|קומה ה׳ ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך….״

מי שנלחם צריך לסיים את המלחמה בריקוד. מי שרוקד, צריל לצאת למלחמה. איך שלא יהיה, זה הולך להיות ריקוד-מלחמה.  כי מי שהתייגע רוצה למצוא כבר. ומי שלא התייגע, חבל על כל רגע. זה לא יבוא בחינם. בתהליך ההתהוות של כל תמונת מציאות יש כל כך הרבה קשיים, קבלת המפתחות להיות איש מחלמה, מצריכה כוחות וכישורים לא אנושיים בעליל. כי המטרה היא להגיע ליעד, בשלום ללא פגע, בשמחה וגיל. כי אם הגענו רק עם דם יזע ודמעות, מסתבר שיש עוד דרך אל השלום.

אם מישהו חושב שהמלחמה שהיתה וקיימת בין הליטאים לחסידים, היא מלחמה פשוטה, ואין מלחמה דומה כיום ברחובות החופש, מפספס בענק. מחכה לכולם הפתעה ואם מישהו רוצה להבין מה זה חסד ורחמים, שיפקח את עיניו ויראה כמה סבלנות מתפתחת ע״י הבורא למימוש תכליתנו. כי האחד שואף לחכמה אנושית ובצדק טוען, תורה לא בשמים היא.  השני טוען לחכמה האינסופית, כי חפץ חסד הוא ובדין זה לא ייגמר טוב. גם פשרה זה דבר רע, כי זה נגד הרצון של 2 הצדדים. חייבת להיות דרך שלישית שתראה לכולם כי הכל זה דבר אחד.

״מלך אוהב צדקה ומשפט״ – אדם בעל תודעה קוונטית, יודע לחבר ולאחד בין 2 המציאויות של עשיית צדקה מחד ועשיית משפט, מאידך. זה קיים אצל כל אחד מאתנו. רק שזה לא מאופשר.

תמיד שאלתי מה ההבדל בין בן-אדם , לבין בן-אנוש?  ואני לא מפסיק לתהות למה נפתלי בנט כל הזמן צועק ״ תהיו בני אדם״.  ולמה תמיד יש לי כל הזמן מלחמה? מאיפה זה בא?  האם ניתן להמיר מלחמה גשמית במלחמה תודעתית?

למה אי  אפשר לתת מכה אחת אפיים ולגמור עם זה? הבע״שט  אמר על עצמו, שאין לו מלחמה עם היצר, כי הוא הרג אותו. נו, סחטיין  עליו. שיחק אותה בענק!!! תשאל, איך זה קורה? כנראה שהוא באמת דמה בתכונותיו ככל שניתן, לבורא וגילה את סוד ההו-יה וענייני העולם באמת לא תפסו אצלו מקום. אבל זה לא מספיק. כי צריך שגם הבורא ירצה שתהיה כזה.

במילים פשוטות, תכונותיו לא היו אנושיות. החושים נשלטו ע״י ההכרה האלוקית ולא ע״י ההכרה האנושית והוא אכן הגיע לדרגה של ראיה חושית. מי שהוא בן אנוש, לא מפסיק להאשים את העולם על עוונותיו וגם על עוולות החברה שבה הוא חי.  מי שהוא בן-אדם, לא יכול להאשים את העולם על עוונותיו ועל המצב החברתי.  כי הוא יודע בתוך תוכו שהוא חלק מהאשמה, אז ההאשמה היא מיותרת מיסודה. הוא סינדל את עצמו כהוגן. זה מה שנקרא ״מרבה דעת מרבה מכאוב״. תזהר מידיעה כי אתה תגלה שכל האשמות וכל העוולות אותן אתה רואה, אתה שותף ישיר בהן. אין לך על מי לזרוק את האחריות. ומי שלא יאמץ דרך חיים שכזו, לעולם לא ישתדרג באמת ויישאר בן-אנוש.  זה לא פשוט, כי אתה מסנדל אותי. יש לי עניין לעלות אתך יחד. חייב להיות לי עניין לרומם אותך אחרת, מה יעזור לי לשבת של למעלה בציפיה לטוב יותר, בזמן שהטוב ביותר תלוי בשנינו וכל מי שסובב אותנו.

אין דבר כזה בתור בן-אדם לעלות לבד, להתעלות לבד. אתה חייב לקחת כמה שיותר אתך למעלה. וזהו סוד הערבות ההדדית.  אז כל בן- אנוש שצועק ״חייה ותן לחיות״, לא בבית ספרנו ידידי. אתה יהודי משמע אתה חלק מהמערכת.

בן-אנוש שופט במשקפיים שכליות. עפ״י הנורמה בלבד. בן-אדם שופט במשקפיים קוונטיות, שלא עפ״י הנורמה. כלומר, מה הוא באמת חושב על המצב, אין כל רלוונטיות.  בן-אדם , להבדיל מבן-אנוש, יודע  שהוא חלק ממערכת. ואם המערכת פגומה, אז גם הוא פגום.  אין מה לעשות, זאת עסקת חבילה.  זה חלק מעצם היותך יהודי, ואין שום סיכוי לחמוק מכך.  כי חלק מהשיוך החברתי שלך, קשור למבנה הרוחני שלך.

זה רק שאלה של האם את מודע לזה או לא. וככל שתתכחש לזה, חייך יהפכו לבלתי נסבלים.  החיים לא התחילו ביום שנולדת, ולא יסתיימו ביום שתמות. יש כאן מסע ארוך ומפרך, שהחל אי שם לפני כמה אלפי שנים טובות. אבל כן, האם יש באמת מקום לחישוב מסלול מחlדש.  אחד מהיסודות המהותיים שמונעים מיהודי לנהוג ולהראות כמנהיג, היא מידת השיפוטיות.  אין מה לעשות, כל עוד אנחנו בתוך גוף, כנראה שיש ויהיה לנו מה לומר על חברינו, על הקהילה, על העם, וכו וכו….

 על משה רבינו  נאמר 10 פעמים בתורה עניין המוות.  הוא נענש ב״ סוג של מוות״ 10 פעמים.  למה?

כי 10 פעמים בתורה הוא אמר מילים קשות על עם ישראל. זה לא שהוא שיקר, זה לא שהוא לא צדק 1000%,  אבל על זה שהוא אמר  מילת גנאי על עם ישראל, הוא נענש.  ״ שמעו נא המורים״, ״כי עם קשה עורף הוא״, וכו וכו״  מה המסר מזה? מה שהכי מונע את גאולת העם  הוא השפיטה.

אנחנו שופטים את העם, את החברה, באופן שהוא לא בונה ולא מרומם, ולא מקדם. יש לנו מה לומר, אז אנחנו אומרים. אם אני מדומיין מוזמן לשמוע את כל האליטיסטיים ברחוב. ואין להאשמות נגד ביבי שום רלוונטיות. כי אם החוק מאפשר לו, אז זכותו המלאה לפעול כחוק.

הבלאגן הזה קורה בחברה שלנו ממש לא בטעות. השליטים הקבועים מאבדים את מקומם לטובת שליטים חדשים מתוך השליט הזמני (רה״מ(. אין מה לעשות זה כואב שמישהו מזיז אותך מעולם הנוחות.

אם מישהו חושב שזה נכון בפוליטיקה, הריני להודיעו כי זה קורה בעולם העסקים, וזה הולך לקרות בעולם החינוך. העתיד שייך לאותם ילדים שחבורת רשע קראה להם ״לקויי למידה, בעלי הפרעות וכו״

הם הגאונים של העתיד, הם אלה שנולדו עם תכונות אינטואיטיביות והם הולכים לשנות את כל מערכת החינוך בעולם. ומה שיהיה טוב להם, יהיה טוב לכולם.

כל זה נכון, בתנאי אחד. שהכל ייעשה מתוך משמעות. אם אין משמעות ו״הכסף יענה את הכל״ , יקרה הגרוע מכל ״ובאין חזון יפרע עם״ ח״ו.

זה עושה כיום אחלה רעש, אז שיחקתי אותה.  ולצערנו אנחנו כולנו אשמים בזה.  כי בצורה כזו או אחרת, אם שמענו או ראינו, אז זה שייך אלינו.  וכל אלו שטומנים את ראשם בחול, מצפים שהדברים ייעשו מאליהם, וזה לא קורה. ישעיה הנביא , אמר על עם ישראל  שהוא נמצא בתוך עם ״ טמא שפתיים״ והכתוב מפרש שבא אליו מלאך, ושרף לו את פיו.  שלא נתבלבל לרגע, משה רבינו הוא היה הווה ויהיה המנהיג היהודי האולטימטיבי. אנחנו כאן חיים וקיימים בזכותו, והיום זה יום האושפיזין שלו.

משה רבינו – מיצג את מידת הנצח. את יכולת הנצחון של המלחמה החדשה הזו. מצד אחד זו מלחמת  הנצחיות, ובכדי להגיע לנצחיות, עלינו לנצח את מחשבותינו , את דברי פינו והנהגותינו, המונעים מאיתנו להפוך לבני-אדם ודי תוקעים אותנו במימד של בני-אנוש.

אז יש שלב בחיים שמנצחים את המציאות במלחמות קשות. אבל אם עולים שלב אל עבר התודעה, אל עבר חיים של משמעות, את המציאות הזו מנצחים רק עם שמחה וריקודים. בחג הסוכות אנחנו עומדים כל יום ומקבלים את השפע הרוחני מכל האושפיזין כדי לשנות את כללי המשחק של אותו ריקוד-מלחמה.

אאחל שנזכה לקבל ממידותיו ומהנהגותיו ונשכיל להפנים שבאמת אסור לשפוט, ובטח שאסור לומר  מילים לא טובות על חברינו, על קרובנו ובטח על עם ישראל. כי כל מי שפצה את פיו על עם ישראל, לא סיים בכי טוב. כי על עם ישראל נאמר ״ ישראל אשר בך אתפאר״ ויש לנו על מה להתפאר, עם כל זה שאנחנו בטעות מחזיקים מדי פעם במשקפיים של בן- אנוש. זה לא בזכותנו, אלא זכות אבותינו שעומדת לנו עד עצם היום הזה ומבקשת מאיתנו לקחת שליטה ואחריות על מעשינו ומחשבותינו.

אאחל ביום שמח שכזה, שנזכה לקבל משקפיים חדשות, שיאפשרו לנו להביט במבט חדש, טהור וזך על כל יהודי ובוודאי על כל נברא.

מועדים לשמחה

David Boterson

🍷🙂🍷