״ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה ישועה ונחמה וגזרות טובות ניזכר וניכתב לפניך, אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום  ״

.זה מה שאחנו רוצים. בואו נתחיל מהסוף , נכון או לא

אני כמעט בטוח שברוב המכריע של כל בתי הכנסת אין עבריינין. באמת שאין. אבל משום מה חז״ל קבעו שעם הפסוק הזה מתחילים את יום הכיפורים. השנה גם העבריינין מתפללים לבד. כמעט וכולם מתפללים לבד.  וכנראה זה אומר שאתה מתבקש להכנס לבית המקדש הפנימי שלך. ואת זה, עדיף שזה יקרה לבד. כי זה מאד אישי, מאד פנימי, מאד אינטימי.

מסתבר שהעבריין הכי גדול ביהדות הוא אותו אחד שחי את העבר. לצערי הרב רובנו המכריע עדיין חי בעולם מאד שטחי, רדוד, דו מימדי, ואין שם צמיחה. האדם יעשה כל מה שתבקש  .ממנו. הכל!!! רק אל תבקש ממנו להשתנות. כי זאת מלחמת שליטה, זה סבל עצום, זאת יגיעה בלתי אנושית, לתת לנשמה לשלוט

אנחנו הערב מתבקשים לזרוק כל מסיח דעת אפשרי ולנסות להתכנס פנימה אל האינסוף שבנו. זאת המשימה. לא יעזור שתצעק. זהו חברים, נגמר מה שהיה. היום הדברים עובדים לעשיה מתוך התבוננות, לעשיה מתוך עדינות, לעשיה בשקט.

לפני 11 שנים היתה לי מריבה מאד מאד קשה, כל בוקר עם השליח של חב״ד בעירי. כל בוקר היינו מתווכחים בשיעור תניא שלאחר התפילה.  לאחר חודשים של ויכוחים, הוא לקח אותי בנימוס הצידה ואמר לי ״ שמע, צר לי לבשר אבל השינוי צריך לבוא מבפנים״. לא הבנתי מה הוא אמר, לא הבנתי מה הוא רוצה ולאן הוא מכוון. לא היה לי חצי מושג.

כי בעולם התובנות והמוסר שלי, המונחים עליהם מדבר אדמו״ר הזקן בספר התניא, בחכמת הקבלה, בתורת החסידות,  לא היו קיימים. זאת שפה שאני לא מכיר, זה פשוט לא הגיוני ולא נתפס בשכל אנושי. זאת אינה בדיחה חברים.  מילותיו של הרב היו מאד עדינות, אבל פגעו בי בצורה מאד מאד קשה. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, לכל הרוחות.

החלטתי שאני רוצה להבין מה זה השינוי הפנימי הזה שהוא מדבר עליו. זה נורא סקרן אותי. לא ידעתי לאן זה יוביל. אבל מאידך הבנתי שאני לא יכול להמשיך בשבילים שבם אני פועל כיום. בפעם הראשונה שנסעתי לציון של הרבי מלובביץ בניו-יורק, לא ידעתי לאן אני בדיוק הולך, למרות שבאתי עם הכנה כלשהי. ראיתי את כולם כותבים מכתבים וגם אני כתבתי. ישבתי עם עצמי חצי שעה מתלבט מה לכתוב.

מסביב אני רואה אלפים של אנשים באים לפקוד את הציון. אני מבין שמדובר באדם ענק. אז מה מבקשים מאדם ענק שכזה, והשאלה ששאלתי בתמימותי היתה ״ במה יזכה נער את ארחו? ״ מה כבר יש לי לתת ? וכתבתי גם את התשובה בספונטניות ״ יה״ר שבכל דרכיך דעהו״. לומר בשיא הכנות, לא ידעתי מה אני מבקש. אבל, כך יצא. ועם המכתב הקצרצר הזה נכנסתי לציון. התפללתי ויצאתי.

במשך 10 שנים יצאתי במסע תודעתי , אישיותי, שאם אני אכתוב כאן מה חוויתי, מה ראיתי ומה הרגשתי, אני בקלות עלול להקרא ״ הנה עוד משוגע והיא חייב דחוף אשפוז בכפייה״. אבל, הכל פנימי. מי יודע מה באמת עברתי, כמה סבל חויתי, כמה קשיים עברתי, השפלות, אכזבות, אשליות, תרמיות, רמאויות, חוויות מאד משמחות, מאד מרוממות, מאד מעצימות, נתינה מתוך עולמות שבסיבוב הקודם לא היית מגיע אליהם ועוד אינספור מסעות כל כך עמוקים ומתישים.

ישנו סיפור שרק נתן לי מסר שכיהודי, הקשור לכ״ק אדמו״ד הרבי מנחם מנדל שניאורסון, אני אף פעם לא לבד. יום שישי אחד, אני במצב כלכלי גמור, אין לי גרוש בנשמה, אני במצב, נפשי מותש. זאת אחת מנקודות המשבר הכי נוראיות שהיו לי בחיים. הרגשתי ריק. הרגשתי שאני הכי לבד בעולם. הרגשתי שאני  ממש  לא נחוץ והעולם יסתדר הרבה יותר טוב בלעדיי. גם ככה אני גמור כלכלית, אז אולי בוא נסגור חשבון ריבון העולמים ונעשה צק׳ אאוט. זאת הייתה התחושה.

פתאום בשעה 11:00 בבוקר מתקשר אליי יהודי ושואל אותי ״שלום האם אתה דויד ?״ עניתי כן. הייתי בטוח שזה עוד אחד במתקשר לבקש ממני צדקה. הוא אומר לי, תראה, אתה אולי לא תאמין לי, אבל יש לי משהו שנתבקשתי לתת לך מהרבי מלובביץ. אם תוכל לרדת למטה, אני ממש אודה לך כי אני מאד מבוגר. אמרתי, אין בעיה. ידרתי למטה, הוא נתן לי שקית,. על השקית היה כתוב ״מכל הלב״ והוא ביקש ממני לקחת זאת ולפתוח בבית. והוא אמר לי עוד משפט שאני אף פעם לא אשכח ״ יהודי אף פעם לא לבד״. הוא נעלם עם רכבו כאילו בלעה אותו האדמה. עליתי עם השקית הביתה וקיבלתי  תמונה ממוסגרת עם ברכה אישית של הרבי ודולר .באותו הרגע מבחינתי כל העולם התהפך. יש מישהו אחד בעולם הזה שחושב עליי. יש מישהו ברגע הזה שהבין באיזה מצב אני נמצא. הבנתי שצדיק שמסתלק חי הרבה יותר מאשר בהיותו נשמה בגוף.  חבריי, הבנתי שאני במסע הזה לא לבד. הבנתי שיש לי מדריך, שבורא עולם נמצא כאן וכל מה שהוא מבקש זה ״פתחי לי אחותי רעייתי…..״. אנחנו לא לבד. יהודי הוא לא לבד. הוא רק צריך לגלות את עצמו כי במסע החיים המפרך והנוראי, היוצרות התהפכו ואיבדנו את המצפן ואיתו גם הלך המצפון.

יש מכנה משותף אחד לכל מה שהיה. במהלך המסע, הבנתי שאני זה לא מי שחשבתי שאני. בתחילה הבנתי, בשלבים מתקדמים יותר, הרגשתי. הרגשתי ממש שמערכת אחרת מנהלת את העניינים. וזה ממש לא פשוט לאדם שתמיד הרגיש את עצמו בשליטה עם אגו שכל מי שניסה לעמוד מנגד, לא שרד.

זה היה מסע של עינויים מאד מאד קשים. אתגרים מבית ומחוץ, בכל שכבה בחייים, הכל התערער, וקיבל זעזוע של ממש. מי שחושב שעינוי פיזי קשה, מוזמן להרגיש מה זה עינוי תודעתי. אין סבל יותר גדול מזה.  לא ידעתי את נפשי מצער. אבל, הניע אותי משפט אחד בכל המסע הזה. משפט אחד בלבד, אותו אמר הבעל שם טוב כששאל ״ אימתי קאתי מר? ( אימתי יבוא מלך המשיח = אימתי תבוא ההזדמנות באמת לחיים של משמעות)  ״ והתשובה היתה ״ לכשיפוצו מעיינותיך״.

ואחרי כל הסבל הפנימי, גשמי, תודעתי שעברתי, קיבלתי מסר שאומר לי, שזה בסך הכל ״ המבוא להקדמה״. עוד לא באמת התחלתי.  אז אם זה מה שיביא את הגאולה הפרטית והכללית של האדם,  ואנחנו באמת ובתמים מאמינים ברבי ישראל הבעל שם-טוב, ולא רק בסיפורי אלף לילה ולילה, אז ממה נפשך?  או שזה אמת, או שכולם שקרנים ובואו נעצור את הסירה הזו.

הדבר הכי הכי קשה לבני אדם, שכלתניים, רציונליים הוא, לקבל מרות. הם בחיים לא יקבלו את מרותך, אלא יהנהנו לך, יחייכו לך, ויחכו לך בפינה.  זאת האמת ומי שלא מוצא חן בעיניו, אז שיעקם את האף. אין דבר כזה מבחינתם שקודם כל עושים, אח״כ שואלים שאלות.

אנחנו נעשה כל מה שצריך, ואח״כ נשאל שאלות. כי ככה בדיוק נהגו אבותינו. כי זאת תורתנו, כי ככה מתחילים את החיים. אז אתה רוצה למות בעולם האנושי, ולחיות בעולם האינסופי, קבל על עצמך.לא מתאים?  לא קרה כלום. תישאר אנושי. חברים בדור שלנו, לחיות חיים של משמעות זו משימה של כל אחד ואחד מאיתנו. זאת לא משימה לצדיקים!!! זוהי חובתו של כל יהודי. זוהי משימתו של כל יהודי.

כל התעשיות וכל ההיי-טק, זה בסה״כ אמצעי להשמיש את החומר טוב יותר לטובת הרוח. לא להיפך!!! ממש ממש לא. ממש ממש בקרוב, הכל יגיע למיצוע, הכל יהיה אוטומטי, הכל. אתה רק תצרוך ותשלם. אז זאת הטכנולוגיה. היא תהיה מושלמת. ואנחנו מה? נהפוך לעבדים נרצים של הטכנולוגיה? הרי כל מה שקורה במדיה החברתית כיום, זאת מערכת הריגול הכי מתקדמת שאי פעם האנושות יכלה ליצור. זאת לא מערכת שבאה לעזור. זה כבר היה. היום, זה כדי ללמוד אותך כדי לשלוט בך פרייאר שכמוך.

אנחנו עובדים אצל חברות שכל מטרתם היא שנפתח כלים, כדי שיוכלו לשלוט בנו טוב יותר. (ד. בותרסון).

חברים, אנחנו היהודים באנו כאן כצד ג׳. לא כצד א׳ ולא כצד ב׳. אנחנו המתווכים של העולם. אנחנו צריכים לשלוט בשפה ובדרכים זאת מטרתנו היחידה. שום דבר אחד. כי מי ששולט בעסקה, הוא המתווך. וזה בכלל לא משנה מי קונה ומי מוכר, אנחנו גוזרים קופון וממשיכים הלאה. ואם אנחנו כאלה, לא היה ראוי ורצוי לחבר ולקשר בין כל המתווכים כדי שנהפוך לפלטפורמה תיווך אחת עצמתית??

תחשבו על זה רגע…..ואחרי הכל בכל עולם התיווך, ישנו המנגנון שלפני שאני מתווך בחוץ, בוא קודם תתווך בפנים. בין העולמות הפנימיים שלך. בין הרגש לתודעה, בין החכמה לבינה, בין  ההכרה למעשה.

תבין מי אתה בכלל…. איש המכירות הטוב ביותר שהעולם המציא, זה אותו אחד שיודע להקשיב. שיודע להקשיב לרגש של האדם שעומד מולו, וזה בכלל לא רלוונטי מה הוא רוצה, וזה ממש לא רלוונטי מה אתה חושב. אלא, איך מתוך העולם הפנימי של העומד ממולך אתה מעצים את עולמו, ללא שום קשר אליך.  אז עכשיו תשאל, כמה פעמים אתה עושה את זה בשעה? ביום? בחודש? וכו…

:אנחנו באנו באמת לכאן, כדי

1. 1. לאהוב כל אדם ללא תנאי, זו משימתו של כל יהודי.
2. 3. להפסיק לשפוט, זו משימתו של כל יהודי.
3. 5. ללמוד את פנימיות התורה, זאת משימתו של כל יהודי.
4. 7. להפסיק להתלונן, זו משימתו של כל יהודי.
5. 9. לא לדבר שום מילה רעה על אף אדם, זו משימתו של כל יהודי.
6. 10. להתפלל, זו משימתו של כל יהודי
7. 11. לקיים את מצוות התורה, זו משימתו של כל יהודי.
8. 12. לרצות להשתנות, זו משימתו של כל יהודי.

יש משהו אחד שחייב ליגוע בך, שיגרום לעולם להפוך לעולם טוב יותר. ללא שום תמורה.  מחר ביום הכיפורים, תשב עם עצמך, ותחליט עם איזה שינוי אתה יוצא לדרך. כי אי אפשר להמשיך באותו המסלול. אי אפשר!!!  משהו חייב להשתנות!! אאחל מכל ליבי שנזכה להוסיף בתפילת הכיפורים״ אנו זוכים להתפלל עם העתידנין״ , אלה שיודעים לחשוב, לדבר ולנהוג עתיד .

תחשבו על זה ברצינות לשם שינוי…🤔

תכתבו ותחתמו לחיים טובים מלאי משמעות

🍷🙂🍷

David Boterson