בכיתה י׳ המורה למתמתיקה בתיכון סינגאלובסקי בו למדתי, עשה מעשה שעד היום חרוט לי במח. היינו כיתה יחסית די טובה אבל במתמתיקה משהו השתבש. זה היה בי״ס לציונים. לא היה שם מקום לכשלונרים. השיחה בהפסקות היתה, ״כמה קיבלת במבחן, ומה יהיה על העבודה בהסטוריה וכו וכו..״ רק לימודים. שום דבר אחר. יום אחד אני ואבי ז״ל מוזמנים לאסיפת הורים והמורה יושב עם כל הורה ושם את כל הקלפים על השולחן
הגיע תורי ואבי הצטרף למפגש. המורה אומר לאבי במבטא הונגרי כבד מאד ״בן שלך תלמיד שלילי, לא יעשה יותר מ-3 יח׳. ממש בושה וחרפה אחרי כל העבודה הקשה, שהבן שלך מגיע למקום כזה יוקרתי כדי לסיים עם 3 יח׳ ״. אבי לא אמר מילה. הוא שמע את הדברים, הודה למורה, הרכין ראש ויצא משם אבל וחפוי ראש. מבחינתי, הבעת הפנים של אבי הסבירה הכל. הוא לא אמר מילה כל הנסיעה הביתה. מבחינתו, כל ההשקעה ירדה לטמיון. אותו היום הייתי צריך להחליט מה אני עושה, כי מי הוא שיחליט בשבילי מה אני מסוגל.
הייתי כזה ״תלמיד מוכשר״, שבזמן שאחרים מדדו זויות בגיאומטריה בחישוב מתמטי, אני השתמשתי בתמימותי במד זווית. מצחיק אה… באותו יום החלטתי שיהיה מה שיהיה אני לא אתן לאבא שלי להתאכזב ממני. ביקשתי מעט עזרה ממורים פרטיים ובתוך שלושה חודשים מכשלונות רצופים עברתי לציונים חיוביים עד ליום שבו עשו מבחן משווה בכיתה יא׳, מי עולה ל-5 יח׳ ומי נשאר נבך. הוצאתי שלישי בכל השכבה כולל כיתת מחוננים. כולם היו בהלם איך הכישלונר הזה הצליח. במבחן הבגרות ב-5 יח׳ קיבלתי ציון 100 עגול. אני לא אשכח לעולם את הבעת הפנים שהיתה למורה. הוא לא הצליח לעכל את הציון שקיבלתי. הוא אפילו עשה בדיקה אם רימיתי וגישה שישבתי שורה ראשונה מול עיני הבוחן. הוא פשוט לא הסכים לקבל איך הצלחתי בענק במקום שהוא ניסה לקבור אותי.
רובנו המכריע נשלט ע״י מילים שחורטים לנו בתודעה יום יום. השאלה היא לא מה אמרו לנו אלא מה אנחנו עושים עם מה שאמרו לנו והאם אנחנו בכלל מסוגלים לקום ולהלחם. השאלה תמיד תהיה שם, לאן אנחנו לוקחים את הנסיון הלא נעים הזה בלנסות להחשיך לנו את החיים. לילד אחר יכול להיות מאד שמשפט שכזה, זאת היתה מכת מוות שאין ממנה תקומה. והשאלה היא לא מה קרה לי, אלא מה תורתנו מלמדת על מילים היוצאים מהפה.
כולנו טעונים עצובים ובוכים ממה שקרה הלילה בל״ג בעומר. לכולנו יש מה להגיד ולכל אחד יש את התיאוריה שלו למקרה. אבל 45 גברים נפטרו, עשרות נפצעו קשה וכאן מתחילה ההצגה. חכם אחד קם ואומר, ״אמרתי לכם?״. חכם שני אומר, ״כבר התרעתי על כך לפני 3 שנים״. חכם שלישי אומר ״היה צריך לפתוח את השער למטה״. החכם הרביעי אמר ״מגיע להם! הם לא הקשיבו להנחיות המשטרה״. ב״ה, כמות הפרשנים רק הולכת וגדלה וצריכים אנו לשמוע את כולם, רק כדי שנבין שביבי אשם בהכל, או גנץ או מי שזה לא יהיה.
חשבת אולי לשתוק? אולי אל תגיב, אל תדבר. כלום!! פשוט תשתוק, תתבונן ותנסה לקחת מוסר השכל המלמד כיצד ראוי לנהוג בפועל כדי שמקרה שכזה לא ישנה. הרי אין שום משמעות למה שתאמר, אז למה להתלכלך? 24,000 תלמידי רבי עקיבא נפטרו בתקופה הזו בדיוק מהסיבה שלכל אחד היה מה לומר ואף אחד לא באמת שמע את דברי חברו ולבטח לא הבין את דברי רבו. כי לא לזה התכוון רבי עקיבא.
כיום, אין חסר דעת שלא מתחרט על רוב הדברים שאמר בחייו, למעט לימוד תורה לשמה ותפילה. כל דיבורי החולין, לו רק ידענו כמה נזק היה יוצא מזה, לו רק ידענו כמה מוות נוצר מזה, היינו שוקלים במשקל כל מילה שיוצאת מפינו. בסוד פרשת אמור מתוארים הנזקים הנגרמים לנשמת האדם כתוצאה מדיבור חולין וקדושה. זה מגיע לרבדים שכל הדיבורי רכילות, חולין וכיוב׳, מביאים את האדם לכדי פגיעה נפשית של ממש ומשם יש צורך לפדיון נפש, לצדקה גדולה, כדי להסיר את כל הסגירה הנפשית החגה על האדם. קשה לקבל כאן הנחות כי מדובר בחוקי החיים ואחרי הכל, לכל מי שמעט מתבונן, מגלה כמה רחמים עצומים יש על האדם כדי שישוב מדרכו הרעה.
במילים פשוטות, חיים ומוות ביד הלשון, הינה אמרה אשר מתארת באופן הכי ברור את נשמת האדם, מה קורה לה כשנטמאת באמצעות לשון חולין, ומה קורה לה כשמתקדשת באמצעות לשון הקודש.
רבי יצחק מדהרוביץ, מיד כשהיה אומר בק״ש שעל המיטה ״בידך אפקיד רוחי״ היה נרדם. ואם היה קורה שלא היה מצליח להרדם, היה יודע שעלה איזה חטא בידו ועליו לברר זאת, כי בשמים לא רוצים לקבל את נשמתו. פעם לא הצליח להרדם ופשפש במעשיו ולא מצא כל חטא, עד שבדק וחקר ונזכר ששמע מסיבת לצים שהתלוצצו על הבעש״ט, והוא שתק ולא מחה על כך. הוא קם מיד ממיטתו וציוה על העגלון שירתום את מרכבתו ויסע מיד למז׳יבוז׳ בכדי לבקש סליחה מהבעש״ט.
הבעש״ט לא הכיר אותו ואף אחד במז׳יבוז׳ לא הכיר אותו. נכנס רבי יצחק להתפלל בבית המדרש של הבעש״ט ועמד בקרן זוית כדי להתפלל. בעת קריאת התורה קרא לו הבעש״ט שיעלה לתורה ״יעמוד מורנו רבי יצחק בן יוסף״ ואמר לו הבעש״ט ״שלום עליכם! מורי ורבי התלוצץ על הבעש״ט ונסע דרך ארוכה כזאת, ושתדע שהבעש״ט מוחל בלב שלם״… תראו עד לאן מגיעה תנועה של לשון הרע, והכל נרשם למעלה והצדיק מרגיש!!.
קשה לאדם להבין למה כל הרוע הזה קורה. קשה לאדם לקבל אסונות שכאלה כפי שקרה בל״ג בעומר. אבל אם הייתי הבורא והייתי מספר למה זה קרה, היו הורגים אותי יחד עם אותם 45 הרוגים, לא עלינו. כי בן אנוש לא מסוגל להכיל מבנה של מערכת אילוצים של הבורא, כי הוא לא מודע לחוקיות. להאמין שהכל זה לטובה, מאד קל לי לומר, כי אין עצם בלשון. אבל להאמין בקב״ה למרות כל השאלות ולמרות כל הספקות, זאת האמונה המתבקשת חבריי. להבין שמתוך שריפה פנימית ועמוקה, קמים להיבנות מחדש, זה ממש לא מובן מאליו. רבי עקיבא אחרי 24,000 תלמידים שנפטרו לו בפרק זמן כה קצר, קם ומחפש קבוצה חדשה לבנות את העתיד מחדש. זאת אמונה, חברים. זאת עצמה של אמונה שאם אין לך אותה, אז פספסת את המהות שלך. זה כח נצחי חברים שעם כח שכזה, אפשר לנצח כל מלחמה. כל מלחמה!!!
לאדם יש מס׳ דרכים עיקריים לבטא את עצמו: בכח הדמיון, באמצעות הדיבור, באמצעות הידיים, או הרגליים. וזה משתנה ותלוי בדרגת העדינות שיש לאדם. דיבור הוא אחד הכלים המסוכנים ביותר להרס וחורבן אישי וחברתי. דיבור יכול להתבטא מתוך תגובה רגשית או מתוך תגובה שכלית, או מתוך הפסוק ״שויתי הוי׳ לנגדי תמיד״. מה הכוונה? כשאתה רוצה לענות על נושא שפנו אליך, האם הקשבת באדיקות לכל מילה שנאמרה. האם התבוננת היטב על הנאמר כדי לברור כיצד ראוי להגיב, מה הפנמת מתוך ההתבוננות, מתוך ועפ״י יסודות בתורה ומה לבסוף יצא מפיך. כשאדם מרגיל עצמו לדבר כך, הוא יחשוב 10 פעמים האם להגיב ומה להגיב. אמנם זה מתיש, אבל אין ספק שזה יצמצם את כמות הנזקים האישיים והחברתיים במימדים לעין ארוך.
דיבור שבא מצד הרצון העצמי ולא מתוך תהליך עומק, טומן בתוכו סכנות חיים ממשיות, עדי כדי כך, כי רצוי בדחיפות לצאת לטיפול שורש רוחני. אנחנו חייבים לדעת מהם ההשפעות המיידיות והממושכות כתוצאה מדיבור קלוקל. להתקדש, משמע להתחבר לליבו ולסוף דעתו של כל אדם מבלי הניד עפעף.
הרבה אנשים בדורנו לומדים תורה, הרבה מאד מהעם מקיים את המצוות ויחידי סגולה לומדים על מנת לעשות, מתוך כוונה וקיום חיים של משמעות. כלומר, ממש יחידי סגולה מבינים מה הם עושים. כי שכר המצווה הוא הבנת מהות וסיבת המצווה. וללא ידיעת הסוד והפנימיות של תורתנו, יש קושי עצום בלפתח כלי חיבור, בידיעת האמת ובפיתוח נאמנות כלפי בני האדם וכלפי הבורא יתברך, כל זאת ברצותנו למעבר לחיים בגן העדן המובטח.
אחד המפתחות החשובים להתפתחות האדם בידיעת עצמו ובידיעת יוצרו, הוא דעת. הוא האמצעי המשמעותי ביותר המחבר בין ההכרה האלוקית לרגשות. דעת היא כל כך חשובה להתפתחות האישית והחברתית, עד כדי כך שחז״ל הכריזו על אדם שאין לו דעת, נבלה טובה הימנו. כי אדם חסר דעת, גורם לדיבור היכול בקלות להצית את כל הזירה החברתית ולהוליד השפעות חברתית קשות מאד. הוא למעשה מטמא את עצמו ואת כל סביבתו, לא עלינו. לעומתו הנבלה, אמנם חיה סרוחה, אך אינה מטמאת אף אחד בסביבתה. היא נטמאת ותו לא. כדי להבין איך עניין הטומאה או הטהרה הזו עובד, צריך להכיר את נשמתך, מה זה החיים ומה זה המוות.
ככלל, חיים משמעותם התפתחות התודעה האינסופית ומוות, צמצום התודעה האינסופית. נשמת היהודי אינה מתה. זאת רק שאלה של כמה אחוזים היא חיה. אז כדי שנבין איפה התקלה, נתחיל להבין מעט את מבנה המח, הנשמה והשפה המחברת ביניהם. המח של האדם בנוי משלושה חלקים עיקריים:
- האונה הימנית- מתארת את החכמה, את ההווה, את בנק הידע האינסופי.
- האונה השמאלית – מתארת את הבינה, את העתיד והעבר. אין שם הווה. יש שם תנודתיות אכזרית שלא מעניקה לאדם את האפשרות להיות שמח באמת, מלממש את הרגע, מליצור חוויתיות ותהליכים פנימיים בכל דבר ועניין. והיא זו השולטת על עולם החושים המתבטא באמצעות הרגש.
- האונה האחורית- מתארת את הדעת. היא קטנה ויושבת מאחור ומחברת בין שניהם. זה המימד המתאר את ההתפתחות האמיתית ואת החיבור בין המימדים כדי שאדם ילמד איך לשהות בכל מצב תודעתי בכל מציאות קיימת, ויידע למצות את המצב שמח/עצוב ככל שיהיה. המדע מראה כי יש 320 מיליון חיווטים באונה האחורית המחברים בין האונה הימנית לשמאלית והיא קשורה ליסוד של ל״ב נתיבות חכמה, 22 אותיות לשון הקודש המוגדרים ככלי הביטוי של האינסוף ברוך הוא ו-10 כוחות הרוחניים הקיימים בכל אדם –( 10 הספירות). ואם לחדד, זהו למעשה הלב הפנימי של היהודי. 10 כוחות ו-22 כלים. פשוט.
ולמי שעדיין מתקשה יכול לעשות ניסוי מהיר איך מודדים שלמות (מעגל), שלשם כך צריך את האות פיי היוונית, שהיא למעשה 22/7 המבטאת את החילוק של הבלי-גבול בגבול.
להבין כמה אנחנו מוגבלים זה מאד קל להמחיש, ומי שקשה לו להבין זאת, שיתחיל לדבר ושידבר כמה שרק ירצה. בסוף הוא יגלה שחבל על כל מילה שיצאה מפיו והסינדרום הזה תמיד קורה. אבל להבין כמה אנחנו לא מוגבלים זה מצריך חשיבה וכל מה שצריך לעשות הוא, להתחיל לשתוק.
בנו של רבן גמליאל אמר משפט לא כל-כך פשוט להכלה ״כל ימי ישבתי בין החכמים ולא מצאתי דבר טוב לגוף אלא שתיקה״. כל ענקי התנאים עברו דרך הלשכה של אביו, שרבי שמעון בר-יוחאי היה הכי קטן שביניהם והוא אומר ללא מצמוץ, עדיף לשתוק. למה? כי כשאתה שותק אתה יכול להתבונן להתחיל לבנות את העולם הפנימי שלך. את גן העדן הפרטי שלך. הקושי הכי גדול בדורנו ואולי השאלה הכי קשה שחייבת להשאל היא, למה אנחנו לא שומעים לחכמינו? למה כל כך קשה לקיים את התורה? ומי אמר שבשביל לקיים ואהבת לרעך כמוך, זה לתת לגיטימציה לתופעות חברתיות כאלה או אחרות כדוגמת הלהט״ב, לערב-רב הקיים בעם או לכל מה שרק תרצו. זה פשע!!
אתה לא גונב/רוצח/אחר כי זה לא מוסרי. אתה לא גונב/רוצח/אחר כי קודם כל זה חוק. חוק לא אנושי. ובכלל, מה בן אנוש בכלל מבין במוסריות וערכים? כל ההיסטוריה של האנושות כולה הוכיחה לכל הטפשים וחסרי הדעת, כי מי שפעל ממוסר וערכים של בני אנוש, מצא את עצמו בשואה חברתית. רק 100 השנים האחרונות יספיקו: סטלין, היטלר, רבין, מנהיגים אפריקאים, סין, רוסיה ועוד אינספור אנשים שניסו בכל דרך לקדם אג׳נדה אישית על חשבון העם, שלא מתוך חוקי החיים. אז למה אנחנו כל כך מתנגדים לטבע שלנו? למה כל כך מאתגר לקבל, מה ה׳ אלוקיך שואל מעמך..
אני אפילו אעצים את העניין בכך שאומר כי מי שמחפש הגיון כאן בארץ הקטנה שלנו, כמעט ולא ימצא. שום דבר ממה שקורה כאן לא הגיוני. ואז קם כל אחד ואחד מאיתנו וחושב אחרת. כי ב״ה הוא בעל מח יצירתי והוא חייב להראות זאת. יש כמעט אפס התבטלות עצמית. אדם בכלל לא מודע לעצמו משחק בנדמה לי בגלל שהוא לבוש שמרני ומחזיק ספר קדוש בידיו וזה חוצה את כל המגדרים והמגזרים בארץ.אז הספר אכן קדוש, רק לא הבנתי איך קבעת שאתה קדוש, אם יש אנשים שאתה שונא, לא סובל, מתעב, לא רוצה לשמוע עליהם, בוגד, משקר, גונב וכו וכו
יש משהו שהפתיע אותי בתורה. שלקחו לעשו את הברכה, אז הוא טען שלקחו לו זאת במרמה. רש״י כותב מיד, במרמה = בחכמה. כלומר, אם בן אנוש יבדוק את ההתנהגות של היהודים בכל ההיסטוריה, יגלה שהם עשו אינספור דברים במרמה. רמאים אחד אחד. כל ההתנהלות הכלכלית העולמית הנקראת היום פוליטיקה, דמוקרטיה, ועוד אינספור כינויים, היא פרי המצאתם של יהודים וכן, היא מרמה. אז איך אתה מסביר את זה? כל מה שהומצא בעולם וקידם את העולם החיצוני, היה ע״י יהודים. איך?
עד כמה שהכל נראה רע, לא טוב, קשה, מבלבל, סבוך ומתסכל, אתה מגלה שאם עובדים עם הראש הכל לטובה. ועם עובדים עם הרגליים, גם אז הכל לטובה. רק שאז ממש מרגישים את הכאב על הבשר וזאת חוויה ממש לא נעימה.
כדי להבין את העולם ובעיקר את מבנה האדם המאד סבוך, אתה חייב פרספקטיבה הכי נעלית שרק אפשר. וכדי להבין זאת אתה חייב להיות לפתח את הרוחניות, אתה חייב את תורת הסוד, אחרת מידע שתחשף אליו, עלול בקלות לשרוף אותך. כי רוב בני האדם, אינם בשלים להכיל עצמה במתח של עמוד חשמל, אלא במתח של כבל USB. לכן, בשאיפה של האדם אל ידיעת האמת, חייבים לפתח כלים חדשים במהותם, כדי לזכות לקבל את ההארה אליה כולם שואפים. ועד כמה שהדבר יישמע למשכיל האקדמי, אודות הרוחניות המדוברת לעיל, הוא עוד לא מבין שהוא לא מבין. ועד שלא שמים אצבע על איפה המחלה, אין לטעם לדבר על רפואה. ושם אנחנו תקועים חבריי. תקבלו, יופי. לא תקבלו, זה כבר יישלח אליכם בדרך אחרת. ואין מדבריי כהוא זה בכדי לנסות לגמד את חשיבותה של המדע. להיפך!! רק שהמדע הוא אמצעי לקיום והצמאות הבורא בכל מימד, כאמצעי ולא תכלית. וכאן היהודים בלהטיהם, הפכו שוב את היוצרות.
בואו רגע ננסה להתבונן על הסוגיה הכה כואבת הזו. למה כל אחד עושה מה שבא לו? מה קורה כאן? יש 700,000 איש אשר חיי זוגיות עם אותו המין. גבר עם גבר, אשה עם אשה. זה כבר הפך לאיום ממשי על האיזון החברתי במדינה הקטנטונת שלנו. יש כאן מאות אלפי יהודים הקוראים לעצמם חרדים או חסידים, שאף אחד לא אוכל משולחנו של חברו, כי יש סימני שאלה אודות הכשרות. זה שהוא הלבין את פני חברו, התיישב בשולחן וניסה להראות צדיק, פחות נורא, לכאורה. וזה לא שהאוכל לא כשר למהדרין, חלילה. אבל כל אחד מחפש איך להראות איך הוא יותר חסיד. נו נו…. בדיוק בגלל חוסר האיזון הזה, אנחנו סובלים.
הרי מה באמת אנחנו רוצים? להיות מאושרים. להיות שמחים. להיות עשירים. להיות בריאים. רק לידיעה שכל הנ״ל אין שום קשר לחומריות וכל קשר הוא מקרי לחלוטין. ממש כך. וכדי להגיע לתובנה המעשית, שנשמת האדם תשרת את התכלית שלשמה היא נוצרה, חייבים להפנים שאנחנו לא כל כך בריאים נפשית, וחייבים איזה מערכת חיצונית שתדע ליצור את החיבור הזה, את הטוהר הפנימי ועד כמה שיישמע מצחיק הדבר זה לא ניתן למימוש, בלי ידיעת פנימיות התורה.
איך שלא תלך, באיזה דמוקרטיה שלא תבחר, תמצא שפנימיות התורה היא מערכת מאלפת, אשר רק ידיעתה תביא אותך לידי אושר פנימי ושלווה של ממש. כאן אעצור ואומר, שאם לא הייתי חווה זאת לא הייתי מעז לרשום מילים אלו. הרי איזון זה שם המשחק ונפגשתי עם הרבה אנשי מקצוע, עד שנכנסתי למוסך שבו אמרו לי שכאן משדרגים הנשמה כדי לקבל הזנה ממקור בלתי מוגבל הבא לאזן אותך בעולם כאוטי.
כדי להתחיל להבין את שורש העניינים בפרשתנו פשרת אמור – העוסקת בתורת כהנים ומתארת את התהליכים בין מה מטמא ומה מטהר את נפש האדם ואיך חייבים להזהר בגבול הדק העובר בין טומאה לטהרה. זאת תופעה ממש מוזרה שכהן מטהר את האדם והוא נטמא. קצת לא הגיוני, תסכימו איתי. למעשה המושג כהן מדבר לא פחות ולא יותר על נשמת האדם. כהן= נשמת האדם. כהן גדול= הקב״ה נשמת האדם מורכת מ-3 יסודות:
- האוכל שהאדם אוכל – האם האכילה היתה מתוך כוונה, או לא? אם כן ברכת על המזון , אז המזון הופך לחלק ממך. כלומר העולמות הרוחניים מהם מיוצג המזון אשר נעלים יותר מעולמו של האדם, יורדים לגוף האדם ומעבירים תהליך של תיקון בתכונות האדם. מאידך, האדם זוכה להפוך לחלק מהעולם הרוחני של המזון המיוצג ע״י עולמות בלתי מוגבלים נעלים מאד. כשהאדם אוכל בריא, המינרלים הנדרשים לקיום הגוף, נספגים וכל השאר יוצא החוצה. כשאוכלים לא נכון או יתר על המידה, חלק לא קטן מזה נתקע ומומר לשומן. הדרך לשדרוגים הרוחניים האלה, עוברים דרך ידיעת הלכות האכילה, הבנת מטרת האכילה, ועשיית הברכות בכדי להוריד נכון את השפע הרוחני אלינו ויצירת כוחות רוחניים נעלים יותר בנו, באמצעות אכילה מתוך כוונה להתעלות.
- המעשים של האדם – האם כל מעשיך הם כדי לממש את רצון הבורא. האם אתה מקיים את המצוות מתוך כוונה. אם כן, אתה אדם קדוש. כי אם כל מעשה עבר תהליך משמעותי של הקשבה, התבוננות, הפנמה ומימוש, משמע היתה כאן חוויה בכל מעשה שעשית והדברים נעשו מתוך קיום רצון הבורא ולא מתוך רצון עצמי.
- התכלית שלך בעולם – מה אתה רוצה לממש? את הרצונות שלך, את התאוות שלך או את רצון הבורא. רצון הבורא הוא להתממש כאן בעולם הגשמי ולממש את הפוטנציאל האינסופי בעולם המוגבל הזה. אדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאות. אם אדם מקדש את עצמו באמצעות המחשבה, הדיבור והמעשה, אזי כל דבר ועניין שייעשו בחייו, יהיו מתוך מימוש האינסוף שבי כדי שאהפוך יום אחד לאדם בלתי מוגבל לפעול נכון בעולם. כשאדם חי כך, אין בחירה חופשית כי הוא מבין באמת שאין עוד מלבדו וכל עולם הבחירה הופך להכרחי. מהלך שכזה מחייב מסע אל עבר שיא המשמעות, האינסוף ברוך הוא.
למעשה חבריי, הנשמה מוזנת משתי מערכות מרכזיות: רוח (מידות) ונפש (הכרה אינסופית), אשר שתיהן מזינות אותה ורוצות לשלוט בה וכל אחד מהן דוחף לצד שלו וללא פיתוח כלי רוחניים להתקדשות, קשה מאד לאדם להגיע לאיזון עצמי בעולם פנימי כה כאוטי. בחלק מההתפתחות של האדם כלפי עולם בלתי מוגבל הוא חייב לפתח את כלל עולם המודעות החברתית שלו בכדי לזכות לחיים של משמעות בהם אט אט, החומר יזין את הרוח.
בהנחה שעשו לנו reset מלא לחיים, כי באמת הבנו שעשינו המון טעויות שלא היו צריכות להיעשות. אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי, וכו וכו…איך היה נכון בזמן קצר יחסית, לעבור את השינוי הזה, ולהתניע מהלך של שינוי אישיותי, המשפיע על התודעה ודפוסי ההתנהגות.
בהנחה ובחרתי לבחון את האפשרות שהמודל לחיקוי הוא האינסוף ברוך הוא, זה נשמע בהחלט יותר מעניין לעסוק במשהו מופשט (לפחות בתיאוריה) , מעוד עניין שטחי הנותן סיפוק והנאה רגעית. למה? כי אף פעם לא משעמם אצלו. יש אקשן כל הזמן, לומדים ידע היוצר חוויה . ובכל פעם שלומדים משהו חדש פתאום מגלים שכל מה שנלמד עד כה, היה רק המבוא להקדמה לשלב הבא, ואתה מגלה תובנות עצומות, ופתאום עוד תסכול, כי אתה מבין שאתה לא מבין. בקיצור, אף פעם לא משעמם.
זה נורא מרגיז. כי אתמול חשבת שתפסת את הבורא במכנסיים ופתאום אתה מגלה ששנים רבות של יגיעה, היו בסה״כ ניסוי מדעי קטן כדי להוכיח לך כמה קשה אתה, כמה חסר סבלנות אתה, כמה אתה בכלל לא מקשיב, כמה אתה עסוק בעצמך וכמה סבלת כדי לשנות בסה״כ הנהגה אחת לא טובה הקיימת בך.
כי אם נביט טוב טוב במראה של עצמנו, האדם הוא די קשה עורף. בוא נכיר במציאות. חברים, דימוי עצמי לקוי משפיע על הכל. על השמחה – כי אם השמחה תלויה בדבר, אז אתה בעל גאווה. אתה אומלל. אתה לא באמת שמח בשביל חברך שזה עתה זכה במכונית חדשה. אתה אוכל את עצמך מבפנים למה זה לא היה אני.
על הבריאות, כי אם אתה לא מקבל את חוקי המשחק של הקב״ה, מה מותר לאכול ומה אסור, אתה לא באמת בריא. החושים שלך מתעתעים בך, ואתה משחק על עצמך בנדמה לי. כי אדם בריא הינו אדם המסוגל לכלות כל דבר לא טוב הקיים בו ומאידך, ליצור מציאות טובה ערכית ונעלית יותר. ואם אין מקור ליצירת אנרגיה חדשה, אז מאיפה בדיוק תבוא ההתחדשות. על הפרנסה, כי אתה חי במשקפיים של מה ייצא לי מזה ולא מה ייצא לקב״ה מזה, מה ייצא לחברה מזה. החוקיות הזו בה אנחנו מנסים להתחכם על המערכת, מגמדת את האינסוף ולא מעצימה אותו
לפני כמה ימים חגגנו ל״ג בעומר. אחד המנהגים בערב ל״ג בעומר הוא להדליק אש מדורה. למה? כי כדי לעצב את אישיותך מחדש, חייבים לפורר אותך לרובד הכי בסיסי, כדי שמשם יהיה אפשר לעצב אותך מחדש וזאת ניתן לעשות רק ע״י אש. אש שורפת את 4 היסודות מהם מורכב האדם: אש, מים, רוח, עפר ויוצרת אפר. מתוך האפר ניתן אכן לקחת אותך ולעצב את אישיותך מחדש, כדי שתהיה כלי לקבל השראה רוחנית מצד האינסוף ברוך הוא לזכות להיות אדם קדוש, משמע, אדם בעל יכולת לרדת לסוף דעתו של כל אדם, להתחבר לכל אדם. נכון להיום, יחידי סגולה עושים זאת. מה שבטוח על דיבור הם מקפידים שבעתיים.
חברים, המפתח להסרת הקליפות המונעות מאדם הנמצא בחדר חשוך, לגלות את דלת היציאה, טמון בידיעת הסוד. גילוי פנימי המתחיל בפיתוח עולם היכולות הפיזיות של האדם ממשיך בפיתוח היכולת הרוחנית ומסתיים במימוש המשמעות לחיים. משם אפשר להתחיל לדבר על תודעה שמשנה מציאות הלא היא תורת משיח המבוססת על תורת משה אשר אמורה להתגלות ולצאת מתוך כל אחד ואחד מאיתנו. בדורותנו, ספר התניא, משמש כשפה עצומה בידיעת והתפתחות העולם והיכולת הרוחנית והאלוקית של האדם.
״צדקה תציל ממוות״… האם זה באמת נכון? יצא לי לבקר לא מזמן בבית העלמין במלואת 30 יום לפטירתו קרוב משפחה. ובזמן שהרב נשא את דבריו, שאלתי את עצמי, למה באמת מתים אנשים. כוונתי איננה מדוע נקברים באדמה אלא, למה הם מתים בעודם חיים. ויש המון כאלה בדורנו, לצערי. אם אתחיל מהסוף, זה הכל בזכות אותו איבר חסר עצמות המשתולל מבלי הבחין, הלשון. וכל דיבור שאינו תפילה או אינו תורה, או אינו לשם שמים, הוא לשון הרע. חכמים, נתנו לזה הרחבה ואפשרות לתמרן, אבל מי שרוצה את האמת, זאת האמת לאמיתה.
לפני שמייסד תנועת חב״ד, אדמו״ר הזקן, היה מוסר דברי תורה, הוא היה אומר; ששששש….האמת, היה שקט מוחלט. אבל הוא רמז לכך שגם המח צריך להיות בשקט כי הוא בד״כ נמצא בסערה. המחשבות לא נותנות מנוח לאדם והאדם יוצר לעצמו תסריטים הזויים במחשבתו, עד כדי כך שהוא הופך מאדם בריא מאד, לאדם חולה מאד. פתאום תופס אותך רעיון, ואתה לא עוזב אותו ומתחיל ליצור תחקיר פנימי, יוצר מנגנוני פחד ולחץ בלתי נשלט , מכניס את עצמך לתסכולים שלא יאומנו, והכל התחיל בתסריט פשוט של מחשבת שטות, פרסומת שראית, או כתבה שקראת.
לפני למעלה מ 1000 שנים אמרו חז״ל והגיעו למסקנה שעל כל 100 אנשים שמתו, רק אחד מת מסיבה/תוצאה. השאר מתו ממושג שקראו לו ״ עין הרע״. אותה עין, יש בה כל-כך הרבה עצמה אשר מסוכנת פי כמה מכל נשק קטלני אשר תעלו בראשיכם. במילים פשוטות יותר, כשהאדם חושב מחשבות לא טובות על אדם אחר, נפלטת אנרגיה שלילית בעצמה כה גדולה, אשר מגיעה לקצה האחר של העולם בתוך שבריר של מאית השניה, ויוצרת מסלול עצמתי של ״סגירה״ על אותו אדם וממש חונקת אותו , ומספיק שהאדם חלש רוחנית, ועוד כמה ״חברים״ כאלה בעלי מחשבות קנאיות, תאוותניות, גאוותניות, בכדי לשלוח יהודי לכל הרוחות.ממש לא צריך קלצ׳ניקוב!! איך האדם מרגיש זאת?
לפעמים אנחנו מרגישים שהכל סוגר עלינו, ושום דבר לא הולך כשורה. דברים תקועים, אין התקדמות, נוצר הרס, ואנחנו לא מבינים למה!! מזוזות תקינות, תפילין תקין, ב״ה. מנגנוני ״ השמירה״ המופעלים ביהודי, תקינים. חברים, צדקה תציל ממוות, רק שאתה במצב של מוות. מעשה הצדקה גורם לכך שאותה אנרגיה שלילית המופנית כלפיך מהסיבות שציינו לעיל ועוד לא מעט סיבות, גורם לכל האנרגיה הזו לעוף הצידה בעקבות מצווה מעשית אותה קיימת, אשר גרמה לכל מה שהתנגד לך, פשוט להתבטל. הדבר כל כך מהותי בנתינת הצדקה, בכך שאם חלילה הנפש פגועה, הדרך לפדותה באה לידי ביטוי דווקא במצוות צדקה .לתת ולתת וכמה שיותר לתת, כי רק כך, מסירים את כל המניעים, וזוכים לשלוות נפש ואחדות פנימית המאפשרים את האושר הפנימי אליו מייחל כל אדם.
בתקופה מאתגרת שכזו, חובתנו המוסרית והארגונית היא להסתכל על כל אדם בעין טובה, לזכות, למליצות יושר, ולפרגון בלתי פוסק. כי ככה נוהג האינסוף, הבורא יתברך. פשוט. מנגד יבוא האדם ויאמר, איך משנים אדם בעל מחשבות פסימיות לאדם בעל מחשבות אופטימיות? איך משנים הרגלים והופכים אותם לטבע, ומשנים את הגנטיקה של האדם? פשוט! הדבר הוכח גם מדעית, שכשאתה משנה תכונה לא טובה הקיימת בך, הדבר משתנה אוטומטית בילדים . אין צורך למות בשביל זה, זה עובד live וללא מרשם רופא. כן, הדי.אנ.איי של ילדיך ישתנו אם אתה תשתנה. אז לא לחפש לשנות הנהגה לא טובה שקיימת בהם. פשוט תשנה את עצמך והשאר יקרה אוטומטית. האמריקאים מצאו דרכים מאלפות לשווק את דרכיהם הפסולות ואומרים לך בלי בושה ״זה לא אישי, זה בסה״כ עניין עסקי״. ולאמריקה עיני הצעירים נשואות. רק שאף אחד לא הדריך אותם שלנגוס בתפוח זה עניין אחד, אבל להיות התפוח. דוד שלי, דר׳ יעקובי יעקב, היה רופה מאד בכיר בישראל ובבריה״מ. אבל אחד הדברים שאני זוכר ממנו היה עניין המסירות נפש ששלחו אותו ההורים ללמוד רפואה. היה זה ערב יום כיפור, סעודה מפסקת. לא היה לו כלום. לא דג, לא בשר כשר ולא כלום. הוא רץ, קנה לו תפוח וכך קיבל את הצום. הוא לא איבד את צביונו גם כשהיה בארץ לא להם. זה כל כך כואב לי שערבי מבין זאת. ויהודי, יהודי אונס יהודי כדי שלא יבין זאת. זה לא קורה בחו״ל. זה קורה מתחת לאף של כולנו.
בבניין שלי יש 2 מעליות. ופתאום החליטה אחת השכנות להוציא הודעה בקבוצה כבל עם ועדה, ״אני רוצה לדעת למה אנחנו צריכים לסבול בשישבת את מעלית השבת. מאז שהגיע הדתי הזה זה קיים, עד שלא הגיע הכל היה טוב פה״. ויש לפחות 10 משפחות מתוך 34 ששומרות שבת. ואני בכלל לא משתמש במעלית השבת, רק שעשיתי זאת לרווחת אלו שכן שומרים שבת.
חברים, את זה אומר יהודי בישראל. אם היא היתה אומרת את זה לשכן ערבי, הוא היה שובר לה את הדלת ורק אח״כ היה מראה לה איך צריך לדבר. כל כך כואב לי שגוי מכבד יהודי שמכבד את היהדות ונקרע לי הלב שיהודי לא מכבד יהודים שמכבדים את היהדות. זה לא צריך לקרות בישראל.
הייתי לפני חודש בזמביה ונאלצתי להיות שם בשבת. הבאתי עמי מעט נקניק ופסטרמה, טונה, אנשובי ויין ורציתי להכין סלטים ושולחן עם פירות וקינוח כיד המלך, כיאה ליהודי. מאחר והיינו משלחת, פניתי לשף, קניתי לו את כל המצרכים, כולל הרטבים והסברתי לו שאני יהודי על כל המשמעויות. השף היה בחור איטלקי ממילאנו. הוא הבין הכל, והוציא לנו סכו״ם חדש, הכל חדש, וערך לנו סעודה עם סלטים וערך לנו הכל בצורה כשרה למהדרין, שהחברים לא ישכחו אותה עוד הרבה שנים. שמעו שלום עליכםבכל חדר האוכל וכולם כיבדו.
אלה לא סיפורי חז״ל. אלה הם החיים של כל אחד ואחד מאיתנו. וזה לא צריך לקרות רק בבית-חב״ד בתאילנד או בקטמנדו. זאת צריכה להיות דרך החיים שלנו. כולנו חווים זאת בצורה כזאת או אחרת. אבל שאף אחד לא יעז לחשוב שמישהו יזלזל בך בגלל שאתה יהודי. את החושך אנחנו מגרשים בשנת התשפ״א באמצעו אור. לך תראה לכולם שאתה הכי נעלה ואין בעולם כולו יותר נעלה ממך.
הפגאניות הכי נעלית היא אותה תכונה קלוקלת של חוסר כבוד לערכים, למנהגים, ולמוסר שממנו באו אבותינו. זאת פגאניות. 3500 שנה התקיימנו בזמן שכל האימפריות נכחדו. וכאן בישראל הפולוטיקאים יודעים מה נכון עבורנו. הגוי הרשע הכי גדול באנושות אומר ״הן עם לבדד ישכון״
יצא לי לא מזמן לראות תכנית מאסטר שף או משחקי השף (אני כבר לא זוכר). אני מתבייש ממש מתבייש שיהודים בישראל, בערוץ ממלכתי מרשים לעצמם לבשל אוכל טרף. בשר עם חמאה, יוגורט עם עוף ברצותם לרצות להרשים את הקהל. לא לא לא!! זה לא יהודי וזה גם לא ערבי. זאת בושה וחרפה שככה מנסים להרעיל את עם ישראל. ומי צועק? את מי זה מעניין? זאת בושה וחרפה לת.ז. שלנו. זאת בושה וחרפה לערכים שעליהם גדלו אבותינו. כל אחד עושה מה שבא לו ועוד אומר לך בשיא החוצפה, מי אתה בכלל שתגיד לנו מה לעשות? מדינה דמוקרטית, לא? כשאתה מביט בכל אותם ישויות מי היה הסבא שלהם או הסבא רבא, אין אחד שלא היה יהודי והתנהג כיהודי. אפילו לא אחד.
אז אם לרגע נעצור ונתבונן מעט, אז מילא כולנו עושים טעויות אבל לעשות זאת באופן ממלכתי ולהתגאות בזה? שזה המטבח הישראלי. כשישבנו בבבל, בכינו על ציון. וכשאנחנו סוף סוף יושבים בציון, אנחנו עדיין בוכים למה לקחו לנו את הבבל שהיה לנו… האמת, לפני שאני אומר מילה על הציבור החילוני, אני כולי מתבייש מהציבור השמרני. יש שם כל כך הרבה אגו, וכל כך הרבה שנאה שלפעמים אני שואל מה למדת 30 שנה? אבל, זה מה שקורה מרוב תיאוריה בלי מעשים. נשארת אותה בהמה. מאידך, יש כאן ציבור עם המון מעשים וללא תורה שתראה ותדריך מה נכון. מה שכואב, שכולם בבעיה. אלו הדעתנים חסרי הרגש, ואלו בעלי הרגש חסרי מודעות. ומה שבטוח הוא, שהרוב עדיין חסר דעת. כי החיים אחרי הישיבה הממושכת מורידים אותך נמוך אל העולם, ואם איך לך כלים להתמודד, קורסים או הופכים לנטל.
והלכה למעשה, אם אתה רוצה להשתנות או לשנות משהו בך, אל תפנה אל ההגיון. הוא יכתוש אותך. תעשה את הטבע הלא טוב שבך, את אותה תכונה אותה אתה רוצה לשנות בך, בניגוד מוחלט לשכל ולכל היגיון. תעשה זאת במשך 21 יום מינ׳. אם פספסת יום אחד, חייבים לספור מההתחלה. אתה תראה שיחול בך מהלך מאד מעניין אשר ייצור אופטימיזם בלתי נלאה. חייבים לשנות את הטבע שלנו חברים. העולם רוצה לעבור מסך, והוא צריך מדריכים לשינוי אישיותי. ואם העם הנבחר יושב על סיר הבשר, במקום לעסוק בתכלית שהיא להאיר את האנושות באור של טבע רוחני להשפיע את החכמה האלוקית.
להרבה אנשים הדברים יישמעו כהזויים, או שמא אני לא מבין באיזה עולם אני חי, ובאיזה אכזריות צריך להתמודד. הנה מה שאמר אדמו״ר הזקן ליהודי שכל היום בוכה למה אכלו לו ושתו לו ולקחו לו ואין לו וכו וכו.. ״תגיד לי, מה אתה רוצה, אני מבין. אבל מה רוצים ממך, זה אתה גם מבין?״. לפני שאתה משנה את העולם, תשנה את עצמך. העולם ישתנה אוטומטית. ככה הם החיים האמיתיים. אם לא ניסיתי והתוודעתי, לא הייתי מעז לכתוב זאת.
השינוי צריך להיות מבפנים – מבפנים משמעו, להכיר את עולמך החדש המכיל בתוכו 22 כלים ו-10 כוחות שדרכם אתה ממש נפתח אט אט כלפי האינסוף שבך ומגלה יום אחד שכל המגבלות היו בתודעה. זה יקרה, רק שתחליט להתבטל לאינסוף שבך הכח הראשון שחייב להתגלות הוא כח המהות. לדעת איך להתחבר ללמה, בכדי שתוכל ליצור בצורה נכונה את האיך. לומר את האמת, מי שלומד את פנימיות התורה באמת, כל המושג של אגו ויישות מתבטל כאפרע דארעא. זה רק עניין של איך מובילים אותך מחדש לספסל הלימודים
ובכדי לצאת מהמדבר בו אתה נמצא, עליך לרצות לצאת, להאמין בעצמך, לפתח תחושת מסוגלות עצמית, לפתח את הכלים המאפשרים יציאה מהמדבר, ומכל מה שמגביל אותך ולזכות לחיות חיים של משמעות, בהם אנו מדמים את עצמנו, את הטבע שלנו, אל הבורא יתברך, בו אנו מתחקים אחר תכונותיו, ומשנים את הרגלי הטבע שלנו, וזוכים באופן תמידי ללכת מחיל אל חיל.
אז אם באמת יש שאיפה להיות אדם טהור וכן להתקדש, אתה חייב לשעבד את רצונות הגוף לרצון הנשמה, ולגרום להם לשרת את אותה מטרה. זה הדבר הכי קשה שיכול האדם לעשות. המציאות תתהפך עליך עשרות פעמים, כי היא מבינה שהיא מאבדת אותך לטובת עולם שכל כולו רק טוב. אין אחד שלא ישנא אותך, שלא יירד עליך, שלא ישפיל אותך וכל זה כדי לגרום לך לרדת מהעניין. אם עברת זאת בשלום, אתה נכנס לעולם
אבל כך מתחילה הצלחה שאת אותותיה נזכה לראות בדרך מאד ארוכה וקצרה, בכל דור ודור מעתה והלאה, עם בטחון מוחלט שילדינו ללא כל ספק יהיו טובים מאיתנו, ערכיים יותר מאתנו, מאמינים יוצר מאיתנו, ואוהבים את הכלל יותר מאתנו. אבל, את השינוי הזה באמת, ממש מעט עושים. כי זה מאד מפחיד. הכל משתנה 180״.
בגלל זה, ניתן אך ורק לעם ישראל, ספר הדרכה כיצד לשמור על נצחיות בעולם מגביל.
שבת שלום!
🍷😊🍷
דוד בותרסון David Boterson-
