(ויאמר שר המשקים אל פרעה, את חטאי אני מזכיר היום ( בראשית מ’ פסוק ט’
פגשתי פה יהודי ישראלי טוב, בן קיבוץ גבת, יהודה ליכט שמו (הקבוץ המאוחד). בשנות החמישים יהודה היה ילד כמו כל הילדים בקיבוצי ארץ ישראל של אותם זמנים. המודל והתפיסה אנטי דתית יהודית חלחלה כל כך עמוק לנשמותיהם הטהורות של הילדים התמימים.
בקיבוצים נקלטו הרבה יהודים ניצולי שואה שבחלקם לא הסכימו ולא התאימו למודל האינטרנציונל סוציאליסטי אנטי דתי אך מפאת אילוצי הזמן ותנאי השרדות, הם הרכינו ראש לפני המערכת שכפתה את סגנון החיים. אילו היו זמנים קשים מאוד, מיד אחר קום המדינה, מליוני פליטים יהודים שנתקבצו מכל רחבי העולם במדינת ישראל שזה מכבר נולדה. וכך נתגלגל צביקה מגן, פליט שואת היהודים באירופה עם עוד מספר חברים לקיבוץ שכבר היה קיים חי ונושם.
חלק מהפליטים שרידים – אודים מוצלים מאש החורבן, לא ויתר על מורשת העבר ובימי חג ולעיתים בשבתות כשלא היו בתורנות עבודה, נתקבצו מס׳ חברים בבית הכנסת בקיבוץ, כן בית כנסת בקיבוץ “גבת מאוחד” בשנות החמישים… , ימי הקומוניזם האקטיבי בעולם וארץ ישראל.
לרובם הקשר עם בית הכנסת וספרי הקודש היה הדבר היחיד שנשאר מהעולם הקודם שממנו באו, היה ונמוג בעשן המשרפות יחד עם ההורים, ילדים אחים אחיות חברים ובני עיר וכפר, היה ואיננו…אני זוכר, מספר יהודה ליכט , פעם בפסח לקחתי לחם, בהבנתי התמימה של ילד שגדל בקיבוץ ללא שום מושגים ורגש דתי, ביום ראשון של פסח מוקדם בבוקר שמתי את הלחם על השולחן בבית הכנסת בפסח ללמד אותו והאחרים, שבזמן שהולכים לבית הכנסת בפסח, שיתנהגו כמו כול אנשי הקיבוץ ויאכלו לחם, אני זוכר שעשיתי לצביקה מגן “דווקא”, שידע ויחזור למוטב, שיתנהג כמו כולם…., הייתי בטוח שאני עושה מעשה נכון ומחנך.
עברו שנים, הרבה מאוד שנים כבר יותר משישים שנה. כמעט שלשה דורות…, הרבה דברים קרו מאז, עברתי עולמות וארצות, אין סוף דברים מטורפים יותר מכל דמיון אפשרי. עשיתי מעשים טובים וגם כבן תמותה טעויות וחטאים.
אך יש דבר אחד שלא נותן לי מנוח ושורף אותי מבפנים. את הנחת הלחם בפסח בבית הכנסת בשולחן של צביקה אינני שוכח עד היום והרבה שנים הדבר חורה לי ומכרסם בתוכי. מידי זוכרי את שעשיתי, ליבי מתכווץ בתוכי מצער. כשהתבגרתי ונפקחו עיני מעיוורון המודל שעליו חונכנו, ראיתי את הטעות שעשיתי.
אני יכול לתאר לעצמי את הצער הגדול שהבאתי על האיש הטוב הזה, צביקה מגן שכל מה שהוא רצה זה התאחדות קצרה בין הסידורים וכתלי בית הכנסת עם ימי עברו וקרוביו שנהרגו. את המקום שבו היתה לו מעט יהדות, לקחתי לו. כבחור צעיר ובריא התגייסתי לצבא, השתחררתי ויצאתי לעולם הגדול. אינני דתי ואינני שומר על כלום ממורשת ישראל. אבל הלחם הזה בפסח, הלחם אשר באמצעותו גרמתי עוול בלתי נלאה לצביקה מגן, הוא אחד הזכרונות היותר חזקים שמלווים אותי כל השנים.
עד היום בימי הפסח אני חושב על החטא שכבר אינני יכול לכפר עליו, כל הדור הקודם יחד עם צביקה מגן כבר מתו ואין ממי לבקש סליחה. אני רוצה שהסיפור הזה יגיע לכל יהודי ויהודיה כדי שלא ישכחו לעולם מאין באנו, מי אנחנו ולאן אנחנו הולכים. עד כאן סיפורו.
ובכן חברים, גם היהודי הכי מנותק, הכי שונא, הכי שלא תרגל יהדות כי לא היה מי שידריך אותו, נקודת היהדות קיימת בו, אחרת המצפון לא היה גומר עליו. אחרת הוא לא היה מתחנן שהסיפור הזה יופץ ברבים.
יום אחד יהודה ליכט הגיע לצומת שהמוות והחיים היו מונחים לפניו והוא היה צריך להחליט. וזה בדיוק עניין הפסח. בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך בליל הסדר, במה תבחר? כי המצה היא החכמה אשר תחייה את בעליה והמרור הוא זה אשר מביא מות (מרור בגימטריא = מות). ואם לא יקרה שינוי הלילה הזה, אז אין טעם לדבר על עתיד. כאוס = גהינום. סדר = גן-עדן. והשאלה היא איך ובאמצעות איזה כלים תודעתיים ורוחניים, אנחנו משליטים סדר בחיים שלנו.
יש הרבה שנאה כלפי ראש הממשלה הקיים. כנראה בצדק. אבל אנחנו כעם חייבים להבין שאם אנחנו לא נשלוט בממשלה, אז הממשלה תשלוט בנו. את השינוי הזה הקב״ה מאד רוצה להוביל. אבל, כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים להיות עם ראוי ומוכשר למטרה, אחרת לא נותנים שיניים למי שלא רוצה לאכול. לפני שאנחנו באצבע מאשימה כלפי צד ג׳, מתי נפנים שהחיים הם תמונת מראה.
מתי נתחיל לצאת למסע מימוש הפוטנציאל האינסופי הקיים בנו. מתי נתחיל ללמוד את השפה שתוביל אותנו אל עצמנו, את העצם שלנו, את הזהות שלנו. להיות יהודי – זה לתרגל יהדות במחשבה, בדיבור, ובמעשים בפועל. יש חוברת העפלה ויש חוברת הדרכה. היום יותר מאי פעם, הכל ברור, הכל מוגדר יכל דכפין ייתי וייכול….. אין עו״ד אם הוא לא עסק בעריכת דין. אמנם פוטנציאלית הוא מוכשר, אבל אם לא היה תרגול בזה, אז עו״ד לא תהיה. אותו הדבר יהדות. אם לא תתרגל יהדות, אתה לא יהודי. אמנם אתה בן של אמא יהודיה, אבל זה בפוטנציאל.
עד כה עסקנו בחיצוניות. בחומר. במימוש הפוטנציאל החומרי. הגיע הזמן כי נעסוק במה שמהווה אותנו. כן חברים, לא לחיות באשלייה. אם לא תכיר את המערכת שמהווה אותך, אם לא תכיר בתורת משה כשפה לחיבור ביני לבין עצמי, ביני לבין בני האדם, אתה פשוט לא תגיע לשם. וכל מי שחושב שאפשר גם אחרת, אני מזמין אותו להציג את התזה בתנאי מקום, זמן ויכולות.
אז מה עומד להשתנות עוד הערב, ומה עוד לא שמענו על יציאת מצרים?
הרי היה מצרים, והיה פרעה והיו עבדים, והיה עם עם עצמה, אמונה ויכולות בלתי רגילות, אז מה לכל הרוחות מנע מהם לקום ולעוף מכל המצרים הזה? הרי לא היה ביקורת גבולות, לא היה משטרת תנועה, ולא ממש היו מחפשים אותך אם באישון לילה היית בורח על סוס או גמל צעיר. מה כל כך תפס את אותו עם כה עמוק, שלא איפשר להם לצאת מהמצב העגום בו הוא היה נמצא , והחמור הוא, שמבחינתם הם חיים בתודעה ש ״ הכל טוב״, אז לשם מה לברוח?
אז הנה כמה נתונים יבשים על עצמנו, כעם. אנחנו מעולם לא יצאנו ממצרים ,כעם. מעולם!! פריעה שלח אותנו ממצרים. אבל אנחנו, עד היום הזה, חיים ונושמים כעבדים. קחו את כל התעשיות הקיימות, תבדקו בכל תחומי הפעילות האפשריים, ותגלו, שרובנו המוחלט עבדים נרצים למקום עבודתנו, למכשיר טלפוננו, לצו האופנה, למה יגידו, ואיך אני נראה, ואיך הוא נראה, ואיך כולם מתנהגים, ולמה הם כן ואני לא.
מאידך, יש כן קבוצה שאכן יצאה ממצרים עוד מקדמא דינן. הם נקראו: צבאות ה׳. הם מאז ומתמיד היו בני חורין. הם תמיד שלטו במצב, ולא נתנו לאף מצב לשלוט בהם. מעולם רצונם היה רצון בוראם, ולכן הם תמיד היוו כצנור ההשפעה בעולם. הם החיילים המקיימים את רצון מצביאם. הם אלה שבכל רגע נתון דרוכים למסור את נפשם, על כל מה שצריך, מבלי לשאול שאלות מיותרות, רק כדי לוודא שהאיזון והשפע הטוב יירד לעולם.
משה החליט לכנות את העם, קשה עורף ובצדק. כי אם בהיותך העם הנבחר, אתה עוסק בלהפנות עורף (ב לעסוק בחיצוניות ) למערכת המהווה אותך בכל רגע נתון, במקום לעסוק במהות המהווה אותך כיהודי, מה הפלא שלא ממש מרוצים משום מצב. מה הפלא שהחושך התודעתי הוא כזה עצום, שאתה מגלה שיש המון שכל לאדם, אבל אין שים תכלית. כלום!!
אנשים באמת ובתמים מאמינים שחשוב מאד להפעיל את השכל. מצד אחד זה נכון. מצד שני, לשכל אין הרבה מקום בעולם העתיד. המודעות הרוחנית, היא המנוע החדש אותו חייבים להניע בצורה מאד חזקה, ושם, האמונה והזכרון והיצירתיות הם כלי המפתח הגורמים לאדם לנסוק אל מעבר ולהצליח באמת.
אם יש כינוי אותו לא ניתן לכנות את פרעה, זה: טיפש. אם כל עוזריו היו מכשפים גדולים, תתארו לעצמכם באיזה עצמה החזיק פרעה. אחרת מי היה מחזיק אותו בממלכה הכי גדולה בעולם. העצמה של פרעה התבטאה בפיו, ( פה רע) והוא הצליח לכבוש את ליבם של ההמונים ברמה תודעתית, ולגרום להם ״ לסבול בנוחות״.
בדיוק כמו שהסיכוי שלך להתנזר מקוקה-קולה קלוש, כך להבדיל הבדלות רבות, כבש אותם פרעה. ואחד התיקונים שלנו הוא להפוך את ה פה-רע שבנו ל פה-סח. ותסכימו איתי, שעם כל הרצון להתנזר מקולה/סיגריה, זה ממש לא קורה בהינף יד. את פרעה פוגש משה ואומר לו ״ אהיה שלחני עליכם״ . אם מישהו חושב שפרעה לא יודע להשתמש בכוחות הטבע הקיימים בעולם, חי באשליה.
רק שהוא אמר למשה ״ שאת הכח האלוקי הזה. ה״מושג הזה שנקרא-אהיה״, אשר מבטא את יסוד הצדק בעולם, הוא לא יודע, כי בעולם המושגים שלו, אין דבר כזה שנקרא צדק. יש חזק ויש חלש. ומאחר וזהו כלל יסודי בבעלי חיים, כל חייו הונחו בצורה הזו. פרעה החזק, והעם העברי הוא החלש !!
משה בא, ומשנה את כללי המשחק בעולם. ובשם ״הצדק והאמת״, הוא מנחיל 10 מכות לפרעה ולמצרים, כדי להניא אותם מכל עולם המושגים שלהם ולנסות לשנות את דפוסי התודעה שלהם ,אך לשווא. למה 10 מכות? כדי להסב את תשומת לבו. כי לא חפץ ה׳ במות הרשע. ממש לא. הוא רוצה אותך חי כאן בעולם. מה לעשות שתשומת הלב שלך מופנית לעולמות אחרים ולא אל עבר האינסוף שבך. אז צריך לעורר אותך.
וזה הכל תלוי בשפה שתדבר בסופו של יום. במילים שיצאו מפיך. וזאת מלחמת כל המלחמות. כי השפה הינה ביטוי למצב התודעתי/הרגשי או האלוקי הקיים בך. מצד שני, הוא לוקח את העם העברי , אשר ״קבור תודעתית״, שאין מנוס מהעבדות, ועושה להם מהפך מחשבתי. הקטע המהותי בעלילה מתבטא בכך שהוא מערער להם את העובדה כי אין שום סיכוי לצאת מהעבדות, מאחר והעם חלש ולא כל כך רע לו כביכול.
הדיסוננס הזה, מתחיל לחדור אט אט לתודעה של העם העברי, כי המצרים נענשים והם לא, הבכורים של המצרים מתים ,ושלהם לא. כשהמהלך הזה קרה, התחיל שינוי בעם, ומיליוני אנשים הבינו ״ שיש אפשרות למציאות אחרת״, והיא לא עבדות. כאן התחיל כאוס מוחלט!! מה הסיכוי שעבד יהפוך לגביר? מה הסיכוי שעבד יהפוך לבן-חורין אמיתי? חופשי מכל מגבלות החומר המונעות ראיית המציאות שמעבר. ומה הסיכוי שמיליוני עבדים יהפכו למליוני גבירים??
כנראה שאין עדיין ניסוי מדעי שיכול לעכל כזה מהלך ובמשך 40+ שנה, הבורא יתברך היה אתם במדבר ועזר להם להתמודד עם כל התסכולים, המכאובים, וההכנה לשיא השיאים, המפתח לעולם חדש לשל ״ לדעת מה זה גביר אמיתי״, מעמד קבלת התורה.
למעשה חבריי, כל מה שקורה הערב הינו תהליך תודעתי, מלא משמעות אשר בא לעשות ״סדר״ ב״כאוס״ של החיים שלנו, ולהחזיר ״ עטרה ליושנה״, עד לכדי מצב של גאולה פרטית באדם וכללית בעם ובעולם.
זרוע של כבש- אוכלים זאת כי השה היה האלוקים של המצרים.
ביצה- ככל שמבשלים אותה יותר היא קשה יותר. המטרה בביצה היא, לשבור את הקליפה של עצמנו, והלא זה האגו.
כרפס- הוא נטבל במי מלח/חומץ בו האדם מתחיל תהליך טיהור גופני
מרור- אין מתנות חינם. כדי להגיע להבנה במציאות הבורא, יש צורך ביגיעה נפשית עצומה.
חרוסת- אז כן, יש טוב בכל המסלול המפרך הזה והטוב הזה הוא מתוק וטעים.
אז לחיינו, שזכינו כולנו לשבת עוד פעם אחת יחד וליצור מצב של איש אחד בלב אחד, ולעשות
״סדר״ בחיינו, בו הערב בחצות לפני 3500 שנה לערך, יצאו צבאות ה׳ ממצרים, וגם הלילה אנחנו. מוציאים את עצמנו מכל יסודות חומריים המונעים מהאדם לראות את המציאות הנכונה.
אז מה באמת הולך להשתנות הלילה הזה? אפשר לקרוא כמו טמבל מה נשתנה 120 שנה, וכל שנה שואלים ואין באמת מענה. אז יש. כי גם החכם וגם הרשע שואלים. והשאלה של שניהם היא במקום. רק שהחכם מעוניין באמת להבין כי הוא רוצה איכשהו להשתנות בעולם הכאוטי הזה.
לעומתו הרשע, גם שאלתו היא במקום, רק שהוא סכסכן משופשף, וכל העומד על ראשו זה איך יוצרים עוד פרובוקציה ועוד משפט עוקץ, ולא משפט פנימי המפנה מס׳ אצבעות בעין כלפי פנים. תדעו לכם,
ואת זה אני אומר רק מניסיון שחוותי על בשרי. זה לילה בו מתהפך הכל, ומתחיל עידן חדש בחיינו, אשר ביכולתו להקנות אושר אמיתי , הלא הוא העושר הרוחני, שסודותיה חבויים היטב בתורת ישראל.
ולמי ששואל איך מתחילים; גם התפילה מתחילה במשפט:
- 1. לעולם יהיה אדם- זה להיות מונע מהנשמה ולא מהחומר.
- 2. ירא שמים בסתר – ….שתשומת הלב שלך תהיה מופנית אך ורק לבורא עולם. הכל!! במחשבה בדיבור ובמעשה. תתחיל ליצור משמעות לחייך ב להכניס את האינסוף בכל מציאות גשמית אפשרית.
- 3. ודובר אמת בלבבו – ……מאחר והלב מסוגל להכיל הפכים- אל תהיה דו פרצופי. תחליט לאן אתה שייך. שהפה והלב יהיו דבר אחד.
כולם מברכים את כולם, בבריאות, פרנסה, זיווג וכו… אבל בבקשה תשנו את כל הקונספט!! תברכו איש רעהו באמונה. באמונה אמיתית ושלימה. כי אדם שיש לו אמונה, הוא מסוגל להתמודד מול כל מציאות ולא מאפשר לשום מציאות לשלוט בו. ממש לא במקרה חסר לאדם פרנסה, חסר לאדם בריאות, וכו וכו…
כי בסוף הכל יהיה טוב. באמת טוב. ממש טוב. ואם איננו רואים זאת, סימן שחסר לנו מודעות. איו לננו את. הפרספקטיבה הנדרשת. אז איך בדיוק ישתנה הלילה הזה חבריי???? את התשובה אתם תצטרכו לתת לעצמכם.
אני ידידכם הצעיר רוצה לאחל לכולכם, ולכל עם ישראל , שהפסח הזה, נזכה באמת לפסוח על כל העניינים שמסתירים ומעלימים על הרבה טוב שיש לעולם להציע, ועל הרבה טוב שקיים בנו, לנסות לרכוש סכין חדה ולחסל סופית את האגו…. למרות שהוא לא משחרר.
חברים, חייבים משקפיים חדשות. וזה התפקיד שלנו כל אחד בעולמו, במעמדו ותפקידו לו זכה. המאחל מכל ליבי שתוסיפו להאיר את סביבתכם, באמונתכם ובכישוריכם המופלאים בכל מקום שתהיו. הקב״ה בחר בך ודווקא אותך שם במקום בו את/ה נמצא/ת. זאת אומר שהיכולת קיימת, ועוד היד נטויה במה ובאיך תוכל להשפיע.
נ.ב.
לקשיי החלטה הייתי ממליץ השנה לקבל החלטה שתשנה אתכם מהקצה אל הקצה, והיא;
מהיום לא שופטים. אף אחד!! בשום מצב!! אם נעלבת, לא רק שלא מגיבים, להיפך, מעוררים אהבה גדולה ביצירתיות אינסופית מצד בורא עולם שיעניק לו וגם לך את הכח והתבונה להכיל כל מציאות, ולזכות לשכל טוב להיות מקובל בעיני אלוקים ובני ואדם.
פסח שמח ומלא בהתחדשות פנימית
דויד בותרסון David boterson –
🍷🙃😊🍷
