נאום שלוש האמהות של רא״ל אביב כוכבי ביום הזכרון לחללי מערכות ישראל עשה לי שינוי בבטן. פעם ראשונה במהלך שנות חיי, אני שומע יישות ממלכתית מדברת יהדות. מדברת חסידות. מדברת על התהליך שעובר העם בדרך לגאולה האמיתית והשלימה ועל האמא השלישית. עכשיו הכל תלוי בה. והאמא הזאת היא אנחנו. האמא הזאת היא בדיוק אותה אמא שהתורה מדברת עליה בפרשת תזריע בדרכו של האדם לגאולתו הפרטית אשר תוביל לגאולה כללית.
תעזבו את העבר לזמן מסוים. הנה הזדמנות לבנות עתיד חדש כי כל מה שתסתכלו עליו בתהליך ההיוצרות של עם ישראל, תגלו ששום דבר שם לא הגיוני בעליל. הכל הפוך, שום דבר שם לא טבעי. לא יילך למי שיחפש הגיון. ולמי שלא חוגג את יום העצמאות היום, בגלל דעות קדומות, כל מה שאוכל לומר לו הוא, כי אין בעל הנס מכיר בניסו ואין אדמו״ר אחד במאה שנה האחרונה, למעט הרב קוק, שנתן סיכוי לחלום הזה סיכוי למציאות של יהודים הרוצים לחיות בקדושה. חלילה וחס אינני ממעט בדעתם של ענקי העולם, שלאור העובדה כי מלכות ישראל זה דבר ענק, אי אפשר להנחיל אותה בכח ומתי שיבוא יבוא. ויש שחשב אחרת ואמר את אותו משפט, רק שהמסקנה שלו היתה, שמדובר במצווה הכי גדולה וחייבים לעשות מאמץ.
כל אדם המאמין כי הכל מאת ה׳ לא יכול לטמון את ראשו יותר בחול, לא יכול לומר כי זה לא השגחה פרטית למרות שאדמו״ר א׳ חושב כל ואדמו״ר ב׳ חושב אחרת. זאת עובדה שיש לנו מדינה. זאת עובדה שאנחנו בדרך לגאולתנו, זה אמת שהחושך עוד גדול, אבל אל לנו לזלזל באור הגדול הזה שהתגלה כאן. כי זה היום אשר בחר בו ה׳, אז כל שעלינו לעשות הוא ״נגילה ונשמחה בו״ כי זהו יום של שמחה.
חברים בוקר טוב, דברי הנביא כבר החלו להתממש. מי שלא יתעורר בעם יפסיד. מה שיותר מפריע לי זאת העובדה שהוא תוקע מקלות בגלגלים של כל העם המבקש את הענג המיוחל. רק שהאמא השלישית משוועת להתגלות כדי ליצור את השינוי המיוחל ולשם כך חייבים שינוי מהותי. וזאת חבריי הנכבדים, לא המדע, לא חכמי יוון ולא אף אחד יכול לספק מלבד הפנמת חוקיות תורת משה. כדי לגלות זאת חייבים להתעלות. המח השטוח כבר לא מתאים לפרספקטיבות העתידיות.
אז מהיכן בדיוק נולדה יכולת השינוי? האם גוי יכול להשתנות ? וכשאני אומר שינוי אין הכוונה לשינוי הרגלים, אלא לשינוי הטבע של האדם. משמע, זה כבר לא אותו אדם.
אם נתחיל מהסוף, כל אחד רוצה להיות איש האלוקים. חציו ולמעלה רוחני, חציו ולמטה, גשמי, התודעה קובעת מציאות ואתה המלך כפשוטו. רק כדי להבהיר, מדובר באדם מאד אציל רוח, בעל חסד הפועל מקו של חסד, מתוך רצון אמיתי להיות טוב לכלל ולהיטיב עם כל ברואיו. גברים הם לא כאלה. גברים, או שהם נותנים או שהם מקבלים. אבל אינם חיים מתוך דרך חיים של לקבל על מנת להשפיע. זה לא שאין להם חסד, אבל להיות חסיד, זאת תכונה אלוקית המצריכה שידוד מערכות הטבע. ואחרי הכל, מייסד תנועת חב״ד כותב בספר התניא, כי גוי לא יכול להשתנות לכזה.
ר׳ שמואל מונקצ׳ היה מחסידיו של אדמו״ר הזקן. יום אחד הוא הוזמן לארמון המלך האוסטרי יחד עם הבישוף הנוצרי. הנושא היה האם אפשר לאלף חתול שיהפוך לבן תרבות. הכומר אמר שכן ור׳ שמואל אמר שלא ניתן לעשות זאת. המלך נתן להם 30 יום ושניהם הסכימו. לאחר 30 יום שניהם נפגשים באמון המלך וכולם יושבים לסעוד על שולחן המלך. הכומר שולף את החתול שלו והוא מראה לכולם איך הוא מגיש את האוכל עם סינר, ואיך החתול נקי עומד על 2 רגליו ומגיש ומפנה את כל האוכל. כולם התרשמו והתפעלו מאד. ללא ספק מחזה מדהים.
המלך מביק בר׳ שמואל ואומר לו, ״נו, מה יש שלך לומר על זה?״ ר׳ שמואל רואה את החתול מגיע עם חתיכת סיר חם אל עבר השולחן, ובאותו רגע הוא משחרר את העכבר שהחביא בקופסא. החתול קלט את העכבר בפינה, העיף את הסיר הרותח על הכומר ועל המלך ור׳ שמואל לא הפסיק לצחוק.
אתה רואה אדוני המלך.. לא תוכל להפוך בהמה לבן-אדם.
אז מי כן יכול? רק אותו אחד שזכה לימול, יש לו את היכולת לשנות את טבעו. ולשאלה האם השינוי החל ממך או הוחל עליך, יש משמעות עצומה. כי לכל אדם יש טבע רוחני והטבע הרוחני של היהודי הוא להיות טוב ומיטיב. מקבל על מנת לתת ולא להיפך.
האדם ברצונו לקבל ענג או ליצור עגן. לכל אלו המבקשים בכל מחיר לא לצאת מנקודת העגן, באת פרשת תזריע-מצורע ונותנת לך פריסה שלימה תורת הנגע, של התהליך מה עומד לקרות ביציאה מהעגן אל עבר הענג שלא עפ״י התורה. תזכרו תמיד שכל מילה בתורה מייצגת את הסיבה, הבעיה והפתרון. וזה התהליך אותו צריכים לעבור כדי לזכות לענג העליון. וזה מאד תלוי בפה שלנו.
כדי להתחיל ליצור את השינוי הזה, לא ניתן לעשות זאת בקיצורי דרך. אתה צריך להפנים שאת/ה יוצאים למסע מאד ארוך, מאד מייגע, מאד מפרך, בו שואלים הרבה למה ומנסים לתרגל את האיך ובתקווה שיום אחד תזכה שנשמתך תתחיל לחיות. יום אחד אתה תתחיל להיות טיפוס עצמאי שלא תלוי בשום גורם. אתה ניזון מתוך עצמך, מתוך עולמך הפנימי. כדי להבין עד כמה הנושא הזה עמוק, מדובר במצב שבו הגוף מזין את התודעה. הרפואה כבר מזמן מדברת על זה, רק שאנשי העסקים עוד לא בנו לזה תכנית עסקית, כי הם עסוקים בללקק את הפצעים מהשקעות העבר. אבל, הטכנולוגיה קיימת.
כל אדם הרוצה להתפתח ולקבל את הפרספקטיבה המורחבת ביותר על עצמו ועל העולם כולו, כל אדם הרוצה להבין דעת עליון, יודע כשהוא מתחבר נכון אל פנימיות התורה הוא מבין שיש רמה מסוימת של הבנה שהוא מסוגל להבין בשכלו ואם הוא לא יקבל איזו תמיכה מלמעלה, הוא פשוט לא עובר מסך. יתרה מזאת, להבדיל ממערכת יחסים אנושית, אין שום סיכוי לאדם להתפתח בתודעה ללא אפשור מלמעלה. והשאלה היא מי התחיל? אתה או יוצרך? וזה מאד משמעותי. כי אם זה זה ממך, יום אחד זה יקרה. יום אחד הכל יבוא לך, ייפתחו לך כל הסתימות והכל יזרום, החושך יאיר בתוכך, ואתה תתחיל לאט לאט להבין ואף להרגיש, שהכל כאן זה דבר אחד. אתה אחד וכל האנושות כולה, אחד.
מצד אחד הוא זוכה להשגות נעלות ומאידך נתקע ברמת העדר ההשגה, כי הוא מבין עד כמה הוא לא מבין והתנועה הזו בנפש האדם כשהוא בשלבי התפתחות תודעתית, די מתישה את כוחו של האדם. אבל אם האדם לא מתחיל את התהליך, ובכל זאת מחכה למימוש המיידי, הדברים לא קורים ולמי שמחפש תוצאות בטווח הקצר, אני רוצה לספר סיפור.
יום אחד הגיע סטודנט ערבי למשרד רואה-חשבון בת״א, אחת מהפירמות הבינ״ל הכי יוקרתיות. הוא ניגש למנכ״ל ומבקש לשוחח איתו. המנכ״ל רואה את הערבי, ומכניס אותו לחדרו. הוא שואל את הערבי, מה רצונך ידידי? הערבי עונה לו, סיימתי לפני כמה חודשים תואר בראיית חשבון ואני רוצה לעבוד אצלכם ולהתמחות במשרד הכי יוקרתי. המנכ״ל שומע את דבריו ורואה את נחישותו, הוא קם וניגש אליו ואומר לו, בוא איתי בבקשה. הוא לוקח אותו לחלון משרדו ומראה לו את כל הקומה ואומר לו, אתה יודע מה? אני רוצה שתראה טוב, כי כל הקומה שלך. הוא מוריד אותו לקומה של מחלקת ביקורות ואומר לו, גם זה שלך, כל הקומה!!. הוא עולה איתו לפנטהאוז, ואומר לו תסתכל טוב טוב, כאן תהיה הלשכה שלך.
המנכ״ל לא מפסיק להרעיף על הסטודנט הערבי ולוקח אותו לחניה. אתה רואה את האודי A6? זה שלך, גם המרצדס וגם הב.מ.וו. הערבי בהלם מוחלט לא יודע אם הוא בחלום או במציאות ושואל את המנכ״ל, תגיד אתה מסטלבט עליי? והמנכ״ל ענה לו, ״ נו, מי התחיל?״. וזה בדיוק מה שאומר הבורא לאותו אחד המנסה ללמוד את כל התורה על רגל אחת, בלבלוע את העולם ביום אחד, רק בגלל שהבין את הפרינציפ.
אדם רוצה להגיע לעולם שכולו טוב. הוא רוצה להתענג על העולם. בואו נודה על האמת. הוא עובד כמו משוגע בשביל שיהיה לו, לאשתו ולילדיו את כל הטוב שרק אפשר. יש שעובדים בשביל לחיות ויש שחיים בשביל לעבוד. הוא כל הזמן ברדיפה אחרי יותר טוב. מצד אחד אין יהודי שלא לימדו אותו שאם יש לו מנה, הוא רוצה מאתיים. אם לא, הוא לא ממש יהודי. מצד שני מלמדים אותך, תדע לך שמה שיש לך הוא הכי טוב בשבילך כרגע. נו, תחליטו, מה עושים? נשארים עם מה שיש או מתקדמים לרכב הבא…
לבית הבא וכו וכו..
אם אתה לא בקטע של שינוי, אז מה שיש לך הוא כנראה הכי טוב בשבילך. תשאר כך עד שיבוא הגואל. וכשתבין שבדרך הזו המשיח לעולם יבוא, אז כנראה תתחיל להשתנות ותבין לשם מה באת, מה עליך לעשות כאן, ואיך העוגה מתחלקת בין כל העם. למי שחושש שיחסר לו, לא מבין את מושג העצמאות. אדם עצמאי הוא לא תלוי בשום גורם חיצוני, לא באוכל, לא בבני אדם, ולא בשום סממן חיצוני.
מי שנתן אי פעם למישהו את עצמו, בעשיית חסד של אמת שלא על מנת לקבל שום פרס, בנתינת צדקה גדולה מאד למטרה ערכית, בנתינת עצמך, הוא הרגיש איך שהוא מתמלא רגשית. באותו רגע הוא מלך העולם, לא חסר לו כלום. הוא שלם. תחשבו שאת הרגע הזה אפשר לחיות בכל רגע בחיים. את נקודת השיא הזאת אפשר לחיות בכל רגע בחיים. נשמע כרגע קצט הזוי, אבל אם לא חווית יום אחד שלם בצורה כזאת, שבוע שלם בצורה כזאת, איך תדע שאכן אפשר לחיות חיים שלמים בצורה כזאת?
מי שזכה שבביתו יהיה ילד אוטיסט, לא בטח שמבין איזה מתנה עצומה יש לו בבית. הם הדבר הכי טהור והכי אלוקי שירד לעולם הזה. עצמתם היא כה גדולה, מידת הטוב שלהם היה כה כבירה, עד כי אנחנו בני אנוש לא מסוגלים להכיל טוב שכזה. בחסידות קוראים לזה, אורות מרובים בכלים מועטים. חברים, זה סוג של מסר של התעוררות לשינוי, כי העולם לא ערוך לילדים האלה. והשאלה היא איך הופכים את עצמנו להיות כלי ראוי להשראה בלתי מוגבלת.
יום אחד הגיע לעיירה בה התגורר רבי שניאור זלמן, הגאון רבי מנחם מנדל מהראדאק. הוא הגיע לתת שיעור דברי אלוקים חיים ומן הסתם כל העיירה התאספה לבית המדרש. גם רבי שניאור זלמן והחברותא שלו באו ויצאו נפעמים. לאחר השיעור מצא את עצמו רבי מנחם מנדל, עונה לשאלות החסידים מחד ומאידך הוא שומע את רבי שניאור זלמן והחברותא שלו משוחחים אודות דברי התורה אותם העביר רבי מנחם מנדל. הוא שומע אותם משוחחים ולא יכל להתאפק וניגש אליהם. הוא אמר להם, רואה אני שאתם אנשי צורה. אני רוצה לתת לכם כלי כיצד תזכו לעלות מעלה במעלות סודות התורה.
החל מיום ראשון בבוקר במשך שבוע שלם תלמדו תורה ללא הרף, אל תאכלו ואל תשתו כל היום. מדי ערב תרוו את צמאונכם במעט מים ומעט נוזלים ותו לא. ביום שישי לאחר שתלכו למקווה לפני כניסת השבת, תורשו לגשת ולאכול. כך הם עשו שניהם בכל ימות השבוע. ביום שישי לאחר טבילה במקווה לכבוד שבת, הלך רבי שניאור זלמן להתפלל ולא אכל מאומה עד לאחרי קבלת שבת בביתו וחברו הלך לטעום מעט אוכל מיד לאחר המקווה.
ביום א׳ בשבוע שלמחרת, חוזרים שניהם ללמוד. רבי שניאור זלמן מתחיל לדבר על נושאים כה עמוקים וכל פעם הוא נכנס לכל כך הרבה רבדים עמוקים, עד שלאחרי מס׳ שבועות, חברו הטוב ראה שהוא מאבד אותו ורבי שניאור נמצא בעולמות אחרים לגמרי. חברו הבין שזה לא יילך והוא פרש לעסקים, בזמן שרבי שניאור זלמן שקד על לימודיו ולימים הפך לאדמו״ר הזקן מייסד תנועת חב״ד. רבי ישראל אבוחצירא (הבאבא-סאלי) לא היה אוכל משבוע לשבוע. חוץ מכמה כפות מרק לא היה נכנס מאומה לפיו. הוא היה נכנס לחדרו, נשכב ומבקש שלא יפריעו לו כלל.
מה מלמדים המקרים האלה ומה הם קשורים לחזון של עם ישראל? לרצון האמיתי של כל אדם להיות עם חופשי ולהפוך באמת לאישיות עצמאית.
במשך ה-200 שנה האחרונות במיוחד, נעשה מסע סירוס תודעתי מאלף אשר מטרתו היתה להוביל לשכלתנות וידיעות שלא מתוך ההכרה האינסופית, אלא מתוך הידיעה האנושית. זה קרה ממש לא במקרה, כי אם תבדקו טוב את ההיסטוריה, כמה התפתחה לה כבר החכמה האנושית? לעומת זאת, במאתיים השנים האחרונות, או כפי שנקרא, המהפכה התעשייתית, התקבל כל כך הרבה בשר לאנשי ההשכלה, שנוצרו אינספור גילויים וחוכמות בהם ניתנה התחושה כי האדם הוא באמת הריבון, הוא באמת האדון, והנה עובדה, תראו כמה התפתחה האנושות. זה מדהים!! על זה אי אפשר להתווכח. מי האמין להתפתחויות טכנולוגיות כה מרשימות בכל כך הרבה תחומים, בפרק זמן כל כך קצר. זה מרשים, ללא ספק. אז מי שתוהה למה להאמין למשהו כה מופשט, בזמן שנראה כי כל הגשמיות זמינה לכל דורש, אז למה אני צריך עכשיו להתעסק עם האלוקים, המשיח וכל הפולחני דת האלה. הכל טוב עכשיו, הכל מתקדם, הכל בהאצה. יש הכל חברים. הכל!! ואם אין, עלי-אקספרס יספק לך. רק תבקש.
מאידך, מי שלא היה בתחושה של ״יש לי הכל ומאידך, אין לי כלום״, לא חווה ריקנות. לעולם הוא לא יבין עד שיגיע לנקודה שבה הוא הגיע לשיא ואז מחכה לו הפתעה מאד לא נעימה. מאיפה באים כל הנקיפות מצפון האלה? למה יש לאדם הרגשה של ״אין לי כלום״. מאיפה זה בא?
יהודי שנולד לאמא יהודיה, לעולם לא יכול להתנתק מזהותו, גם אם הוא יהיה מוסלמי/ נוצרי כל ימי חייו. הוא שייך למעגל רוחני שאין דרך יציאה ממנו והדבר נובע מזה שמסע החיים של האדם לא החל ביום לידתו ולא יסתיים ביום מותו.
אי קיום מצווה גורמת לנתק. הנתק הינו בין התודעה המהווה את האדם לבין עולמו הרגשי המונגש באמצעות חושיו. וכבר נאמר כי רחוק מהעין רחוק מהלב. כלומר, כשלא רואים יותר את הדבר, שוכחים את הדבר. זה די פשוט. והעונש החמור ביותר הבא על האדם בעקבות אי קיום המצוות הוא, שכחה. העדר הזהות שלך. וכאן יסכימו כולם כי העם נמצא תחת זהות בדויה, או במצב מאד נבוך שלא מצליח להבין את עצמו. לא בכי הוא סובל מהפרעות קשב וריכוז, מכמות היסחי דעת שהולכים וגוברים, לא עלינו.
בדורנו הצורך למח בריא הוא צורך חיוני. בדורנו, הצורך לפתוח האמונה, הענווה, החשיבה היצירתית, הזכרון הם התשתיות עליהם תבנה אישיותם העתידית של הדורות הבאים, על בסיס זה תבנה כל האנושות כולה לעולם שכולו טוב. אדם שלא נימול, לא יכול להתחבר לכלל התודעה האינסופית, אלא יכול לקבל את תכונותיו מצד עולם הטבע בלבד. ואם יש למישהו עדיין ספק, יכול לראות את אברהם אבינו לפני שנימול ולאחר שנימול.
״מי יעלה לנו השמימה״ – ראשי תיבות – ״מילה״ וסופי תיבות ״י-ה-ו-ה״. מצוות המילה היא זו למעשה המאפשרת חיבור בין הטהור לטמא ולאפשר לשניים לחיות יחד בזמן שהטהור יוצא למסע ומתחיל לנקות את הטמא שבנו.
תהליך הטיהור התודעתי מגיע מצד החכמה ולשם כך יש צורך בלפתח את כח המהות. תהליך טיהור התכונות הטבעיות מגיע מצד הבינה, מאחר ושורש המידות בא מהבינה. החכמה מצידה משפיעה אך ורק לבינה וכל למעשה מתחיל תהליך השינוי באדם.
ייבוא תכונת החכמה (כח המהות) אשר ממנה מתחיל כל תהליך הבנייה האישיותית מחדש, כל תהליך הבירור הפנימי יכולה לפעול באדם ולאפשר תהליך יצירת שינוי ולקבל את הכוחות הנדרשים לשינוי המיוחל, יוכל לקרות אך ורק מצד האינסוף. עולם הכאוס הזה, הוא המעניק לך את המפתחות לחכמה האינסופית. את היכולת לברר את המהות כאן במציאות הגשמית, בכל מציאות גשמית.
אבל כדי שתהליך שכזה יקרה, אתה חייב ליצור חתיכת שינוי במבנה ההתנהגותי של האדם, שינוי של מעבר חד מקצה לקצה, אשר בתקווה גדולה ובסייעתה דשמייע גדולה תזכה אכן לקבל את שרביט הזהב.
אין הבטחה לכלום מתי זה יקרה. אבל, חזקה היא ששום שינוי לא הולך ריקם. מידת החכמה מיוחסת בעיקר לגבר, מידת הבינה מיוחסת לאשה.
״אשה כי תזריע וילדה זכר״ – כמובן שקיים כאן פשוטו של מקרא. אבל יש לזכור שהתורה היא באה אליך הגבר אשר אתה הוא זה שצריך להתברר. וכאן יש סוד עמוק מאד. כשאדם עובר תהליך שינוי בו הוא מקשיב לתודעה האלוקית המתחילה להזין אותו מתוך עולמו הפנימי (מקשיב לעצמו), מתחילה התבוננות שמוביל להזרעה. כלומר, מתחיל תהליך של הפנמה של המידות בשכל אל הרגש, ממש נולד בך משהו חדש. מואר בך זכרון חדש אשר היה מוחשך היטב, הזהות האמיתית שלך, אט אט מתחילה להתגלות והופך לחלק מהטבע הרוחני. אתה ממש עובר שינוי.
למי שלא חווה את התהליך, מדובר בסבל נפשי שאין גדול ממנו. וגבר שחושב שצירי-לידה הם בדיחה, הוא עומד להרגיש אותם אחד על אחד. מה שמעניין בסיפור הוא, שאין אחד המבקש להגאל שלא יחווה זאת. אין קיצורי דרך, אין פוליטיקה, ואין שום צדיק שיציל אותך מזה. הוא רק יכול להדריך אותך בזה.
בתהליך ההתפתחות של האדם בעולם, המושג התפתחות שייך לרעיון איך יש 2 מערכות הפועלות על הגוף האדם, אחת הופכת אותו לתלוי, לאדם חיצוני, ואחת הופכת אותו אט אט לבלתי תלוי, לאדם פנימי. המושג חיים של משמעות בלתי מוגבלת, אינם בדיחה. אלו חיים המעניקים לך שלמות ללא פשרות וללא צורך בתלות בשום גורם אחר. חיים של משמעות הם מעבר לעולם שהוא רחוק מעולם הנשמה וכדי להבין זאת, צריך להבין ממה מוזנת נשמת האדם.
כשיהודי אומר שויתי הוי׳ לנגדי תמיד, אין זאת בדיחה, אלא הוא חייב להבין שאין לו שום סיכוי להתעלות מבחינה ערכית ומוסרית ללא הפנמת חוקי התורה אשר רק על החכמה האלוקית נאמר בספר הזהר- כי בחכמה יתבררון.
יה״ר שבזכות השבת הזאת ובזכות התקופה המיוחדת והמופלאה הזאת, ספירת העומר, אשר שורש המילה ״ספר״, נזכה כולנו להיות זכים כאבן הספיר, בעלי יכולת לספור, להיות אנשי ספר, כדי לזכות כל אחד ואחד מאיתנו את הסיפור של חייו, אמן.
שבת שלום
דויד בותרסון
David Boterson
