(״רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע, וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהֹ-וָ֑ה חֶ֗֝סֶד יְסוֹבְבֶֽנּוּ״ ( תהלים לב
איך משום סיכוי לשום עתיד, נוצר העתיד הכי מזהיר שיכול להיווצר בעולם? זאת אינה סיסמה, וזאת אינה אימרה לחלשי לב כאתאיסטים, אלא זו תורה. ואם תדע אותה, תבין, שאם יום אחד תגיע למבוי סתום באמת, יש לך את הארגז כלים האולטימטיבי לממש את הרצון.
כדי להמחיש את הנאמר, אספר לכם סיפור אישי, שנודע לי ממש לא מזמן. את חיי אני חייב לאדם שלא הכרתי, לא ראיתי ולא הרבה אני יודע עליו. אבל בזכותו אני כאן, וזה סבא שלי, שהשבת זה יום פקידת שנתו. הסיפור הזה קרה לפני 46 שנה. אמי ילדה 9 ילדים ואיבדה 6 מהם בלידות קשות מאד. בנס נשארו שלושה.
כשעלו ארצה הוריי היו בגיל יחסית מבוגר, ואמי נכנסה להריון ממש לא מתוכנן. אמי החליטה בדעתה שהיא לא מוכנה נפשית לעוד סבל, והשלימה עם העובדה שהתינוק יופל ולא ייולד. היא שוחחה על כך עם אבי, והחליטו שלמחרת הם ניגשים למרכז הרפואי ומבצעים הפלה.
באותו הלילה סבי, מנוחתו עדן, בא לסבתי בחלום ומספר לה על העובדה שכלתה בהריון והיא הולכת להפיל. הוא אמר לה שתיגש על הבוקר ולא תתמהמה אפילו חצי שנייה , ותאמר לכלתה שלא תפיל את הוולד, הלידה תעבור בשלום ויהיה לה בן ותקרא את שמו דוד.
השמש זרחה, וסבתי האיצה בבנה רפאל, לקחת אותה מייד לבית של כלתה. עודנם מחנים את הרכב, סבתי פוגשת את כלתה בלובי של הבניין יחד עם בנה ושואלת לאן מועדות פניה. אמי ענתה שהולכת לבדיקות רפואיות. סבתי הסבירה בעדינות שהיא לא הולכת לשום מקום ושתעלה מיד לביתה. סבתי סיפרה לכלתה את הכל אודות החלום ושלא תדאג מכלום, והכל יבוא על מקומו בשלום ויהיה בן מיוחד, ותקרא את שמו דוד. והילד הזה הוא אני🐣.
ואני שואל את עצמי, האם יש באמת ספק שהקב״ה הוא שותף באדם? האם יש ספק לעובדה שאם אתה כאן אז העולם אכן לא יתקיים בלעדיך? האם כל דבר ודבר לא מנוהל בהשגחה פרטית? הרי אף אחד לא רצה אותך כאן בעולם הזה? עובדה!! האם זאת לא אנומליה?
אז כן, אני ילד פלא. אני ילד שנולד בנס גדול. כי אף אחד לא רצה אותי כאן בעולם הזה, חוץ מהבורא יתברך. אז כדי שאני איווצר מישהו היה צריך להאמין בי. מישהו היה צריך לרצות שאני אהיה חלק מהעולם הזה. כאן בעולם הזה, אף אחד לא רצה אותי, אז מי נשאר אם לא הבורא יתברך?
אז מה באמת כוחה של אמונה חבריי? האם בכל אדם קיימת אמונה? למה מתכוון הבורא כשהוא מאמין בנו? איזה סוג של אמונה אדם צריך לפתח? ולשאלה הכי מהותית, בשביל מה אני , בן אדם, שילוב של חומר ורוח, צריך אמונה? ואם כבר יש אמונה, אז האם נכון שאיש באמונתו יחיה? יש דבר כזה בכלל?
ובכן, יכולת האמונה ניתנה לאדם בירושה. זה הוטבע במבנה האנושי בזכות אברהם אבינו, וממנו היכולת הזו התגלתה, ועוברת לנו כחלק מהדי.אן. איי. שלנו בירושה. בשביל מה צריך אותה? כדי לדעת ולהתחבר אל האמת לאמיתה אל האמת האובייקטיבית. כדי ליצור תמונת מציאות אל עבר המשמעות האמיתית של החיים.
וכאן חברים הרוב המכריע נופל בפח, כי הרוב המכריע סבור שהאמת הינה סובייקטיבית ולא אמת אובייקטיבית. ובגלל זה נוצר ה- I believe ובגלל זה נוצר המושג שאיש באמונתו יחיה. אז זהו שלא!! כל עניין ה- I believe לא שייך כלל ועיקר ליהדות, כי האמונה המדובר צריכה להיות אמונה מתאמתת. כלומר, אמונה מתחילה להתפתח ביום שאתה מתחיל לשאול שאלות, על עצמך, על המציאות, על הבורא, על כל דבר אפשרי, אבל מתוך עולמך. מתוך הנקודה הכי פנימית והכי עמוקה בך.
היום בדור הגאולה כולם מדברים במונחים של ״ אור״ ו-״ כלי״ .
מהו אור האמונה? – תשובות.
מהו כלי האמונה? שאלות.
תמיד אמרנו ״ איך תשאל אם לא תדע…, ומאידך ״ איך תדע אם לא תשאל״ .
לכן כדי להיות אדם בעל יכולת לשאול שאלות, עליך קודם לשבת ללמוד ולהגות בתורה, באופן שזה יהיה כחלק בלתי נפרד המציאות היום-יומית שלך. תדע לך, כשהתחלת לדעת ולהתחבר, ועבר יום שלא שאלת, שואלים עליך… כי מה קורה לזוג נאהב שמרגישים כי הנה פגשו את נשמתם התאומה, ובמקרה יום אחד הם לא דיברו. הצד השני משתגע. איך לא שאלת עליי מה העניינים….אותו הסיפור כאן.
כשהתחברת אל האינסוף ברוך הוא , למעשה התאהבת. כשמתאהבים קשה מאד להתנתק. לכן, מי שזכה להתחבר אל הבורא, העולם החומרי הופך לאתגר של ממש. את מסע האמונה אנחנו למדים מאברהם אבינו. כל חייו מקטנות, הוא לא קיבל שום דבר כמובן מאליו. הוא דרש, חקר ושאל והתעמת. והוא מבין שיש מציאות מעבר, שהיא המקור ומנוע לכל מה שקורה פה.
אחד הדברים שאדם צריך להבין שכשהוא סופג אתגרים קשים בכל מימד הוא לעשות כל מאמץ אפשרי לא לחשוב על עצמו בכלל. בשום דרך בשום צורה בשום אופן. אברהם בן 99, עושה ברית. מה מטריד אותו? למה אין אורחים. הקב״ה רוצה להחריב את סדום, הוא יוצא לעימות ישיר עם הבורא. בכל דרך אפשרית הוא לא שם את עצמו בכלל במשוואה.
וזה חברים סוד ההצלחה בעידן שלנו. אם לסביבה שלך טוב אז גם לך יהיה טוב. ולא להיפך, ח״ו. כשהרבי מלובביץ׳ ביקש מחסידיו לעשות ״ מבצעים״ של תפילין, נרות שבת, וכו ובכל דבר שבקדושה, הוא למעשה נתן כלי לכל חסיד איך הוא יוכל ליצור פרנסה רוחנית כי זה המפתח שלו להצלחה גשמית. ואת זה אנשים מתקשים להבין ולעכל איך לצלוח כל אתגר בחיים ולזכות לחוות חוויות מתוך קדושה.
הרבה חסידויות כעסו לגלגו וזלזלו. אבל הרבי ראה למרחקים. הוא ידע בדיוק שאם לא יינתנו להם הכלים הללו, החסידים פשוט לא ישרדו. זה דוגמה אחת מיני אלפים לאדם שהיה ״ מחובר״ וראה. אבל הוא גם ידע שלא די בראייה, ויצר לכך ״ כלים״ בקדושה בעולמנו המאתגר.
זו חבריי דוגמה למימוש בפועל של רצון אלוקי. אם תרצו דוגמא עד לאן יכולה להגיע החיבור של יהודי באהבת ה׳ אז אספר את מה שסופר על אור-החיים הקדוש. הוא בא לחבריו ואמר להם שהוא יודע את כל התנך בעל פה. יופי!! הם שאלו אותו תחילתו של פסוק והוא השלים להם אותו. וכך שאלו מס׳ פעמים.
לבסוף אמרו לו יפה מאד, הרבה יודעים את התנך בעל פה, זה לא מעיד על כלום.
ואור החיים הקדוש ענה להם, האמת אני לא יודע את התנ״ך בעל פה. אבל אני כן יודע להתחקות אחר המחשבה האלוקית. כלומר, כשאתה אומר את תחילתו של פסוק, אני יודע לומר לך, את מה הבורא יתברך חשב לומר. כלומר, אני יודע להתחבר לתודעה האלוקית ומשם לשלוף את התשובה.
חברים, אם לאמונה אין התפתחות, אז אין לה שום רלוונטיות. אם אין בה שינוי מתמיד, אז היכולת שלך בידיעת ובאהבת הבורא לא באה לידי מימוש. ככה כפשוטו. אבל שיא השיאים זה, איך משום סיכוי לשום עתיד, נוצרת האפשרות לקבל את העתיד הכי מזהיר?
שרה היתה כביכול ״ איילונית״ לא היתה לה היכולת להוליד, לא היה לה רחם. יתרה מזאת, היא בת 90+, היא כבר ממש לא ילדה, המחזוריות שלה כבר מזמן לא פעילה, ואברהם אבינו, נלחם כמו שור !הוא משנה את כל המהות שלו, את העבר, את המקום, את מזלו והוא מגלה את הכח שמגביל את החומריות, ומגלה שיש סוד גדול הטמון דווקא באיבר מינו. הוא עושה מילה, הוא לא חושב על עצמו, הוא נלחם, שואל , חוקר, יורד למצרים, סופג מלחמות, סופג השפלות, פעמיים חטפו לו את אשתו ולא מעניין אותו כלום. הוא רוצה רק דבר אחד.
עתיד!!
כל המלחמה הזאת היא על העתיד. רק על העתיד. כנגד כל סיכוי רפואי, מדעי, פיזיולוגי , ושרה יולדת בן.
וגם שהוא נולד, כל העולם רוצה לחסל את בנו. למה? ״ כי ביצחק ייקרא לך זרע״. כי הצד האחר הקיים באדם, מבין שביצחק יש עצמה גדולה, שתביא איתה שינוי בלתי רגיל לאנושות. אם יש תכונה כל כך טבעית שקיימת בעם ישראל זאת העובדה שהם רחמנים. הם אנשי חסד כל כך גדולים, שהיסוד כך כך עמוק ומושרש בנו, שקל מאד וממרחק עצום תגלה ותאפיין אדם הנוהג כיהודי אמיתי.
מאידך, התכונה הזו היא כל כך ייחודית עד שאם תכונה זו לא תזכה לשמירה הדוקה, הדבר יביא להתגלות של תכונות מאד אכזריות באדם. מהו הגורם הפנימי ( המאפיין) העמוק הזה, אשר גורם לעם היהודי לשמור על צביונו, ולהמשיך לשרוד זה אלפי דורות? האם כל מעשי אבותינו, באמת שייכים להסטוריה, בעקבות עודף ״פגאניות״, או שאולי יש דברים בגו, ואנחנו לא כאלה חכמים כמו שחשבנו, ואנחנו מי שאנחנו בזכות אבותינו בכלל…
כמה אנשים אתם מכירים שלקחו על עצמם להוריד במשקל, וזמן קצר לאחר מכן, הם פשוט התייאשו….האמת, הם ניסו עוד פעם ושוב פעם התייאשו. אותו כנ״ל לאדם שמעשן סיגריה, שלוקח סמים, שגונב. הרבה מהם לא רוצים להיות שם, ומשוועים לצאת משם, אבל אין את הכוחות בנפש לגרום לתהליך שכזה לצאת לדרך.
הם יודעים את התורה, מצטטים רבנים, ראשונים ואחרונים, ולא מסוגלים להגמל מסיגריה פשוטה. לכאורה מדובר באדם בעל תודעה מאד רחבה, שהיית מצפה לשינוי מהותי בעקבות כך. אבל לא. יש את התורה ויש אותי. איך אדם שעשה כל כל טוב לכל-כך הרבה אנשים , מקבל כל כל הרבה ייסורים. למה זה מגיע לו? תמיד השאלה הזו צצה לה.
הרי, מי מסוגל להתקרב לאדם שכל חייו נתן בסתר, ועזר ותמך באנשים שקיבלו ״חכה״ לחיים, כל אחד לפי מצבו או מעמדו? הוא אולי מסתובב זרוק, אבל הבן אדם הזה אחראי להצלת אלפים. מי מסוגל לעמוד מולו? אנשים במהלך חייהם פוגשים אתגרים בחיים שלא חלמו בשום מציאות דמיונית. מאיפה אנחנו שואבים את הכוחות להתמודד מול כל נקודות השבירה האלה?
בבני האדם יש רצון עז להצליח, להתפתח, להתקדם. בעקבות כך, האדם מוכן להקריב, לתת, לעזור,לתמוך בסביבה, כי הרוב המכריע חי במחשבה שביום מן הימים, תהיה החזר על השקעה שכזו. הם לא עושים את זה, כי זה הדבר הנכון. האינטרס מה ייצא לי מזה, תמיד מבעבע. רק שלרוב המכריע של בני האדם, הפתיל קצר ותמיד מצפים לגמול מיידי.
כשהדברים לא מתפתחים לפי מה שחשבנו, נוצר דיסוננס, והאדם מתחיל במסע של איבוד האמונה, איבוד עניין, גם ככה זה לא יצליח, גם ככה הסיכוי היה קלוש. התהליך הזה הוא כה קטלני, עד שנוצר שנאה בין אחים, חברים, חברה, משפחה, קהילה, עיר, ומדינה שלמה, עולם ומלואו.
תשימו לב למציאות בה אנחנו חיים…אחרי אכזבה אחת או שתיים שאדם עובר, אף אחד לא מאמין לאף אחד. אין אלוקים, כולם שקרנים, וכל אחד מתחיל תהליך של הסתגרות. או שהחיים כבר סגרו עליך, בעקבות אי אלו תלאות כלכליים ו/או אישיותיים שעברת והגעת לתחתית. או שאתה קפיטליסט כל כך גדול , שאתה נכנס מרצון לתהליך של הסתגרות. בשני המקרים אתה חוטא ומחטיא את המטרה.
״ שלי שלי, ושלך שלך – זוהי מידת סדום״
מאידך אנחנו עדים בחברתנו לתופעות טבע כה נדירות בה הנהירה כלפי התרבות המערבית גורמת לאינבידואליסטיות כה חזירית עד שכל מה שמעניין את האדם זה הוא ורק הוא, ושילכו כולם לעזאזל. המשפט הזה נאמר מסיבה אחת מאד מהותית; הוא נפגע פעם אחת, הוא שכח את בוראו, איבד את האמונה בבני האדם, איבד את צביונו, ושכח מאיפה הוא יצא. וכל מה שיש לו בחיים, זה הרדיפה אחרי החומר, ועוד כסף ועוד כסף ורק כסף ונשים עד שתצא נשמתו.
דרך אגב, ייתכן מאד שהוא נותן צדקה. ואף לא מעט צדקה, רק שהוא נותן את זה מהסיבות הלא נכונות. כי איפשהו הוא צריך השתקה מצפונית. המלחמות הפנימיות באדם ומול סביבתו לוקחים המון אנרגיה לא חיובית, ויוצרים חברה מאד לא בריאה, לא יוצרת באמת, וחברה אשר יסודות החמלה שבה מושתתת על יסודות מושחתים.
״ שלי שלך, ושלך שלך -חסיד״ – ״ לדוד מזמור, לה׳ הארץ ומלואה״
חברים, אדם צריך לעשות צדקה בעולם מתוך תובנה פנימית כי נתינת הצדקה היא עשיית צדק בעולם. כשליהודי לא טוב, וכואב לך, ואתה עוזר לו, אתה מתקן את העולם. אתה עושה צדק. זה הדרך להתחבר אל הבורא יתברך. זה שאתה מרחם עליו, תשמור את הרגשות שלך לעצמך. יש יסוד מהותי בבריאה שמי שיבין אותו, יחיה חיים הרבה יותר בריאים. היסוד הינו ששום דבר פה לא באמת שלך. אתה ממש לא הרווחת את המיליארדים, מיליונים וכו. זה לא שלך!!!
קשה להבין את זה, כי אתה כבול בעולם החומר. בעולם שכזה, תובנות מהפכניות, הינו מושג מאד מוגבל, וצר אופקים. אתה אפילו לא מבין שאתה רחוק אלפי מייל מהרעיון שאתה ממש לא מבין מה באמת קורה פה. ״צדקה תציל ממוות״ – רק אם אתה נותן מתוך תודעה שאתה עושה צדק בעולם, ולא שאם אני עכשיו נתתי, עכשיו ה׳ ירחם ויהיה בסדר, והנה נפתחים השערים.
אבל, איך התהליך העמוק הזה בדיוק קורה, ומה זה קשור לפרשתנו? כדי להבין את כל הכתוב לעיל, צריך להבין איזה עצמה מהפכנית היתה באברהם אבינו, ואיזה מתנה הוא הוריש לעם ישראל. אברהם נמצא בבעיה. הוא בתהליך השתנות מאד עמוק, ומבין שיש פה בעיה שורשית מאד עמוקה בחומר. הוא גם מבין, שהמפתח למימוש כל שינוי חומרי לא תלוי בחומר, אלא במשהו שהוא מעבר לחומר. אברהם חוקר ומגלה שבחומר יש גבול, ומחפש מה הכח האלוקי המגביל את החומר.
אם הוא יגלה זאת, הבעיה תהפוך לפתרון, ומתחיל משחק חדש. הכח האלוקי המגביל את החומר נקרא ״ שד-י״, ומגלה, שעליו להסיר שכבה מסוימת מגופו, כדי ליצור מצב חדש שבעקבות שינוי זה, ניתן להתגבר על כל שינוי במבנה החומר. אברהם מגלה, שיש אבר אחד בגוף האדם, שאם תחתוך ממנו, תגלה צורה חדשה של אותו איבר, ומוצא שהסוד טמון באיבר מינו. בגיל 99 מתוך בחירה ומתוך ידיעה מוחלטת, הוא לא חושב פעמיים, ועושה ברית מילה. לכולנו סיפרו שביום השלישי למילה באו לאברהם 3 מלאכים. רפאל- כדי לרפא אותו, מיכאל- להודיע על לידת יצחק, וגבריאל-להודיע על החרבת סדום. למעשה, מה יש לרפא את אברהם, ולמה החרבת העיר סדום זה מעניינו של אברהם? ומה החטא הגדול שסדום עשתה, שהיא צריכה להחרב?
אברהם עשה ברית, יש פצע, זה אמור להגליד ובע״ה יהיה בסדר. למה צריך מלאך? הסיבה שמלאך הגיע, זה כדי לתת לאברהם סגולה מאד ייחודית, אשר היא סוד סודות האופטימיזם של העולם, והמפתח לכל נקודות המשבר של החיים. הלא זה ״ מגן אברהם״.
תשימו לב, אברהם לא במצב פשוט, הוא בן 99, מבטיחים לו ילד, הוא מאד מתוסכל, ולא מבין איך זה עומד לקרות. הוא שינה את השם, הוא עמד באינספור נסיונות קשים מאד מנשא, והוא לא נשבר לרגע. אבל חברים, היום השלישי, אחרי הברית, השמש רותחת , הוא יושב בחוץ, חצי מעולף, הוא כבר די שבור ועומד להתפרק לרסיסים. הסגולה אותה קיבל אברהם, היא אותה סגולה עליה מתפלל כל יהודי 3 פעמים ביום ״ ברוך אתה ה׳..מגן אברהם״
מה זה בדיוק? חברים, אדם שכל כולו חסד, אדם שמסתכל על הכלל לפני שמביט על עצמו, אדם שנותן שלא על מנת לקבל, אדם שמבין ששום דבר לא שלו, ובאמת חי מתוך תודעה שמה ששלו זה שלך ומה ששלך זה שלך, הוא אדם מאד מאד פגיע. מאד פגיע רגשית נפשית ופיזית. אדם שכזה חייב שמירה. את המתנה הזו קיבל אברהם, והעניק בירושה לכל עם ישראל. ולכן היה צריך ביקור מלאך.
מי היו אנשי סדום ולמה היה צריך להחריב את העיר?
חברים, כל הסיפורים על סדום כעיר רעה ומרושעת, גזלנית וכו, לא ממש מדויקים. אנשי סדום היו אנשים לכאורה מאד נחמדים וחביבים. לא עשו רע לאף אחד, אבל גם לא עשו טוב לאף אחד. הם היו הקפיטליזם בהתגלמותו. האינדיבידואליסט המושבע!! התרבות המערבית בהתגלמותה
״ שלי שלי, ושלך שלך״ נשמע לכם מוכר??
במציאות בה אברהם אבינו מנתב מציאות של חסד, אין מקום למציאות של סדום. ובכל זאת יש לקח עצום, שגם למלאך משחית לא ניתן אישור, לפני שהצדיק מבקש רחמים ומנסה לתקן את המצב.
״ תן לי את הנפש ואת הרכוש קח לך״
מלך סדום בא לאברהם, ומגלה תופעה מאד מאד מוזרה. אחרי שאברהם מנצח את המלכים, הוא אמור היה לקחת טונות של שלל. אברהם מבין שהמלחמה הזו לא היתה על הכסף כלל, ומבין שהכסף הזה לא שלו מלכתחילה. אז אין טעם ליגוע במה שלא שלך. כי אם תגע, זה יילקח ממך בכל מקרה. זאת מלחמה על האמונה ביכולת.
חברים, רבים מכאובים לרשע. עשינו טעויות, לא הפנמנו, לא הבנו מה באמת הולך מסביבנו. גם שנתנו צדקה, היה המון אינטרס, היה שאיפה לקבל תמורה בעד האגרה. היהודי עושה ברית, כאות וכסמל שאנחנו מעל החומר, ויכולים לשנות את החומר. היהודי נותן צדקה, כי כך הוא עושה צדק בעולם. מה ייצא לו מזה, זה עניין אחר לחלוטין. יש עניין שאתה חייב להפנים אותו, ואתה תהפוך לאדם נעלה מאד.
אתה מתפלל לא בשביל לבקש על צרכיך. ממש ממש לא. אתה מתפלל כי אתה רוצה להתחבר. כי אתה מבין שמעצמות הבורא ניתן לקבל משמעות אמיתית לחיים. אתה יהודי אמיתי, כי אתה מלא בחסד. אתה בא עם שורשים מלאים בחסד. מלאים באהבת חינם, מלאים בנתינה. אבל מה, היו תקלות בדרך. קורה!!!
השאלה כעת, איפה אתה עכשיו, ואיך אתה הופך לאופטימיסט מושבע, שלמרות הספקנות, ולמרות שאתה חכם גדול, ולמרות שאתה מבין גדול, שלא תאבד ח״ו את מהותך, צביונך ומידותיך. לומר את האמת, כאן המקום לגילוי נאות. אבי ז״ל לא הוריש לי כסף רב או נכסים עצומים. כל חייו הוא החדיר לחיי משפט אחד בלבד ״ הבוטח בה׳ חסד יסובבנו״ . ואני מוכרח להודות, שבכל רגע של משבר, המשפט הזה תמיד הדהד ועמד לנגד עיניי. חברים, אם כבר זכינו להיות יהודים, אז בוא נראה לעולם, וראשית כל לעצמנו איך יהודי צריך לנהוג. זו מתנה הכרוכה בהמון אחריות. לכן הבורא לא פרייאר ולא נותן מתנות בחינם. זה חייב לבוא ביגיעה.
יש שני סוגי מחשבה מהותיים או מחשבת חיבור, ייחוד (קדושה) או פרוד ונתק (הפך הקדושה). אדם קדוש הוא אדם שמחובר לסוף דעתם של אנשים. הוא מבין את הטבע הרוחני שלהם. ומתוך כך הוא פועל עליהם בכדי להעצימם.
אאחל לכולנו, שנזכה להבין את מהותנו ואת העצמה החבויה בנו, שנזכה לפרנסה רוחנית, ושנאמין כי כל מה שקורה זה רק לטובתך וכל זאת כדי להאיר את סביבתנו באור של תורה, וכל דבר ועניין בחיינו ולהופכו לקדושה. מאתגרים לא מתים. רק מקבלים חיות. רק שלא נחשוב, וננהג כאנשי סדום.
אנחנו חיים בדור שמטרתו היא אחת. התחברות עצמית והתחברות חברתית. כל מהלך אחר יגרום לנזק עצום אישיותי וחברתי. ועלינו לדעת לפתח את היכולות והכישורים ונדרשים לכך. אמונה היא יכולת שאם לא תקבל את הכלים העצומים לה היא נדרשת, אנחנו בקלות עלולים למצוא את עצמנו כעלה נידף ברוח. חברים, ברגעים של אמת, כדאי מאד להפסיק לחשוב מחשבות סובייקטיביות ולהתחיל להפנים כי תורתנו תורת אמת ומטרתה היא להוביל אותנו להיות מלכים. אנשים בעלי יכולת שליטה עצמית ומציאותית.
שבת שלום
דויד בותרסון David Boterson
🍷😊🍷
