וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע

כל שנה אותו סיפור. באים, אוכלים, מברכים על הראש של הדג, הרימון, הסלקא, כרתי, תמר וכו וכוכ… אנחנו עסוקים כל כך הרבה באוכל, שפשוט לא מבינים שכל הסיפור הגדול מאחורי ראש השנה, זה השופר.

מטרתו לגרום לך להתחבר אל המציאות שמעבר. לכן, בשבת אין שום צורך בשופר. אז מהו סוד השופר הנתקע בכל ראש השנה ומה הסוד הגדול מאחורי החג הזה?

אני חושב שאם גוים ויהודים היו יודעים את הסוד שמאחורי ראש השנה, הם היו רצים ועושים את כל ההכנות הנדרשות לטובת חג מיוחד שכזה והיו עומדים בגיל ורעדה ורצים לשמוע קול שופר בכל דרך אפשרית. תדעו לכם, הבורות היא אם כל הצרות והגאווה היא שורש כל הצרות.

אם כל הצרות לכל הבלאגן בחיים שלנו הוא העדר הזהות. ומאחר ואינך מודע לזהותך, אתה יוצר דמיונות שווא בתצורת אמיתות סובייקטיביות שאט אט מתנפצות לאדם, או שלא חלילה. כדי להבין מי אתה, אחת היכולות המשמעותיות ביותר של האדם הוא, הזיכרון.

זכירה ושכחה הינם מידות בעולם התודעה האלוקית של האדם ועל האדם לצאת מדי שנה למסע בחייו כדי שהזיכרון יגרום לאדם להתחבר להכרה האלוקית שבו על מנת שיוכל להוריד קבצי מידע דרכם הוא יידע מתוך מה עליו לפעול בשנה הבאה עליו לטובה. כל הסיפור זה זיכרון. להגיע לרובד הכי פנימי ועמוק להבין ולדעת מי אתה ומה אתה אמור לעשות בעולמך האישי (מצד המידות) כדי להתממש בעולם העשייה שלך.

ולמה קמים כל בוקר לבקש סליחות? כי כל רעיון הסליחה הוא ליצור גירוי חיצוני לבורא לרצות לרצות בנו מחדש ולהעביר עלינו את כל טובו. אתה מבקש סליחה כי אתה רוצה שהאינסוף ברוך הוא ייתן לך הזדמנות חדשה להיות כלי ראוי להעביר דרכך את כל השפע שלו, כאן בעולם הגשמי הזה.

לכן, כל מי שקם בבוקר או בלילה לסליחות כדי לבקש בריאות או פרנסה או וכו, פשוט לא מבין שהוא לא מבין. אינני רוצה להשתמש במילים קשות, אך ישנו סיפור מאד ידוע על ר׳ שמואל ממונקצ׳ שהיה חסיד של אדמו״ר הזקן, שתמיד תהה, באיזה חוצפה או טיפשות אנשים קמים ב-4 לפנות בוקר בשביל לקבל גשמיות. זה הרי הזוי!! בשביל זה אתה קם כל כך מוקדם? בשביל זה? או שאתה בא להתחנן ולבקש על זה שאתה לא מחובר לקב״ה. כי עוד לא ראיתי שר בממשלה שחסר לו דבר מה למחייתו.

וכל רעיון היהודי היא לעבור מדרגת יעקב לדרגת ישראל ״שר-אל״ השר של כל ההשפעות מצד האינסוף, שדרכו יירד השפע לעולם. זאת לא פילוסופיה חברים. זאת דרך החיים היהודית שככה אנחנו אמורים לנהוג.

אם הבנת זאת, פרנסה, בריאות וכל שאר הדברים, יגיעו לך, כי אתה חייב לממש זאת. הכנה ראויה מצד האדם, לימוד ותרגול בעשייה בפועל בכל השנה ובכל חודש אלול בפרט, ביצירת רצונות חדשים בעולם המידות של האדם, הם אלו אשר פוטנציאלית יעניקו לו את עצמת ההארה הרוחנית. זה נכון, אם אתה בא לראש השנה בתנאי מסוים שתיכף נעמוד עליו. אתה מהנדס כי מתוך העולם שלך אתה צריך לעבור שינויים בתודעה כדי שתהיה בן אדם טוב יותר ולא מהנדס טוב יותר על חשבון אחרים.

ייתכן והשנה נתפלל ונתקע כולנו בביתנו וייתכן ולא. החשוב לדעת כי מצוות תקיעה בשופר הינה ציווי דאורייתא. משמע, זה מעשה אותו הננו מחויבים לעשות בכדי לממש את התכלית שלנו כנבראים בדרך אל מציאות פנימית של אחד וכאיש אחד בלב אחד.

מה זה אומר?   מדי שנה מאז בריאת האדם בא׳ בתשרי לפני כ-5781 שנים, כל התודעה האינסופית שהיתה קיימת בו, הצטממצה והאדם הפך לנפש חיה, והוא החל לצאת למסע בו כל שנה כל אחד ואחד מאיתנו מממש את חלקו במשך 70-80 שנה, כל פעם במס׳ גלגולים על מנת לממש את כל 613 הציווים (אמצעי חיבור כלפי האינסוף) זאת כדי להגיע לתכלית של אחד. כל שנה משהו חדש אמור להתגלות בך ואתה חייב להכין את עצמך לבאות כדי שתוכל באמת לממש את יעודך בעולם.

כאן ועכשיו בדורנו באה התפנית הגדולה. אנחנו בדור הראשון של הגאולה האמיתית. מה זה אומר? כל יהודי ויהודיה יש להם את ההזדמנות לחיות חיים של משמעות. כל אחד ירגיש שהוא באמת חיוני ובלעדיו אין לגלגל החיים זכות קיום. לצערי, מרוב עומס של התנסויות שליליות, אבדן, דכאונות, חורבן, כמעט ואף אחד לא מאמין לזה. לכן, צריך בכל דרך אפשרית לפתח כלים רגשיים. חייבים לגלות רגישות עצומה לכל יהודי, מתוך עולמו של אותו יהודי, לנסות לרומם אותו אל עבר שיא המשמעות של חייו. מכאן אפשר לנסות להתחיל להתבונן כלל שניתן, כמה יצירתיות, כמה תבונה, כמה ארך אפים צריך, כמה סובלניים, כמה חייכנים, כמה חסד, כמה נתינה, כמה אהבה, כמה התגברות, צריך לפתח כדי להיות כלי ראוי לקבל מהאינסוף ברוך הוא, כי הוא כזה… והוא רוצה לתת למי שדומה לו. מה לעשות שהשחור לא ממש שש על הלבן ולהיפך.

אז כשאתה בא לראש השנה, עם איזה תפיסת עולם אתה בא בדיוק? איך ועם איזה מצברים אתה בא, ומה אחוז הטעינה? יש שבאים בראש השנה מתים מפחד, על מה יהיה ואיך יהיה ואם יהיה ואם נהיה בכלל וכנראה שיש להם את כל הסיבות לכך.

יש שבאים לראש השנה ביראת כבוד עצומה בעקבות התגלות הבאה להתממש מתוך האינסוף ברוך הוא שרוצה  מאד להתממש. וככל שההכנה טובה יותר, התפקיד יהיה איכותי ומכובד יותר.  זאת לא שאלה של חי או מת, עני או עשיר, בריא או חולה. אלא שאלה, על איזה תפקיד אני עומד לגלם. בהינתן המצב שיהודי חושב באמת כך, אין כאן מקום לשאלה בכלל, כי בוודאי תצא זכאי בדין ואף תקבל תפקיד מכובד.

כל שעליך לעשות הוא, לשנות את אופן ההסתכלות של האדם על העולם.

כשבא יהודי חסיד סאטמר ליחידות אצל הרבי מלובביץ, הוא הגיע מאוחר מאד בלילה כדי שאף אחד לא יראה אותו בטעות. הוא בא לבקש ברכה לילדים, כי 10 שנים אין לו ילדים. הרבי ברך אותו והלה עמד לצאת. רגע לפני שהחסיד יוצא הרבי שואל אותו, ״באיזה מסכת אתה עומד כעת?״ החסיד ענה לרבי, שבדיוק סיימו מסכת מגילה וממש בסוף התעוררה אצלי שאלה מאד קשה. החסיד אומר, שאף על פי שישראל חטאו, מלאים הם מצוות כרימון. אז שאלתי, איך יכול להיות שישראל מלאים מצוות, בזמן שהם חוטאים? זה לא הגיוני.

הרבי שמע את דבריו ואמר לאותו חסיד, ״אני ממש מופתע ממך. גם אני למדתי את אותה מסכת וגם אני סיימתי את המסכת וגם אצלי נתעוררה שאלה: ישראל מלאים מצוות כרימון, איך יכול להיות בכלל שהם חטאו?״

כל מה שישתנה זה האופן שבו אנחנו מביטים על המציאות, על האחד בשני ועל האינסוף . וכל מה שאתה אומר זה סיכום של מי שאתה כרגע.

כל מה שיקרה בסיפור חיינו השנה, קורה באמצעות מצות השופר.

לכן, ממש רצוי לבחור להתפלל במקום שבעל התוקע הינו אדם בעל מידות, בעל דעת רחבה, שאין לו שום דבר כנגד אף אדם בקהילה, שיהיה יהודי ירא שמים, שיהיה חסיד וכהן.  שאותה אישיות יודעת את ההלכות מחד, ולמדה וחיה חסידות וכל אודות מצוות תקיעת השופר.

למה כל זה?  

משחק החיים כבר ברור וידוע לכל דורש כי יש להכין את עצמנו להיות כלים לאור חדש, להכנה לתהליך של שינוי אישיותי.  אור = גילוי. הגילוי מצד הקב״ה שאמור להתגלות בנו, קורה דרך השופר. איך זה קורה?

תקיעה – התגלות של תמונת המציאות המליאה אשר הינה בגדר חכמה. חייבים להוריד אותה למטה מתמונה למציאות נצחית. איך יוצרים מציאות

שברים – כל מציאות אותו תרצה לבנות מושתת על 3 יסודות (תורה – מחשבה , עבודה – דיבור , גמילות חסדים – מעשה). הכל סביב ה-3. על האמת, על הדין, ועל השלום. תשובה, תפילה וצדקה. ועוד סדרה של הגדרות מהותיות שבלעדיהם אין לך סיכוי ליצירת מציאות נצחית.

תרועה – האלוקים נמצא בפרטים.   האינסוף מתלבש ברגש. שם הוא פעיל, מתוך הרגש הכל עובד. השאלה היא רק האם הרגש נשלט. ואם נשלט, האם הרגש פועל מתוך הכרה אלוקית או מתוך הכרה אנושית. וזה ההבדל הקטן והמשמעותי כל כך, בין היכולת לנבא הצלחה לבין היכולת לנבא כישלון.

הזכייה לחיים של משמעות קורית כאשר אנחנו מבררים את כל המצבים האפשריים עד שמגיעים לאמת המוחלטת, האמת האובייקטיבית והרי ידוע כי הספרה 9 מייצגת את מידת האמת. המטרה שלנו בחיים היא לגלות את האמת האובייקטיבית מתוך האמת הסובייקטיבית שנכפתה או שנוצרה.  וזה תהליך שכל תהליך כולל בתוכו 10 תקיעות (תשר״ת, תש״ת, תר״ת). וחוזר 3 פעמים. שכל 10  כוחות הנפש יתלבשו במחשבה דיבור ומעשה  שלנו.

לסיכום, כל השפע שהבורא יתברך מוריד עלינו בראש השנה, יש לו השלכות מרחיקות לכת בעקבות ובאופן ביצוע התקיעות ע״י הבעל תוקע , כי השופר הוא הכלי להמשכת כל הטוב שעומד לרדת עלינו.

אז, איך שזה נראה, לתקוע בשופר זאת משימה ליחידי סגולה במידה והם קיימים בכלל. לכן חבריי בעלי התוקעים והשומעים, על כולם חלה החובה להיערך כיאות לכבוד ראש השנה כי הכל הולך להשתנות.

שנה, מלשון שינוי.

והעיקר, יה״ר שנזכה שבראש השנה הבא עלינו לטובה, שנת תשפ״א, נזכה לשנת הרחבה עצומה בגשמיות על מנת לממש את תכליתנו כאן בעולם, שזה להיות יותר בני אדם, שזה להיות יותר מכבדים, יותר שותקים, יותר אוהבים, יותר מנסים להבין ולהכיל ופחות לשפוט.

אני שומע המון מילים דומות מהממלכתיים (מילה חדשה שאין לי מושג מה היא מכילה). אני שמח על כך. אבל לכל השוטים והמשטים בעם, ישנה שפה אחת בלבד וישנו ספר אחד בלבד שמגדיר את היהודי. ישנה מערכת אמיתית אחת אשר הוכיחה את עצמה בכל זמן, מקום ויכולות. ואוי לאותו עם שסוף סוף זוכה להגיע אל השוקת ומתחיל לזרוק את כל הספקות האפשריים, האם המסע הזה היה כדאי.

כן, זה היה כדאי. כן זה היה משתלם. עכשיו אתה צריך לנהל את המלחמה האישית שלך, איך אתה מתוך עולמך כל שנה ושנה עולה בסולם הערכים והמוסריות מתוך ועפ״י העדות, החוקים והמשפטים של תורתנו ולא שום ספר אחר.

והכי חשוב, שנזכה לראות זאת במו עינינו, ולהרגיש על בשרינו, כי אנחנו בניך ואתה אבינו וכי אנחנו עבדיך ואתה מלכינו והשנה נזכה להוסיף ולומר ״כי אנחנו שריך ואתה מלכנו״, ועלינו ייאמר, ישראל אשר בך אתפאר.

שנה טובה ומתוקה

david boterson