וידיעת הבורא, יש צורך עמוק ביגיעה רוחנית אשר היא זו שתיצור אצלך את המציאות בידיעת הבורא.
כאן ידידיי, התחיל משחק חדש בעולם, שגרם לכל העולם להתנתק מאתנו, וכל נגיעה של האדם בחי, צומח ומדבר, מחייבת בירור. כל דבר שאתה נוגע בו, אתה נאלץ לקדש אותו. הכל היה שלך, טמבל אחד.
אבל לא היית מוכן בשום אופן לקבל בחסד, אלא בזכות. אם כך, קיבלת מידה כנגד מידה.
״הכל צפוי והרשות נתונה״ – לכל אלו המסכנים אשר טוענים שהכל צפוי מראש, ואין שום בחירה חופשית, ומה שכתוב מלמעלה הוא שיהיה, נכונה הפתעה גדולה. ידידי, אתה אחראי לגורלך . אין מציאות שאתה לא יכול להיות בה. אתה רק צריך להחליט לאיזה מציאות אתה רוצה להשתייך. כדי לשנות מציאות, אתה לא תוכל להשתנות בכלים הקיימים. עליך להשתנות.
ספר התניא הוא דוגמא מובהקת ל״הספר ״ אשר יכול לאפשר לך לפתח שפה בה תוכל ליצור כל מציאות אפשרית בדרך החיים האמיתית, בעידן של גאולה. לכן כשאמרו בעידן המשיח ״ תורה חדשה מאיתי תצא״ אכן התכוונו לתורת החסידות מיסודו של הבעל שם טוב. והשפה למימוש התורה, באופן אינסופי הינו ספר התניא. יעקב אבינו נרפא מחוליו, והפציעה בעקב החלימה במלואה, והוא זוכה לארץ זבת חלב ודבש.
עד שלא תפנים את הנאמר לעיל ולא יתממש בפועל, אתה תראה את הסביבה שלך מצליחה, ואתה נשאר עצוב ומתוסכל. אך כשהשינוי הזה יחול בך אתה תכנס למציאות אמיתית בה אתה באמת מבין שאתה לא מבין, ומשם תזכה להגיע למימוש מלא של תכליתך בעולם הזה. לפני כ200 שנה התרופה נולדה באמצעות מייסד תנועת חב״ד, רבי שניאור זלמן מליאדי.
זו ההזדמנות שלך ידידי, להכנס לעידן של גאולה, וספר התניא הוא הכלי שלך למימוש חיים בעלי משמעות. השבוע ביום ד׳ ,יט׳ כסלו, חוגגים את ראש השנה לתורת החסידות, ובכל הארץ ובכל העולם כולן, בכל בית חב״ד יתקיימו כנסים והתוועדויות למרות כל האתגרים והקשיים הקימים .
אני יכול להבטיח לכם, ולהתחייב בפניכם, שביום הזה הכל יכול להתהפך. אצל כל אדם, בכל המצטרך. השאלה היא אחת; האם אתה מוכן לשים את עצמך בצד, ולהתחייב ולהתמסר לתהליך מאד ארוך ומייגע. להכנס למסלול של שינוי תמידי. אם כן, אתה חסיד. אתה לא צריך שום מעיל וכובע של סנאי על הראש.
חברים, תהליך הפדיה בשלום הסופי החל. הוא יקרה ברגע שבו תהפוך את עולם הרצונות שלך, לרצון אמיתי של לקבל על מנת לתת. כשהאגו יעבור תהליך הספד, יחל תהליך איזון בך, בו אתה מביט בתמונה הכוללת ולא בתמונה האישית שלך. אאחל מכל ליבי, שיתקיים בנו ״ואהבת לרעך כמוך״, כי אנחנו צריכים לפתח את המודעות לאהוב כל כל יהודי, וכל בן- אדם, גם את מוחמד וגם את כריסטיאן.
זה יקרה רק אם הנשמה שבך תתחיל לפעום באופן הולך וגובר, עד שנזכה ליום המיוחל בכל העולם כולו, בו יהיה מצב כי כולם ישרתו מטרה זהה ומשותפת והיא ה׳ אחד ושמו אחד
יעקב בפרשה הקודמת ביציאתו למסע בחרן מתחייב כלפי הקב״ה ״וכל אשר תתן לי, עשר אעשרנו לך״. וזאת שאלה שחייבת להשאל: מה יש לך לתת לקב״ה? הרי מלא כל הארץ כבודו. ואם צדקת, מה תתן לו? אז מה באמת יש לך לתת? וכדי להבין למה באמת התחייב יעקב, נסביר שכשאדם יושב ולומד תורה, מקשיב לשיעורי תורה, מצטרף להרצאות, התוועדויות חסידיות וכיוב׳, ואכן זוכה לקבל השראה מהמעמד, מדברי התורה. אבל למחרת בבוקר פלוני שטף את פניו ונשאר אותו פלוני. שום דבר לא באמת השתנה מלבד כמה דקות של התלהבות.
יעקב אבינו אומר לקב״ה ״ ריבונו של עולם, כל חכמה אלוקית שאתה תעניק לי, אני לא אהיה מסוגל להפנים את הכל. אבל אני מתחייב בפניך כי 10% מכל חכמה וידע אלוקי שתעניק לי, אני אוריד 10% למידות ואפעל שהדבר ישפיע על מידותיי. גם אנחנו חברים, נמצאים במצב של יעקב ורחוקים אלפי מילין מדרגת ישראל. אבל הנה הסוד איך מגיעים לדרגת ישראל. מפנימים 10% מכל דבר תורה שלמדנו. מורידים זאת למידות. עובדים על זה. ומי שאכן עושה זאת, המשנה באבות לא מפסיקה לשבח את הלומד תורה לשמה. זאת הדרך היחידה חברים לזכות להגיע אל העולם שמעבר ולחיות חיים מלאי משמעות כאן בעולם הזה הגשמי.
שבת שלום
דוד בותרסון-David Boterson